ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

החיים החדשים של ריטה: נערת ישראל למען בע"ח

שבע שנים אחרי שזכתה בתואר "נערת ישראל", ריטה לוקין מאשדוד כבר לא חושבת על קריירה של דוגמנות. כל מה שמעסיק אותה הוא הרצון להעלות את המודעות לזכויות בעלי החיים. את הביקורת שלה על ההתנהלות העירונית בנושא, ראש העירייה עוד ישמע פנים מול פנים. בינתיים היא מעלה הצעות ייעול וגם קוראת לווטרינרים להתחיל איתה

סדר העדיפויות של ריטה לוקין כבר לא מה שהיה פעם. היו ימים שבהם הקמפיינים היו הדבר הכי חשוב בשבילה. היא נהנתה לטפס מעלה מעלה בעולם הזוהר, וקיוותה שתהיה סופר-מודל עולמית. אבל בשלב מסוים, משהו השתנה בתודעה שלה. כן, היופי עדיין חשוב לה. כן, הצילומים עדיין תופסים חלק ניכר מסדר היום שלה. אבל היום היא יודעת שאת הנתונים הטבעיים שלה היא חייבת לנצל לא רק לצורך השגת רווח אישי, אלא גם לתרומה לחברה. הנושאים החברתיים שמעסיקים את לוקין יותר מכל הם שניים: זכויות בעלי חיים וזכויות נכי צה"ל.

לא להאמין, אבל ריטה לוקין כבר בת 30. היא עדיין נראית לא פחות טוב מאשר הייתה בשנת 2004, אז זכתה בתואר נערת ישראל בתחרות מלכת היופי. גם היום היא ממשיכה לדגמן, ועדיין נחשבת לדוגמנית מאוד מצליחה.

בביתה היא מגדלת חמישה חתולים. אם הייתה לה אפשרות היא הייתה מגדלת גם כלב, אבל כיוון שהיא לא נמצאת בבית במשך רוב שעות היום, היא לא יכולה. ולמרות זאת, על השירות שלה למען הכלבים היא לא מוותרת, ומשקיעה שעות רבות מזמנה בעמותת "למען הכלבים שבצל".

אם אתם רוצים לראות את לוקין, תוכלו להגיע לבניין מגוריה ברובע י"ב באשדוד בדיוק בשעה חמש לפנות בוקר. אז היא יורדת למטה כדי להאכיל את חתולי הרחוב. למה בשעה כל כך מוקדמת? בגלל שנמאס לה מהתגובות הלא נעימות שהיא מקבלת מאנשים בנושא זה.

"יש גם אנשים שחושבים שאני יפת נפש שאכפת לה רק מבעלי חיים", היא אומרת השבוע. "הם אומרים לי: 'יש גם ילדים רעבים, זה יותר חשוב מכלב'. אבל אני לא מתייחסת אל אותם אנשים. מה גם שמהניסיון שלי, אותם אנשים שמדברים ככה הם גם האנשים שאף פעם לא יעזרו לאחר".

המודעות של לוקין לנושא בעלי החיים גבוהה מאוד. היא פעילה בכל הרמות למען קידום ענייני החיות באשדוד. היא ממש לא אוהבת את העובדה שבעיר אין אפילו כלבייה. "המשמעות היא שכל כלב שאוספים אותו ברחוב, ושאין לו שבב בעלות – בדרך כלל יומת באופן מיידי", היא מסבירה. "אני חושבת שצריך לשנות

את המצב הזה. אני רוצה להיפגש עם ראש העירייה, ד"ר יחיאל לסרי, ואם אני אצליח לשכנע אותו להקים כאן כלבייה, נוכל להצליח חיים של הרבה בעלי חיים. זו בושה שבעיר כל כך גדולה כמו אשדוד, לא יהיה מתקן שיקבל אליו בעלי חיים שמחפשים בית.

"אנחנו, בעמותה, עובדים בעיקר בנושא של הצלת בעלי חיים שנמצאים בהסגרים עירוניים, ושנמצאים בסכנת המתה. אנחנו מצליחים להציל הרבה כלבים שנמצאים במצב הזה. אנחנו עובדים יום ולילה כדי לפרסם את הכלבים האלה ולמצוא להם בית. הכלבים שם מאוד חולים. הם מאוד רזים, מיובשים, אנמיים ועם דיכאון. אז לפני שמחפשים להם בית, צריך לשקם אותם. לא תמיד אנחנו מצליחים בכל. אנחנו מממנים לאותם כלבים פנסיונים מכספי התרומות, ולפעמים אפילו מכספי הפרטי. אבל זה בסדר. אני עושה את זה באהבה".

האהבה הגדולה הזאת התחילה מזמן. היא תמיד אהבה כלבים, אבל רק לפני 11 שנים, כשהייתה חיילת בת 19, היא הבינה עד כמה הם חסרי ישע. "יום אחד, כשחזרתי הביתה מהבסיס, ראיתי בדרך אדם מבוגר שטייל עם הכלב שלו, ופתאום התחיל לבעוט בכלב", היא נזכרת מזועזעת. "לא יכולתי לראות את זה ולעמוד בשקט מהצד. פשוט התנפלתי עליו במכות. כמובן שהוא היה יותר חזק ממני, אבל זה לא עניין אותי. בסוף גם הצלחתי לתפוס את הרצועה של הכלב ולברוח איתו. לא היה לאותו כלב שבב בעלות, אז מצאתי לו משפחה חדשה. אבל יכולים להיות גם מצבים גרועים מזה".

ללוקין יש הרבה תוכניות כיצד לסייע לבעלי החיים בעיר. מלבד הקמת כלבייה, היא רוצה לרתום את ראש העירייה לטובה הקמת יחידה התנדבותית. "אני חושבת שעד שייקרו את הקנסות לנוטשים, הפתרון הוא הפעלת סיירת התנדבות שתאתר בעלי חיים נטושים והעברת שיעורי הסברה בבתי הספר בעיר שידגישו כמה בעלי חיים הם החברים הכי טובים שלנו", היא אומרת. "מאז שאני מתעסקת עם העמותה, לא ממש יצא לי לפגוש אשדודים שמתנדבים. אני אומרת את זה בצער, כי אני מקווה שנמצא כאלה שכן אכפת להם".
 

נשמע שאת לא ממש מרוצה מהעיר שלך.
"אני דווקא מאוד אוהבת את אשדוד, אלא שיש לי גם ביקורת על המקום הזה. היו לי המון הזדמנויות לעבור לתל אביב, ואף פעם לא עשיתי את זה. אני רגילה לאנשים, לחברות, לים המדהים שיש כאן. אני מגיעה לחוף י"א בכל שבת, ואני גם אוהבת את זה שאני קרובה לאמא שלי. אני לא רואה את עצמי עוברת לתל אביב, למרות שהנסיעות די מעייפות. אין על אשדוד, אז למה לי לעזוב?".

לוקין מודעת לעובדה שיש לה יתרון בולט לעין יחסית לשאר אוהבי החיות: המראה שלה. בשנים האחרונות היא ניסתה לנצל את המעלה הזאת לטובת קידום המטרות שהיא מאמינה בהן, וכעת היא מכניסה את הניסיונות האלה להילוך גבוה. "אני מופיעה לא פעם ולא פעמיים בתצוגות אופנה שההכנסות שלהן הן למען עמותות שונות, כולל זו שאני מתנדבת בשבילה", היא מספרת. "לא מזמן התקיים ביפו אירוע התרמה לעמותה, שעשינו בו גם תצוגת אופנה, והבאתי לשם הרבה חברות שלי מהתחום, כולל כאלה שהיו איתי במלכת היופי".

מגיל 14 לוקין צועדת על מסלולים ומדגמנת, וממשיכה בכך עד היום. "אני מבחינתי סיימתי עם הפרק של הדוגמנות שלי מזמן, אבל כל הזמן ממשיכים להזמין אותי, אז אני לא אגיד לא", מסבירה לוקין. "אני עושה צילומים למעצבי שיער, לקטלוגים, המון תצוגות אופנה, ולא מעט צילומי פנים. היו קמפיינים גדולים אחרי מלכת היופי, כולל 'ה. שטרן', 'איל מקיאג'' 'אדידס' ועוד. אבל אני אף פעם לא ראיתי בזה קריירה, בניגוד, לדוגמה, לגל גדות, שאני הסגנית שלה. גל מדהימה בעיניי, אבל יש לי אופי קצת שונה. העולם הזה, של הדוגמנות, הוא לא בשבילי. זזה מקום שתמיד צריך לשים בו מסיכה מסוימת, ומאוד מהר הבנתי שאני לא באמת אצליח".
 

לצד הדוגמנות וההתנדבות בעמותת "למען הכלבים שבצל", לוקין מצליחה גם למצוא זמן להתנדב בעמותות למען שיקומם של נכי צד"ל וצה"ל. "אחרי תחרות מלכת היופי, הייתה לנו הצעה מהסוכנות ללכת לדגמן באירוע התרמה לנכים", מספרת לוקין. "כמובן שהסכמתי. פגשתי שם כמה אנשים על כיסאות גלגלים שמאוד התחברתי אליהם. והיה שם גם אדם בשם יוסף חורי, איש צד"ל שנפצע במהלך פעילות, שהפכתי לידידה טובה שלו.

"גיליתי שאנשים עם מוגבלויות פיזיות, מה שאנחנו מכנים נכים, הם אנשים מדהימים. הכרתי בחור, נכה צה"ל, שבעקבות הפציעה נאלצו לקטוע לו את שתי הרגליים ואת אחת הידיים. למרות הכל, הוא נותר אדם שמחייך ומצליח לראות את הדברים היפים שבחיים. בכל פעם שאני מרגישה חלשה, אני מבינה שהכל יחסי".

מה כוללת ההתנדבות שלך למען הנכים?
"אני באה ומתנדבת בימי כיף, עורכת את השולחנות, נותנת אהבה ומקשיבה להם. חשוב להראות לאותם אנשים שלא שכחנו אותם, ושאנחנו מעריכים את ההקרבה שהם עשו בשבילנו כאזרחים. אני מכירה גם חבר'ה צעירים שהפצעו במלחמת לבנון השנייה וב'עופרת יצוקה'. לראות את הבחורים האלה, שהם בערך בגיל שלי, מצליחים להשתקם, אין דבר יותר ממלא מזה".

במהלך פעילות ההתנדבות שלה, פגשה לוקין סוחר מניות יווני בשם אקיס, שהגיע לשיקום בתל השומר לאחר תאונת דרכים קשה שעבר. השניים הכירו, והאהבה פרחה מיד. בהמשך הגיעה הצעת הנישואים, והתאריך לחתונה כבר נקבע. אבל כמה שבועות לפני היום הגדול, היא החליטה לבטל את הכל.

"לא היה לי את האומץ לעבור לחו"ל, אפילו שזה היה בשביל האהבה", היא מסבירה את ההחלטה הקשה. "הוא מאוד רצה שאני אעבור לשם, ליוון. חשבתי שזה משהו שאני מוכנה לו, אבל לא יכולתי לעשות את זה. אני יותר מדי מחוברת לארץ. הרגשתי שלא בא לי לעשות עוד פעם מהלך של הגירה לארץ חדשה. כבר עשיתי פעם את הצעד הטראומטי הזה. אמנם נסעתי ליוון, ואני מכירה את המשפחה שלו, וגם מאוד אהבתי את המקום – אבל לא היה לי אומץ. אני מרגישה היום שישראל היא הבית שלי. עברתי המון עד שהגעתי להרגשה הזו. גם לא רציתי לעזוב את אמא, את החברות, את העבודה, את כל החיים שלי שבניתי פה ב-22 השנים האחרונות. פשוט לא היה לי אומץ, אז חתכתי את זה לפני החתונה".

אז את לא בזוגיות עכשיו?
"כן. אני לבד כבר שמונה חודשים. יכול להיות שהסטנדרטים שלי מעט גבוהים, אבל זה לא שאני מחפשת איזה עשיר גדול. זה ממש לא הסטייל שלי".
 

אז מה כן?
"אני חושבת שהכי הייתי רוצה וטרינר או מאלף כלבים. זה הגבר המושלם מבחינתי. הגבר שלי צריך להיות אחד שאוהב בעלי חיים. וגם אם הוא לא יעסוק ישירות בחיות, אז שזה יהיה חלק מהחיים שלו, בין אם בהתנדבות, ובין אם בגידול של בעל חיים אחד לפחות. לא כל אחד יכול להשלים עם מה שאני עושה, כי זה משהו שממש ממלא לי את היום, ובעלי חיים לא מעניינים את כולם.

"מבחינתי, הגבר המושלם, האביר על הסוס הלבן, הוא ללא ספק וטרינר. אני כל הזמן מתחילה עם וטרינרים. בכל פעם שאני מגיעה למרפאה עם כלב או חתול, אני ממש נמשכת לאותם רופאים, שיש להם לב של זהב. מבחינתי, לווטרינר יש סקס אפיל מטורף. אין דבר יותר סקסי מלראות גבר שיש לו אמפטיה גדולה לבעלי חיים. הבעיה היא שלצערי הרוב המכריע של הווטרינרים כבר תפוס. לא התמזל מזלי לפגוש וטרינר רווק. אם יש וטרינר רווק, הוא מוזמן לפנות אליי בפייסבוק".

זהו, רק וטרינרים?
"לא. ברור שיש גם דברים אחרים שאני מחפשת. הגבר שאני מחפשת חייב להיות עם ערכים טובים, שלא ירדוף אחרי חומריות. שיראה קצת 0מעבר לאף שלו. וזה לא שלא מתחילים איתי. יש גם את אלה שאין להם טאקט בכלל. קורה לי לא פעם פה באשדוד שרכב מצפצף ומצפצף ומצפצף, ואז אני מסובבת את הראש ושומעת אותו אומר 'בואי רגע'. נו, באמת. זה לא עובד ככה אצלי. תצא מהרכב, תציג את עצמך – תעשה משהו. אבל האמת היא שאני זו שבדרך כלל מתחילה עם הגברים שלי".

איך את עושה את זה?
"אין לי בעיה לגשת לגבר ולהגיד לו שאני מעוניינת בו. בדרך כלל לגברים אין אומץ איתי. אולי בגלל המראה שלי. באמת, אני התחלתי עם כל בני הזוג שלי. וכשאני שאלתי אותם למה הם לא עשו את הצעד הראשון, הם ענו שהם האמינו שאין להם סיכוי איתי. אני שמחה שיש לי את האומץ לבוא ולגשת, אחרת כנראה שלא הייתי יוצאת עם אף אחד. הלבד שיש לי עכשיו כבר שמונה חודשים זה כי הפרידה מאקיס הייתה טראומטית בשבילי, וגם בגלל שהעבודה בעמותה ממלאת לי את היום. אבל זה לא שאני לא אשמח לזוגיות חדשה. הכל עניין של למצוא מישהו מעניין".

רוצה כבר להיות אמא?
"כרגע אני לא חושבת על ילד משלי. אני מאוד אוהבת ילדים, וכשאני בסביבת ילדים אני ממש פורחת. אבל אני מאלה שחושבים שילד זה לא בובה – זה תהליך שצריך להיות מוכן אליו. אני מאמינה שבעוד שנתיים  כבר ארצה ילדים. אבל לפני כן אני רוצה ללמוד סיעוד וטרינרי, מקצוע שאתחיל ללמוד בשנה הבאה בבית דגן. רק אחרי כן אחשוב על משפחה".

אז אולי בכל זאת תכירי שם איזה וטרינר.
"הלימודים הם לא בשביל זה. אבל אם במהלך הלימודים או העבודה אני אכיר וטרינר, אז ברור שאני לא אתנגד".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...