מופע בכורה: הפינה של סופי צדקה
עשרים שנים עברו מאז, ועדיין אני נרגשת לחלוף בסמוך לבית יד לבנים בחולון שם הופעתי על במה בפעם הראשונה בחיי
סופי צדקה צילום: שירה זילברמן
אבל אני כן יכולה לומר שהמקום שאני הכי אוהבת הוא בית יד לבנים, המקום בו נדבקתי באהבה לבמה, שם למעשה הופעתי על במה בפעם הראשונה בחיי בטקס הסיום של התיכון שלי, והייתה לי אפילו תלבושת וזה היה מאוד מרגש.
מאז חיידק הבמה מסרב לעזוב. עד היום אני עוברת בחולון שלוש פעמים בשבוע, וכל פעם שאני נוסעת ליד המקום הזה אני מאוד מתרגשת, הזיכרונות מהתיכון, מהחברים, מהלימודים, מהמורים, חוזרים ומציפים אותי והרגשות גואים בי, למרות שכבר עברו 20 שנה מאז ובאוקטובר אני חוגגת 36.
אהבתי לטייל שם לבד
במקום הזה גם חגגתי את מסיבת התיכון האחרונה, שם למעשה סיימתי את התיכון, והיו לנו בבית יד לבנים מלא טקסים ואירועים. מאוד אהבתי ללכת לשם בתור ילדה.
חוץ מבית יד לבנים אני מאוד אוהבת את גן הקקטוסים. בתור ילדה הגן היווה את מקום המפלט שלי, אחרי הכל גדלתי בשכונה שומרונית, והגן
היה צמוד לבית הספר בו למדתי ("לוי אשכול").
אחרי הלימודים אהבתי לטייל שם לבד, אח שלי אפילו קרא לי קישקשתא. אהבתי לטייל שם בייחוד בשבתות, אני לא יודעת אם הוא יפה עכשיו כמו שהיה פעם, אני מקווה שכן. בעבורי, בתור ילדה, המקום היה קסום. אני מקווה שאנשים שומרים עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם