מעתיקה את הנשימה: הפינה של יעקב אחימאיר
למרות שבחייו בירושלים מצא יעקב אחימאיר הרבה תחנות קרובות ללבו, הוא בחר בעיר העתיקה, בגלל הפתיחות והמגע האנושי
"גם הרחוב וגם הבית שגרתי בו יקרים לי מאוד ומעוררים זיכרונות", הוא מציין. אחימאיר עבד כספרן בספרייה הלאומית בגבעת רם בהיותו סטודנט ובין הספרים הכיר את אשתו. נוסף לכל אלה, הוא החל ב~1963 את דרכו התקשורתית בתחנת "קול ישראל" שברחוב הלני המלכה. למרות כל אלה הוא קובע כי המקום הייחודי ביותר עבורו בירושלים נמצא דווקא בין החומות.
"ביקרתי בעיר העתיקה בפעם הראשונה עוד לפני שהוקמה מדינת ישראל", הוא נזכר. "הגעתי לטייל בה בתור נער צעיר, בגיל שבע או שמונה. אני אוהב מאוד את המקום הזה. לפעמים אני מרגיש שם יותר בבית מאשר במחוזות מודרניים אחרים.
"עד היום אני מגיע לשם פעם או פעמיים בחודש, פשוט בשביל להסתובב, לראות את האנשים, להריח את הריחות ולספוג את אווירת השקט, השלווה והאדיבות. לעתים קרובות גם אשתי מצטרפת אליי. אני אוהב מאוד את הנוף האנושי, את הייחוד ההיסטורי ואת הקיום המשותף של אנשים שונים ממקומות שונים ומדתות שונות. יש בעיר העתיקה אווירה מיוחדת של פתיחות ושל מגע אנושי", מנמק אחימאיר את בחירתו.
לדבריו, גם בתקופות קשות ומתוחות יותר נהג לפקוד את העיר העתיקה בקביעות. "אפילו בתקופות המסוכנות, במהלך האינתיפאדה למשל, הייתי הולך לשם", הוא מספר ומסביר, "חשבתי שאסור לנטוש את המקום הזה. אסור להתעלם ממנו ואסור להחרים אותו".
אחימאיר מתקשה להבין ישראלים שנמנעים מלהגיע לעיר העתיקה. "בייחוד אני משתומם על ישראלים שחוששים עדיין לטייל ולשוטט במקום המופלא הזה, שיש בו תרבויות שונות", הוא אומר, "זה מקום כל כך ייחודי ופתוח. אפילו אין מה להתלונן על העיר העתיקה מבחינה אסתטית בהשוואה לירושלים שמחוץ לחומות".
אחימאיר מתקשה להצביע על נקודה אהובה במיוחד בין החומות. "כמובן שהאתרים היהודיים קרובים יותר ללבי כיהודי, אבל אני אוהב מאוד את הפתיחות שישראל הצליחה ליצור בתוך העיר העתיקה, את המגע האנושי הבלתי אמצעי והידידותי". הוא מרבה לאכול בחומוס "אבו כאמל" הסמוך לכנסיית הקבר
לאחר שעבר בצעירותו לירושלים התגורר אחימאיר ברחוב הטורים 17 בשכונת מקור ברוך. "זו הייתה תקופה אחרת", הוא משחזר, "היום השכונה הזו התחרדה, אבל בזמנו זו הייתה שכונה מעורבת. גרנו בדירה שכורה שהייתה בבעלותה של משפחה דתית, שזכורה לי היטב ויקרה לי מאוד. המתח שקיים היום בין הציבור החרדי או הדתי לציבור החילוני לא היה אז; הם היו מזמינים אותנו לארוחות שבת, ולא הייתה שום כפייה אלא הרבה כבוד הדדי".
אולי זו הסיבה שבגינה העיר העתיקה כה קוסמת לו. "אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לקרב את הלבבות בקרב כל אלה שסוחרים או מתגוררים בעיר העתיקה", הוא מסכם, "עלינו להמשיך להגיע ולבקר שם ולהתנהג בנימוס ובסובלנות, כי בסופו של דבר כולנו בני אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם