הוטרדת מינית בי-ם? יש לך כתובת באינטרנט
אתר אינטרנט לדיווח על הטרדות מיניות שהקימה צעירה ירושלמית מלמד על היקפי התופעה בעיר, ומציג את האתרים המועדים לפורענות: בעיקר אוטובוסים ותחנות
הדיווח האחרון מתאר מציצן שפלש לגינת בניין ברחוב אוסישקין. היקף הדיווחים הכללי, לשם השוואה, עומד על כמה מאות מקרים בשנה בכל רחבי הארץ.
"הכצעקתה" הוא השלוחה המקומית של מיזם "הולבק" העולמי, והוא מציין בימים אלה את השנה הראשונה לפעילותו. מקימת האתר ואחת המנהלות שלו היא ירושלמית, והיא יזמה את הרעיון לאחר שספגה הטרדות מקבוצת נערים ברחוב יפו בעיר.
בפוסט שפרסמה בעקבות המקרה, העונה לשם "איך התחלתי להפסיק לשתוק", היא מתארת כיצד הופלה לקרקע בעת שהלכה באזור הדוידקה, לאחר שהנערים מתחו חוט לאורך המדרכה כביטוי לדעתם על החולצה שלבשה.
"כשהבחנתי בקבוצת הנערים שעמדה קצת יותר מדיי קרוב ונעצה בי מבטים זו כבר לא הייתה נורה אדומה, אלא סירנה שייבבה במלוא העוצמה", כותבת המקימה, שמתעקשת לשמור על אנונימיות ולא להיחשף, בפרסום הראשון שחנך את האתר.
הדיווחים הירושלמים מגוונים וחולשים על אזורים רבים ברחבי העיר: החל מהעיר העתיקה, דרך המדרחוב ורחובות מרכז העיר ועד לגבעה הצרפתית, הר הצופים, רחביה ונחלאות. האירועים מגוונים אף הם: הטרדות במועדון, בחנות ספרים, בחנות מכולת ואפילו במרפאת קופת חולים.
"בירושלים יש הרבה דיווחים, כמו בערים גדולות אחרות בעולם, אבל יש לה את המאפיינים שלה", אומרת נעמי וינר, אחת מעורכות האתר. "ראינו למשל שיש בעיה בגבעה הצרפתית שקרובה לאוניברסיטה וקיבלנו הרבה מאוד תלונות גם על קו 480, שנוסע בין ירושלים ותל אביב".
התלונות נעות בין מקרים של הערות מילוליות פוגעניות ומגיעות עד לתקיפה פיזית אלימה. נעמה, סטודנטית ירושלמית, כותבת באחד הדיווחים: "בתור סטודנטית בעיר אני אפילו לא יכולה לספור את ההטרדות. פשוט למדתי לעבור לצד השני של המדרכה".
לאחרונה החלו באתר בפרויקט "תחנה חדשה", שמטרתו להעלות למודעות תחנות אוטובוס בעייתיות שהתרחשו בהן, על פי הדיווחים, הטרדות רבות. ואכן, יותר מ-25 אחוז מהדיווחים בירושלים עוסקים בהטרדות
"אנחנו נמצאים היום בשלב איסוף הדיווחים כדי שנוכל לפנות לרשויות ולבקש שיפעלו בנושא, למשל באמצעות הוספת תאורה או על ידי הגברת הסיורים באזורים הללו", אומרת וינר. היא מציינת כי מערכת האתר טרם יצרה קשר עם הגורמים העירוניים, אך האתר עובד בשיתוף פעולה צמוד עם ארגוני הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בעיר, ועורכות האתר אף עוברות השתלמויות בארגונים.
וינר מציינת עוד כי ישיבות המערכת מתקיימות בירושלים ובתל אביב. בזירה הירושלמית הפרויקט התחבורתי הניב עד כה תלונות על הטרדות בנסיעה במוניות שירות מירושלים לתל אביב, תלונה על מטרידן באוטובוס מירושלים לנתניה וכמה תלונות הנוגעות לנסיעות בקו 18 בעיר.
החוק למניעת הטרדה מינית נחקק בישראל לראשונה רק בשנת 1998. הוא מגדיר חמש התנהגויות כהטרדה מינית, בהן התייחסות מבזה כלפי אדם בגלל מינו, הצעות בעלות אופי מיני למי שאינו מעוניין בהן והתייחסות מינית למי שהראה שאינו מעוניין בכך.
אף שנתוני משרד התמ"ת מצביעים על כך שארבע מכל עשר נשים מוטרדות מינית במקום עבודתן, ברשות לקידום מעמד האישה אומרים כי קשה לרכז נתונים על ממדי התופעה גם משום שרוב המוטרדות אינן מתלוננות, וגם משום שבמקרים מסוימים מקומות עבודה אינם מעוניינים לחשוף את מקרי ההטרדה שהתרחשו אצלם.
עו"ד שירלי שלומיוק~בבאי, מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים, מחזקת את הדברים ומציינת כי "נשים רבות נמנעות מלהתלונן, ולכן גם בידי המשטרה יש נתונים המעידים רק על קצה הקרחון". המקרים המעטים שאכן מתועדים נמצאים בחלקם במאגרי המשטרה ובחלקם בבתי המשפט ובעמותות שונות. עניין זה רק מחזק את חשיבותו של אתר הכצעקתה.
"כשהאתר נחנך לפני כשנה קיבלנו מבול של דיווחים. מאז תדירות הדיווח נשארת קבועה פחות או יותר, וכל הזמן מתקבלים דיווחים", מספרת וינר. עו"ד שלומיוק~בבאי מוסיפה כי "בשדולת הנשים נרשמה עלייה של 30 אחוז בקצב הדיווחים מאז נחשפה פרשת קצב. היו מקרים שנשים לא העזו להתלונן והיום הן מתקשרות לדווח, אבל עדיין מדובר בחלק מהנשים בלבד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם