געגועים לרכס: הפינה של רון כתרי
מנכ"ל בית הספר "הריאלי" בחיפה, רון כתרי, חוזר אל חורשות האורנים בבית בירם, אל הפנימייה הצבאית ואל הברזות מהלימודים שהיו אז, ונותרו עד היום
רון כתרי צילום: זמן חיפה
המרחב האורבני "עטף" במרוצת השנים מאז, את 70 הדונמים של הקמפוס ושל המחנה הצבאי הבריטי לשעבר, שמזה 60 שנה בקירוב משמש משכנה של הפנימייה הצבאית.
בשעתו, סביבת הקמפוס וצריפי הפנימייה הייתה שונה בתכלית: ניחוח שרף אורנים, במיוחד לאחר גשם, "קרקע" עבותה של מחטי אורן (חלקלקה למדי, עת הייתה רטובה מטל או מגשם) ומקבצי סלעים ושפע רקפות בעונתן.
המרחב הקסום הזה היה אז, עבורי, בעיקר מפלט: משיעור שרציתי להבריז ממנו (שום דבר לא התחדש מאז, האמינו לי), לגנוב סיגריה אסורה ובעיקר מחסה אוהד למפגשי חיזור ואהבים, לעיתים גם בשעות היום, אך בעיקר - בערבים.
רחוב איינשטיין והבתים סביבו - לא היו אז, ועת הרחקת כמה עשרות צעדים בכיוון צפון - מצאת את עצמך בתוך חורש סבוך למדי, יער במונחים מקומיים.
המרחב של התלמידים הצטמצם
בצעירותי לא ידעתי, אף לא חקרתי, אך הרכס הזה רווי עוללות היסטוריות. שתיים מהן אזכיר כאן: האחת - בתקופת מלחמת העולם השנייה "הוחרם" המתחם (והוקמו בו צריפי המחנה הצבאי), על ידי צנחני הצבא הבריטי. כאן, כך אני יודע, התאמנו הצנחנים היהודים שצנחו אחר כך במדי הצבא הבריטי באירופה הנאצית, ובהם חנה סנש.
השנייה - בית בירם, שהיה משכנם של ארגונים טרום-צבאיים בשנות ה-30, ואחר כך בשנות ה-40, כפי שכונו אז: "ספורט שימושי", ואחר כך "חינוך גופני מורחב" (חג"ם) - מסגרות שנועדו לחשל רוחם של בני הנוער, לחזק גופם ולהכשירם למשימות כעין-צבאיות, בעידן של טרום-מדינה.
לימוד תיאורטי, אימונים מעשיים
וקורסי מפקדים נערכו על הרכס, ויכול אני רק לשער בדמיוני את מגוון הפעילויות הללו, שמתקיימות להן בינות עצי האורן, ביום ובלילה, במדרונות הרכס של בית בירם. המראות והריחות - דמו מאוד, ניתן להניח, לאלו שחוויתי אני, 25-30 שנה מאוחר יותר.
אחרי שנות דור, לפני כ-15 שנים, שבתי אל הרכס, לקמפוס בית בירם, הפעם כמנהלו של "המוסד" הקשיש (בעוד כשנה ומעט, נציין 100 שנים להיווסדו). המציאות שנתגלתה לעיניי - כפניה של החברה. שכונות העיר חובקות (חונקות?) את הקמפוס, רחוב פעיל, החורשות אינן, ניחוח השרף התחלף בפליטת מנועי מכוניות. והתלמידים? להם הצטמצם מרחב ה"חופש" וההברזה. חילופי עתים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם