זיכרונות מבית אבא: הפינה של יחיאל לסרי
"כשמדברים על 'דע מאין באת', זה המקום שעליו מדברים. כשאתה בא מכזה מקום, אתה יודע להתחבר מאוד לאנשים". ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, מתגעגע לילדות בביתו הראשון בארץ: ברחוב משמר הירדן 1047
הבית הישן שלי, ברחוב משמר הירדן, עד היום, מהווה עבורי מקור האנרגיות והעוצמה בכל הפעילות שלי. באותם ימים זו הייתה שכונה אינטימית של עולים חדשים מכל הגלויות: מרומניה ומהודו ומטוניס. היו אלה אנשי העליות הראשונות של המדינה. שם גדלנו ביחד, במין כור היתוך שכזה, בפשטות, בבית עם ארבעת האחים שלי וההורים שלי.
למדתי בבית ספר רמב"ם, עם המנהל המיתולוגי ישעיהו זלמנוביץ' והסגנית שושנה פרידמן. המורים שלי היו הרב גדעון שאולי ואסנת לוי. לאחר מכן היא ניהלה את בית ספר יהלום, שלימים הפך לאחד מבתי הספר המובילים בעיר. אלו הן דמויות ממש מיתולוגיות, שכיף להיזכר בהן.
החברים מהילדות באותו בניין הם החברים הקרובים שלי עד עצם היום הזה. אלו אנשים שאיתם הלכתי כברת דרך מאוד ארוכה. הם המשיכו ללוות אותי בחיים האישיים, המשפחתיים וגם הציבוריים. בין החברים של אז היו עו"ד אריה פרץ, עו"ד משה קדוש, ומוטי מלכה שאיתו הקמתי את התזמורת האנדלוסית.
אני זוכר היטב מהילדות גם את שלמה אילוז וארמונד אסולין ומיקי רוזנברג ושלמה דהן. שם למדנו את ערכי החברות, הערבות ההדדית, הפשטות והערכים, של הכרת הטוב, של נתינה, של המאבק בעוול ובמצוקות חברתיות. הכל בא משם.
היינו בשמחות ביחד וגם בעצבות ביחד. שם איבדתי את אבא שלי מאיר ז"ל, שם גידלה אותנו אמא שלי זהרי לבד, כשהיא עובדת כעוזרת בית וכעובדת ניקיון. שם חוויתי את המעבר למדרשת נועם בפרדס חנה, לישיבה התיכונית ושם גם התקבלתי ללימודים באוניברסיטת בן גוריון בבית הספר לרפואה. כל היסודות שלי שם.
שם, ברחוב משמר הירדן, למדתי לשחק כדורגל, ושם גם למדתי לשחק שחמט עם השכן נלו, שהיה אז עולה חדש מרומניה. שם גם הכנתי שיעורי בית במדרגות יחד עם החברים בין המשחקים.
כשמדברים על "דע מאין באת", זה המקום שעליו מדברים. כשאתה בא מכזה מקום, אתה יודע להתחבר מאוד לאנשים, להביא את תפיסת העולם של התושב במרכז, להיות נגיש ומחובר לכל שכבות העם. יש הרבה מאוד דברים שאני מיישם כעת שמגיעים מהשכונה הזו, כמו החוג לכל ילד, המשאלה החווייתית, קרן ההלוואות לסטודנטים והתוכנית לדיור לזוגות צעירים. הכל בא ממשמר הירדן.
אני
אני לא יכול להתנתק מהמקום הזה. יש לי קשר רגשי אליו. כל זיכרונות הילדות והנערות באים משם. האזור לא השתנה הרבה מבחינה חזותית, ומדי פעם אני שולח את החברים שיעשו עוד מבצע ניקיון, עוד טיפול בגינות מסביב, עוד טיפול בפריצת ביוב. שם שכן מועדון הכדורגל של הפועל אשדוד ושם הכרתי את כל גיבורי הילדות שלי: שחקני כדורגל כמו גלינה, הבלם האגדי שהיום עובד ברשות הספורט, החלוץ יוחו ואחיו המגן הימני ווב, החלוץ אלקיים, שלמה לוי (קוויסה).
הייתה לי ילדות מקסימה ויפה עם אנשים נהדרים שעד היום תופסים מקום של כבוד בלבי. אני אמנם לא גר כאן יותר אבל דירה 12 בבלוק 1047 תמיד תסמל עבורי את אותם זמנים יפים של תמימות, פשטות וחדוות נעורים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם