הגג של המרכז המסחרי: הפינה של אלון דה לוקו
"הייתי ילד שובב, ילד רחוב, מטפס על גגות ועושה 'אומגה' בלי פחד. מקומות כמו המרכז המסחרי ברחוב העלייה, הגשר, בית הספר קורצ'אק, רחובות קדושי בגדד ויציאת אירופה מלאים בזיכרונות ילדות". אלון דה לוקו חוזר לשכונה ה' בבאר שבע
אלא, שכאשר לקחנו אותו לסיבוב נוסטלגיה בפינות החמד של ילדותו, בשכונה ה' הישנה, במסגרת מיזם החג שלנו – המקום שלי, הזמר התזזיתי התמלא זיכרונות וחשף את הצד הנוגה שלו. בשביל אלון כהן (זהו שמו המקורי), שכונה ה' הישנה עיצבה את אישיותו והביאה אותו להיות מה שהוא היום, אלון דה לוקו.
הוא מגיע לסיור הנוסטלגי בדיוק בשעה שמונה וחצי בבוקר של יום שישי, מועד שבו באר-שבעים רבים לא מגלים אפילו סימני חיים. אבל, הוא מלא אנרגיה, לבוש בקפידה בצבע לבן. כוכב ענק עם לב גדול לא פחות. למרות ההצלחה, דה לוקו הוא באר-שבעי מכל הלב, אוהב את העיר אהבת אמת, שומר לה חסד נעורים, מתענג על כל פינה שלה.
"עכשיו, כשאני גר בשכונה אחרת, אני חוזר לשכונה ה' ומאוד אוהב לטייל שם. זה ממלא אותי געגועים. אתה יודע, החיים רצים בקצב מטורף ופתאום אתה עוצר ומבקר במקום הקסום הזה והכל חוזר אלייך". המקום הקסום הזה הוא המרכז המסחרי הקטן שברחוב העלייה, כמעט פינת היעלים.
"נולדתי וגדלתי בשכונה ה'. בשבילי, מקומות כמו הגשר, רחובות קדושי בגדד ויציאת אירופה מלאים בזיכרונות ילדות".
לא רחוק משם, הגשר המיתולוגי של שכונה ה' ובית הספר קורצ'אק (הסגור!), שבו למד ביסודי. "כל כך כואב לי לראות את בית הספר קורצ'אק ישן והרוס, כאילו שבק חיים.
"יש לי ממנו זיכרונות מאוד חזקים. הייתי הילד הכי נמוך בכיתה והילדים האחרים היו צוחקים עליי. הייתי צריך לתת מעצמי את הכל, להתאמץ יותר על כל דבר, על מנת להוכיח את עצמי ומה אני שווה. הילדים יכלו להיות מאוד אכזריים אז.
"אני זוכר, שבשיעורי התעמלות, בקפיצה לרוחק, אפילו הבנות היו עוברות אותי ואני הייתי מתאבד על כל קפיצה, לנסות לעבור אותן, לעבור את כולם. השנים האלה, של בית הספר היסודי, היו מאוד קשים בשבילי. הייתי מגיע לבית שלי, ברחוב יציאת אירופה, מסתגר בחדר ובוכה. אבל הקושי הזה גם נתן לי את הדחף העצום להצליח בכל מה שאני עושה, להיות הכי טוב, להיות מספר 1.
אלון מטייל במרכז המסחרי של רחוב העלייה וכל שנייה ניגש אליו אדם אחר: חלק אנשים המזהים אותו מהטלוויזיה או מההופעות, חלק חברי ילדות, אחרים עדיין רואים בו את הילד ששיחק שם רק אתמול, כמו סאלבו הספר. סאלבו מתרגש מאוד לראות את "הילד", שעוד מעט סוגר את העשור השלישי לחייו. הוא לא יכול להתאפק, מושיב אותו על הכיסא ומעביר עליו מספריים, למרות שאלון מסופר קצוץ דק.
"כשהייתי ילד, היה לי שיער ארוך וסאלבו היה הספר שלי. היה מסדר לי קצת את השיער מדי פעם. אבל בבר מצווה הלכתי אליו להסתפר ובלי שאני אדע, אימא שלי העבירה לו הוראה לעשות לי תספורת "שושנה", שזה אולי יפה, אבל לא משהו שאהבתי, אז החלטתי שאני לא מסתפר יותר. אבל, לחזור לסאלבו ולשבת אצלו, זה ממש מרגש אותי".
אלון יוצא מסאלבו וניגש אליו בחור צעיר ממנו בכמה שנים. "רוטמן הקטן", אומר אלון. "אח של חבר ילדות". הם לא ראו האחד את השני כבר שמונה שנים, ואז הולכים לכיוון בית הסבים שלו, בעלייה.
בדיוק ממולם מגיע דני אוחיון.
"אוחיון גדול ממני באיזה שלוש שנים וזה אדם שאני מעריץ מאז שהייתי ילד. הוא היה מגן עליי, שילדים אחרים לא יתנכלו לי, כי הייתי קטן מהם. הוא היה חבר טוב, אדם יקר, בחור באמת עם לב רחב. איזה כיף לראות אותו".
דה לוקו מתרגש: "אני מבקר כאן הרבה. אני אוהב לטייל במחוזות הילדות. כל פעם שאני רוצה לקבל רגש עמוק, אני בא לכאן. אני מטייל במרכז המסחרי של רחוב העלייה ורואה את עצמי כילד בן 12, אי אז בשנת 1987, עושה 'אומגה' במרכז, עם איזה חבל שאילתרתי. היה לי אומץ לעשות אומגה בין שני עברי הרחוב.
"הייתי עולה על הגג של המרכז. לא הייתי ילד של 'מחבואים', הייתי ילד מאוד שובב והייתי, מה שאומרים, ילד רחוב. הייתי מסתובב הרבה עם שני חברים מבית הספר, איתם אני בקשר עד היום – שוקי ודקל. היינו פה במרכז או בגן השעשועים שליד הבית של סבתא שלי.
"מפה הייתי הולך לסבתא עליא, מבקר אותה. ליד הבית של סבתא שלי היה גן שעשועים, בו הייתי אוהב לשבת ולהיות עם עצמי ולהסתכל על הבתים בשכונה. הייתי הולך לגשר. היו לי הרבה חברים טובים, ילדים מכל מיני מעמדות. לא הסתכלנו מי הוא מי. היינו חברים טובים, כל הזמן ביחד. כולם ילדים טובים. שובבים. אבל טובים. אולי לא היינו עשירים, אבל אני יכול לספר שלמרות הקשיים, ההורים אף פעם לא החסירו ממני דבר. רצינו פלאפל ב'גשר', היה ממה.
כשנסע בפעם האחרונה לארצות הברית, לצורך צילומי הריאליטי, הוא לא הירבה לחשוב על השכונה: "הייתי מרוכז כל כלי בשני דברים – בהפקה ובהולדת התינוק. פחדתי שהתינוק ייוולד ואני לא אהיה בבאר שבע. אבל, אתה יודע מה, אין כמו לחזור לכאן. כל כך הרבה רגשות, כל כך הרבה זיכרונות, המקומות האלה והאנשים היקרים שפגשתי, תמיד יהיו איתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם