מה תוקע את תוכנית "הטבעת הירוקה" בגוש דן?
תכנית הטבעת הירוקה, שתחבר בין פארקים בגוש דן, היא יוזמה מבורכת ופשוטה לביצוע. אז איך זה שכולם מתלהבים ובכל זאת שום דבר לא זז
דוגמה מוצלחת כזו מספק משרד האדריכלים "גרינהאוז", שמוכיח שבטיפול נכון גם מאחורי כניסה צדדית לקומת קרקע ברחוב תל-אביבי קטן יכולה להסתתר פינה נעימה, מוארת ועטופה בצמחייה. המשרד קרוי על שמו של האדריכל דני גרינהאוז, ובהתחשב בעובדה שהוא עוסק בתכנון פרויקטים בעלי אופי ירוק זה בערך כמו שלסקורר בקבוצת כדורגל יקראו אברהם גול.
נפגשתי עם גרינהאוז ושותפו, האדריכל אילן אברמוביץ', משום שבשנים האחרונות הם מנסים לקדם את רעיון "הטבעת הירוקה", רעיון שהמימוש שלו יעשה טוב לכולנו ולכן הסיכוי שזה יקרה נע בין קלוש לקלוש ביותר. אבל הם מתעקשים לנסות, ולא יזיק להחזיק להם אצבעות.
הטבעת הירוקה נולדה אצל צמד האדריכלים במהלך רכיבת שבת בפארק הירקון, כשהבינו שבסוף הפארק לא מחכה להם כלום, כלומר מה שמחכה להם זה מדבר אספלט אורבני, לא ירוק ולא ידידותי בעליל לרוכבי אופניים. בשלב הבא הם התבוננו במפה של תל אביב רבתי, והבינו שיש כאן כמות לא מבוטלת של כתמים ירוקים - פארק הירקון, הפארק הלאומי, פארק דרום (ופארק שרון העתידי) ומדרון יפו, אבל אין שום דבר שמחבר ביניהם. חוץ מכבישים, כמובן.
הרעיון
רוכבים רציניים יוכלו להקיף את העיר בסופי שבוע, תיירים יוכלו לחוות כך את הפנים היפות והירוקות של תל אביב, משפחות וילדים יוכלו לנדוד בשבתות מפארק לפארק בלי להזדקק לשירותי ההסעה של המכונית המשפחתית. לכל עיר שמכבדת את עצמה יש כביש טבעתי, רק שכאן מדובר בשביל טבעתי ואין צורך במחלפים.
הצירים המחברים, על פי הגישה הזו, לא יהיו סתם שבילי אופניים. הם יהיו מוקדים של תיירות, פנאי ונופש, עם בתי קפה ומיזמים מתאימים אחרים. כשגרינהאוז ואברמוביץ' התחילו לפתח את הרעיון התברר להם שהם לא המציאו שום גלגל. גרסאות שונות של טבעות ירוקות כאלה כבר קיימות בכרכים נחשלים כמו סידני, ברצלונה, ויטוריה, סן פרנסיסקו, הנובר ולובליאנה.
יותר מזה: כשמביטים על מפת גוש דן, מגלים שחלק מהחגורה כבר קיים: אחרי שהטיילת תסיים להשתפץ יהיה חיבור מלא בין פארק מדרון יפו לפארק הירקון, והפארק הלאומי ופארק דרום ממילא נמצאים בטווח נגיעה. כל שנותר זה לחבר בין פארק הירקון לפארק הלאומי, ובין פארק שרון למדרון יפו. כל כך מעט, וכל כך הרבה.
קחו למשל את הצלע שאמורה לגשר בין פארק הירקון לפארק הלאומי: החיבור הטבעי ביניהם עובר ברחוב בן-גוריון הרמת-גני, מהרחובות המרכזיים בעיר. ברמת גן יש כבר כמה שנים תכניות מוכנות לרשת של שבילי אופניים, רק שהעירייה של צבי בר לא הגשימה אפילו מטר אחד מהן. אולי כי ראש העיר קצת עסוק עם המשטרה בשנים האחרונות, ואולי כי התפיסות התחבורתיות שלו תקועות אי שם באלף הקודם.
בכלל, הטבעת הירוקה דורשת עשייה אינטגרטיבית, אזורית, על-עירייתית, בדיוק סוג העשייה שכל כך מתקשה להתרחש בישראל. בקטעים מסוימים של רחוב בן-גוריון מדרכה אחת שייכת לרמת גן והמדרכה ממול לבני ברק, ובקטעים אחרים שתי גדות הכביש נחלקות בין רמת גן לגבעתיים.
במציאות הישראלית מדובר בתנאים מושלמים כדי שכל פקיד בכל עירייה יוכל לתקוע את הפרויקט על בסיס אגו, שלא לדבר על השאלה מי צריך לשלם, שעליה מסוגלים להתקוטט עד האלף השלישי.
גרינהאוז ואברמוביץ' הם אדריכלים, לא פוליטיקאים וגם לא עסקנים, והם לא כל כך מבינים איך זה שבמהלך עשרות פגישות שקיימו עם מהנדסי ערים, חברי מועצות וועדות תכנון, כולם נורא התלהבו ונרתמו ובכל זאת דבר לא זז. מיטל להבי, סגנית ראש העיר תל אביב, אחת שכן מסוגלת לקדם פרויקט כזה, אפילו ארגנה לא מזמן כנס בנושא, שאולי עוד יניב תוצאות. עד שזה יקרה, המתחמים הירוקים של תל אביב ימשיכו להיראות כמו כתמים במבחן רורשך שנזרקו במקריות על הדף ומתקשים לתקשר זה עם זה.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם