ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

הגברת הראשונה: קווים לדמותה של צינה דיזנגוף

הסלון שהפך למקום מפגש לאנשי רוח, סיורי הניקיון ברחבי תל אביב וקשיי השפה. ספר חדש משרטט את דמותה של צינה דיזנגוף

"היא הייתה כאם לעיר הצעירה והמתהווית כמו שבעלה היה כאב לעיר הזאת. היא ידעה לאהוב אהבה עזה את עמה, את ארצה, את בניה ואת בוניה ועל כולם את תל אביב, ילד השעשועים שלה. כל חצר, כל פרח וכל עץ היו יקרים וחביבים לה".

כך, במילות הסופר דוד סמילנסקי, מתואר יחסה של צינה דיזנגוף לעיר העברית הראשונה. היחס האמהי, הציונות, המסירות, הדעתנות וגם הבורגנות והאליטיזם, שהיו חלק מדמותה של רעיית ראש העיר הראשון של תל אביב מאיר דינזגוף, נחשפים בספר החדש "הליידי של העיר הלבנה", שכתבה יעל נויבירט.

נויבירט, תושבת גבעתיים, לשעבר מורה בתיכון בליך ברמת גן ובתלמה ילין והיום אמנית ומוזאולוגית, החלה לפשפש בעברה של דינזגוף בעקבות פניית עמותת "יד מאיר וצינה דיזנגוף", לרגל שנת ה-100 לתל אביב (שצוינה ב-2009). לנויבירט הוקצבו שלושה חודשים לסיים את העבודה.

שלושה חודשים הפכו לשנתיים ונויבריט העלתה בחכתה חומרי ארכיון ששופכים אור על דמותה של צינה דינזגוף. "הרגשתי כמו שרלוק הולמס", היא אומרת. "הנבירה בארכיונים הייתה חוויה מרגשת, זה לגלות מסמכים שאיש לא נגע בהם. כשלמדתי יותר על הנפשות הפועלות, התלוותה לזה גם תחושה של שליחות, שחייבים לחשוף את הסיפור. בשלב מסוים כבר היה לי ברור שמגיע לצינה ספר משלה".

הספר מתאר, באמצעות מכתבים ופרוטוקולים, את חייה מילדותה באוקראינה, דרך המפגש עם מאיר דיזנגוף, העלייה לארץ והפעילות בתל אביב עד מותה בגיל 58. הגברת הראשונה מתוארת כמי שהביאה את התרבות האירופית לתל אביב הקטנה.

ביתם של בני הזוג ברוטשילד 16 הפך למרכז השכונה ופקדו אותו פוליטיקאים ואנשי רוח. "הכול היו באים לראות ולהיראות ", כתב דיזנגוף ביומנו, "לספר ולשמוע את החדשות האחרונות בארץ וביישוב".

מחוץ לבית, עסקה דיזנגוף בהוראה, בפעילות פילנתרופית וסיעוד וכן פעלה במישור המוניציפלי - בבניית העיר תל אביב, לצד בעלה. הספר מגלה כי בעיני רוחה ראתה דיזנגוף את העיר מתמלאת בפארקים.

היא נהגה לעקוב אחרי התפתחות העיר ומדי יום ערכה סיורים על מנת לבדוק את מידת ניקיונה. אם מצאה לכלוך, הייתה פונה למנהלי המחלקות. חיבה מיוחדת רחשה לילדי העיר, שכן היא עצמה לא הצליחה להביא ילדים לעולם לאחר שבתם היחידה נפטרה

בגיל חודשיים.

הספר כתוב בשפה נגישה ואת דפיו מעטרות לא מעט תמונות. "לא רציתי שזו תהיה כתיבה אקדמית משמימה", מסבירה נויבירט. "מאוד רציתי שזה יהיה קולח. יש פה את כל האלמנטים של דרמה, שיוצרים משהו שהוא גם מושך לקריאה וגם מלמד ויש לו ערך מוסף חשוב.

"זה צריך להגיע לקהל כמה שיותר רחב, גם לתיכוניסטים, ולגרום להזדהות כי הציונות של צינה דיזנגוף הייתה בורגנית, לא סגפנית ומיליטנטית, יותר נינוחה".

מה הדבר שהכי הפתיע אותך לגלות עליה במהלך התחקיר?
"הפתיע אותי שצינה לא השכילה לצלוח את מחסום השפה. היא הקימה סלון לאליטה הרוסית, שהתקיים על טהרת השפה הרוסית, הייתה מהמובילות בהנחלת הצרפתית בתל אביב, ומספרים שהיא תמיד ביקשה שיתרגמו לה את העברית, כלומר, היא דיברה על תחיית השפה העברית, ועדיין - בתחום הזה היא לא בדיוק הצליחה ".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...