עמותה חרדית דורשת: להפסיק את מנהג הכפרות
מנהג השימוש בתרנגולים לכפרת עוונותיהם של בני האדם תמיד היה בעייתי. לאחרונה קיבלו ארגוני זכויות בעלי החיים תגבורת משמעותית במאבקם בתופעה בדמות הארגון החרדי "בחמל"ה", שמנסה לעצור את המנהג. "זה עובר על איסור חמור מהתורה ולא מצדיק שום מנהג", אומר יהודה שיין, ממייסדי הארגון
המנהג, שהחל בשנת 1989 בתקופת כהונתו של ג'ורג' בוש האב, אומץ בידי הנשיאים שאיישו את התפקיד אחריו והפך למסורת מבדחת בבית הלבן.
התרנגול הנבחר, בדרך כלל ציפור מובחרת, מועבר לפארק השעשועים "דיסנילנד", שם הוא צועד בראש תהלוכת חג ההודיה ומבלה את שארית חייו בלי חשש שיגיע אל השוחט; זאת בשונה מ~45 מיליון תרנגולי הודו שלפי ההערכות נאכלים בארצות הברית מדי שנה בחג ההודיה.
אף שבישראל לא נוהג הנשיא לחון תרנגולים, גם אצלנו נרקם קשר הדוק בין חג ובין עופות – מנהג תרנגול הכפרות ביום הכיפורים, שבשנת 1983 זכה אף להיות כותרת של ספר מאת אלי עמיר.
מזה שנים נשמעים קולות מצד ארגונים הפועלים למען זכויות בעלי חיים נגד מנהג השימוש בתרנגולים לכפרות, שלשיטתם הוא אכזרי וברברי. בספטמבר 2007 נרשם תקדים משפטי בהתייחסות לנושא, כשהנוהג נידון לראשונה בין כותלי בית המשפט.
בית משפט השלום בפתח תקווה גזר קנס כספי של 2,700 שקל על אדם ששחט 150 עופות לצורך מנהג הכפרות מחוץ לבית מטבחיים וללא פיקוח וטרינרי כפי שנדרש בחוק – אך לפסיקה לא היו השלכות מרחיקות לכת.
השנה זכה המאבק למען העופות בתגבורת משמעותית עם הקמתו של ארגון חרדי, שנוסד במטרה לקדם את זכויות בעלי החיים במגזר ומצליח אט~אט לחדור אל תוך החברה החרדית הסגורה, שהייתה נעולה עד כה בפני ארגונים חילוניים העוסקים בתחום.
את ארגון "בחמל"ה", ראשי תיבות של "חרדים מתגייסים למען החיות", הקימה בתחילת 2011 קבוצה קטנה של חרדים, בניסיון להפר את ההגמוניה החילונית בתחום. מייסדי הארגון מגדירים את עצמם כבעלי קשר מיוחד עם בעלי חיים. הארגון מונה מספר מצומצם של מתנדבים, וכולם פועלים במסגרת היוזמות שמקדם הארגון.
יהודה שיין (32), ממייסדי "בחמל"ה" ויו"ר הארגון, היה פעיל חברתי למען שוויון וסולידריות חברתית במשך כעשור וחצי, עד שבמהלך הפגנה שבה השתתף הוקסם מפעילי ארגון זכויות בעלי חיים
"נושא 'איסור צער בעלי חיים' מופיע בתורה, וזה משהו שמושרש בחינוך החרדי, פשוט כי לומדים את זה משלב מוקדם מאוד", מספר שיין בזמן שהוא עושה את דרכו לדוכן הסברה של הארגון בתל אביב. "זה שעד היום לא היה ארגון חרדי בתחום הזה, זה הפלא הגדול. אני מאמין שאנשים פשוט עסקו יותר בסיוע לעניים, וכך נותר פחות זמן לעסוק ספציפית בבעלי חיים".
חרף הנונשלנטיות שמשדר שיין, דאגה לבעלי החיים אינה עניין המושרש בציבור החרדי. לראייה, רק חרדים מעטים מגדלים חיות מחמד בביתם, פעולה שנחשבת להוצאת זמן לבטלה ואינה בגבולות הנורמה במגזר. יתרה מכך, ארגון הפועל למען זכויות בעלי החיים, בפרט אם מדובר בארגון חרדי, טומן בחובו איום על סוגיות יסוד באורח החיים החרדי - בין אם נושא השחיטה הכשרה, שנחשבת לאכזרית במיוחד עבור בעלי החיים, ובין אם פרוות השטריימלים, שמצריכות פשיטת עורות של בעלי חיים.
לדברי שיין, חרדים רבים טוענים שראשית יש לטפל במצוקות בני האדם, והם רואים עצמם עסוקים מדיי מכדי לטפל גם בבעלי החיים. "יש חרדים שטוענים שקודם צריך לטפל במצוקות של בני האדם, אבל זה הולך ביחד", הוא אומר. "אם דואגים לבעלי החיים אז דואגים גם לבני האדם. צריך לרחם על כל בריאה ובריאה".
"בחמל"ה" לא לבד; עמותת "אנונימוס", שפועלת מאז שנת 1995 להגנה על בעלי חיים, מפעילה בירושלים סניף של כ-40 מתנדבים שפועלים לאורך השנה במטרה לעורר מודעות לזכויות בעלי החיים ולהתעללות בהם. לקראת יום הכיפורים יצאו שני הארגונים בקמפיין ייעודי במטרה לצמצם את היקף מנהג הכפרות באמצעות תרנגולים ולהמיר אותו בכפרות באמצעות תרומת כסף לצדקה.
"אנחנו לא יוצאים נגד המנהג", מדגיש שיין בניסיון לרכך את המסר. "אנחנו אומרים רק שבצורה שבה אנשים מעבירים היום את התרנגולים, בצפיפות ותוך הרעבה, זה עובר על איסור חמור מהתורה ולא מצדיק שום מנהג. מי שרוצה לעשות את מנהג הכפרות דווקא עם תרנגולים, שילך למושב או למקום שבו התרנגולים מסתובבות חופשי ויעשה את זה בלי כל התהליך שהן עוברות עד שהן מגיעות אליו".
עם זאת, שיין מבין שהצעתו אינה ישימה בעבור מרבית האוכלוסייה. "עדיף שמרבית האנשים, שכמובן לא יכולים לעשות את זה, יתרמו לצדקה", הוא מציע פתרון. "הרי גם ככה תורמים בסוף את התרנגולים לעניים".
הפעילות של ארגון "בחמל"ה" שונה מזו של הארגונים החילוניים. "אנחנו מפעילים דוכן באזורים חרדיים, אבל משום שחרדים פחות אוהבים לעמוד בדוכנים, אנחנו מתרכזים בדברים אחרים", מספר שיין. פעילות הארגון מתמקדת בפרסום בעלונים בבתי כנסת, הרצאות בבתי ספר, בישיבות ובתנועות נוער ופעילות עם חילונים לקידום עשייה משותפת. לאחרונה החלו פעילי הארגון להשתתף בהפגנות, ואף בלטו בנוכחותם בהפגנה נגד תעשיית הפרוות שהתקיימה בתל אביב.
במסגרת פעילות "אנונימוס", לשם השוואה, מפעילים המתנדבים דוכני הסברה ברחבי העיר ומארגנים אירועים מיוחדים. כך למשל, במסגרת המחאה החברתית בקיץ האחרון חילקו המתנדבים ארוחות טבעוניות למפגינים במאהל גן הסוס וקיימו ערב סרט שעסק בנושא זכויות בעלי חיים. במקביל עוסקים בעמותה גם בפעילות לוביסטית בכנסת.
"אנחנו מחלקים כרזות ומסתובבים בשכונות שיש בהן ריכוזי אוכלוסייה דתית, כמו קריית משה והר נוף", מתאר עומר גינצבורג, רכז הפעילות של הארגון בעיר, את הפעילות של "אנונימוס" לקראת יום הכיפורים. "המטרה היא להסביר לציבור הדתי שאין שום סיבה לפגוע בבעלי חיים בשביל לכפר על החטאים שלנו, ואפשר לעשות את זה באמצעות צדקה ולעזור לאנשים, במקום להתחיל את השנה החדשה בחטא כלפי החי".
מה עם שכונות חרדיות כמו גאולה או מאה שערים?
"היינו שמחים מאוד ללכת לשכונות חרדיות, ואני לא פוסל את זה על הסף, אבל כיום יש לנו קושי לתקשר עם האוכלוסייה החרדית. חרדים משתייכים בדרך כלל לחצרות של רבנים, ואם הרב אמר משהו שמנוגד למה שאנחנו מנסים להעביר, הם לא יקשיבו לנו. אפשר להבין אותם, כי אנחנו מגיעים מבחוץ ולא קשורים לעולם שלהם, אבל אני מקווה שבעתיד זה ישתנה".
רונן בר, דובר עמותת "אנונימוס", מחזק את דבריו של גינצבורג: "למגזר החרדי הכי קשה לנו להגיע וקשה להשפיע עליהם. זה חבל במיוחד, כי הציבור החרדי מקיים ברובו את מנהג הכפרות, ולכן זה ציבור רלוונטי לפנות אליו ולהגיע איתו להידברות בנושא.
"הרבה חרדים רואים בכפרות באמצעות תרנגולים מסורת שורשית מאוד שחייבת להימשך, ודווקא הם ציבור שיחסית קשה לפנות אליו. בכל זאת אנחנו עושים מאמצים, ואני מקווה שבעזרת 'בחמל"ה' ייפתח פתח לשיתוף פעולה עם העולם החרדי.
"אנחנו נתקלים בהתנגדות מצד הציבור החרדי ולכן אנחנו משתדלים להימנע מלהגיע ולתלות מודעות בשכונות שבהן זה יעורר אנטגוניזם ואלימות. מצד אחד, אין טעם שנחלק פליירים נגד מנהג הכפרות בשכונות חילוניות, אבל מצד אחר אנחנו נזהרים מפעילות במקומות שבהם פשוט יתלשו את הכרזות שלנו מיד".
סגירותו של העולם החרדי בפני עמותות העוסקות בצער בעלי חיים באה לידי ביטוי גם בדרכי הפעולה הנבחרות על ידי הארגונים. כך למשל התקשורת החרדית סגורה בפני "אנונימוס". "אנחנו לא פונים לפרסום בתשלום בעיתונים החרדיים ולא מקדמים כתבות או אייטמים בנושא", טוען בר. "התקשורת החרדית לא בדיוק משתפת איתנו פעולה, וזה קצת רחוק מבחינתם".
מדי שנה, לקראת יום הכיפורים, מתארגנת הפגנה גדולה במקום שבו מתבצע מנהג הכפרות באזור שוק מחנה יהודה, סמוך לבניין כלל. "בהפגנה יוצא לנו לפגוש חרדים שהגיעו לכפרות ופתאום, תוך כדי שיחה, אתה מרגיש שאתה פוקח להם את העיניים, והם מבינים שבאמת אין סיבה לא להמיר את התרנגולים בכסף", אומר גינצבורג.
"הם פשוט לא חשבו על זה שאפשר לעשות את זה אחרת, משום שקיימת בורות גדולה בכל מה שנוגע לבעלי חיים – ולא מתוך רשעות. אם מצליחים לעשות להם את ההקשר אז הם כן מוכנים להקשיב, אבל קרה לא פעם שהיו גם עימותים בהפגנות". גינצבורג יודע על מה הוא מדבר; בעבר הוא כבר עבר חוויה לא נעימה בבני ברק בשעה שתלה פליירים. "מנהג הכפרות שונה מהתעללויות אחרות, משום שהוא דווקא נעשה באופן גלוי ואנשים רואים את השחיטה, שלרוב נסתרת מעיני הציבור", הוא מציין.
גינצבורג, שפעל בעבר בתל אביב ובנהריה, אומר כי בירושלים יצא לו להיפגש עם ציבור מסורתי ודתי שטרם נתקל בו במסגרת ההתנדבות ב"אנונימוס". "בדוכני ההסברה כאן אני פוגש אנשים מרקע חרדי ומסורתי שלא ראיתי במקומות אחרים שהתנדבתי בהם, והם מגלים הרבה פתיחות לנושא הזה", הוא מעיד על חצי הכוס המלאה. "הציבור המסורתי הוא ערכי מאוד, וכשמדברים איתם על ערכים שהם לא נחשפו אליהם עד היום זה מעניין אותם מאוד. גם אם עולה התנגדות, זה מפני שחשוב להם להבין במה מדובר. בתור מי שגדל במקום חילוני, זה לא מובן מאליו".
הן "בחמל"ה" והן "אנונימוס" מבינים כיום שכדי להגיע לציבור החרדי - הציבור העיקרי שמקיים את מנהג הכפרות - יש לפנות לרבנים המנחים אותו. על כן, בכרוז ייעודי למגזר החרדי שהפיצה "אנונימוס" השנה מוזכרים פוסקים רבים שיצאו נגד מנהג הכפרות בתרנגולים.
בין הפוסקים נמצאים ר' יוסף קארו, בעל "שולחן ערוך", רשב"א ורמב"ן. גם פוסקים בני דורנו מופיעים בכרזה, בהם הרב יצחק כדורי, הרב שלמה אבינר והרב חיים דוד הלוי. "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים ללא כל צורך ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים", מצוטט הרב הלוי.
אחד הרבנים הפעילים בתחום זכויות בעלי החיים, אף שנעדר מהכרזה של "אנונימוס", הוא הרב הראשי האשכנזי יונה מצגר. דוברו של הרב אמר השבוע ל"זמן ירושלים" כי "בכל שנה מפרסם הרב מצגר קריאה ברורה וחד~משמעית באשר למנהג הכפרות וממליץ לאנשים למלא את המנהג באמצעות כסף. באופן אישי הרב תורם כסף, וכך יכולים לעשות כולם מלכתחילה.
נוסף לכך, הוא מבקש מהנוהגים במנהג תרנגול הכפרות לנהוג בחמלה כלפי בעלי החיים ולוודא שהם מוחזקים בתנאים טובים ובכבוד ולא בארגזים, בשמש ובחום ללא שתייה. הרב לא יוצא נגד המנהג, אך מבקש לנהוג כלפי התרנגולים בחמלה כך שמהמצווה לא תצא עבירה".
בקול קורא שפרסם בעבר הרב לקראת יום הכיפורים נאמר כי "בני ישראל... מצווים לנהוג בחמלה וברחמים גם כלפי בעלי החיים, שכן הם יציריו של בורא עולם, וכפי שהבורא עצמו חס ומרחם עליהם, ככתוב 'ורחמיו על כל מעשיו'". הרב עובדיה יוסף קרא גם הוא בעבר להימנע ממנהג הכפרות באמצעות תרנגולים, אך לא פסל אותו לחלוטין.
לדברי שיין, בציבור החרדי מגלים התלהבות גדולה כלפי היוזמה הצעירה. "דיברתי עם הרבה רבנים וראשי ישיבות ויש היענות מקיר לקיר", הוא מספר. "היהדות היא המקור של זכויות בעלי החיים, מהמצווה הראשונה של איסור עזר מן החי ,שכולל את האיסור לא להפשיט פרווה מבעל חיים כשהוא עדיין חי. לפי היהדות חייב אדם גם להאכיל את החיות לפני שהוא אוכל, ויש איסור חמור על צער בעל חיים, גם אם הוא לא שלך".
אף ש"בחמל"ה", "אנונימוס" והרבנים השונים מצליחים פה ושם לגרום למסובבי התרנגולים לחדול ממנהגם, מנהג הכפרות נטוע עמוק בתוך החברה החרדית השמרנית, שמתנערת מהמסורת שלה לעתים נדירות. "מצד אחד יש אוזן קשבת, אבל מצד שני זו חומה בצורה שאי אפשר לחדור אותה", אמר לפני כחצי שנה עזרא זוהר, שותפו של שיין להקמת "בחמל"ה".
גם באתרי האינטרנט החרדיים נרשמו תגובות מעורבות לפעילותו של הארגון הייחודי. הודעות רבות בפורומים חרדיים קידמו בברכה את היוזמה, אף שהביעו פליאה על עצם קיומו של ארגון חרדי הפועל למען בעלי חיים; לעומת זאת, באתר פרוג - פורום מקצועי חרדי, בולטת גישה שלילית כלפי הארגון, הוא הוגדר כארגון קיקיוני והוכתר בזלזול כ"צער בעלי חיים מגויר".
בין הדמויות הבולטות בעולם החרדי שהתבטאו בגלוי נגד הניסיון לפעול נגד מנהג הכפרות באמצעות תרנגולים היה יהודה משי זהב, יו"ר זק"א, שבריאיון טלוויזיוני האשים בעבר את הציבור החילוני בצביעות. בריאיון הוא טען כי תרנגולי הכפרות נשחטים באותו אופן כמו בעלי חיים המיועדים לאכילה, שהחילונים אוכלים בהנאה.
בעוד הארגון הטרי מנווט את דרכו בנבכי העדה החרדית, החליטו מקימיו לא לעסוק בינתיים בסוגיות מעוררות המחלוקת במגזר, דוגמת שחיטה כשרה ושימוש בפרוות לשטריימלים; הארגון מתמקד בינתיים בהעלאת המודעות הכללית לנושא רווחת בעלי החיים בקרב ציבור שאינו מודע כמעט לנושא. "הנושא עולה היום הרבה יותר לסדר היום, בפרט בשנה האחרונה, מאז שהתחלנו לפעול", אומר שיין, "אבל הבעיה האמיתית, גם אצל החילונים וגם אצל החרדים, היא עדיין חוסר מודעות למה שקורה – ואת זה אנחנו מנסים לשנות".
תוצאות הפעילות של הארגונים עדיין לא יכולות להימדד סטטיסטית, ולכן הפעילים אינם יכולים לדעת אם הם נוחלים הצלחה או לא. "אנחנו מרגישים שיש שינוי גדול מבחינת האווירה הציבורית", אומר בר באופטימיות זהירה. "פעם המאבקים האלה היו משהו מחתרתי ולא מוכר, ואילו היום יש לגיטימציה ציבורית להיאבק ואנשים מתחילים להבין שאין סיבה לא לתרום כסף במקום להתעלל בתרנגולת".
תמונה של ילדים עומדים בלב רחוב סואן ומעל ראשיהם מונף תרנגול הפכה לסמל של יום הכיפורים במקומות רבים ברחבי הארץ. המנהג העתיק, שאינו מופיע במקרא ובתלמוד, נזכר לראשונה במאה השביעית לספירה. הנוהג החל בבבל ומשם התפשט לספרד, לצרפת ולארצות אשכנז.
מקובל לראות את שורש המנהג בטקס השעיר לעזאזל מתקופת בית המקדש, שהכהן הגדול נהג להתוודות בו על עוונות בני ישראל ולהעבירם לתרנגול - שעיר לעזאזל - שאינו ראוי להקרבה כקורבן. אף שרבים מגדולי הרבנים הספרדים התנגדו למנהג, הוא התפשט גם בקרב יהדות ספרד.
את המנהג מקיימים כיום בערב יום הכיפורים או מעט קודם לכן, והוא מתבצע באמצעות תרנגול או תרנגולת (לגבר ולאישה בהתאמה, תרנגול ותרנגולת לאישה הרה). את בעל החיים מסובבים מעל הראש שלוש פעמים תוך אמירת "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים וארוכים ולשלום", כל זאת כסמל לפדיון הנפש.
מיד לאחר מכן התרנגול נשחט, ואת בשרו נהוג למסור לעניים. כך מועברים חטאי המכפר לתרנגול, שמומת במקום החוטא. רבנים פירשו בעבר כי המנהג נועד לעודד את האדם לחזור בתשובה, שכן חטאיו מועברים לתרנגול באופן סמלי בלבד – והאדם מדמה שהתהליך שעבר תרנגול הכפרות נעשה לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם