איטו אבירם יודע לאן לברוח מהמולת חול המועד
ימי חול המועד משרים על איטו אבירם תחושה של לחץ ורצון שהתקופה הזאת תיגמר כבר. ככה זה כשכל עם ישראל פושט על הפארקים ומקומות הבילוי באזור השרון. לכן תמיד אפשר לטייל בשדות הפתוחים עם הילדים
אמנם נכון, חג האסיף הגיע וריח הגויאבות נישא באוויר יחד עם עסיס הרימונים. האיקליפטוסים פורחים ממש עכשיו, כי הם זוכרים שבאוסטרליה, מכורתם, האביב בשיאו, והדקלים נושאים לשמים את כפותיהם שנותרו אחרי הטבח, מתחננים על נפשם אך ללא הועיל.
יד הכורת עלתה עליהם זה מכבר, ומיטב עלוותם נגזלה על ידי פועלי העיריות לשמש כסות זמנית לריבוא סוכות שצצו על כל מרפסת רעננה, מגרשי חנייה נטושים או בין דודי השמש על גגות הבניינים.
ואף כי ימי חג אלה קוראים לאדם לבוא בין הבריות, נראה לי שנעשיתי בלתי חברתי בעליל. וככל שחגיגי יותר, ככל שמוצע לי ולילדיי יותר: לבלות, לטעום, לחגוג ולהיטמע בקרב ההמון, כך אני מתחפר יותר בתוך שריוני ומסרב לעזוב את דלת אמותיי, עד יעבור זעם.
והפיתוי גדול. אירועים חגיגיים מתקיימים בשרשרת ברחבי הארץ, תחת כל עץ רענן. ראש עיריית חיפה מגייס את הטון המשדל שלו כדי למשוך לקוחות לפסטיבל הסרטים הבינלאומי. ראש עיריית באר שבע (לשעבר, כן, לשעבר...) מזמין אותנו בעייפות טיפוסית להגיע אל מוזיאון המטוסים בחצרים ולצפות בספיטפייר הראשון, שעדיין מסרב להתרסק למנוחת עולמים על הקרקע.
באפולוניה שוב יהיו אבירים ובעמק המעיינות שוב יהיו מופעי קרקס. מי שירחיק עד לים המוות יוכל ליהנות מפסטיבל התמר וגם מאטרקציה חדשה: פסלים עשויי מלח. זוהי תרומתם של מפעלי ים המלח למחאה החברתית. בשוהם (מה, רק אני יודע איפה זה?) יהיה פסטיבל מוזות, הכניסה בחינם ובאבו גוש (לכו בעקבות החומוס) מוסיקה ווקאלית.
חולון עיר הילדים מציעה פסטיבל "צלילי ילדות" ובאילת הרחוקה תערוכת מטקות(!) במלון קראון פלאזה המקומי. וזהו רק אפס קצהו של שלל האטרקציות האדיר הנשפך על ראשנו מכל פינה בארץ, כי הנה, כמעט שכחתי לספר לכם שבעין זיוון, בחנות השוקולד, הכינו לכבודכם סוכה עשוית שוקולד בסגנון עמי ותמי...
אבל אין כמוני בעל ניסיון. שהרי אם רק אתחיל לצאת מביתי לכיוון כביש גהה, ובמכוניתי ילדיי הצוהלים, איעצר כבר על הגשר החדש בין כפר סבא לרעננה. פקק. נסיעה מזדחלת צפונה במהירות הצב תביא אותי לקראת צהריים אל צומת בית ליד ואז אתייאש ואשים פעמיי אחורה, רק כדי לגלות כי פקק תנועה דומה אטם לחלוטין את תנועת המכוניות דרומה.
אז כדאי - כך אתחמן ביני לבין עצמי - לדפוק את השיטה. אקח את אופני הילדים ואסע דווקא לתל אביב, שהומה כל השנה ובוודאי בחול המועד ריקה היא. אעפס, כי כשאגיע אל נמל תל אביב אגלה כי רבבות חכמים כמוני החליטו לעגון שם, ממש כמוני. התנועה על הטיילת תהיה בלתי אפשרית, הפיצה שאקנה לילדים - קרה, ברד הפסיפלורה בכוסות הפלסטיק יידבק לאצבעות והנשמה תייחל לפרוש כנפיים כחסידה ולעוף אל ארצות הקור.
אם כך, אחשוב לעצמי בסוג של חוכמה שלאחר מעשה, אשאר בשרון. אנצל את הפארקים הנרחבים לבילוי והנאה. אם יהיה יום שמשי - אסע לפארק רעננה, שם העצים נותנים צל. אם יהיה סגרירי - אעדיף את זה שבכפר סבא, מקום שבו השמש תחמם את גווי באין עצים. אם ילדיי ירצו אקשן מסוג האקסטרים - נלך על המגלשה התלולה בפארק הרצליה, שאין כמוה משקשקת עצמות. ואם ארצה לחוש את הסתיו - אלך לפארק "העונות" בהוד השרון.
אולם מראה האוטובוסים הגודשים את מגרשי החנייה של הפארקים יזכיר לי שממש כמוני,
וכך, קוראיי הנאמנים, אוחַז בידיהם הקטנות של ילדיי הרכים ואשים פעמיי אל מגרש המשחקים של הטבע, שאותו, למזלי, אני מכיר היטב. כן, זה שלעולם איננו מאכזב, ותמיד מחכה לי בעיבורה של עירי. שוב אפסע איתם על השבילים הנידחים, החוצים את השדות. אכיר להם כמה פועלים תאילנדים ידידותיים.
אצביע על מוטות החצב שטרם קמלו, ואלמד אותם להבדיל בין מטע אבוקדו לפרדס קלמנטינות. אטפס איתם על הר הזבל ואצביע משם אל הרי יהודה, אל קריית ההיי-טק הסמוכה ואל הים המתעתע במרחק. אפרוס מפית קטנה ואניח עליה ארוחה קלה שנשאתי עימי בתרמיל.
אולי נראה נחש בורח אל בין הקוצים, בוודאי נשמע צווחת עורב ואת תרועת הרכבת. נחפש סימנים של סתיו בשדות השלף, וכמו תמיד ילדיי יאמרו לי: "אבא, מהטיולים האלה אנחנו הכי נהנים!", ואז אהיה מאושר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם