יותם קלנר, מעצב סמל המחאה החברתית מסכם תקופה
הלוגו שעיצב האמן הירושלמי הצעיר יותם קלנר למחאה החברתית הפך לאחד הסמלים הראשיים שלה, כמעט כמו דפני ליף. עכשיו הוא מספר על הפגישות הראשונות בתל אביב שהולידו את המחאה ואיך נולד הלוגו ששימש את המוחים לאורך הקיץ, מאל"ף ועד ת"ו
הם אומצו גם על ידי אין~ספור מאבקים נוספים, החל ממחאת האמהות למלחמה על חינוך חינם. אך רק מעטים יודעים כי מעצב הסמל ומי שהיה שותף בבחירת הסיסמה הקליטה הוא יותם קלנר – ירושלמי בן 29 המתגורר בנחלאות, שהיה גם ממובילי המחאה החברתית בירושלים.
"זו היתה חצי בקשה וחצי יוזמה שלי", מספר קלנר, שסיים השנה את לימודיו במגמה לתקשורת חזותית בבצלאל, על התהליך שהוביל ליצירת הלוגו.
"שבוע לפני שהוקם האוהל הראשון במאהל רוטשילד נסעתי לאירוע בתל אביב עם לאו ליברמן, השותף שלי להקמת מגזין 'האף' (מגזין חודשי שמספק במה פתוחה ליוצרים מקומיים ובין-לאומיים – ג"נ). לאו סיפר לי שבאירוע תהיה גם דפני ליף, מכרה ותיקה שלו שהכיר מהתקופה שהיא גרה בירושלים".
האירוע נערך זמן קצר לאחר שליף פתחה אירוע בפייסבוק שמזמין דיירים שחוזה השכירות שלהם תם להצטרף אליה ולהקים אוהל בכיכר הבימה, בלב תל אביב.
"עניין אותי מאוד לשמוע מה היא מתכננת. נפגשנו בשעה מאוחרת, לקראת סוף האירוע, והיא שאלה איך אנחנו, בתור צעירים ירושלמים, יכולים לסייע ולהפיץ את הבשורה. אמרתי לה שהחברים מבצלאל ישמחו לעזור והצעתי לתרום גם באופן אישי באספקט האמנותי, אם היא צריכה אימאג' או לוגו".
ליף, שאף סיפרה על הפגישה עם קלנר בראיונות שנערכו עמה, נענתה בחיוב. השניים החלו בחיפושים אחר שם קליט למבצע, שנקרא עד אז "מצב חירום! לוקחים אוהל ונוקטים עמדה".
"דפני רצתה משהו קצר וקליט יותר, שיתחבר לשיר הילדים 'אל"ף בי"ת' של נעמי שמר. הצעתי שאם האוהל הולך להיות הבית שלנו, בוא נקרא לזה "ב' זה אוהל". היא הלהבה והתחלתי לרוץ עם זה", משחזר קלנר.
בסוף השבוע שלאחר מכן הוא החל לשקוד על הלוגו; "התחלתי לחשוב איך אני מעצב את הדבר הזה. היה לי חשוב שזה יהיה לוגו לא מתוחכם מדיי, משהו גיאומטרי וסימטרי, כך שכל אחד יוכל לצייר את זה – אף שלא היה לי מושג שהמחאה תתפוס
הטיוטה הראשונה, משולש צהוב עם בי"ת אדומה בפונט דמוי כתב יד במרכזו, לא עברה את המבחן של ליף. "היא אמרה שזה כיוון נחמד, אבל לא מספיק זכיר, אז עשיתי עוד ניסיון ושיחקתי בצבעים. הוספתי למשולש את היתדות המינימליסטיים בפינות, שיניתי פונט וצבעתי את האותיות בשחור. צהוב ושחור, שהם הצבעים של בית"ר, נבחרו כי הם צבעים צועקים, אגרסיביים מאוד, שבאמת מייצגים את הזעם וההרגשה שניסינו להעביר. הלוגו משקף את אותה הרגשה שאין לנו כתובת לבעיות שלנו: אנחנו במדרון תלול של מחירים עולים, משכורות יורדות וקושי במציאת עבודה, בעיקר פה בירושלים".
הסקיצה השנייה קיבלה את אישורה של ליף ועלתה לעמוד הפייסבוק של המחאה, והיתר היסטוריה. "מה שאני זוכר מהשבוע-שבועיים הראשונים זה אין-סוף טלפונים ומיילים שביקשו לקבל את הלוגו. היה לי קובץ מוכן באייפון, ופשוט העברתי את זה לכל מי שביקש לשימוש חופשי", מספר קלנר.
במהרה נקלט הלוגו בתודעה. מפגינים ותומכים החלו לצייר ולרסס אותו על שלטים בהפגנות, ואפילו כגרפיטי ברחבי הארץ. "לרגע לא חשבתי שזה יגיע לכל מקום, והתרומה הזו באמת נולדה מההזדהות שלי עם המאבק.
"הרגשתי את הקושי על עצמי; לשרוד בירושלים ארבע שנים בתור סטודנט לא היה לי פשוט בכלל, ולא פעם הייתי צריך לבקש עזרה מההורים כדי לשלם לבעל הבית אפילו שעבדתי בכמה משרות. זה מה שיפה במחאה – היא נולדה ממקום אמיתי, ולא חיפשה להיות משהו שהיא לא", הוא מוסיף.
תמיכתו של קלנר במאבק פרצה מעבר לגבולות האמנותיים; קרוב לחודש וחצי הוא ישן באוהל במאהל הירושלמי, ואף הנחה את אחת העצרות שהתקיימה בעיר. "הרגשתי מחובר מאוד למאבק, מעבר ללוגו. בתור מי שהחליט לא לחזור להורים אחרי הלימודים ולהישאר בירושלים, אני צריך לעמוד בתשלומי שכר דירה והמחירים בנחלאות לא רחוקים מאלה של תל אביב", קובל קלנר.
עוד הוא מציין כי "ירושלים סובלת מהגירה שלילית של צעירים שפשוט לא מצליחים להחזיק פה, וזה חבל. אני אוהב מאוד את המקום הזה ורוצה להמשיך לחיות פה, אבל עובדה שאני עובד היום בסטודיו במודיעין. אין בעיר הזו מספיק מקומות תעסוקה, בעיקר עבור יוצרים ואמנים, וזה מה שהוביל אותי לקחת חלק פעיל במהפכה".
על ליף המנהיגה, שהפכה בינתיים לסלבריטי בפני עצמה, יש לקלנר רק דברים טובים לומר. "דפני היתה יכולה בקלות להשתכר מהתהילה, אבל היא מאוד עם הרגליים על הקרקע. זה קשה במיוחד היום, כשהיא מקבלת תגובות של 'איך ממשיכים מכאן' ו'למה המחאה דועכת', וזה מרשים שהיא לא תפסה איזושהי עמדת כוח".
לא רק ארגונים חברתיים ומאבקים מקבילים עשו שימוש בלוגו של קלנר; ביום עבודה שגרתי, לקראת ראש השנה, גילה המעצב כי אחד המרצים בבצלאל, ומי שהיה המורה שלו ללימודי עיצוב לוגו וסמל, בחר להשתמש בלוגו למטרות מסחריות; סטודיו מוכר לעיצוב שממוקם בתל אביב, אשר נמצא בבעלותו של אותו המרצה, בחר לשבץ את הלוגו המפורסם בברכת שנה טובה שהפיץ ללקוחותיו.
"אני שמח שכל מטרה ראויה, אם זה החזרת גלעד שליט או החתמת תורמים על כרטיס 'אד"י' לתרומת איברים, תעשה שימוש בלוגו של המחאה, אבל כאן מדובר בסטודיו מצליח של מורה בבצלאל", אומר קלנר על הסיטואציה הלא נעימה.
"הוא עובד עם חברות מהגדולות במשק ומפיץ ברכת שנה טובה מטעם הסטודיו עם לוגו שלא בסטודיו שלו. אני מעריך אותו מאוד ואין לי שום כעס כלפיו, אבל מן ההגינות היה שהוא ישלח לי מייל ויבקש או יודיע שהוא משתמש בעיצוב שלי, על אחת כמה וכמה כשמדובר במישהו שלימד אותי את הערכים של איך צריך להיראות לוגו. אני בטוח שאם הייתי לוקח קונספט שלו והופך את זה לשלי לא הייתי יוצא מזה בכזו קלילות".
אף שהעיצוב של קלנר כבש את רחובות ישראל, ולנצח יישאר מזוהה עם המחאה האזרחית הגדולה של תקופתנו, גם הוא אינו יכול להתחמק מתהיות. "בהסתכלות לאחור אולי הייתי משנה קצת את הלוגו פה ושם, אבל אני מרוצה מהתוצאה הסופית כי המון אנשים יכלו פשוט ליהנות ממנו. אני שמח על הפשטות שבו, שאפשרה למפגינים להפיץ אותו בכל מקום", הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם