האלופה: המירוץ לצמרת של אל"מ מרסל אסולין
אלוף משנה מרסל אסולין מאזור רוצה לעשות היסטוריה ולהתמנות לאישה הראשונה בתפקיד קצין חינוך ראשי. בארגז הכלים שלה אפשר למצוא ערכיות, מוח חריף ועבודה במשך שעות ארוכות. בבית מחכים לה הבעל המוסיקאי, שבכל יום מוציא את הילד מהגן, ובת שסיימה קורס קצינות וממשיכה את דרכה של אימא
בין לבין, כיאה לאשת חינוך בכל רמ"ח אבריה, היא לא מוותרת על לימודים אקדמאים. ממש בימים אלו היא שוקדת על סיום התואר השני במנהל עסקים.
"עשיתי שני תארים ראשונים - אחד במדעי הרוח והחברה, מעין B.A כללי, תואר ראשון נוסף במנהל עסקים ועכשיו יש לי עוד עבודה אחת להגיש ואני מסיימת את התואר השני במנהל עסקים. אבל אני מרגישה שלא אהיה שלמה עם עצמי לפני שאעשה גם תואר שני בחינוך, עם שאיפה כמובן לדוקטורט".
אהבתה של אסולין לחינוך ולכל האפשרויות הטמונות בעיסוק במקצוע החינוך, בעבעה בה עוד כשהייתה ילדה. "גדלתי בתל אביב, ליד שדרות יהודית, היא משתפת. "מגיל מאוד צעיר הייתי מדריכה בשבט הצופים בדיזינגוף ואחר כך עשיתי קורס מד"צים של העירייה והדרכתי בהתנדבות בבית נוער שהיה בתחנה המרכזית. הדרכתי במתנ"ס ובקייטנות ליד בית הוריי. לא היה לי רגע דל, הייתי מאוד פעילה. לכן גם ההתגייסות שלי לקורס מש"קיות הוראה זה היה טבעי וברור, זה חלק מהמסלול שלי".
אסולין התגייסה לצה"ל ב-1986, כשטרם הגיוס השתתפה בקורס קדם צבאי של מש"קיות הוראה. "בתום הקורס", היא משחזרת, "שובצתי כמש"קית הוראה בכלא מגידו. בזמנו זה היה כלא לחיילים ששפוטים לתקופות מאסר של חצי שנה ומעלה, שעברו עבירות מאוד מורכבות.
"שירתי שם כחצי שנה כמש"קית הוראה. חוויה מאוד מיוחדת. כילדה שהגיעה מתל אביב, זו הייתה אוכלוסיה שלא הכרתי ולא נפגשתי איתה". חלק מהחיילים בכלא מגידו נשפטו לשנים רבות יותר מתקופת השירות הצבאי שלהם. ברבות השנים, חייל השפוט לתקופת מאסר ארוכה עובר לכלא אזרחי. כיום מגידו הוא בית כלא לעצירים פלסטינים.
מה הייתה ההשפעה שלך על חיילים שעברו עבירות קשות וישבו בכלא?
"התקופה בכלא מגידו הייתה מאוד משמעותית כי יכולתי ללמד את החיילים האלו, שלמדו רק שמונה או עשר שנות לימוד. העברנו להם קורסים העשרתיים של שבוע בתחום הציונות וחברה ישראלית ובכלל מבחינה ומבחינה חינוכית ערכית יכולנו לעשות איתם מה שעולה על רוחנו".
במרץ 1987, לאחר חצי שנה בכלא מגידו, יצאה אסולין לקורס קצונה בבה"ד 12 ובהמשך ישיר - לקורס קצינות הוראה. את שירותה כקצינה שבה לעשות בכלא מגידו, תקופה של שנה שהיוותה עבורה סגירת מעגל.
לאחר מכן הגיעה למטה
בהמשך שירתה אסולין כקצינת ארגון הדרכה של מחלקת המקא"ם (מרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות) תחת פיקודו של ד"ר דובי אורבך, ראש המקא"ם דאז וכיום מנהל בית הספר שבח~מופת ושכנה של פקודתו לשעבר.
בשנות התשעים החלה אסולין לרכז את פרויקט קליטת העלייה. "בין השנים 1991-1996 הייתי ראש מדור קליטת עולי אתיופיה ממבצע שלמה, ריכזתי את התחום ועשינו ממש מהפיכה לקליטת בני העדה האתיופית. זה אחד התפקידים המכוננים בחיי", מספרת אסולין. "היינו צריכים לכלכל את צעדינו איך אנחנו מגייסים אותם לצה"ל בצורה נכונה – מהשלב של להוציא אותם להכשרות ייחודיות, קורסים בתחילת שירות ואף קצונה".
בהמשך דרכה שימשה אסולין כראש מדור שיקום במשטרה הצבאית, כשתחת ידיה טופלו סוגיות השיקום והחינוך במתקני הכליאה: "זה היה מבחינתי סגירת מעגל לאחר כלא מגידו. כבר הייתי רב סרן, אז זה היה אחרת, אבל בהחלט החזיר אותי לימים ההם".
במשך שלוש שנים פיקדה אסולין על תיכון צה"ל – בית ספר לקצינים ונגדים שנסגר לימים, ואפשר להם להתקדם מ-12 שנות לימוד ללימודי טכנאי והנדסאי וכמו כן לעשות קורסי בגרויות בערב. בשנתיים העוקבות פיקדה אסולין על מגמת השכלה והכנה לשירות בבסיס מחווה אלון בהר לבנים בצפון, תקופה לחוצה הכרוכה בנסיעות בנות שעתיים לכל כיוון מידי יום.
איך זה השפיע על משפחתך?
"לפעמים נסעתי כל יום ולפעמים נשארתי לישון. תמיד הייתה לי רוח גבית מג'קי, בעלי, והילדים הבינו. כל תפקיד עשיתי מהלב והנשמה. בחיל חינוך אתה עושה תפקידים מדהימים, יש לך יכולת השפעה על אלפי אנשים, וקמתי לכל תפקיד עם ברק בעיניים ושמחה בלב. אני חושבת שאיש חינוך שלא עושה את תפקידו באהבה, עדיף שלא יעשה בכלל".
בשנת 2002 יצאה אסולין לקורס פו"מ – פיקוד ומטה, קודמה לדרגת סגן אלוף ועברה לתפקיד ראש ענף מקא"ם והשכלה במשך שלוש שנים. במסגרת התפקיד הזה עברה את אחת החוויות המרטיטות בחייה: "שני דברים משמעותיים שולבו בתפקיד הזה – קיבלתי בחצי השנה האחרונה אחריות על נושא העלייה ויצאתי להתנתקות. הייתי מפקדת גדוד הנשים של צה"ל בהתנתקות".
מהן התחושות שליוו אותך במהלך הזה?
"זו אחת המשימות המורכבות והמכוננות בחיי, גם כאישה וגם כאם לילדים. מעבר לכך שניסיתי למצוא את הדרך הטובה ביותר לפעול במצב הזה, תחתיי היו 300 בנות, החל מחיילות בשירות חובה ועד נשים בקבע והיינו צריכות לפנות נשים וילדים". מיד לאחר ההתנתקות עברה אסולין לפקד על בה"ד החינוך – בסיס ההכשרה של חיל החינוך. היא שהתה בתפקיד שלוש שנים ולאחר מכן הגיעה למטה והייתה לראש ענף הדרכה - זרועות וחילות. לפני כשנה וחודשיים נחתה בתפקידה הנוכחי.
אסולין, כאמור, מכהנת כראש מחלקת החינוך בחיל החינוך והנוער, אגף כוח אדם. חיל החינוך והנוער בנוי מקצין החינוך והנוער הראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, שאחראי על כל תחום החינוך בצה"ל בכלל. תחת מפקד החיל מכהנים שני אלופי משנה.
הראשון מפקד על מערך מג"ן – מורות חיילות, גדנ"ע ונוער ונח"ל. הוא קשור להכנה לצה"ל של בני הנוער והוא אחראי על בסיסי מחווה אלון וחוות השומר. אלופת המשנה הנוספת המצויה תחת פיקודו של מפקד החיל היא אסולין, המפקדת על שישה ראשי ענפים החולשים על תחומי ליבה רבים. בנוסף מפקדת אסולין על יחידת מחצ"בים – מנהיגות חינוכית צבאית בירושלים.
ענף הליבה הראשון תחת פיקודה של אסולין הוא ענף השתלבות ועלייה, העוסק בתחום קליטת העלייה וההשתלבות החברתית של אוכלוסיות ייחודיות בצה"ל – כשירות המפקדים לכך, הוראת העברית באמצעות מגמת עולים, מש"קיות הוראה ייעודיות ואולפניות שמטרתן להקפיץ את רמת העברית לאלו שזקוקים לכך. מדי שנה כ-1,000 עולים משפרים את ידיעת העברית שלהם בזכות עשייה זו.
דגש נוסף של ענף ליבה זה הוא תחום ההשכלה, דהיינו, השלמת 12 שנות לימוד לחיילים שלא סיימו את חוק לימודיהם. "הצבא לא מסתכל על תפקידו רק כמגן על העם, אלא גם כעוסק במשימות לאומיות וחלק מזה הוא עיסוק בתחום ההשכלה", מדגישה אסולין.
הלימודים נמצאים בממשק עם האגף לחינוך מבוגרים וכל המבחנים נערכים מטעם משרד החינוך. "חלקם הגדול של חיילים אלו לא ילך ללמוד באוניברסיטה, אבל הם ירצו ללכת לקורסים מקצועיים והיום הדרישה לכל קורס מקצועי היא 12 שנות לימוד", מסבירה אסולין.
"זה בעיניי כרטיס הכניסה שלהם לחברה. לצערי רב הביקוש על ההיצע, אם היינו יכולים להיענות לכולם, היינו צריכים לאפשר לעוד 1,000 חיילים בשנה ללמוד, אבל אנחנו עומדים בקשר עם היחידה להכוונת חיילים משוחררים כדי שמי שלא הספיק יוכל לעשות זאת בהמשך".
במסגרת ענף השתלבות ועלייה נערך פרויקט נתי"ב – קורס לחיזוק הציונות והיהדות בקרב חיילים שאינם יהודים. הכוונה לעולים חדשים שאינם רשומים כיהודים. בתום קורס של שמונה שבועות מטעם הצבא, אלו שיבחרו להתגייר ישלימו שני סמינרים והתחייבויות נוספות, ואז יזכו לשאת בשם התואר המחייב "יהודי". בעשור האחרון התגיירו 5,395 חיילים, כרבע מהם גברים והשאר נשים.
הענף השני תחת פיקודה של אסולין הוא ענף מקא"ם, המוכר בעגה הישנה כ"נערי רפול": "אנו מגייסים מחוות השומר, שם עוברים נערי מקא"ם הכשרה ראשונית, כ-900 חיילים בשנה. הקושי המרכזי שלהם הוא הסתגלותי. הם עוברים בחוות השומר קורס של 13 שבועות עם טירונות מיוחדת, עשרת הימים הראשונים לא פשוטים בכלל עם הצבת גבולות מאוד ברורים.
"בתום הטירונות השאיפה שלנו היא שכמה שיותר חיילים יוכשרו בקורסים מקצועיים או אזרחיים ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם משרד התמ"ת והם מוכשרים בטבחות, אוטוטרוניקה, מזגנים וכו'. אנחנו מאפשרים להם להשתלב במקצועות הללו בצבא, כשהראייה פה היא של אזרח יצרני, טוב יותר לחברה, מתוך ראיית הפרט".
הענף השלישי המצוי תחת אחריותה של אסולין הוא ענף התרבות. "אנו רוצים להפעיל כמה שיותר להקות צבאיות במקום להביא אומנים חיצוניים", מספרת אסולין. "יש לנו גם להקות בפיקודים ובזרועות, אנחנו ממיינים את החיילים בעזרת אנשי מילואים מאוד רציניים ממיטב האומנים בארץ, ובשילוב עם ועדה צבאית אנו מרכיבים ומפיקים את הלהקות. בתיאטרון צה"ל יש לנו צוות קומיקאים שממחיזים דילמות ערכיות ליחידות השונות, על מנת לפתח שיח בהמשך".
תפקיד נוסף המוטל על תיאטרון צה"ל הוא הכנה ערכית ומנטאלית לכוחות שנכנסים לגזרות השונות, זאת באמצעות סימולציות של סיטואציות אפשריות. על פי אסולין, אין כוח שנכנס לגזרת יהודה ושומרון ללא הכנה כזו.
מפעל מוכר נוסף הוא תרבות יום א'. מי מאיתנו לא נהנה מימי ראשון בדרכו לבסיס, שהומתקו מעט בהצגה נחמדה במרכז תל אביב וכך קוצר השבוע ולו בכמה שעות? אסולין מציינת כי לדאבונה, לא פעם היא שומעת מחיילים שטרם פעילויות תרבות יום א' כף רגלם לא דרכה בתיאטרון:
"בתפיסה שלי אנחנו מקבלים מכל הורה את הפיקדון הכי יקר לו לשנתיים או שלוש. ההסתכלות שלי ושל חיל החינוך בכלל היא שאנחנו חייבים לאפשר לחייל חינוך. זו לא זכות אלא החובה האלמנטארית שלנו כצבא, לדעתי אנחנו לא מערכת שומרת אדם אלא מפתחת אדם. וחלק גדול מהרצף החינוכי הוא תרבות יום א' והדיון שההצגות מייצרות".
הענף הרביעי הוא מורשת הקרב וידיעת הארץ, במסגרתו פותח לאחרונה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים אתר לטיולים, הכולל 120 מסלולי טיול בישראל. עד הרמה של השיר והסיפור בכל נקודת עצירה.
הענף החמישי הוא חינוך והסברה שמורכב משלושה מדורים מרכזיים – ערכים, הסברה וזהות ישראלית-יהודית.
אני מבינה שזהות ישראלית ויהודית אחוזות זו בזו לתפיסתכם
"אנחנו לא מפרידים, קודם זהות ישראלית ואחר כך יהודית. אנחנו גם לא אומרים למפקד מהי הזהות הנכונה או הטובה יותר בשיח שהוא מנהל עם החייל, מפקד לא מחליט מה הזהות שחייל צריך לבחור. אנחנו מלמדים אותו לייצר את השיח הנכון על ידי סדנאות, ימי עיון ושבתות ייחודיות שנערכות למשל בעיר דוד בירושלים".
בתוך ענף זה קיים גם מדור ערכים שעוסק בתחקור אירועים ערכיים שקורים ביחידה עצמה, מחקר ועיסוק בנושא הבחירה בחיים, כשהכוונה היא לשימוש בסמים ואלכוהול.
מה עם נושא האובדנות בצה"ל?
"באובדנות אנחנו פחות מתעסקים. הענף מקיים שיתוף פעולה מלא עם הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, כולל מחקר משותף וסיוע בקמפיינים, הצגות והרצאות בתחום".
מדור הסברתי נוסף עוסק בתחום החירום והחינוך למילואים, שהתחזק השנה עקב משאבים שהוקצו לכך מטעם צה"ל וחוק המילואים החדש. גם כאן, רוב העיסוק הוא בנושא הציונות והזהות. לדברי אסולין, אלו נושאים שמעוררים את המפקדים לעבוד על כך עם פקודיהם. חלק נכבד מפעילות המדור קשורה לטיפול בעניינים אקטואליים. "למשל", מציינת אסולין, "הסוגיה של הכרזת המדינה הפלסטינית שנקראת זרעי קיץ.
"חשבנו יחד עם דובר צה"ל וגורמים אזרחיים והסקנו שבתשתית הידע הבסיסית כדאי לייצר שני מערכים שקשורים לכך – על הסכסוך היהודי-פלסטיני ועל צבא במדינה יהודית דמוקרטית, כולל המשמעויות שלו. בנוסף ממד"ה (מחלקת מדעי ההתנהגות) נתנו הכנה מנטאלית".
הענף האחרון הוא ענף הדרכה זרועות וחילות והוא הענף היחיד שאינו ענף תוכן אלא מסתכל על המשולש כוח אדם – כשירות - הפקת כלים. "הענף הזה", מחייכת אסולין, "אחראי גם על כל פיתוח סגלי החינוך מהיום שנכנסים לבה"ד ועד ליום שהם רבי סרן, ואחראי על כוח אדם בכלל".
הבייבי המובהק של אסולין הוא יחידת מחצ"בים. "זו יחידה למנהיגות חינוכית צבאית בירושלים", היא מספרת בגאווה. "היחידה פועלת מ-2007 ומהווה מותג היום בצה"ל. ההשתלמות בת שבעת הימים מיועדת לסגני אלופים ומעלה, ועוסקים שם בסוגיות של זהות ישראלית יהודית, מנהיגות וערכים".
אילו תמורות אתם מוצאים בקרב המפקדים שמשתתפים במחצ"בים?
"ההשתתפות במחצ"בים מביאה למהפכה, המפקדים מגיעים לשם ומתחילים להתעסק בשאלות של בירור עצמי. גם הסרנים שלנו, לפני שהם מקבלים רב סרן, חייבים לעבור סדנת ייעוד וייחוד במשך שבועיים כתנאי לקבלת הדרגה, כשהסדנה דנה בתחומים שאתה בתור מפקד אמור לעסוק בהם.
"מפקד שיוצא מייעוד וייחוד ומחצ"בים ומבין את תפקידו הפיקודי-חינוכי בצורה מעמיקה, הולך לפקד ולפגוש חיילים והתובנה הברורה שלו היא רווח שלנו כצבא, כי התפיסה שלנו בצבא היא התפיסה של המפקד המחנך". בחמש השנים האחרונות כ~5000 קצינים עברו השתלמות של ייעוד וייחוד ומחצ"בים.
שרי, בתה הבכורה של אסולין, מכהנת מזה עשרה חודשים כקצינת חינוך בגדוד 17, בית הספר למ"כים.
את מרגישה שבתך הלכה בעקבותייך?
"זה לא בגללי, זה בא ממנה. היא התחילה כמורה חיילת באזור ולא ראתה עצמה בהתחלה יוצאת לקורס קצינות, אך ברגע שסיימה את קורס המורות חיילות, היה לה ברור שהיא תהיה קצינה. אתמול היא אמרה לי שהיא חושבת להישאר בקבע וציינה 'אני לא מאמינה על עצמי, אני פתאום מתאהבת בצבא ובמה שאני עושה, אני מרגישה שזו שליחות אמיתית'".
הזדהית עם זה?
"מאוד. כשהייתי ילדה חשבתי שאהיה מורה, וגם אני מצאתי את עצמי מתאהבת בתפקידי החינוך בצבא. שרי מתייעצת איתי כמובן והיא גם מאוד יצירתית, היא באה עם הרבה רעיונות משלה והמג"ד שלה קשוב והיא עשתה מהפכה בבסיס שלה. היא מאוד דעתנית וביקורתית".
דודו, בנה האמצעי של אסולין, מתעתד להתגייס לגולני. אסולין מביעה בהחלטתו תמיכה מלאה: "אין לי שום בעיה עם זה, אני אעמוד מאחוריו ולא אפריע לו בדרך ומאוד אתמוך בו. כל עוד יש לו פרופיל ונתונים שמאפשרים לו ללכת ליחידה קרבית, מן הראוי שזה מה שיעשה. היה לי מאוד עצוב אם הוא היה אומר לי שהוא לא רוצה ללכת ליחידה קרבית. אני חושבת שזה גם נכון עבורו".
ויובל בן השלוש, זה היה מתוכנן?
"האמת שלא תכננתי אחרי השניים יותר, כי הייתי עסוקה בקריירה בתפקידים מאוד תובעניים וזה היה לא פשוט. לקראת גיל 39, שזה השלב שזה כמעט עכשיו או לעולם לא, אמרתי לעצמי שהילדים נורא גדולים, הבית ריק וזו ההזדמנות ואני אנסה. והגיע יובל".
איך את מסתדרת? בכל זאת, ילד בן שלוש זו המון עבודה.
"גם שני הגדולים זו לא מעט עבודה, אבל לנתב בין עבודה לקריירה זה מאוד אפשרי. שאלת בן הזוג מהותית – עד כמה הוא לוקח אחריות ועד כמה הוא מוכן לסייע. בן הזוג שלי הוא הרוח הגבית שלי והוא מאוד תומך ומסייע לי. גם היום אני לעולם לא מוציאה את יובל מהגן כי אני לעולם לא אסיים לעבוד בחמש. מה שכן, אני מאוד מקפידה לשים אותו בגן בבוקר וככה יש לנו כשעה יחד בבוקר".
אלו הם לקחים שהפקת מגידול הילדים הגדולים?
"גם וגם. היום אני יותר אסרטיבית בעניין הזה, אני מאוד משתדלת להקדיש את שישי~שבת לילדים. במשך 22 שנות הנישואין שלי בעלי ואני מעולם לא נסענו לבד לנופש או לחו"ל, הילדים תמיד היו איתנו. לפעמים שואלים מה עם הזוגיות ואני חושבת שזה תמיד יחד עם הילדים".
אסולין טוענת כי היא אינה סובלת מייסורי מצפון לנוכח השנים הארוכות בהן מילאה (וממלאת) שלל תפקידים תובעניים. "אני יודעת לאזן את העבודה בערבים ובסופי שבוע", היא אומרת. "בין בני זוג מאוד חשוב שיתוף הפעולה הזה והתובנה שאנחנו כל הזמן תומכים אחד בשני".
אילו ערכים חשוב לך להעביר לילדייך?
"הערכים שאני גדלתי עליהם, הורי כל הזמן חינכו אותי על ערכי כבוד האדם ונתינה. מילדות ההורים שלי היו מארחים בסופי שבוע ילדים עם צרכים מיוחדים, למרות שהיינו חמישה ילדים בבית.
"הם גם אימצו משפחה לארבעה ילדים עם פיגור שכלי ועד היום הם תומכים בהם. את הילדים שלי אני מחנכת לכבוד האדם ונתינה כערכים מאוד מובילים. הם גם סופגים את השליחות כערך משמעותי לעשייה, הן מהיומיום שלי והן מהשיח שמתקיים פה בבית".
בעלה של אסולין, ג'קי, הוא מוסיקאי, בעל אולפן הקלטות וזכיין של סניף "קפה קפה" בעזריאלי. הם הכירו כשאסולין הייתה חיילת בסדיר, ונשואים מזה 22 שנים.
מה מחבר בין מוסיקאי לאישה כה חזקה במערך הצבאי?
"אני חושבת שקודם כל הקסם האישי שלו, הוא איש מאוד מיוחד, אדם טוב שמאוד נעים לדבר איתו, לשמוע אותו. מצד אחד אנחנו מאוד שונים כי הוא מאוד יצירתי, לא שאני לא יצירתית".
מי היציב בין שניכם?
"אני חושבת שאנחנו משלימים אחד את השני, הוא מאוד חי את הכאן ועכשיו, אני מאוד מסתכלת קדימה ויודעת לתכנן רחוק והרבה פעמים אנחנו עוצרים זה את זו ומכניסים דברים לפרופורציות".
על ההתקדמות שלה כאישה בגוף מיליטריסטי, מעידה אסולין כי עקב היותה חלק מחיל החינוך, שהוא חיל נשי בעיקרו, לא הערימו עליה קשיים.
"הגעתי לכל דבר בזכות עשר אצבעות", היא מדגישה. "עבדתי מאוד קשה, ימים כלילות, לא ויתרתי לעצמי בכלום ואף אחד לא עשה לי הנחות. מעולם לא הסכמתי שמישהו יעשה לי הנחה בגלל שאני אישה, שוויון עד הסוף".
גם לא כאמא?
"לא, אני צריכה להתמודד עם הבחירה שלי להיות אמא ולשרת בתפקידי ליבה מאוד משמעותיים בצבא. והתמודדתי. אני עושה את התפקיד שלי באהבה מאוד גדולה מתוך אמונה באדם ובמה שאני עושה".
אסולין משתוקקת להמשיך ולהתקדם במסלול הצבאי: "מעליי נמצא קצין החינוך והנוער הראשי, שצמח מחיל האוויר. מעולם לא היה קצין חינוך ונוער ראשי שצמח מחיל החינוך והנוער ולא הייתה אישה בתפקיד. השאיפה שלי היא לעשות תפקיד אלוף משנה נוסף, ואני רואה את עצמי מועמדת לתפקידים בכירים יותר - תפקיד של קצין חינוך ונוער ראשי ואולי יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. אבל כל דבר בעתו. אני רק שנה וחודשיים בתפקיד ולפניי לפחות עוד שנתיים".
במה תרצי לעסוק כשתצאי לשוק האזרחי?
"בחזון שלי, כבר הרבה שנים הייתי מאוד רוצה לפתוח בית ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים, בעיקר לילדים בעלי קשיי למידה, נראה לי שזה נחוץ. חוץ מזה אני רוצה להשלים תואר שני בחינוך עם שאיפה לדוקטורט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם