אני ישראלי: כשגיא מרוז פגש את פרנסיס פורד קופולה
המפגשים הכי מרגשים שעברו על גיא מרוז מוכרים היטב - בדרך זו או אחרת - לכל אחד ואחד מאתנו
לפני שנתיים עשיתי טיול עם הבן שלי שלומד בנכר לעמק היין שבקליפורניה. שנים רציתי להגיע לעמק הזה, שמעתי עליו לא מעט והוא ידוע כתשובה האמריקנית למיטב דרכי היין הצרפתיות או האיטלקיות. מדובר באיזה 40 אולי 50 קילומטרים של כביש בין גבעות ורמות לא גבוהות במיוחד שלאורכו פזורים יקבים מלבבים עם מיטב היינות האמריקניים. ידעתי מזמן שלקופולה יש יקב שם והייתה לי כוונה ברורה לבקר במקום.
התחלנו את הטיול בעמק בשמונה וחצי בבוקר, שעה קצת מוקדמת ליין, אבל מכיוון שהג'ט לג העיר אותי כבר בשלוש הייתי מספיק ערני להשתכרות קלה של חופשה. לא הייתה לי רבע ציפייה לפגוש את קופולה בתשע בבוקר ביקב שהוא כבר שנים מנהל מרחוק. לאיש יש עוד יקבים בעולם, והיה ברור לגמרי שהיקב הוא סוג של תחביב לימים של פנסיה אחרי יצירות מופת מספקות לחלוטין.
אני חושב שאין פריים אחד ב"סנדק" על כל חלקיו שאני לא מדקלם מתוך שינה. ראיתי את הסרטים עשרות פעמים, הכרחתי את מיטב ילדיי לצפות בהם אתי ואני מדקלם את ברנדו טוב יותר משירת דבורה. בתשע בבוקר חדרנו ליקב. בכל נאפה יש מין מתחם אירוח בו המבקרים טועמים מהיין ורוכשים בקבוקים. ביקב של קופולה הכול היה עדיין סגור אז הסתובבנו קצת בשטח. מיד זיהיתי את הבית הישן שעדיין קיים ביקב, שם הצטלם קופולה עם שחקני הסנדק בחזרות על התסריט של "הסנדק 2".
הנה, לחשתי לבן שלי בהתרגשות, אתה רואה את האיש שיושב שם במרפסת? שם בדיוק ישב אל פצ'ינו ועשה חזרות עם קופולה. ואכן, במרפסת הפתוחה לחצר ישב איש לא צעיר, עם זקן, והתווכח בקולניות עם סוחר יין כלשהו. איזה קטע, הוא די מזכיר את קופולה, אמרתי לבן שלי, אבל אין סיכוי... תשע בבוקר, הוא בקושי מגיע הנה בכלל...
בכל זאת התקרבתי קצת, ואישה חמורת סבר הגיחה משום מקום וביקשה ממני לחזור למקומות היותר ציבוריים של היקב. כן,כן, אמרתי לה, אני רק רוצה לדעת... האיש הזה במרפסת... זה קופולה? אני לא יכולה לענות אדוני, אנא חזור לאזור של החנות, היא בדיוק נפתחת... כן כן, כך אני, ואני גם אקנה לא מעט רק תגידי לי אם זה קופולה! אני מעריץ ענק וחייב לדעת. בשלב הזה היא ויתרה, הנהנה בראשה והסתלקה שוב לשום מקום.
זה קופולה! צרחתי לבן שלי באוזן, עד שגם האיש שנראה לפני שנייה בול כמו קופולה ועכשיו התברר שזה ממש קופולה שמע אותי והרים את ראשו לשנייה.
אבל אני לא יכול לעזוב! אני לא אסלח לעצמי לעולם אם לא אבוא ואגיד, היי, אני המעריץ הגדול ביותר שלך בעולם, מה שלומך? אין לי ספק שזה ירגש אותו. הפקרתי את הבן שלי וצעדתי לעבר קופולה בנחישות ובלהיטות.
אר יו מיסטר קופולה? הייתה השאלה הראשונה ששאלתי... אר יו? קופולה הנהן בחוסר רצון להנהן, וחיפש במבטו מישהו שיחלץ אותו. אני גיא, אמרתי לו באנגלית שאינה ראויה לדפוס, אני עיתונאי מישראל ואני מעריץ את הסרטים שלך, בעיקר את הסנדק. אני כל כך נרגש לראות אותך!
קופולה שוב הסתכל לצדדים בחוסר נוחות
הרגשתי יד חזקה שמושכת אותי מהאפוקליפסה עכשיו. זה היה הבן שלי שהבין שחיבוק ותמונה לא יצאו מהמפגש הזה והחליט לחלץ את הכבוד האבוד שלא נותר בי. איזה חתיכת חרא חשבתי לעצמי, לא היה יכול להגיד - וואו, איזה יופי, איי לאב איזראל, משהו?
הלכתי משם עם שתי מסקנות עיקריות. תמיד-תמיד כשמישהו יפנה אליי, לא חשוב באיזו שעה, ויגיד לי שהוא מעריך את מה שאני עושה, אני אהיה מקסים ונעים (אני כבר מתנצל אם לא תמיד אני מיישם את זה, וזה גם לא שקופצים עליי כל שנייה עם מחמאות); ודבר שני, יש לפעמים מפגשים מרגשים שרק צד אחד מתרגש בהם, ועדיין זה מפגש שלא יישכח לעולם. כן, יש בעצם עוד מסקנה, אל תבקרו ביקב בנאפה לפני עשר בבוקר.
המפגש השני לכבוד החג היה כבר הרבה יותר משוכלל. באמצע "שדה" פליטים ענקי, מכוסה באוהלים בהאיטי, חצי שנה אחרי רעידת האדמה הנוראית, בתוך אוהל משל עצמו, פגשנו את שון פן. ידענו שהוא שם אבל לא האמנו שהוא יסכים להיפגש או להתראיין. אנחנו צילמנו שם סרט על רעידת האדמה וידענו שהכוכב האמריקני "מבלה" שם כבר כמה חודשים.
מתנדבת ישראלית בשם שרון רמון, שהייתה קצת ב"חבר'ה" של שון פן, ארגנה את המפגש. האיש כאמור התגורר באוהל, אוהל מאובזר כמו הדירה של ברק באקירוב אבל אוהל, והיה מקסים, סבלני ואוהב אדם ואף גילה חיבה ברורה לזן הישראלי המצוי.
הוא אפילו התחבק אתנו והסכים להצטלם למזכרת בלי קשר לריאיון הטלוויזיוני. מה שהיה בלתי נשכח זה שבהאיטי, בתוך שניות, שון פן הכוכב הנערץ הפך לאיש כל כך רגיל וכל כך פשוט, שזה היה הריגוש האמיתי ולא אבק כוכבים זה או אחר.
ואם אתם רוצים עוד ריגוש אחד ואחרון לחג, קבלו את הריגוש שקורה לי בכל בוקר, כשאני קם ורואה שאורלי עדיין חיה אתי, למרות כל הפדיחות שאני עושה לה מסביב לעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם