הכול זה מלמעלה: ביקור ביחידת המזל"טים של צה"ל
לפני שנה בדיוק ייסד צה"ל יחידה חדשה המתפעלת מזל"טים לאיסוף מודיעין מהשטח. טל טננבוים זכה לביקור נדיר ביחידה - "רוכב שמיים" שמה, הפועלת בפלמחים, ולמד שלצה"ל יש יתרון גובה
בין שלל המסקנות והלקחים מהמלחמה, שרבים מייחסים לה כישלון צורב, בלט מעל כולם הקונצנזוס לפיו במקרים רבים, לוחמי צה"ל צעדו אל הקרב, בלי שבאמת ידעו לקראת מה הם צועדים. מודיעין לא מדויק במקרה הטוב ולא קיים במקרה הרע, היעדר תצלומים מהשטח בזמן אמת והערכות מידע שגויות גרמו, כך אומרים, להרוגים שאת מותם היה ניתן לחסוך.
בדיוק לשם כך הוקמה לפני שנה בדיוק יחידת תותחנים מובחרת בשם "רוכב שמיים". מטרת העל של היחידה, אשר מונה כיום פלוגות סדיר ומילואים – היא להביא תמונות מהשטח, בזמן אמת, ברמת דיוק גבוהה, על מנת לשפר את יכולת קבלת ההחלטות של מפקדי הגדודים בשטח.
היחידה פועלת בשיתוף פעולה מלא עם כלל הכוחות בשטח, בכללן כוחות חיל הרגלים והשריון, כאשר התצלומים והסרטונים המובאים ממטוס הצילום אותו מפעילים צוותי הלוחמים, מגיעים לרמות הפיקוד הגדודי המצויות בשטח, ומכאן הדרך לקבלת ההחלטה הנכונה קצרה יותר.
יחידת "רוכב שמיים" מורכבת ממפקד בדרגת סמל ראשון (כעת החל תהליך שבסיומו מפקדי הצוותים יהיו קצינים בלבד) ושלושה אנשי צוות, אשר הוכשרו לבצע את כל הפעולות הנדרשות להפעלת מטוס הצילום. המטוס הזעיר יכול לטוס זמן ממושך בגבהים שונים, ואחד היתרונות המשמעותיים ביותר שלו על פני המזל"ט המוכר, הישן והטוב, טמון בכך שהוא מופעל על ידי סוללה מיוחדת, כלומר הוא שקט, חשאי ומקשה על כוחות האויב לאתר אותו.
לרגל יום ההולדת הראשון של היחידה היושבת בבסיס פלמחים, יצאנו לביקור במקום שבו מתרחשת הפעילות שעשויה להכריע את המלחמה הבאה. רגע לפני שהחבר'ה מוקפצים לגזרות החמות בעקבות עוד התראה או פעילות פח"ע, תפסנו אותם לשיחה על העבודה הקשה, הלילות נטולי השינה והסטיגמה המזלזלת כלפי חיל התותחנים.
מפקד היחידה, סגן אלוף אורי גונן, אירח אותנו בלשכתו והסביר לנו בפרטי פרטים מהי מהות היחידה, ומה חשיבותה לכוחות הלוחמים. דוגרי, יצאנו רגועים. אבינו שבשמיים אולי לא אאוט, אבל מטוסי הצילום שבשחקים בהחלט אין.
"יחידת 'רוכב שמיים' מרכזת תחתיה את הפעלת מערכות כלי טיס בלתי מאוישים עבור רמת הגדוד", מספר סא"ל גונן. "זו יחידה ייחודית שדומה ליחידת הכלבנים 'עוקץ' וליחידת חיל ההנדסה 'יהלום', שבונות כוח מאוד ייחודי ומפעילות אותו בצורה מבוזרת. 'רוכב שמיים' זה חלק מהפרויקט של חיזוק הגדודים בשטח שנמצאים בלחימה".
מה הכוונה?
"היום כשגדוד חי"ר יוצא ללחימה, מעבר לחיילים שסוחבים נשק אישי, יש פלוגות טנקים, יש הנדסה, יש מזל"טים, יש כלבים ולפעמים אנשי מודיעין כאלו או אחרים, ובעצם יש יותר מגדוד חי"ר המלווה גדוד חי"ר. התפקיד שלנו הוא לקחת חיילים משלב הגיוס ולגדל אותם במסלול ייחודי בתוך היחידה".
ספר על המסלול שעוברים החיילים מיום גיוסם ליחידה?
"מדובר במסלול הכשרה של שנה מהיום הראשון בטירונות ועד לרגע שהחייל הופך להיות כשיר מבצעית. היחידה היא התנדבותית בתוך החיל. כלומר, אתה מתגייס לתותחנים ובתוך החיל מתנדב לשרת ביחידה. הטירונות מתקיימת בבסיס שיבטא, לאחריה
איפה אתה רואה את היחידה בעוד כמה שנים?
"אין לי ספק שנמשיך ונגדל, כי בסופו של דבר הרצון של הצבא הוא שיהיה צוות 'רוכב שמיים' לכל גדוד. זה החזון. כרגע התהליך הוא של צבירה אמל"ח – אמצעי לחימה, כוח אדם ומערכות. אני מעריך שבתוך פרק זמן של שלוש~ארבע שנים יהיה אפשר להגיע לכך".
התחלתם תהליך של הפיכת מפקדי הצוותים לקצינים. מדוע?
"הייתה עבודה מאוד משמעותית בשנה שעברה שבחנה האם מפקד צוות שאינו קצין יכול לתת מענה לצרכים הנדרשים. המסקנה הייתה שדרושים קצינים לשם כך, בגלל כמות הידע שהתפקיד דורש מבחינת פעילות בשטח.
"הוצאנו כבר תשעה מש"קים, מפקדים שאינם קצינים, ישירות לקורס קצינים. זה אומר שבאוגוסט הבא כבר יהיו צוותים בפיקוד קצינים שגדלו ביחידה, קצין שנמצא בצבא שנה ושמונה חודשים".
מה לגבי תפקידי הצוות?
"מפקד הצוות הוא כמובן החוליה הבכירה. באמתחתו מגוון רחב של תפקידים, אשר אחד העיקריים שבהם הוא החבירה לכוחות בשטח. לכל כוח, יחידה, חטיבה, יש את האופן שבו היא פועלת מכל הבחינות ולכן משימת החבירה לכוח שפועל יחד אינה פשוטה.
"הוא צריך לתרגם את מה שהגדוד רוצה לעשות, בהקשר של 'רוכב שמיים'. איך סוגיה של איסוף מודיעין מתחברת לתוך אותן משימות. שלושת הלוחמים ורסטיליים אחד לשני. מפעיל אחד מתפעל את המערכת הייעודית, המוטסת, מבצע את הפענוח של התמונות ואחראי על איסוף המודיעין. מפעיל שני מרכיב את המטוס ומשגר אותו לאוויר וחזרה וכן אחראי על הקשר, יומן מבצעים ועוד. והשלישי – נהג, שהוכשר לנהיגה ברכב שטח הנקרא 'דיפנדר 130', אבל כאמור, כולם יודעים לבצע את כל התפקידים".
גונן מספר כי חייהם של החבר'ה במהלך השירות ביחידה אינם צפיחית בדבש. "כמעט בכל שבוע~שבועיים כל צוות יוצא למשימה חדשה", אומר הסא"ל החביב.
"הם חיים את משימות הגדוד 24/7, יוצאים הביתה לרוב בין פעם בשבועיים לשלושה שבועות, ומייד חוזרים לתרגיל גדודי או חטיבתי, עד לפעילות המבצעית הבאה. החיילים פה חיים עם התיק על הגב, כל הזמן עוברים מגזרה לגזרה, מגיעים, מתמקמים, מבצעים את המשימה, מאלתרים מקום לישון כמה שעות וקמים לקראת פעילות חדשה באותה הגזרה או באחת אחרת.
"הקושי המנטאלי לא פשוט, כי הם לא יודעים מה קורה איתם אף פעם. ביום שישי, עם נאום אבן מאזן באו"ם, היה עוצר יציאות מוחלט. בשלב מסוים, אחרי שהסתמן שלא תהיה הכרזה על מדינה פלסטינאית, אושר להוציא צוותים הביתה, אך כעבור חצי שעה נדרשנו להחזיר שני צוותים לטובת פיקוד מרכז. ממש חיפשנו אותם בטרמפיאדות והחזרנו אותם לבסיס".
איך, למעשה, מונעים טעויות קריטיות בפעילות, בהתחשב בכך שמדובר ביחידה חדשה ללא ניסיון מבצעי רב?
"החוכמה היא כל הזמן ללמוד תוך כדי תנועה. יש מערכת ביקורת מעולה והפקת לקחים תמידית מכל פעילות, מכל מבצע. יש אין ספור אימונים, אנחנו לומדים היום. יש מערכים שהצבא שומר ליום הדין. 'רוכב שמיים' זה לא אחד מהם. זאת יחידה שהוא מפעיל חדשות לבקרים, לכן מהר מאוד צוברים את הניסיון הדרוש. אין כמעט מג"ד בצה"ל שעדיין לא עבדנו איתו, יש גדודים שאנחנו איתם כבר פעם שנייה או שלישית".
גונן עוצר לרגע ומראה לנו סרטון וידאו המתעד את פעילות היחידה. פה מחבל שמניח מטען לאורך הגבול ולא שם לב ל"ציפור" שמצלמת אותו מעל ראשו, שם ניסיון לפריצת גבול שמסתיים במנוסה מפני כוחות צה"ל המסתערים, והכל באיכות מפתיעה ומרשימה. לחיי הטכנולוגיה.
אי אפשר שלא לחזור לעניין "מפקדי הפלאזמות" שעלה במלחמת לבנון השנייה. מה תאמר לאלו שיטענו שמפקד צריך להיות בשטח, ולא מאחורי מסך מחשב?
"אין קשר, ואני אסביר למה. כל המהות של 'רוכב שמיים' זה שהוא עובד מהשטח. הרעיון הוא שהמטוס ממריא מהוואדי, מתקדם שניים-שלושה קילומטרים, מצלם ומעביר את הצילומים למסכי המחשב שנמצאים בנגמ"שים בשטח, ולא במפקדה אחורית. כך המפקדים יודעים להחליט מה לעשות הלאה. אנחנו נותנים למפקדי הגדודים בשטח את הכלים לקבל החלטות. מה שהם יחליטו, זה כבר שלהם. זה השוני המאוד משמעותי בינינו לבין מערכות מודיעין וצילום אחרות".
רגע לפני שלוחמי צוות בר מתפנים לשוחח עימנו, נאות גונן לספר מעט על עצמו, לא לפני שהאיש מציג בחיוך את תמונת אשתו שרון ושתי בנותיו, נעמה ותמרי. הוא בן 36, גר ביישוב קטן מצפון לגוש דן, עבר את כל המסלול בתותחנים דרך יחידת "זיק", שם שימש כקצין אג"ם ומפקד הפלוגה שלה. אחרי יציאה ללימודים אקדמאיים בבאר שבע, חזר היישר לתופת של מלחמת לבנון השנייה, אז שימש כקצין אג"ם במפקדת התותחנים של פיקוד צפון, תפקיד אותו הוא מגדיר "חוויה לכל החיים".
לא צריך יותר משתי שניות כדי להבחין בגיבוש של צוות בר, שעה שהם מתיישבים לשוחח איתנו. סג"מ בר יסעור בראש הכוח, ולצידיו סמ"ר יואב כהן, סמ"ר ירון ארז וסמ"ר שי ג'רבי. כולם תושבי ראשון לציון, ירון ושי מכירים בערך מהיום בו נגמלו מחיתולים. חיבוקים, חיוכים, בלי טיפת דיסטאנס עם הקצין שלצידם ועם המון ריספקט אחד לשני וגאווה ביחידה בה הם משרתים.
ש איך הגעתם ליחידה?
בר: "התגייסתי באוגוסט 2008 ליחידת 'מורן' של חיל התותחנים ומשם הגעתי לכאן דרך הגיבוש, קורס קצינים והשלמה. ואז, אחרי שנתיים וארבעה חודשים בצבא, נולדה היחידה, עשיתי הסבה, עוד חודש להכיר את הפלוגה והתפקיד ומאז אני כאן".
שי: "אני מנובמבר 08. רציתי להגיע ליחידת 'מיתר', אבל הכרתי את בר מזה ששיחקנו כדורסל ביחד, ואז כשהציעו לי במיונים להגיע ל'רוכב שמיים', לא סירבתי והגעתי לפה. משמש כסרס"פ (סגן רב סמל פלוגתי – ט"ט)".
ירון: "אני במקור מחיל הים, יצאתי אחרי חצי שנה, הכרתי את היחידה דרך שי, חברי למסלול. היו אחלה חבר'ה ונהניתי מהמסלול ועכשיו מהשירות".
מרוצים? הסיפוק שווה את הקשיים?
שי: "בהחלט. השירות מאוד מעניין. זאת אחת היחידות הכי מגוונת בצבא. אתה פוגש הכל מהכל. יצא לי לעבוד עם הרבה גדודים ויחידות, לראות הרבה סוגים של מנטאליות, ולדעתי הגיוון והעניין פה גבוהים ביותר".
ירון: "יש רגעים קשים פיסית, ולא רק. אבל בלי ספק זה שווה את זה. האווירה פה מאוד משפחתית כי זאת עדיין יחידה קטנה וחדשה. אתה רואה בעצמך, מפקד היחידה נמצא פה משרד לידינו עם דלת פתוחה. איפה תמצא את זה בשאר הצבא?".
הפעילות לא קצת חוזרת על עצמה, רק הנופים משתנים?
בר: "המקום שונה והסיבה אחרת, וזה מספיק כדי להפוך את העסק למגוון ומעניין. כל פעילות, כל משימה היא שונה".
ירון: "יש כל הזמן לקחים, כך שהדברים משתנים וזה גם מגוון את השגרה. היום אנחנו הרבה יותר טובים מאשר לפני חצי שנה או שנה".
עולה השאלה, בהתחשב בזה שלכולכם ודאי פרופיל רפואי גבוה, נתונים מרשימים וכושר גופני טוב, מדוע בחרתם בחיל התותחנים ולא בסיירת, פלס"ר, חי"ר או משהו דומה?
בר: "אנחנו עושים מסלול שמאתגר לא פחות. מתעסקים עם אמל"ח שונה, אבל המסלול דומה ואפילו יותר טוב, לפי דעתי".
שי "לעיתים קרובות המשימות שלנו יותר מורכבות ודורשות חשיבה עמוקה יותר מאשר בשאר החילות שהזכרת".
איך אתם מרגישים עם זה שאין לכם את ההילה של שאר חילות השדה. מפריע?
שי: "לי אישית זה לא כל כך מפריע. אני יודע מה אנחנו עושים וכמה זה חשוב וקשה, וזה מספיק לי. ההרגשה נקבעת לפי השאלה אם עשית מספיק או לא עשית מספיק, ולי ברור מה התשובה אצלנו ביחידה".
יואב כהן, שהגיע בשלב זה, מתערב: "זה החיל שהגענו אליו. אנחנו מייצגים את היחידה. כולנו אוהבים את החיל, ועניין ההילה לא משנה לנו".
איזו פעילות אתם זוכרים במיוחד?
יואב: "הייתה את ההקפצה באיתמר, אחרי הרצח של משפחת פוגל. סגרנו פה שבת, הצוות שלי ושאר המפקדים, ואז בלילה היה את הרצח. שעה אחרי זה כבר הוקפצנו לגזרה".
בר: "היינו צוותים מצומצמים ומאולתרים כי חלק היו בבית. מן אלתור של לעשות מה שאפשר מעכשיו לעכשיו".
אתם רואים את עצמכם מתקדמים בחיל?
בר: "לי יש עוד שנה וחצי ואחר כך נראה".
שי: "אני עוד חודש וחצי משתחרר".
יואב: "אני עוד חודש וחצי נכנס לשמונה חודשים בקבע, ואז עובר להדריך ביחידה".
ירון: "אם יציעו לי לחתום, אני לא אתנגד לזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם