ראשי » מקומי » דרום » אשדוד ואשקלון

דניאלה לוגסי, זמרת אופרה, חולמת לשיר עם אייל גולן

היא הופיעה על במות בכל העולם ונחשבת לכוכבת גדולה בתחומה, ובכל זאת רק מעטים בישראל מכירים את זמרת האופרה דניאלה לוגסי, ילידת אשקלון. כעת היא מנסה לשנות את הסטיגמה של זמרות האופרה וחולמת על דואט עם אייל גולן. "זה יכול להישמע מפתיע, אבל להופעות שלנו דווקא יש קהל", היא אומרת

טוב, חייבים להודות כבר מההתחלה - לא זו התמונה שמדמיינים כשחושבים על זמרת אופרה. דניאלה לוגסי מנפצת את הדימוי של זמרת אופרה עבת קול ועבת כרס. כשמסתכלים על היפיפייה הבלונדינית הזאת, קשה שלא לתהות אם היא טעתה בכיוון הקריירה ואולי הייתה צריכה לבחור בדוגמנות.
 
אבל ללוגסי לא הייתה תוכנית ב'. מגיל צעיר היא הייתה נעולה על המטרה הגדולה שלה בחיים, להיות זמרת. והיא לא הסכימה לזוז ימינה או שמאלה מהשאיפה הזאת. ובכל זאת, מפתיעה הבחירה בתחום האזוטרי הזה, של האופרה. נדמה שלפחות על פי הלוק שלה, היה מתאים יותר ללוגסי להיות זמרת פופ מתוקה, ולא זמרת אופרה שבעוצמות קולה יכולה לנפץ זגוגיות של חלונות.

וכך, לא תמיד חלמה לוגסי להיות זמרת אופרה. זאת החלטה שהגיעה רק בהמשך. כשנכנסה לראשונה לבית הספר "אומניות" באשקלון, לא היה אכפת לה באיזה תחום של שירה היא תעסוק - פופ, רוק, שנסונים או כל דבר אחר - העיקר שהיא תופיע על במות ותשמיע את קולה מול מאות מעריצים.

געת, בגיל 29, נראה שההתעקשות של לוגסי השתלמה והיא הגשימה את המטרה שלה. אם אתם לא משתייכים לציבור המצומצם של חובבי אופרה בישראל, סביר להניח שאתם בכלל לא מכירים אותה. אבל לוגסי הפכה לשם דבר בכל העולם בקרב חובבי האופרה. היא מככבת על כל במות האופרה הישראלית, בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית ובהופעות ברחבי העולם.

גם לאחר שהופיעה מול אלפים בבירת האופרה העולמית ברלין, לא שכחה לוגסי איפה הכול התחיל. לפני כחודשיים היא הגיעה לבית הספר בו למדה באשקלון, שבו גילתה לראשונה את נפלאות האופרה. עד היום היא נמצאת בקשר הדוק עם וסילי וג'ניה ירמנקו, בני הזוג שניהלו את מקהלת בית הספר בתקופת לימודיה, ושמנהלים אותה עד היום. השניים הזמינו את תלמידתם לשעבר - שהיום היא כוכבת בעלת שם עולמי בתחומה - להרצות לפני התלמידים הצעירים שלומדים היום בבית הספר.

"הם

רצו להראות להם שיש מישהי שלמדה בבית הספר, והצליחה להגיע רחוק", מספרת לוגסי. "אני מיד הסכמתי, כי חשוב להראות לצעירים האלה שחלומות מתגשמים. גם הבאתי את כל המקהלה אליי הביתה, לכפר שמריהו, והעברתי להם הרצאה על התחום. גם עשיתי להם קונצרט פרטי. היו שם תלמידים מכיתה ו' עד י"ב. זה הלהיב אותם לגלות שאני הייתי גם כן במקהלה הבית ספרית, ושהצלחתי להגיע לאן שרציתי. הם שאלו המון שאלות והתעניינו. וניסיתי מאוד לתת להם עצות מועילות".

מה סיפרת להם על התחום שלך?
"שזה תחום קשה, ושצריך להשקיע בו רבות. הסברתי להם איך ניגשים לאודישן, ומה אומרים בו. לי לא היה מי שיגיד את הדברים האלה, ואם אני יכולה לעזור - אז בכיף".

לוגסי, המתגוררת עם בעלה עומר שווילי בכפר שמריהו, גדלה באשקלון. היא בת ראשונה לז'יל, יליד צרפת ופרופסור להמטולוגיה המשמש גם ראש מחלקה בבית החולים ברזילי, ולפרל, ילידת ארצות הברית שהיא מורה וציירת.

משפחת לוגסי התמקמה באשקלון בשנת 1988. ממש על חוף הים. "הייתי גרה מול מה שנקרא 'הסוכה הלבנה'", היא מספרת, "ואני זוכרת שכל הגולשים היו מכירים את הבית שלנו, כי בדרך חזרה הביתה הם היו קוטפים מהגינה שלנו תאנים. היו אז הרבה פחות בניינים בעיר. הייתה לי ילדות אשקלונית מדהימה. בכל שבת הייתי בים, ולפעמים גם באמצע השבוע. גרתי שתי דקות מהים. רק לעבור את הכביש וזהו".

כשהגיע הזמן לעלות לכיתה א', ניגשה לוגסי לבחינות הקבלה לבית הספר היוקרתי "אומנויות", ועברה אותן ללא בעיות. מיד כשנכנסה לבית הספר, התקבלה למקהלה. "לא הייתי הסולנית, שמו אותי רק בקולות רקע", היא מספרת. "מנהלי המקהלה לא שמו לב אליי בכלל, אבל אני לא ויתרתי. תמיד ראיתי מהצד את הבנות שזוכות לשיר סולו, ואמרתי לעצמי שאני עוד אגיע לסולו בעצמי.

"אז התחלתי לשיר לבד, בהפסקות, כדי שהמורה אולי תשים לב, ותבקש ממני לעשות אודישן. פשוט ניסיתי למשוך תשומת לב, ואחרי כמה חודשים זה הצליח וגם התחלתי לקבל סולואים. היום אני כבר לא זוכרת מתי קיבלתי הזדמנות בפעם הראשונה, אבל אני זוכרת שחשתי סיפוק אדיר, כי זה הגיע אחרי עבודה קשה. ברגע הראשון ששרתי, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה: להיות זמרת".

בכיתה ה' התוודעה לראשונה לראשי המקהלה הבית ספרית, בני הזוג ירמנקו. השניים העבירו לתלמידים שיעורים בפיתוח קול, אבל לא לכולם אלא רק למובחרים שבהם. לוגסי לא בלטה ולא קיבלה מהם צ'אנס. "הם לימדו את אלה שנחשבו לסטארים בכיתה, אבל ממני הם לא ממש התלהבו", היא מספרת. "יום אחד הגעתי אליהם והתחננתי שיקבלו אותי לשיעור לפיתוח קול. פשוט ירדתי על הברכיים וביקשתי, עד שהם הסכימו. התחלתי ללמוד אצלם ואז הם התחילו להבין שאני לא כזאת גרועה. הם אמרו לי שיש לי פוטנציאל לשיר אופרה. הם נתנו לי שיר אופראי קטן שנקרא 'סנטה לוצ'יה', ומשם הכול התחיל".

לא נרתעת? אופרה לא נשמע תחום מאוד אטרקטיבי.
"ידעתי שאני רוצה להיות זמרת, נקודה. אמרתי לעצמי שאם בעלי המקצוע חושבים שאופרה היא התחום בשבילי, אז הם בטח צודקים. התחלנו להפיק דברים כמו 'פאנטום האופרה', 'אוויטה' ועוד, וזה היה מעניין".

ובכל זאת, זו לא המוזיקה שבנות בגיל הזה נוהגות לשמוע.
"כן, אני מסכימה איתך שילדים ונערים ששרים אופרה, ועוד בעיר כמו אשקלון, זה לא דבר מובן מאליו, אבל אני באופן אישי גדלתי על זה בבית. אבא שלי הוא ממוצא צרפתי, כך שהייתה לו מודעות לכל מה שקשור למוזיקה קלאסית ולאופרה. הרבה פעמים שמענו כל מיני יצירות קלאסיות, כך שהיה לי רקע. הייתה לי תשוקה גדולה לשיר בסגנון אופראי. גם קיבלתי דחיפה מאמא שלי, שהיא זמרת חובבת".

לא עניין אותך לשיר משהו קרוב יותר למיינסטרים, כמו פופ או רוק?
"האמת שלא. היו כמה סולניות שזה היה מה שהן רצו, ואני הייתי היחידה שהיה לה כיוון ברור ללכת לאופרה ולא לשירה קלה. למדה איתי ציפי משהיד (משתתפת "כוכב נולד" בעבר - ל"א), שהלכה כבר מגיל צעיר על מוזיקת פופ. אגב, היא ואני היינו היחידות שממש המשכנו לשיר. אני מאמינה שזה קשור גם למידת הדבקות במטרה שלנו".

במהלך תקופת הלימודים שלה, לוגסי הלכה ונשאבה עוד ועוד לתחום האופרה. לא היה לה אכפת שהתגובות מעט צוננות. היא עשתה את מה שהיא אהבה, ודי היה בכך. היא ידעה שאחרי הצבא היא תתחיל את המסע בדרך להיות כוכבת אופרה גדולה. להקה צבאית מבחינתה לא באה בחשבון, כיוון ששם לא שרים אופרה.

"סגנון השירה של הלהקות הצבאיות הוא לא התחום שלי", היא מסבירה. "זה לא עניין אותי. העדפתי להיות מאבחנת פסיכוטכנית בצה"ל, ומאוד נהניתי מהתפקיד הזה. במקביל המשכתי לשיר ולעבוד על פיתוח קול. להקה צבאית לא התאימה לי, ובוא גם נודה על האמת: איזה חיילים ירצו לשמוע אופרה? הם מחפשים מוזיקה אחרת בלהקות הצבאיות. מוזיקה קלילה, פופ, מזרחית. אבל זה בסדר. גם אני מאוד אוהבת את המוזיקה הזאת. אני שומעת הרבה אייל גולן ודודו אהרון".

הזמרים שציינת נחשבים לכוכבים בתחומם ואת נחשבת לכוכבת בתחום שלך. יש סיכוי לשיתוף פעולה ביניכם?
"תראה, כבר עשיתי בעבר שיתופי פעולה שונים. השתתפתי בשני שירים באלבום האחרון של להקת סינרגיה. עשינו כמו להקת אוונאסנס האמריקאית: זמרת האופרה שרה את הבתים והרוקיסט מצטרף בפזמון. גם הופעתי איתם. בהופעה בפסטיבל היו 6,000 איש. זה היה פשוט כיף. אני תמיד בעד שיתופי פעולה. הלוואי שהייתי מבצעת שיר עם אייל גולן. אני חושבת שהשילוב בין אופרה לבין זמר מזרחי יכול להיות להיט לא קטן".

לאחר שסיימה את חובותיה לצה"ל, טסה לוגסי לשנה ללוס אנג'לס כדי לפתח את הקול אצל הטובים ביותר בתחום. כעבור שנה היא חזרה לארץ והחלה ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בלימודי מוזיקולוגיה. באותה התקופה היא גם החלה לשיר לראשונה בלהקת אופרה של חובבי הז'אנר. המנצח של האופרה הישראלית התלהב ממנה וסידר לה אודישן במקום שבו חלמה להופיע מגיל קטן.
לוגסי עברה את האודישן בהצלחה, ומשם הדרך נסללה לצמרת האופרה העולמית.

אפילו המנצח המפורסם זובין מהטה נשבה בקסמה של זמרת האופרה הבלונדינית הצעירה. הוא קיבל אותה לעבודה יחד איתו בתזמורת הפילהרמונית. "אמנם אלה היו רק שלוש-ארבע שורות באופרה גרמנית, אבל ידעתי שלעבוד עם זובין זה הכי גבוה שאפשר", היא אומרת. "זובין הוא אדם עם נוכחות. ממש מדהים לעבוד איתו. באותה אופרה גרמנית, הייתי צריכה לרדת על עקבים במדרגות מאוד תלולות, וזובין עזר לי.

"במהלך הירידה הוא שאל אותי 'אפשר לשמוע אותך באודישן?'. אמרתי לו 'בטח'. אחרי כמה ימים עשיתי אצלו את האודישן, ומשם קיבלתי תפקידים נוספים והתחלתי לעבוד הרבה עם הפילהרמונית. העובדה שיכולתי לעבוד עם זובין, זה כמו ששחקן כדורגל בישראל יוכל לשחק עם ליאו מסי. בכלל, כשאני חושבת על זה - יש הרבה דברים דומים בין אופרה לכדורגל".

מה לדוגמה?
"בשני המקצועות צריכים לעבוד קשה פיזית, צריכים להתאמן המון, צריכים לוותר על המון דברים. הרי אי אפשר לצאת בלילה לפני הופעה. בשני המקרים צריך לאכול נכון ולנסות להמעיט באלכוהול. חשוב להבין שמדובר בפרפורמר שמופיע לפני קהל, ושאין מקום לאינדיווידואליות. חשוב להקשיב למאמן. יש גם עליות ומורדות. הכול דומה חוץ מאשר עניין אחד: הכסף".

אני מניח שאי אפשר להתעשר משירת אופרה.
"לא ממש. אין יותר מדי כסף במקצוע הזה. יכול לקרות מצב שהיום תהיה לי הופעה, ואז במשך שנה שלמה לא תהיה הופעה נוספת. זה לא כמו בתיאטרון, שהצגה יכולה לרוץ 200-150 הופעות. אצלנו אין שתי הפקות במקביל".

רבים מכירים את הביטוי "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה". משתמשים במטבע הלשון הזה בכל תחומי החיים, ובעיקר בהקשרים של ספורט. הפירוש הוא שיש להמתין עד סוף התחרות כדי לקבוע מי המנצח. מקורו של הביטוי הזה הוא דווקא בעולם האופרה, שם נהוג לסיים אופרות ארוכות עם אריה ששרה אישה כבדת משקל.

מי שמסתכל על לוגסי לא יכול להבין לאיזו גברת שמנה מתכוונים. גם היום, כשהיא בחודש תשיעי להריונה, היא עדיין נראית מצוין, ורחוקה מהדימוי של אותה זמרת אופרה גדולת ממדים. לוגסי יודעת שבעצם המראה שלה, היא מנפצת דעות קדומות רבות הקשורות באופרה.

"האופרה היא משהו שרץ הרבה מאוד שנים, וזה לא הולך להיגמר בקרוב", היא מבטיחה. "זו אמנות שתמיד יהיה מי שיראה אותה. אמנם בארץ אין הרבה אנשים שבאים לראות אופרה, אבל הקהל שמגיע מגוון יותר מאשר בעבר. לא כולם בני 60 פלוס. יש גם הופעות לצעירים. האופרה היא כבר לא עניין לאשכנזים בלבד.

"הרבה מהזמרות והזמרים שאני מכירה הם ממוצא מזרחי. אני חצי-חצי, ויש הרבה תימנים והרבה מרוקאיות באופרה. עד היום האופרה מזוהה כמשהו אשכנזי, וממש לא בצדק. אנשים מחפשים היום את החידוש. הם אוהבים לראות באופרה נשים וגברים בעלי מראה שונה".

למה את מתכוונת?
"יש לי חברה מאוד-מאוד יפה, שהיא תימנייה במוצאה. והיא מצליחה מאוד בגרמניה, כי הקהל שם אוהב לראות משהו אחר. עולם האופרה מקדיש תשומת לב רבה יותר למראה חיצוני. בעבר לא היה אינטרנט, ובעידן של היום אתה חייב להיות נוצץ. ואין מה לעשות, אישה שמנה שלא נראית טוב היא לא הדבר הכי נוצץ בעולם".

אז את נפלת בדיוק למשבצת של זמרת האופרה היפה?
"את זה אתה אמרת. אני מנסה להישאר צנועה. היום מחפשים זמרות בעלות פנים יפות, שיער יפה ומראה נעים. פעם היה 'עד שהגברת השמנה תסיים לשיר'. היום זה בהרבה מקרים 'עד שהאישה היפה תסיים לשיר'. אני גם מודה שאני לא מתביישת לעשות שימוש במראה שלי".

באיזה אופן?
"אני אתן לך דוגמה. יש אופרה שנקראת 'הספר מסביליה'. זה סיפור שמתרחש בספרד, אבל מציגים אותו באיטלקית. זו אופרה מאוד מוכרת, כי משם מגיע הקטע של ה'פיגארו, פיגארו, פיגארו'. ביצעתי באופרה הזאת תפקיד של זקנה מכוערת, שמאוהבת בבוס שלה, שבכלל לא שם עליה. אבל אני החלטתי לקחת את זה למקום אחר, כי קיבלנו אישור לחופש יצירתי עם הדמויות. החלטתי שהדמות שלי לא תהיה של זקנה מכוערת, אלא דווקא בחורה סקסית: בחצאית מיני ועם לוק של חדרנית צרפתייה. זה היה מאוד מוצלח. אפשר וצריך לרענן את האופרה. ככה צריכים להתאים אותה לתקופה שלנו".

את עומר שווילי, יזם היי-טק מהרצליה, הכירה לפני כחמש שנים ומיד הבנה שמצאה את שאהבה נפשה. בתוך חודשים ספורים הם החליטו להתחתן. "כשהכרתי את עומר, הוא החליט לחזור לגור בישראל, אחרי תקופה שבה גר בלונדון. אחרי חמישה ימים של היכרות טסנו לחופשה בניו יורק. שם כבר ידעתי שנתחתן. אמרתי לאמא שלי שהוא הבחור".

אבל גם לאחר הנישואים, לוגסי לא התכוונה לוותר על האהבה השנייה שלה בחיים: המוזיקה. היא החליטה שאם היא רוצה להצליח בגדול בתחום, אין מנוס והיא חייבת לעבור לגור בברלין. הבעל נאלץ להישאר בישראל, עקב עבודתו, אך השניים חיו על קו ישראל-גרמניה.

"כשגרתי בברלין, הייתי עושה הרבה אודישנים, שזה דבר מאוד לא נעים", מספרת לוגסי. "ישבתי באולמות מרשימים, והבוחנים ישבו במרחק עשרות שורות ממני. לפעמים במרחק מאות מטרים. לא ממש ראיתי את הבוחנים, וזו תחושה לא נעימה, כאילו אני רק מישהו מהקהל".

בשלב מסוים, הבינה לוגסי שגרמניה היא לא המקום בשבילה ושעם הניסיון שהיא צברה, תוכל להצליח בגדול בישראל. היא גם החליטה שזה הזמן להרחיב את המשפחה, ובשביל זה הייתה צריכה לחזור לארץ. בימים אלה היא נמצאת בחודש התשיעי להריונה ומצפה לבנה הבכור.

"בכל פעם שאני שרה, אני מרגישה בעיטות של התינוק", היא מגלה. "וגם בהופעות של אחרים התינוק שמע אותם וזז ובעט. הוא גדל בסביבה אופראית וקלאסית, כך שאני בטוחה שהוא אוהב את המוזיקה הזאת".

בטח קשה לאישה בהיריון להופיע באופרה.
"עד לפני כחודשיים עוד הופעתי, ואז לקחתי הפסקה. הקצבתי לעצמי ארבעה חודשים של חופשת לידה, ואחר כך אני חוזרת להופעות פה בארץ. אני פשוט יודעת שאני חייבת את זה לעצמי".

יש לך עוד יעדים להשיג?
"כן. אני עוד רוצה להופיע בחו"ל. הקריירה שלי נמצאת ממש בתחילתה. אחד החלומות שלי הוא להופיע בבית האופרה לה סקאלה במילאנו. כשהייתי קטנה אבא שלי היה אומר לי שיום אחד עוד אשיר שם. אני מאמינה שזה עוד יקרה".

יש גם חלום להופיע יום אחד מול קהל גדול כמו של זמרי המיינסטרים?
"אף שזה יכול להישמע מפתיע דווקא יש קהל שמגיע. להופעות של הפילהרמונית מגיעים כמעט 2,000 איש. בכל שנה יש גם הופעות בחינם בפארק הירקון שעיריית תל אביב מארגנת ואלפי אנשים מגיעים לשמוע אופרה. זאת ההוכחה שיש דרישה ויש קהל שאוהב. ובכלל, בתקופה האחרונה אני מרגישה שהאופרה נפתחת לעוד ועוד קהלים, ואני שמחה מאוד שהדבר הזה קורה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...