ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

"דפני ליף היא סמל, המחאה תמשיך איתה או בלעדיה"

על העבודה מול הנהלת האוניברסיטה ("לא סופרת אותנו), המחאה החברתית ("הייתה בית ספר בשבילי") והכוונות הפוליטיות ("לא בנוי להיות חבר כנסת". רן לבנה, היו"ר הפורש של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, מסכם קדנציה גדושת התרחשויות

אף שהיה אחד ממובילי המחאה החברתית של הקיץ האחרון, כנציגם של הסטודנטים, שמו של רן לבנה, היו"ר הפורש של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, לא ממש מוכר לרוב הציבור.

לבנה יודע את זה, והאמת? לא רק שזה לא מזיז לו, מתברר שמאחורי זה מסתתרת החלטה מכוונת. "אני מבין שבמאבק הזה השם שלי לא ייזכר. זה אולי נחמד וטוב לאגו אבל לא עשיתי את זה בשביל זה", הוא אומר.

"אני לא יודע אם אנשים מעריכים את זה שמתוך החלטה מודעת הגענו למסקנה בשבוע השני להפסיק לפמפם את השם שלי בתקשורת ולתת לאיציק (שמולי, ע.ט) להתבלט. זה היה הדבר הנכון לעשות כי למאבק צריכה להיות פיגורה אחת שמובילה אותו.

"אני יודע שהייתי נושא הדגל בהרבה נושאים כי אנחנו האגודה הדומיננטית, אבל בסופו של דבר היה עדיף שהמאבק יצליח מאשר שהשם שלי יהיה כתוב בעיתון".

לבנה (27), יליד תל אביב ובוגר תיכון אליאנס, מסיים בימים אלה תואר שני בסוציולוגיה וספרות, ובארבע השנים האחרונות מילא מספר תפקידים באגודת הסטודנטים - כראש מחלקת מינהל ותכנון, בניהול פרויקטים אידיאולוגיים, בתפקיד סגן יו"ר האגודה ובשנה האחרונה כיו"ר האגודה. לפני כחודש עזב את התפקיד, ולנעליו נכנס היו"ר החדש אורי רשטיק.

"החלטתי להצטרף לאגודה כשישבתי במשרד היו"ר ופתאום הבנתי שמדובר בגוף ענקי, ומולי יושב איזה פישר בן 27 שמנהל אימפריה שמנתה אז שתי חברות בת ומחזור כלכלי מטורף", הוא מספר על תחילת דרכו באגודה.

"אהבתי את העובדה שאגודת הסטודנטים בתל אביב, בניגוד לאוניברסיטאות אחרות נכון ל-2007, הייתה אגודה פוליטית". כשהוא מתבקש לציין את ההישגים הגדולים של האגודה בתקופתו, הוא מונה את הקמת מרכזי השירות לסטודנטים ברחבי הקמפוס, הקמת מועדוני סטודנטים, היוזמה לפתיחת קרן מלגות דיור בדרום העיר, הרחבת היקף חיי התרבות בקמפוס ושיפור הנגישות בקמפוס.

ואילו דברים לא הצלחת לקדם?
"לא הצלחתי להביא את בכירי הנהלת האוניברסיטה להכיר באגודת הסטודנטים. בנושאים רבים האוניברסיטה עדיין לא סופרת את הסטודנטים. הייתי סלחן מדי להתעלמות שלה מאתנו לפעמים".

לבנה , שלא חוסך ביקורת מנשיא האוניברסיטה, פרופ' יוסף קלפטר, והרקטור, פרופ' אהרון שי, אף סירב להזמין את השניים למסיבת הפרידה שלו, אליה הגיעו בכירי האוניברסיטה. "לא זכיתי לשיחת טלפון אחת מהרקטור או הנשיא כשעזבתי", הוא מסביר.

"אני כאילו יצאתי לא בסדר כי לא הזמנתי אותם לאירוע הפרידה בעוד שהיו שם אפילו

מנקות ועובדי אגף משק. אבל הזמנתי אנשים שעבדתי אתם. לא עבדתי עם הרקטור והנשיא. בעיקר נאבקתי אתם בשיניים על דברים פעוטים. כשרקטור לא יוצר פגישת עוגן עם יו"ר אגודת סטודנטים פעם בכמה זמן, או כשנשיא סוחב פגישות חתך עם סטודנטים ודוחה אותן מלא פעמים, זה מראה שהם לא מחזיקים מהסטודנטים ומהאגודה.

"נשיא אוניברסיטה שלא מגיע לכנס הקמת קרן מלגות הדיור הכי גדולה בישראל ולא עושה מאמץ להיות מעורב בפרויקט - זה מדבר בעד עצמו. אני לא יודע במה הוא מתעסק כל היום אם לא בדבר כזה".

באילו עוד קשיים נתקלתם מול ההנהלה?
"היינו צריכים להיאבק בשיניים במשך שנתיים כדי שיסכימו לשפר את הנגישות. האגודה הייתה צריכה להביא סטודנטית דוברת אנגלית על כיסא גלגלים שתשיג תרומות. קשרי חוץ של האוניברסיטה לא יכלו לעשות את זה? רצינו לעשות הופעות בקמפוס אבל אולם סמולרש, שמיועד לסטודנטים, משוריין מכאן עד להודעה חדשה לכל מיני אירועים. רק כשדפקנו על השולחן זה נפתר.

"מצד שני, לא הצלחנו להביא להורדת מחירים משמעותית ולשינוי מבנה המכרזים של הקפיטריות באוניברסיטה. רצינו גם להאריך את הפסקת הצהריים לשעה, שסטודנטים יוכלו ליהנות מדוכנים ומהופעות. הרקטור מסמס את זה.

"למעשה ההישגים היחידים שלנו היו מול גורמי מינהל כי הם כיבדו אותנו. לא הצלחנו לגרום לאוניברסיטה לעשות צעדים משמעותיים כדי להביא לגאוות יחידה, כמו שיש למשל בבינתחומי. אוניברסיטת תל אביב עדיין לא נתפסת כמקום שכולם רוצים ללמוד בו".

מאוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה לטענותיו של לבנה: "אנו מופתעים ומצרים על דבריו של רן לבנה. אגודת הסטודנטים מהווה חלק אינטגרלי מאוניברסיטת תל אביב, והנהלת האוניברסיטה משתפת עמה פעולה באופן מלא תוך כבוד הדדי והתחשבות בצורכי הסטודנטים. רן לבנה עצמו שיבח לא פעם את הדלת הפתוחה שהייתה לו בהנהלת האוניברסיטה ואת שיתוף הפעולה הפורה, שהביא לגיבוש שורה של צעדים לרווחת ציבור הסטודנטים. אנו מאחלים לרן הצלחה בהמשך דרכו".

עם כל הכבוד לשיפורים בחיים הסטודנטיאליים, במשמרת שלו באגודה היו הסטודנטים מעורבים, כפי שלא היו בעבר, במאבקים חשובים, ולא בהכרח סטודנטיאליים, ובהם המאבק על תנאי העסקת המנקות באוניברסיטה והמאבק נגד תנובה, שכלל חרם צרכנים נגד החברה והפגנה מול ביתה של יו"ר החברה זהבית כהן. אך ללא ספק, המאבק החשוב ביותר שלבנה והאגודה לקחו בו חלק השנה היה מחאת האוהלים. כידוע, במהלך המחאה התגלעו לא פעם חילוקי דעות בין מנהיגי הסטודנטים, שנחשבו שקולים יותר, לבין מנהיגי המחאה - דפני ליף, סתיו שפיר ושות'.

"אני לא רוצה להתעסק בזה", אומר לבנה, "ההתאחדות מטבעה היא גורם מסודר ולכן גם איציק שמולי נתפס ככזה. בניגוד לדפני ולהנהגה של רוטשילד, שתפקידה היה בעיקר להיאבק, ההתאחדות הייתה צריכה להתנהג באחריות.

"איציק לא יכול לפסול דברים כמו ועדת טרכטנברג על הסף כמו שדפני פסלה. דפני קוראת לסטודנטים להשבית את הלימודים, אבל זו קריאה לא אחראית, ויו'ר התאחדות הסטודנטים לא יכול לצאת בהצהרות כאלה לפני שהוא עושה סקרי דעת קהל ובודק אם הסטודנטים באמת מוכנים לצאת לשביתה לזמן בלתי מוגבל. דפני ליף היא סמל. המחאה תמשיך איתה או בלעדיה".

אתה חושב שהתאחדות הסטודנטים עשתה מהלך נכון כשפסלה בתחילת המחאה את הצעת ראש הממשלה שהייתה אמורה להיטיב עם הסטודנטים?
"אני הייתי מאוד בעד לדחות את ההצעה של נתניהו. סטודנטים תמיד היו מעורבים במאבקים כלליים, אבל בעצם הסירוב להצעה הבנו שאף אחד לא ייגע בנו ובשכר הלימוד שלנו בכל מקרה כי כוח ההרתעה שלנו גדול. זה מצחיק שאומרים שסטודנטים התעוררו עכשיו, כשלמעשה סטודנטים תמיד היו מעורבים במאבקים כלליים - העובדים הסוציאליים, המנקות, הרופאים, חוק האברכים. עכשיו כשכל
החברה התעוררה, הסטודנטים הצטרפו".

למה לך לעזוב את התפקיד באמצע אחד המאבקים החשובים בהיסטוריה של המדינה? לא רצית ללוות אותו עד סופו?
"המחאה הייתה בית ספר בשבילי. מצד אחד יישמתי כלים שלמדתי במאבקים או קמפיינים שונים לפני כן; מצד שני הכול היה מאוד חדש ומאוד גדול. אני יכול להגיד שעשיתי כל מה שאני יכול בעולם הסטודנטים. המאבק מול תנובה הסתיים והשגנו תוצאה יפה, ובקרוב יוכרז יעד חדש לחרם על ידי האגודה ונכון מבחינת הסטודנטים שיוביל אותו יו"ר חדש.

"אני כבר חמש שנים באגודה, מספיק. אני לא נעלם, אני עדיין מגיע לפורום ולהפגנות, אבל בניגוד לאנשים שנדבקים לכיסאות ומאושרים מזה, אותי זה לא מעניין. אני צריך לפתוח דרך חדשה, והסטודנטים צריכים בתחילת שנת הלימודים לקבל צוות חדש ומגובש".

בעוד ששמולי כבר סומן כחבר כנסת בפוטנציה, לבנה דוחה כל רמזים לכוונות פוליטיות כאלה ואחרות. "כל הכתבים הכלכליים שאלו אותי מתי אני אתחיל לגזור את הקופון", הוא אומר. "אנשים לא האמינו בהתחלה כשהסברתי להם שאני לא ממנף את זה. אני לא רואה את עצמי היום בנוי להיות חבר כנסת או שר. אני לא סובל התקפות אישיות, בניגוד לפוליטיקאים שיש להם עור של פיל".

אז מה כן? בימים אלו עובד לבנה על שני מיזמים שהוא עדיין מתעקש לשמור בסוד. הוא מוכן לגלות רק כי מדובר במיזמים חברתיים-עסקיים, שאינם סטודנטיאליים. "אני לא רואה את עצמי קשור בשנתיים האחרונות לעולם הסטודנטים, אני חושב שמיציתי את זה", הוא אומר.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...