איפה תפס שובו של גלעד שליט את גיא מרוז?
חשבנו על הרבה אופציות שייקרו במהלך טיול קרוון של שבועיים בטוסקנה. אבל לא חשבנו שאת השחרור של גלעד, שעליו חלמנו, פיללנו, ואפילו עבדנו למענו לא מעט, נראה במחשב בכפר בטוסקנה לצד איטלקים משתאים וישראלים דומעים
והנה חידה: מתי לבני תבין שציפי זה כבר כל כך לא זה? כואב הלב מה שקרה להבטחה הלבנה הגדולה. ברגעים קשים אפילו מחשבות על מופז מעוררות משהו נעים יותר. התשובה בסוף המאמר.
יומיים לפני השחרור של הילד (שהיה של כולנו ועכשיו הוא בעיקר של הכולירות שלא נותנים לו לנשום) נסענו לטיול יום הולדתי ה-50. זה טיול שעיקרו נעשה בקרוון ועבדנו עליו חצי שנה מראש. האפשרות לדחות או לבטל בגלל יום השחרור הייתה מתסכלת.
חשבנו על הרבה אופציות שייקרו במהלך טיול של למעלה משבועיים: מלחמה נראתה הגיונית, רעידת אדמה, ואפילו אסון כלכלי, אבל לא חשבנו שהשחרור של גלעד, שעליו חלמנו, פיללנו, ואפילו עבדנו למענו לא מעט, יקרה דווקא כשאנחנו בארץ המגף הכמעט מושלמת.
והנה, החיים, משוגעים כמו החיים, הביאו אותנו ביום השחרור לכפר קטן על איזו רמה בטוסקנה, שם מצאנו את קפה האינטרנט היחיד באזור. שתבינו, מי שרוצה לעשות כסף ומהר, צריך לצאת עם סטארט-אפ ששמו "אינטרנט באיטליה". זה לא שאין להם, יש להם, אבל הוא לא באמת מחבר בין מחשבים. הוא יותר בעניין של
הגענו לקפה הזה והסתערנו על המחשב המקומי כדי לבלוע את התמונות המרגשות/ מזעזעות/ הזויות של שליט מתראיין בפיג'מה אצל אופרה וינפרי המצרית, ששתתה את דמו בכיף מזרח-תיכוני ידוע ומוכר. לקפה התפרצה לפתע משפחה נוספת ועטה על המחשב השני שהיה שם. הם חיבקו אותנו בהתרגשות והתיישבו לראות את הילד.
אין כמו להיות בבית ברגעי אופוריה, אבל החוויה של לראות את הרגע הזה בין איטלקים שהתבוננו בנו בהשתאות וישראלים שדמעו כמונו, היה אירוע שכנראה לא אשכח בחיי. שיהיה בהצלחה גלעד. ישראל היא לא בדיוק מה שסיפרו לך, אבל איזו מדינה אחרת הייתה מביאה אותך ככה הביתה. ועכשיו לטיול יצאנו, כלומר לקרוון.
לפני החגים כבר התחלתי לדוש אתכם בהכנות הרבות שעשינו לקראת היציאה לטיול הזה. הסבירו לנו הכול על המים השחורים (בשירותים), המים האפורים (מהכיור) והגז המרכזי, ואכן הגענו לאיטליה די מוכנים. אבל שום קורס לא יכול להכין אותך לדבר האמיתי. החיים בקרוון. קורס הכנה לקרוון זה כמו קורס הכנה ללידה רק עם יותר צירים וטיפה יותר צער. הצער מגיע כשאתה נפגש עם החברה המשכירה.
בחור באמת מקסים קיבל אותנו, והוא אפילו דיבר אנגלית - נס מקומי שאי אפשר לזלזל בו. רוברטו החמוד (ממוצא רומאי ברור) הסביר לנו כמה דברים פשוטים על מהות היחסים בינינו. בגדול, אחרי שנפרדנו מסכום לא מבוטל עבור ההשכרה הכללית למען השינה והמגורים במשאית, הסביר לנו רוברטו שיש עוד כמה דברים קטנים שיעלו כסף:
אם למשל לא נצחצח את הקרוון לפני החזרתו, נשלם 50 יורו. אם נחזיר את הקרוון בזמן שרוברטו הולך לאכול אנטיפסטי בצהריים, זה יעלה עוד 50. אם אתה מחזיר עם המים האפורים זה יעלה במבצע 75, ואם תעז להחזיר עם המים השחורים (שזה מה שאכלת והוצאת לבית השימוש הכימי שנמצא מתחת למיטה), אתה גם משלם וגם חוטף נזיפה חמורה מראש מסדר הקמפרים העולמי.
אבל, וזה מאוד חשוב - אם חס וחלילה הקרוון יחטוף איזו מכה קטנה בזמן הרוורס, נשלם, שימו לב, 350 יורו על כל מכה. כל מכה. אבל בשביל זה יש את אשתי ואת הביטוח. נתחיל מאשתי.
לא עושים רוורס עם הקרוון בלי אשתך מחוץ לאוטו שצועקת "תשבור! תשבור עוד!" זה יכול להיות גם הפוך, אתה בחוץ צועק והיא שוברת. אבל זה גם היה יכול להיגמר במלון ורכב שכור.
ובכל זאת עשינו את השטות הזו עם הקרוון, אז למה לשחק אותה במה היה יכול להיות? אורלי עמדה בחוץ ואני שברתי. בהתחלה שברתי רק פנס אחד קטן, ולאט-לאט נכנסתי לאדישות מבחינת חפצים איטלקיים שבירים והקרוון הוחזר עם עיצוב חדש, מזרח-תיכוני משהו, אבל עם קסם רב. אבל בשביל דברים כאלה בדיוק יש ביטוח!!
כבר בארץ הציעו לנו לעשות את הביטוח הכי מקיף שאפשר. מה אכפת לכם, כך אנשי הביטוח, תקנו פוליסה שתגן עליכם מכל אפשרות שלא תסתבכו, קרוון עולה המון כסף אם קורה לו משהו. וזה מה שעשינו.
בשביל עוד איזה 150 יורו היה גם ביטוח שכלל כל אפשרות, להוציא אפשרות אחת קטנה, אפשרות ה"השתתפות העצמית". מתברר שהביטוח הכי טוב לא מכסה את ההשתתפות של 350 יורו על כל מכה שהמשאית תחטוף. והיא חטפה כאמור. פה הגיעו לעזרי אנשי ה"סופר-ביטוח" עם פוליסה מפתיעה שמכסה אותך גם על ההשתתפות העצמית. בשביל עוד 100 יורו היינו מוגנים גם מזה.
מאוד חסכוני הקרוון אם אתה לא לוקח בחשבון כמה הוצאות קטנות כמו מימון חברת ביטוח, קניות של כמה דברים שהתגלה שהם חסרים בארץ היעד כמו סדינים, מגבות, כלים, סוכרזית, מנורות להחלפה, מנורות להחליף את המנורות להחלפה, סלוטייפ לדלת שלא רוצה להיסגר ודופקת לאורלי בראש, כניסה לקמפינג חביב (40 יורו), וגם יש את ההוצאה הזו של בתי מלון כל יומיים, כשאתה מבין שאין מצב שאתה ישן עוד לילה באוטו הזה או בקמפינג הזה עם כל הגרמנים מסביב. אתה בן 50, היה חלום, זה יופי, עכשיו צריך גם לחבר את שברו.
אפרופו גרמנים, התחקיר שלי מעלה שבכל קמפינג היו 80 אחוז גרמנים ו-20 אחוז ארים, שזה גרמנים פחות טובים. היה לא קל במחנה.
כל יתר סיפורי הקמפינג יגיעו בשבוע הבא, אבל שלא יהיו טעויות - מדובר בחוויית חיים, רק לא בטוח שצריך לעבור אותה באמצע החיים, אפשר לחכות קצת.
קדאפי כבר לא אתנו. הלינץ' היה לא משהו, ואם אפשר בפעם הבאה לצלם פחות ולהסתיר יותר, נשמח.
מישהו חייב להסביר לאסד שיש לו בערך ארבע שעות וחצי לפני שהוא גומר גם עם שן בתוך העין וגרוע מזה. קח איזה מטוס קטן, ועוף מהמידל איסט לפני שיתלשו לך את השפם שלא על מנת להנעים.
גם שבועיים אחרי, אני עדיין מצדיע לנתניהו שהחזיר את שליט הביתה. לא חשוב מאילו שיקולים, לא חשוב עם כמה עיכובים, הוא החזיר ואולמרט לא.
התשובה: זאת לא השאלה. השאלה היא מתי לבני יורדת מהעץ ומצטרפת למפלגת העבודה.
שבת שלום!
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם