"הדם נהיה זול אצלנו, מה אנחנו? ערבים?"
הלחימה המתמשכת בין חסידות גור לתושבי שכונת בתי ורשה בירושלים מסלימה משבוע לשבוע. אלימות ברוטלית, פשיטות על בתי כנסת, השמצות והסתות, פעולות תגמול ואיומים ברצח. בקרב על פיסת הנדל"ן היקרה הכל כשר
התקהלות חרדים בבתי ורשה צילום: פלאש 90
הם הכו אותו באכזריות בכל חלקי גופו, שברו את גולגולתו ופצעו את ידיו ורגליו. אמבולנס שהוזעק למקום פינה את הירשמן במצב קשה לבית החולים הדסה עין כרם. "עשו בי לינץ'", סיפר הירשמן. "הם צעקו לי: 'הגשת משפט נגדנו, עכשיו נהרוג אותך. עד הסוף, עד הסוף'".
שעה וחצי לפני שהותקף נפגשתי עם הירשמן ליד ביתו, בשכונת בתי ורשה הסמוכה. הוא הוביל אותי בין בתי השכונה, שהפכה בשנה האחרונה למוקד של טרור ואלימות מפחידים עד אימה.
ההתפרצות האחרונה הייתה בשבת שעברה. מאות מחסידי גור הגיעו לשכונה ולסביבותיה וחיפשו אחרי ברוך שלום רוסט. אנשי גור מאשימים את רוסט כי במהלך שמחת תורה התיז דבק מגע על מנעול הדירה של הרב דוד אלתר, בנו החביב של האדמו"ר מגור בכבודו ובעצמו. הרב נתקע בביתו ולא יצא להקפות. הם טוענים כי הירשמן הוא המוח מאחורי המעשה.
על הפגיעה בבנו ובכבודו של האדמו"ר מגיע כנראה עונש מוות. רוסט, מספרים לי, הצליח לברוח מביתו בבתי ורשה בדקה ה-90, מילט גם את משפחתו מהדירה והסתתר באחד מבתי השימוש בבתי הכנסת בסביבה. בהמשך הלך לבית של חבר, אבל מאז הוא נעלם ולא עונה לטלפונים. ברחובות הצפופים במאה שערים מכנים את רוסט מועמר קדאפי. הוא נמלט לפי שעה, הם אומרים, אבל ברור שהוא ייתפס, ואז גורלו לא יהיה שונה מזה של הרודן הלובי. לסיפורו המיוחד של רוסט נגיע בהמשך.
הירשמן הכחיש בשיחתנו כל קשר לדבק על המנעול של בן האדמו"ר. "רק מתאבד שיעי יעז לעשות דבר כזה, ואנחנו חסידים ולא מתאבדים", הוא אמר. הירשמן טוען כי חסידי גור המציאו סיפור כדי לאחד את אנשיהם במאבק האינסופי על בתי ורשה, ולהסית אותם נגד תושבי השכונה, שהם חומדים את בתיהם. "אין להם שום הוכחה שהיה דבר כזה, ואם היה, הם עשו את זה בעצמם", משוכנע הירשמן.
"יותר גרועים מגויים"
מה שבטוח, סיפור המנעול אכן הצליח לאחד היטב את חסידי גור שפשטו במהלך השבת על בתי ורשה. בשכונה לא ישכחו לעולם את המראות. ההמונים הגיעו בתחילה לבתי הכנסת הקטנים, השטיבאלעך, ברחוב עין יעקב בקצה השכונה, עוקרים בדרכם את מחיצת הברזל ברחוב שמפרידה בין נשים וגברים. בבית הכנסת הראשון, אוהל רבי זושא, עמד חיים שפירא על התיבה.
בתי ורשה צילום: פלאש 90
"היינו לפני ברכת החודש", מספר שפירא. "נכנסו עשרה אנשים, בעטו בדלתות, שברו זגוגיות ואמרו שהם מחפשים את רוסט כי הוא פגע בכבוד הרב. אמרנו להם 'בסדר, כבוד הרב, אבל מה עם כבוד השם?'".
"כל מי שדיבר חטף אגרוף", ממשיך שפירא. "הם היו חמושים באלות וברזלים. היו שם ילדים שפרצו בבכי. שלושת הילדים שלי ברחו הביתה. ברגע שהם נכנסו החזן שקרא בתורה נבהל. בדיוק הרמנו את הספר לגובה והוא נפל לנו מהידיים. מזל שהוא לא פגע ברצפה, כי אז היינו צריכים להיות בתענית. אמרתי להם'אתם יותר גרועים מגויים. אם לגויים יש חיסול חשבונות עם יהודי הם מחכים לו בחוץ, לא פורצים כמוכם לתוך בית הכנסת'".
גם אשר וועג שהיה באוהל זושא עדיין לא נרגע. הוא יושב על הספסל ליד ארון הקודש ואוחז את מצחו. "התפללנו כמו בכל שבוע, פתאום הם נכנסנו בריצה", הוא מספר. "הם אמרו שהם באים להרוג מישהו. אמרתי להם משהו, קיבלתי בוקס. הם משכו לי את הטלית וסחבו אותי החוצה. אחד חנק אותי, אתה יכול לראות עדיין את הסימן על הצוואר. היה כאן שדה קרב. לצערי, אני אחד הנפגעים".
בבית הכנסת השני, אוהל ברמן, רואים עדיין את החלונות שנופצו ולא תוקנו. האנשים מספרים כי חסידי גור היו מצוידים
גם במכשירי קשר ושוקרים חשמליים, למרות קדושת השבת. "הם שברו חלון אחד ופרצו את הדלת", מספר יעקב נויפלד. "התחילו להשתטח מתחת לספסלים ולחפש שם את רוסט. אפילו הגבאי רוזנברג נבהל. הוא כמעט התמוטט. הוא לא ראה כזה דבר".
אחרי שלא מצאו את רוסט בבתי הכנסת עברו חסידי גור לתוך השכונה. הם צעדו ברחובות, שוברים ומכים כל מה שנקרה בדרכם. שלשום בלילה התאספו מולנו עשרות משפחות ששיתפו אותי בחוויות מהפוגרום האחרון, אבל את העדות המזעזעת ביותר שמעתי מאב"ר, שהגיע אלינו עם שקית ניילון ובתוכה אחת הפאות שתלשו לו התוקפים.
"עמדתי ליד המדרגות מול הבית של אבא שלי", מספר אב"ר. "הם ניגשו אליי, הכו אותי עם הטליתות, ככה חזק. העיפו לי סטירות, חנקו אותי, בעטו בי בכל הגוף. אחד ניגש אליי ותלש לי את הפאה. זה כאב, אבל זה בעיקר השפיל". את אותו הלילה, אגב, בילה אב"ר בחדר המיון.
אחרי שחסידי גור עזבו את המקום, רדפו אחריהם אנשי השכונה, התגרו בהם והשפילו עוד יותר את האדמו"ר מגור, יעקב אלתר. "צעקנו להם יעקב אלתר רוצח, יעקב אלתר נואף", מספרים בשכונה בגאווה. "הילדים שרו לו בלעג'יענקל'ה לו-לו-לו'. הם באו להציל את כבודו של האדמו"ר וביזו אותו פי כמה".
כסף וכבוד
הסיפור האלים הזה לא ייגמר מהר, אולי לא ייגמר לעולם. מדובר במלחמה ארוכה שמעורבים בה סכסוך על רכוש של מיליוני דולרים, לצד מאבקים על דרכי חיים, התנהגות והשקפה של החסידויות השונות. מתחם בתי ורשה בין כיכר השבת ורחוב מאה שערים, שעומד בלב הסכסוך, נוסד לפני 130 שנה על ידי האדמו"ר דוד בידרמן מלעלוב. בשכונה העלובה למראה קרוב ל-150 דירות שרשומות עד היום על שם הקדש ליברמן, והן נועדו למעוטי יכולת יוצאי פולין.
דירה לאחר פריצת חסידים בבתי ורשה צילום: פלאש 90
בבתי ורשה טוענים כי חסידי גור הצליחו להשתלט על ועד הכולל של השכונה לפני שמונה שנים בקירוב, ומאז הם עושים הכל כדי לנשל את התושבים האחרים מדירותיהם, וכל הדרכים כשרות.
המטרה הסופית שלהם היא להקים על חורבות בתי ורשה קניון ענק, שיכניס לחסידות הון עתק, ולבנות בניין גבוה שיפתור את בעיית המגורים של החסידות במרכז ירושלים. "אלץ איז אינזערס", היא סיסמת הפעילות שמייחסים היריבים לחסידות גור. בעברית: "הכל שייך לנו".
לאנשי גור, שמכונים "הגעררס" גרסה אחרת לגמרי. הם טוענים כי דווקא הם אלה שבאים להציל את השכונה מידי חבורה של "סיקריקים" (הפלג הנחשב לקיצוני ביותר בציבור החרדי. ש"י ) ברברים, אנטי ציוניים ושורפי דגל המדינה, שבראשם עומדים הירשמן ורוסט".
לפי "הגעררס", בני חבורת הסיקריקים רוצים את הדירות לעצמם ולבני משפחותיהם, ועד היום הצליחו לסלק באלימות תושבים חלשים שלא עמדו בלחץ. "התעוררי ירושלים ועורו כל יושביה, כי גדשו הסיקריקים את הסאה ובאו מים עד נפש", כתבו אנשי גור בפשקווילים שהפיצו. "אם נחריש לעת הזו, מי יודע עד היכן יבואו הדברים".
ואכן , אף אחד מהצדדים לא באמת רוצה להחריש לעת הזו. באפריל האחרון חשפנו לראשונה את הפוגרום הקשה שביצעו שני "הגעררס" ותושבי השכונה הוותיקים אלה באלה. הסיקריקים ואנשי השכונה התחילו אז. הם פרצו לביתו של שמואל הירנשטיין בערב חג הפסח והרסו אותו עד היסוד לעיני אשתו שהייתה בהריון ובנם הפעוט. המשפחה נמלטה מהדירה ולא חזרה אליה עד היום. הירנשטיין טוען שעד היום סובלים בני המשפחה מסיוטים.
למחרת נרשמה פעולת תגמול חמורה פי כמה. מאות חסידי גור הגיעו לשכונה והרסו ארבע דירות. את תג המחיר הגבוה ביותר שילם אברהם הירשמן בעצמו, שהותקף גם שלשום. "הגעררס" באו לבתי ורשה מצוידים כדרכם בפטישים וגרזנים, תקפו את האישה, מרים הירשמן, ואת ששת ילדיה שנמלטו למרפסת, הרסו את כל החדרים, שפכו נפט על הארונות והמיטות והעלו את הדירה באש. המסר היה ברור: "עם הגעררס לא מתעסקים".
"ברומא תהיה רומאי", הסביר השבוע בפשטות גורם בכיר בחסידות גור. "עשינו להם טיפול כירורגי. דיברנו בשפה שלהם ועוד איך. מאז היה שקט. הם לא העזו להרים את הראש".
ממי המשטרה מפחדת
המאבק עבר מכאן להליכים משפטיים או לדין תורה, אבל לשני הצדדים ברור כי אין מי שבאמת יכול להביא קץ לסיפור. זוהי מלחמה לחיים ולמוות. אנשי גור טוענים כי הסיקריקים לא יכולים להפסיק לגמרי את הפעילות האלימה שלהם, ובחודשים האחרונים הם העתיקו אותה למקומות אחרים, בעיקר לבתי עסק שלא נראו להם צנועים מספיק. הסיקריקים הציתו חנויות בגדים ודוכני גלידה בשכונת גאולה, שפכו פנימה חומרים מסריחים, סתמו את מנעולי הדלתות בדבק וריססו גרפיטי על חלונות הראווה.
הירשמן, רוסט וחבריהם מכחישים כל קשר לאירועים הללו. "עוד מעט הם יאשימו אותנו גם בפיגוע בבנייני התאומים", אומר משה רוסט, בנו של שלום רוסט המבוקש. רוסט הצעיר הורחק מירושלים לפני חודש וחצי בצו של בית משפט אחרי שנטען נגדו כי הדביק פשקווילים ועורר תסיסה בשכונה. "עוצרים רק אותנו. המשטרה עובדת אצל חסידות גור. זה ברור", טוען רוסט. "נכון, עוצרים אותם ומשחררים אותם", מגיבים אנשי גור. "המשטרה פוחדת מהם".
בתי ורשה צילום: פלאש 90
כך או כך, המודיעין המיומן של גור איתר, לדברי הבכיר בחסידות, "תוכנית שטנית חשאית ורב שלבית של הירשמן נגד הבכירים בחסידות, ביניהם גם סגן השר יעקב ליצמן שהחל להסתובב עם שומרי ראש". לפני חודש, במסגרת התוכנית, נגנבו מבית המקווה שידלובצא ברחוב ברוכים הבגדים של אביש פלובעשניק, האיש החזק של חסידות גור בהנהלת בתי ורשה. בקודים של הרחוב החרדי מדובר בעונש משפיל במיוחד. הבכיר נותר עירום ועריה, ללא פלאפון, משל ושנינה ושחוק בעיני הטובלים האחרים. הירשמן מכחיש כמובן כל קשר".
ביום שמחת תורה החליט מישהו, כאמור, להשבית גם את שמחתו של בן האדמו"ר מגור, הרב דוד אלתר, והתיז דבק על מנעול הבית שלו ברחוב אלפנדרי במקור ברוך. על זה אין, כמובן, מחילה. "יש דברים שלא נוגעים בהם ומי שנוגע מת", אומר הבכיר בחסידות גור. "אנחנו יודעים מי עשה את זה, ולכן גם הגענו להירשמן ונגיע גם לרוסט, והוא יבוא על עונשו". בבתי ורשה מתבדחים במקאבריות כי "אפשר כבר להפעיל את הצוואה של רוסט ולחלק את הרכוש שהוא השאיר".
אבל מי שמכיר את רוסט יודע שהוא לא פראייר. רוסט היה בעבר איש גור בעצמו עד שעזב (לדבריו ) או סולק (לדברי הבכיר מהחסידות). הוא אפילו קרוב משפחה של האדמו"ר מגור. לפני חודש נישא אחיינו של רוסט לנכד של האדמו"ר, אבל הוא לא העז להגיע לחתונה, מטבע הדברים. "הם לא יתפסו את רוסט בקלות", מבטיחים מקורביו. "הוא תחמן. הוא מכיר את כל השיטות של גור. הוא יתיש אותם".
כבשת הרש
שלשום בערב יצאה העדה החרדית להפגנה גדולה נגד האלימות הנוראה של השבוע האחרון. מאות אנשים הגיעו לכיכר השבת "לעצור את שפך הדם הרצחני שהתחולל על ידי חסידי גור", כפי שנכתב בפשקווילים. ברחוב החרדי טענו כי כל מי שהגיע להפגנה מגלה אומץ לב רב, בעיקר אחרי מה שקרה להירשמן "אחרת היו כאן אלפים". הבכיר מחסידות גור אמר בתגובה ש"גם אנחנו יכולים להשתתף בהפגנה כזו, כי אנחנו נגד אלימות".
פוגרום בתי ורשה צילום: פלאש 90
זו הייתה הפגנת שנאה נגד חסידות גור העשירה והמבוססת, ש"באה לגזול מאיתנו את כבשת הרש בבתי ורשה". זו הייתה גם זעקה על ההידרדרות בעולם החרדי. הרב אורי סופר, שמזוהה עם חסידות סאטמר, פרץ בבכי מעל הבמה הקטנה שהוצבה על המרפסת בכיכר.
"שמענו מה היה כאן בשבת", אמר הרב. "לוקחים ילד של תלמוד תורה ומאיימים לחתוך ולזרוק לפח האשפה. לוקחים יהודי קדוש ותוקעים בו סכין. מה הם רוצים? שיהיה כאן עוד מקרה של בבא אלעזר אבו חצירא? ".
" הדם נהיה זול אצלנו", המשיך הרב. "מה נהיה ברחובות ירושלים. מה קורה? כל חמש דקות מת מישהו? זה פלטין של מלך? לאן הגענו. מה אנחנו? ערבים? מתי זה ייפסק? כאשר יהפכו את בתי ורשה לבתי קברות? ומה יעשו איתי עכשיו, אחרי שדיברתי נגד גור? יהרגו גם אותי. השם ישמור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם