ראשי » מקומי » ירושלים » בגובה העיניים

"אני חי כאן מצוין": בגובה העיניים עם תייסיר אליאס

הוא נולד בשפרעם ונגזר עליו לבלות את רוב ימיו בירושלים. הוא חושב שאום כולתום הייתה פירמידה נוספת במצרים. ולמרות הבעיות הוא מרגיש חלק ממדינת ישראל. 1,156 מילים עם המוזיקאי פרופ' תייסיר אליאס (51), נשוי + 4, שרואה בעוּד את נשמתו, אחיו התאום ואשתו השנייה

אהוד שישון | 31/10/2011 7:32

תגיות: בגובה העיניים, תייסיר אליאס

ירושלים
"עיר מיוחדת מאוד, קדושה וחשובה מאוד, אין כמוה בארץ ובעולם. אבל היא גם עיר בעייתית מאוד ורווית מתחים שאני לא ממש אוהב. נגזר עליי להיות פה רוב ימי חיי - תחילה כסטודנט באקדמיה למוזיקה ולמחול ובאוניברסיטה העברית, אחר כך כמרכז תחום המוזיקה הערבית במשרד החינוך וכמנהל מחלקת המוזיקה בקול ישראל בערבית והיום שוב באקדמיה, כמנהל.

תייסיר אליאס איור: ליאו אטלמן

"בתור סטודנט בעיר חייתי במעונות, אבל אף פעם לא חשבתי לעזוב את שפרעם. בניגוד לחברים שלי אף פעם לא נשארתי שבועיים במעונות, ותמיד חזרתי הביתה בימי חמישי".

מזרח ירושלים
"לפסטיבל המוזיקה שהיה שם לפני כמה שנים לא הוזמנתי. זה היה מוזר מאוד בעיניי. אמרו שם שאני עובד עם הישראלים ומזוהה עם מדינת ישראל. אני חושב שזו טעות איומה מבחינתם. שכנים שלי מנצרת ומחיפה הוזמנו לפסטיבל, וגם הם למדו במוסדות אקדמיים ישראליים והיום עובדים עם יהודים במוסדות כאלה.

"אני אדם הומני, ולא מאמין בכיבוש ובקיפוח של אף אחד. יש מספיק מקום לכולנו וכל אחד צריך לקבל את זכויותיו. זה דבר ישים, ועכשיו אנחנו שופכים דמים סתם. אין בעיה שאין לה פתרון. בסוף נגיד חבל על כל אלה שנהרגו משני הצדדים".

עוּד
"הנשמה שלי, האח התאום, האישה השנייה. נולדתי עם הכלי הזה והוא איתי. אנחנו משוחחים ויש בינינו אינטראקציה והבנה מלאה. יש הרבה דברים שאני לא יודע לבטא בלי העוד, ובשבילי הוא הרבה יותר מכלי מוזיקלי. אני מתייחס אליו כאל אדם, ידיד נפש. אני מבקש לבטא את האמת הפנימית שלי דרך העוד, ואני חושב שאני מצליח.

"ברגע שאתה נאמן לעוד - כלומר מתאמן, מנגן כל הזמן ומגלה את הסודות העמוקים שבתוכו - הוא מחזיר לך אהבה ויודע לבטא את התחושות שלך. טכניקת הפריטה שפיתחתי פרצה את המוסכמות שהיו קודם לגבי הכלי הזה, והפכה אותו מכלי שבעיני רבים היה פולקלוריסטי בלבד לכלי קונצרטנטי, שמופיע על במות בכל העולם".

כינור
"דווקא זה היה הכלי הראשון שלמדתי לנגן בו. בקונסרבטוריון רובין בחיפה ואחר כך באקדמיה למוזיקה בירושלים למדתי מוזיקה מערבית קלאסית - מוצרט, באך. מוזיקה ערבית הייתה עבורי רק תחביב. כשהגעתי לאוניברסיטה הכרתי את המוזיקולוגית דליה כהן, והיא אמרה לי משפט ששינה את חיי.

"היא אמרה 'אתה חייב לחזור למקורות ולשורשים שלך ולפתח את העוד'. מאז התחלתי להתעניין בכלי הזה וללמוד אותו. יכולות הנגינה המערביות שלי בכינור תרמו מאוד ליכולת הניגון שלי בעוד המזרחי, למרות שאחד הוא כלי קשת והשני כלי מיתר".

פופ מזרחי ישראלי
"אני לא מתחבר לסגנון הזה אבל גם לא ממש מצוי בו. אני שומע פה ושם, אבל לא יכול להביע את דעתי כי איני מומחה בעניין הזה".

מוזיקה קלאסית ערבית
"מוזיקה עתיקת יומין, יפה מאוד ומורכבת. האידיאל האסתטי שלה מורכב משלושה דברים. הראשון הוא ביטוי אינדיבידואלי חזק מאוד של הנגן עצמו. הנגן הוא מבצע~מלחין, כלומר הוא אף פעם לא מבצע את מה שכתוב לו בדיוק, אלא תמיד יש לו תוספות משלו. שנית, יש במוזיקה הזו מורכבות רגעית עשירה ביותר. יש בה ניואנסים קטנים שצריך לנסות לשמוע ולהבין אותם; ולבסוף - הריגוש.

"כל מלחין ומבצע מבקשים לרגש

את הקהל. זה אחד מהאלמנטים האסתטיים החשובים ביותר של המוזיקה הערבית. אם הקהל לא מתרגש, המוזיקה לא שווה. זו לא מוזיקה שכלתנית כמו המוזיקה הקלאסית המערבית; בה יש אמנם יצירות מורכבות מאוד, אבל אתה לא מתרגש מהן.

"במוזיקה הערבית זה לא קיים. אני חושב שגם מי שגדל על שלמה ארצי יכול להתרגש ממוזיקה ערבית, הוא רק צריך להתחיל להאזין ולהתרגל. האוזן מתרגלת למה שהיא שומעת".

אום כולתום
"כוכב המזרח, כפי שנהוג לכנות אותה, היא מעין פירמידה נוספת במצרים. היא אחת הזמרות והדמויות המוזיקליות הבולטות ביותר במוזיקה הערבית, ובצדק כמובן. היה לה קול מדהים והיא שרה שירים מורכבים וקשים מאוד. אני חושב שבמאות האחרונות היא הייתה תופעה יחידה במינה. מעבר למוזיקה היא גם שיחקה תפקיד חברתי~פוליטי מאוד לא פשוט במצרים.

"נאצר היה מודע היטב לכוח שלה, וניצל אותה כדי לזכות באהדת העם וכדי לחפות על הכישלון שלו במלחמת 1967. כיום יש חלל ריק. כבר אין כישרונות בקנה מידה כזה. אין לנו היום מלחינים ברמה שהיו לפני 30 ו~40 שנה, ואין לנו זמרים כמו אום כול תום, אל והאב ופיירוז הלבנונית. הבעיה הזו קיימת גם במוזיקה המערבית, אולם במידה פחותה. לכן אני לא חושב שזה קשור בהכרח לירידת הפאן ערביות, למרות שהיום באמת אין זהות תרבותית לעולם הערבי המשוסע".

התזמורת הערבית-יהודית הצעירה
"מפעל מוזיקלי-תרבותי חשוב מאוד, שהוא דוגמה ומופת לשיתוף פעולה בין צעירים יהודים וערבים. אני שמח להיות המנצח והמנהל המוזיקלי שלו. החברים בתזמורת מתעלים על כל הסטיגמות הקיימות זה על זה, וחווים חוויה מוזיקלית וחברתית ממדרגה ראשונה".

האקדמיה למוזיקה ולמחול
"שם נולדתי שוב, ושם אשאר עד סוף חיי. למדתי באקדמיה כסטודנט, וכיום אני משמש שם ראש המחלקה למוזיקה מזרחית ומכשיר דורות של מוזיקאים כבר 15 שנה. זה בית ומשפחה בכל המובנים. האקדמיה חשובה לי מבחינה מקצועית, אבל גם מבחינה חברתית. יש לי שם חברים ברמה של אחים, וכולם יהודים. אני מרגיש פנטסטי שם, כמו מלך.

אום כולתום צילום: ארכיון מעריב

"הדבר המיוחד ביותר שמאפיין את המקום הזה הוא שבאקדמיה אין פוליטיקה ואין אפליה. זה דו-קיום במלוא מובן המילה, גם המורים והתלמידים הערבים נהנים שם מחופש ביטוי, אפילו בזמנים של פיגועים ומלחמות. דבר אחד שמפריע לי הוא שמרוב שהם בסדר שם, הם מנסים לעשות אפליה מתקנת לתלמידים הערבים. אותי, בתור מרצה ערבי, זה מעצבן, אני חושב שצריך שיהיה שוויון מלא".

ערביי ישראל
"אני לא אדם נאיבי. אני יודע שחלק מערביי ישראל מרגישים תחושת קיפוח ומתרחקים מהמדינה. אבל זה אישי מאוד ותלוי בהשכלה, במקום המגורים ובגורמים אחרים. אני מאמין שלא יכול להיות שוויון מושלם במדינת ישראל בין יהודים לערבים, כי על פי ההגדרה זו מדינה יהודית, ולעולם לא יהיה פה למשל ראש ממשלה או נשיא ערבי.

"אבל אני חושב שבסופו של דבר אני, כערבי ישראלי, חי כאן מצוין, מרגיש חלק ומשתייך למדינת ישראל. אני מקבל חלק גדול מזכויותיי, בטח במישור המקצועי והאקדמי, ואין לי תלונות. חלק גדול מההישגים שלי בארץ ובחו"ל השפיעו לטובה על התדמית שלי בחברה הערבית. כמו שאצלכם המדד להצלחה הוא אם התפרסמת באירופה, אצלנו צריך להצליח בחברה היהודית כדי שיעריכו אותך יותר".

קמפ נואו
"ההופעה שלי באצטדיון בברצלונה בשנת 2002, במלאות עשר שנים לאולימפיאדה בעיר, הייתה חוויה מרגשת ביותר. אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. היו שם שועי עולם והיציעים היו מלאים ב~50 אלף צופים. עד אז הייתי רגיל להופיע מול 600 איש. שלושה ימים עשינו שם חזרות וגם אז, כשלא היה קהל, הלב שלי פעם בחוזקה מכובד האחריות שהייתה עליי ומרוב ההיסטוריה שיש למקום".

אחינועם ניני אלי דסה

אחינועם ניני
"אמנית שאני אוהב מאוד מבחינה מקצועית ומוזיקלית, ואני חושב שכל ישראלי שרוצה להיות זמר צריך לכוון את עצמו לרמה שלה. היא שרה נקי, לא כמו זמרים ידועים אחרים בפופ הישראלי, שבעולם המוזיקה הערבי הזיופים שלהם לעולם לא היו עוברים. במוזיקה האמנותית הערבית הסטנדרטים קשוחים הרבה יותר".

תייסיר אליאס
"מוזיקאי, אמן ואדם שמאמין שכולנו שווים. בתרומה המוזיקלית שלי אני רואה מעין שליחות תרבותית. בעזרת העוד אני דואג להעביר את המוזיקה הערבית האמנותית הקלאסית לחברה היהודית ולעולם הרחב. אני חושב שאני תורם רבות לחברה הערבית, כי ברגע שאני מציג תרבות ברמה גבוהה מאוד, אני גורם לעולם הרחב לכבד אותי כאדם תרבותי, ואת הערבים כחברה וכעם. זה הייעוד שלי, בזה אני מאמין ובזה אמשיך לעסוק כל חיי".