סיפורו של פנחס אילון, ראש העירייה המיתולוגי של חולון
הקשר המשפחתי לגאון מווילנה, הדיכאון של אמא, מכתבי האהבה ביידיש, הטרגדיה המשפחתית והנספח הסודי של הצוואה. סיפורו של פנחס אילון, ראש העירייה המיתולוגי של חולון, במלאת 24 שנים לפטירתו
חיה צוקר, אמו, חוותה קשיים בכניסה להריון ולכן הסתפקו הוריו בשלושה בנים. שני אחיו של אילון העמידו 20 ילדים יחדיו, אשר פרט לשתי בנות נספו כולם במלחמת העולם השנייה. שתי הבנות ששרדו עלו ארצה ואילון טיפל בהן כאילו היו בנותיו.
2. אם המשפחה, חיה צוקר, חוותה ככל הנראה "דיכאון לאחר לידה" עקב לידתו של בן זקוניה, מחלה שלא אובחנה בזמנו והשפיעה על האווירה בבית צוקר. על פי ההשערה קירב הדבר את אילון לאביו והוא נהג לומר על אמו: "אמא המשיכה להיות אמא. זה אולי מה שהחזיק אותה, בעיקר. אני לא יכול לזכור וכמובן ניתן לומר שאני מדחיק, שאני סבלתי. חוץ מהסבל לראות אותה בכאבה". אגב, פרט להבדלי הגובה הניכרים – פנחס אילון היה נמוך קומה בעוד אביו גבה קומה, דמה הבן לאביו בכל.
3. אילון היה מהראשונים בעיירת הולדתו אופוצ'נה שנתפס לרעיון הציונות, וניסה לסחוף את אנשי העיירה אחריו. חוסר ההיענות הביאו לחבור לחבר ילדות, יהודה (לייבלה) זינגר, ויחד הם נסעו ברחבי פולין להשמיע את בשורת הציונות ועבודת האדמה. חברו סיפר לימים כי אילון קטן המימדים ניחן בכוח פיזי רב, עבד את האדמה במהלך היום והרביץ תורה בידידיו בלילות.
4. אילון הכיר את אשתו לעתיד, מניה לנדסברג, במהלך מסיבת פורים. בתם, דרורה הרלינג, כיום בת 75, מספרת: "היה נשף קטן ונשף גדול. אמי הייתה עם חברות בנשף הקטן ואז כולן החליטו לעבור לנשף הגדול, שם התקבצו כל החבר'ה מהתנועות החלוציות. עיניהם של אמא ואבא נפגשו ואז היה באופנה לשלוח צעטאלך כאלו, פתקים, באמצעות חברים. הוא שלח לה פתק אם היא רוצה לרקוד והיא כתבה לו שכן. בארבע השנים הבאות אבא חיזר אחרי אמא ולא הרפה, עד שהשיג את שלו".
בתקופת החיזור כתב פנחס למניה מכתבים רבים, ולצד מכתבי האהבה עדכן אותה בפעילות הציונים בישראל ובגורל היהודים בגולה. בשנת 1988, כשנה לאחר פטירתו, החליטה מניה שאינה חפצה לשמור את המכתבים וקרעה את כולם לגזרים. בתה דרורה מצרה על כך באומרה כי מדובר בהיסטוריה שהלכה לאיבוד.
אגב, פנחס ניסה להשריש את התרבות היהודית במניה בחירת לבו, כתב לה רק ביידיש, שפה אותה ידעה אך לא קלחה בפיה מאחר שלמדה בבית ספר פולני, והציג לה ספרות יהודית נרחבת – מנדלה, שלום עליכם ועוד.
5. הוריה של מניה, בעיקר אביה, התנגדו לשידוך. היא הגיעה מבית חסידי ואילו פנחס היה מבחינתם "כופר", הוריד את הכיפה ודגל בציונות. לדברי הרלינג, לאחר שלמד אביה של אמה להכיר את המחזר של בתו – חיבב אותו והסכים לשידוך. הזוג נישא ב-2 בפברואר 1930, וב-9 במרץ באותה השנה עשה דרכו לישראל.
6. בארץ פנחס אילון חבר לד"ר צבי לופט, עסקן ציוני שנודע לימים כבעלה השני של גרדה – אשתו הראשונה של ד"ר חיים ארלוזורוב. לאחר שנרצח ארלוזורוב החל הרומן בין לופט לגרדה, כשלאילון תפקיד משמעותי כמתווך מכתבי האהבה של השניים.
7. לזוג פנחס ומניה אילון נולד בן בכור – חגי, ולאחר כשש שנים בת – דרורה. פטירתו של חגי, שהיה לדיפלומט מאוד מבטיח, בגיל 52 בלבד, מבעיה בלבו, המיטה אסון על בית המשפחה.
חמש שנים לאחר מכן נפטר פנחס אילון אשר לדברי בתו, מות אחיה האיץ את הבעיות הבריאותיות מהן סבל האב. מניה התקשתה אף היא לתפקד לאחר שאיבדה את בנה אך נפטרה בשיבה טובה והיא בת 93 וחצי, בביתה בחולון.
8. מניה סבלה ממיגרנות קשות, מה שמנע מהזוג הטרי שהגיע לארץ לעבור לקבוצת כינרת השוכנת בעמקים, שם הטמפרטורה גבוהה יחסית. לכן עברו להרצליה ופנחס ביקש מאשתו שלא תעבוד בפרדס נוכח מצבה הבריאותי.
הדבר לא מנע ממנה לתחזק בית למופת ולהתנדב בארגונים רבים לאורך השנים, ביניהם נעמ"ת ואיל"ן, הייתה פעילה במפלגת מפא"י, העבודה, וייסדה ב-1960 את "המשכן לאמנות" בחולון. ב-1994 קיבלה את תואר יקירת העיר חולון.
9. ב-1935 עברה המשפחה לקריית עבודה, לימים העיר חולון, בהרכב של חמישה נפשות –ההורים פנחס ומניה, הילדים חגי ודרורה, והסב יחזקאל צוקר, אביו של פנחס, אשר על הבאתו ארצה טרח בנו רבות. הסב יחזקאל היה איש דת ובני המשפחה, אשר לא ניהלו בית דתי, כיבדו את הסב ואמונותיו.
"לא עשינו שיעורים בשבת" מספרת דרורה, "רק אם היינו חייבים אז חיכינו שסבא ילך לנוח ואז עשינו אותם בחדר שלנו בדלת סגורה. אבא שלי ניסה לא לעשן בבית בשבת, למרות שהוא עישן המון".
10. הזוג אילון היו נשואים 57 שנים, ומידי יום נישואין שימח פנחס את אשתו בזר ורדים כמספר שנות הנישואין והזוג הקפיד להצטלם על מנת לשמר את זיכרון הימים הללו. כינויו של פנחס בפי מניה היה "פנחסי" וכינויה של מניה בפי בעלה היה "מנישי".
לדברי בתם דרורה, מידי בוקר השאיר פנחס למניה, שהתקשתה להירדם ולכן התעוררה לאחר שבעלה עזב ליום עבודה, פתקים בסלון: "מנישי, איך ישנת? אל תשכחי לאכול את הלחמנייה" - לחמנייה אותה הכין מידי בוקר לאשתו על שולחן המטבח.
11. בכל יום בחמש אחר הצהריים נהג הזוג אילון ליהנות מכוס תה ועוגה מעשה ידיה של מניה. הזוג אילון ניהל בית פתוח לכל והמה אורחים. "היה להם בית פתוח מהיום הראשון שהם הגיעו להרצליה", מספרת הבת דרורה, "רק כשעברנו לחולון ואבי הפך לראש עיר, הגבילו את הביקורים ומי שרצה לבקר נדרש לצלצל
הבית הצנוע של משפחת אילון היה עמוס בספריות, תמונות וחפצי אמנות. על הצד האמנותי הייתה אמונה מניה, אשר מעולם לא למדה אמנות אך ניחנה בעין טובה ובחוש אסתטי מפותח, והקפידה על בית מזמין ונעים למראה.
12. פנחס אילון עבד בעיתון החקלאי "השדה" בין השנים 1935-1952, כשהוא עוסק בכל הבא ליד – קריאה, עריכה, הגהות, הבאה לדפוס, ייצור, ניהול חשבונות, משלוחים ושיווק. עורך העיתון, שמעון דוד יפה, היה ידוע כ"העורך עם האקדח" מאחר שהחזיק בדרך קבע אקדח במגירת שולחנו.
באחד הימים ערכו האנגלים ששלטו אז ארץ חיפוש במערכת העיתון עקב הלשנה, מצאו את האקדח בשולחן העורך והובילו את כל חברי המערכת, שמנתה כשבעה אנשים, למעצר. דרורה זוכרת כי אביה לא שב מעבודתו ואמה החלה לברר במרכז החקלאי, בו עבד במקביל, האם ידוע היכן בעלה נמצא. בהמשך שוחררו חברי המערכת מהמעצר ושבו לביתם.
13. פנחס אילון נבחר לעמוד בראש השלטון המקומי בישראל בשנת 1966 והחזיק בתפקיד 18 שנים. פעם שט על יאכטה עם נשיא גרמניה על מנת לנאום שם. דרורה נהנית להיזכר כי אביה גרף מחיאות כפיים סוערות וכבוד רב.
14. הוא שימש ראש עיריית חולון השני, בין השנים 1953-1987, תקופה ארוכה בת 34 שנים, העולה על כל קודמיו והבאים אחריו, עד כה. שיא שספק אם יישבר אי פעם. אילון היה ידוע בזיקתו לחינוך. "זה היה הבייבי שלו", מעידה הבת דרורה.
הוא פיתח בחולון מוסדות חינוך ותרבות רבים: גני ילדים, בתי ספר יסודיים, תיכונים עיוניים, מקיפים וטכנולוגיים, מועדוני נוער ותרבות ועוד. חרף מאבקים וקשיים רבים הקים אילון בשיתוף עם אברהם מרגלית את המכון האוניברסיטאי לטכנולוגיה בחולון בשנת 1969.
15. בשנת 1981 לקה פנחס אילון בלבו וביקש להעביר את תפקידו לעו"ד חיים שרון. למרות זאת, צמרת מפלגת העבודה רצתה לשמר בתפקיד את אילון, שכבר עבד פחות שעות עקב מחלתו. פטירתו של בנו חגי, טרם עת, בשנת 1982, האיצה את מחלתו – דבר שלא מנע מבוחריו לבחור בו לראשות העיר לקדנציה נוספת בבחירות שנערכו בשנת 1983.
16. פטירתו של אילון ב-31 באוקטובר 1987 הביאה גל של עלייה לרגל לבית משפחתו, בו ישבו שבעה מניה ודרורה: "אבא היה כל כך נדיב, וראינו את זה בשבעה. הגיעו אנשים שלא הכרנו בחיים שלנו ובכו אצלנו בבית – 'הוא הציל אותי מהרפש', 'הוא היה כמו אבא שלי'. העבודה הייתה אצלו ייעוד. אני לא יכולה להגיד שהוא לא אהב את הכבוד ואת ההוקרה, אבל הוא לא רדף אחרי הכבוד".
17. לאחר מותו התברר כי פנחס אילון צירף לצוואתו נספח בן עשרה סעיפים המפרט פרויקטים שהיה מעוניין שייצאו לפועל, ביניהם בניית קומה שנייה לבית יד לבנים – חזון שהוגשם, גינון מסביב לבריכה – רעיון שתורגם להקמת "פארק פרס", מיזוג משרדי העירייה והמרת רחוב סוקולוב למדרחוב, רעיון שטרם בוצע.
18. לאחר מותו, שונה שמו של תיכון חדש בחולון לתיכון העירוני ע"ש פנחס אילון. כמו כן נקראת על שמו שכונה מרכזית בעיר, "קריית אילון", הידועה יותר בשמה העממי "ח-300" ואחד הרחובות המרכזיים בה. דרורה, כיום תושבת נס ציונה ובעלת דירה בחולון אותה היא משכירה, מקפידה לעקוב באינטרנט אחר הנעשה בעיר ילדותה.
כשהיא נתקלת בכינוי "ח-300" לשכונה הקרויה על שם אביה, היא מתקנת את הכותב: "יש שכונה יפה שקוראים לה קריית אילון ומאוד היה חשוב לאמא שלי לשמר את השם של אבא. זה מאוד חורה לי שמשתמשים בשם התב"ע של השכונה ולא בשמה האמיתי. אמא שלי אמרה לי פעם 'רק את נשארת, רק את יכולה לעמוד על הזכויות שלנו ולשמור על השם'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם