ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

"בבית הספר למדנו לתרום, אנחנו פראיירים גאים"

חמישה מתלמידיו של הרב מוטי דשא בבית הספר המדעי טכנולוגי אמית בכפר בתיה ברעננה צעדו בשבוע שעבר על מגרש המסדרים בבה"ד 1, לאחר שסיימו קורס קציני חי"ר. "לימדו אותנו על נתינה ואחריות למדינה", הם מסבירים ומספרים מדוע התגייסו ליח' קרביות

מי שרוצה להיווכח בעליית חלקו של הציבור הדתי-לאומי בצבא ואת החשיבות שיש לצה"ל בקרב חובשי הכיפות הסרוגות, יכול היה להגיע לטקס הסיום של קורס קציני חי"ר שנערך בשבוע שעבר בבה"ד 1. חמישה מהחיילים שצעדו בגאווה על מגרש המסדרים למדו יחד, באותה כיתה, בבית הספר המדעי טכנולוגי אמית בכפר בתיה ברעננה.

ארבעה מבוגרי בית הספר, הנחשב לאחד ממוסדות החינוך היוקרתיים של המגזר הדתי, סיימו את הקורס יחד. בוגר נוסף שימש מפקד של אחת המחלקות. בזכות החינוך שקיבלו הם החליטו ללכת על הכי קרבי שיש: מכינה קדם-צבאית, שירות קרבי ביחידות מובחרות וקורס קציני חי"ר.

"מנהל בית הספר שלנו, הרב ינון אביעד, דיבר איתנו המון על אכפתיות, על האחריות שלנו כלפי הקהילה והעם ועל נתינה. הוא כל הזמן אמר לנו 'אני פראייר גאה'. אז אנחנו פראיירים גאים. אף אחד לא אמר לנו להיות קרביים, אבל בחרנו בזה מתוך החינוך שקיבלנו", מסביר דידי מרגליות, תושב כפר סבא, המשרת כמפקד צוות בצנחנים, ובמהלך הקורס האחרון היה מפקד צוות בבה"ד 1.

בית הספר המדעי-ישיבתי בכפר בתיה הוא בית ספר לבנים, השם דגש על מקצועות טכנולוגיים ומדעים, לצד לימודים מוגברים של יהדות. כבית ספר יוקרתי, סף הקבלה אליו הוא גבוה, ומדי שנה מתקבלים אליו כ-60 תלמידים.

חמשת בוגרי בית הספר, כיום בני 22, שסיימו את קורס הקצינים, למדו אצל המחנך הרב מוטי דשא. לאחר שסיימו את לימודיהם בתיכון, הם התנדבו לשנת שירות במכינה קדם-צבאית. לאחר סיום השירות במכינה, הם התגייסו לשירות קרבי.

אריאל מזור, תושב רעננה, שסיים השבוע את הקורס, ואמור בקרוב לפקד על צוות טירונים בבסיס האימונים

של הצנחנים, אומר כי רוב בני השכבה שלהם התגייסו לשירות קרבי. "רוב הר"מים שלנו (מחנכים בישיבות ובבתי ספר דתיים) היו מיחידות קרביות, אז הם כל הזמן דיברו על מורשת קרב", הוא מסביר. "בטיולים שלנו שמים דגש על סיורים באתרי מורשת וקרבות. כל הזמן שומעים על הצבא. המנהל מקדם ערכי אכפתיות, התנדבות ונתינה".

מזור התנדב לשנה במכינה הקדם-צבאית ביתיר, שם למד לימודי קודש לצד הכנה לשירות קרבי, והתגייס ליחידת דובדבן. משם דרכו לבה"ד 1 הייתה סלולה. "כמעט מחצית מהחניכים בקורס הקצינים דתיים", הוא אומר.

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?
"אני רוצה להיות קצין מוצלח ולעמוד בכל הדרישות. אני רוצה להמשיך הלאה, להיות סמ"פ".

איך זה שמתוך כיתה אחת חמישה תלמידים נפגשים בקורס קצינים?
"בזכות המחנך שלנו, מוטי דשא. הוא היה לוחם ביחידה מובחרת ודחף אותנו להתנדב. הוא עצמו דיבר איתנו על נתינה, על הרבה פילוסופיה, הגות ומחשבה. זה בנה אותנו".

חברו של מזור, מתן וילצ'יק מרעננה, פנה אף הוא למכינה קדם צבאית בעלי. הוא התגייס לגבעתי ובאופן טבעי החליט לשרת בפלס"ר - חוד החנית של החטיבה. הוא עבר קורס מ"כים ולא היסס לפני שהתנדב לקורס קצינים. כעת הוא צפוי לשרת כמ"מ טירונים בבסיס האימונים של גבעתי. "בבית הספר שלנו למדנו לתרום. זה היה חלק מהחינוך", הוא מסביר.

העובדה שהחברים שלך עברו איתך את הקורס תרמה לך?
"היינו יחד באותו גדוד, זה הרבה יותר קל. כי יש עוד חברים. הכרנו גם חברים חדשים בקורס, אבל היינו יחד כל החבר'ה מהכיתה".

"אנחנו רואים בהתגייסות לצה"ל ושירות קרבי שליחות", מסביר ע.ס., חבר נוסף לספסל הלימודים, את הנוכחות המרשימה של בני אותה כיתה בבה"ד 1. ע.ס., תושב כוכב יאיר, התגייס ליחידת אגוז. כעת, עם סיום הקורס הוא צפוי להיות מ"מ בחטיבת גולני. גם הוא, כמו חבריו, עבר דרך המכינה הצבאית, ב"קשת" בגולן. "החינוך הדתי מלמד לאהבת הארץ ולבניין הארץ. זה חינוך טוב מאוד".

וזה מה שהניע אתכם ללכת לקורס קצינים?
"אצלנו הולכים לצבא ומגדלים לוחמים. לא התלבטתי בכלל אם ללכת לקרבי".

מה הלאה?
"קודם כול, אני רוצה להביא את הלוחמים למלחמה ולנצח. אחר כך להקים איזה יישוב, לנטוע עצים, לעסוק בחקלאות. ביישוב שלנו יש הרבה חבר'ה בכירים בשירות הביטחון, אבל זה לא ממש השפיע. מה שיותר השפיע זה החינוך בבית. אבא שלי היה קצין, והוא השתחרר בדרגת רס"ן. הוא נלחם במלחמת יום כיפור ובשלום הגליל. גם שני האחים שלי קרביים".

השותפות בין החברים לכיתה נמשכת גם לאחר תום קורס הקצינים. ע.ז., תושב צורן, למד במכינה הקדם-צבאית בקשת יחד עם סימנסקי. הוא התגייס לצנחנים ועבר קורס גיבוש ליחידת מגלן.
כעת, לאחר קורס הקצינים, הוא אמור לשמש כמפקד צוות בבסיס האימונים של הצנחנים יחד עם מזור.

"יותר קל לשרת יחד עם חבר, כי אנחנו מכירים ומפני שאנחנו חברים", הוא אומר. "אתה יודע שיש על מי לסמוך, אתה מכיר אותו. אני יכול לסמוך על אריאל, ויש על מה לדבר איתו. לכן זה הרבה יותר קל".

לא נמאס קצת להיות כל הזמן עם אותם חברים?
"לא. בסך הכול בחלק מהזמן היה ניתוק בינינו, כי כל אחד הלך לכיוון אחר. אז כיף לפגוש את החברים".

מרגליות, היחיד מבין החמישה שהגיע לבה"ד 1 כמפקד ולא כצוער, העדיף להמשיך בלימודים בישיבה. הוא למד שנה בישיבת הקיבוץ הדתי במעלה גלבוע, התגייס לצנחנים, ועבר מסלול לוחם. לאחר שירות כמ"כ הוא יצא לקורס קצינים, ואחריו שימש כמ"מ בגדוד 202. בהמשך הגיע להנ"ד 1 כמפקד צוות, ופגש את חבריו לכיתה.

לא צריך לציין כי מרגליות לא פיקד באופן ישיר על חבריו לכיתה. "הגעתי לכאן ופגשתי את החברים שלי בתור צוערים", הוא מספר.

זה לא מביך?
"לא ממש. על אף אחד מהם לא פיקדתי באופן ישיר. בסך הכול, זה די נחמד לראות פנים מוכרות".

איך זה שמאותה כיתה הגיעו חמישה תלמידים לקורס קצינים?
"זה לא רק בית הספר. לכל אחד יש משפחה, אנחנו הלכנו אחר כך לישיבות, למכינות. צריך להבין, לא חיינו בספרטה. לא דיברו איתנו על הצבא כל הזמן, אבל דיברו איתנו על נתינה. בחרנו ללכת לקורס הזה כמו עוד שליש מהמחזור שלנו בחרו להיות קצינים בצה"ל".

ומה אומר המחנך של החמישה? הרב מוטי דשא, הגאה בתלמידיו לשעבר, אומר כי מדובר בבני נוער איכותיים. "אצלנו שמים דגש על אכפתיות ועל הניסיון לשאוף להיות אנשים גדולים בכל תחומי החיים, הרוחניים והאזרחיים. המוטו אצלנו זה 'אנחנו פראיירים גאים'".

מה טוב בלהיות פראיירים?
"ההבדל בין מישהו שהוא 'בסדר' לבין פראייר הוא לא הבדל אמיתי, אלא רק בעיני המתבונן. למדתי את זה מהמפקד שלי בצבא. אם אתה מסתכל בצורה נכונה, רוב אלה שנתפסים כפראיירים הם אנשים שנכון יותר להגדירם כאנשים ישרים, ערכיים ומוסריים. האמירה 'אני פראייר גאה' אומרת אני לא רוצה להיות שבוי בתוך כל מיני מוסכמות חברתיות".

יש קשר בין ההתנדבות לחינוך הדתי?
"אנחנו נותנים חינוך ערכי מאוד שמנסה לשים דגש גם על הכלל ולא רק על הפרט. היום בחברה ההסתכלות של כל אדם היא מה טוב לי. המבט האידיאלי על הכלל נדחק. ההחלטה של אדם ללכת לשירות קרבי או להיות קרוב לבית מושפעת מהיחס שלו על הכלל".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...