"יש איראן קטנה לידנו, שהורסת לילדים את הילדות"
עוד יום משונה עבר אתמול (ג') על אשקלון: כמעט כל החנויות היו פתוחות, אבל רק מעטים נכנסו אליהן. לילדים היה חופש מבית הספר, אבל הפחד מפני אזעקה פתאומית השאיר אותם בבית עם בייביסיטר כשמוקדי הבילוי שלהם נותרו ריקים. סיור עצוב בעיר מתוחה
אתמול (ג') הילדים לא למדו באשקלון, אבל אצל גז העסק לא זז. "קצב המכירות בבוקר הזה אפילו יותר נמוך מאשר ביום רגיל", הוא אומר, "הילדים יושבים בבית, אבל ההורים לא מוציאים אותם, כי אין כאן הרבה מרחבים מוגנים. גם אני לא הייתי מוציא את הילד שלי לכאן, כי אם נשמעת אזעקה, אני צריך להרים אותו על הידיים ולרוץ איתו עד לבניין 'אשקלון סנטר' כדי להגיע למרחב המוגן".
בוקר באשקלון. עדיין לא נשמעה אזעקה. ובכל זאת, הקניון כמעט ריק. שרונה מחנות הצעצועים מספרת שהעבודה נחלשה מאוד בימים האחרונים. "אין הרבה תנועה", היא מודה. "העבודה פה ממש קטסטרופה מאז שהתחיל הבלאגן". המדרחוב העירוני הוא האזור של הפרלמנטים. בתי קפה רבים, שבכל אחד מהם יש שולחנות של תושבים שדנים בנושאים ברומו של עולם. השיחה המרכזית היא, מטבע הדברים, המצב הביטחוני.
יגאל אברג'ל, שיושב בבית קפה ברחוב צה"ל, טוען שהוא לא פוחד מהגראדים, ולכן הוא מרשה לעצמו לשתות את האספרסו שלו בניחותא, בלי לחץ. "אם גראד צריך ליפול עליי, אז ייפול", הוא אומר, "הכל מלמעלה, אין דרך להתחמק מזה. מה שכן, בדרך כלל אני מביא גם את הנכד לכאן, אבל עכשיו אין סיכוי שהבת שלי תיתן לי. בכל זאת, ילד. איך ירוץ למרחב המוגן?".
לדניאל ביטון, בן 50, יש חנות תיווך. הוא אב לשלושה ילדים: אחת בוגרת, אחד תיכוניסט ואחת בגן. הקטנה נשארה בבית. "היא נכנסת לפאניקה כשהיא שומעת את האזעקה", מספר ביטון, "זה קורע לי את הלב לראות אותה ככה. הילדה הזאת לא שווה פחות מילדה בתל אביב או בירושלים. תראה את המצב בתל אביב: שם, בבועה שלהם, הם לא מבינים מה עובר עלינו. ילדה בת ארבע וחצי לא צריכה להכיר את המילה 'גראד'. אלה לא החיים שאמורים להיות לה".
ביטון לא מבין מדוע בכלל היה צריך להגיע לעבוד, שכן הלקוחות שלו נשארו בבית. את הדירות הם יראו כשהמצב יירגע. "אני מבין אותם", הוא אומר, "מי ייצא מהבית לראות דירות במצב כזה? ביבי מתעסק עם איראן, אבל יש לנו גם איראן קטנה לידנו, שהורסת לילדים את הילדות".
הבת, אור, מתקשרת לאבא לעבודה בכל כמה דקות. קשה לה להישאר בבית בלי לעשות כלום. "אני רואה רק חברה אחת, שגרה איתי באותו בניין", אומרת הקטנה. "אסור לנו לרדת למטה ולשחק בגן השעשועים, בגלל שהערבים יורים עלינו ויכול לבוא טיל. הם רוצים שיהיה לנו רעש ושיהיה לנו רע ושנרוץ לממ"ד. אני סתם יושבת בבית ורואה טלוויזיה. לא כיף לי בבית".
בימים רגילים, הפקקים בדרך לקריית החינוך באשקלון יכולים להטריף כל נהג. אתמול הכביש זרם. אין תלמידים בבית הספר מקיף עירוני א', ולכן גם מהכביש קל לשמוע את נעימתו האירונית משהו של הצלצול - "Here Comes The Sun", של הביטלס - רק שאת השמש באשקלון הילדים לא רואים. גם בקניון גירון בעיר אפשר למצוא חניה בקלות, קרוב לכניסה.
אני פוגש כאן את דורון שלומי, בחור בשנות ה-20 לחייו, שאוחז חזק בידו את בנו הקטן. "פשוט אין מה לעשות עם הילדים", הוא מסביר. "אשתי ואני כבר אובדי עצות, אז בלית ברירה הבאנו אותו לקניון. זה הרע במיעוטו, כי להיות סתם ברחוב זה מסוכן ולהשאיר אותו בבית כל כך הרבה
הילד , סהר, בן ארבע, כבר יודע איך מגיעים למרחב המוגן בקניון, במידת הצורך. בינתיים, הוא מנצל את השקט כדי לקנות דגל של ברצלונה. "יותר כיף ככה", הוא אומר בתמימות, "אני כל היום עם אבא ואמא ולא הולך לגן". אחרי מחשבה קלה הוא מוסיף: "אבל לא כיף כשיש אזעקות".
בהמשך, אנחנו פוגשים את רון ביטון, בן 16, תלמיד כיתה י"א. השנה הוא ייגש לבגרות באזרחות, ובהקשר זה יש לו כבר תובנות על המצב הביטחוני: "אני לומד באזרחות על דמוקרטיה ועל איך כולם שווים בפני החוק והמדינה, אבל הימים האחרונים מראים לי שזה לא לגמרי ככה", הוא אומר, "יש סיכוי שהמדינה הייתה מאפשרת שייפלו טילים בתל אביב כמו באשקלון או באשדוד? הם, במרכז, לא רואים כלום ולא סופגים כלום. בינתיים, את כל הימים אנחנו מעבירים בבית, בפייסבוק, לא יוצאים לבלות ולא כלום. כמובן שגם על לימודים אין בכלל מה לדבר".
במכללה האקדמית אשקלון, לעומת זאת, הלימודים מתקיימים כרגיל. זאת אומרת, כרגיל מבחינת הנהלת המכללה. הטריבונות הגדולות שבמרכז המכללה די ריקות. "אני לא יודע למה לא ביטלו את הלימודים גם כאן", אומר הסטודנט ישראל סיבוני. "הרי גם ככה הרבה סטודנטים לא מגיעים. אתמול הייתה לנו אזעקה באמצע השיעור, ואחריה המון סטודנטים חתכו הביתה. היום התחילו להגיע שוב סטודנטים, אבל זה רק עד האזעקה הבאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם