"פתאום כל אחד נראה לי כמו הבן שלי, אני בין תקווה לייאוש"
תעלומה בחולון: לאן נעלם הנער ירין שאטי? כבר חודש חלף מאז יצא מביתו ועדיין לא חזר. למשטרה אין מושג מה עלה בגורלו. הוריו המודאגים: "לא רוצים לחשוב על דברים לא טובים אלא רק מחשבות חיוביות. אנו מתפללים לאלוהים שהכל בסדר אתו"
יחד עם שני ילדיהם הנוספים, אחיו של ירין, הם מנסים כבר שבועות לאתר קצה חוט באשר למקום הימצאו או לגורלו של ירין. "אני כבר לא יודע מה לחשוב", סיפר השבוע האב שאול בקול נרגש, "אני אוהב אותו, ומתגעגע אליו מאוד. איך זה יכול להיות שעד עכשיו לא מצאו אותו?".
ביום רביעי, 5 באוקטובר, יומיים לפני ערב יום כיפור, יצא ירין מדלת ביתו בפעם האחרונה. רגע לפני הוא שוחח עם אחיו הגדול אלמוג, בן 19, ואמר כי הוא נוסע עם ידידה שלו לאילת ליומיים, ויחזור ביום שישי לקראת תחילת צום יום כיפור.
הוא ארז תיק קטן ונסע. רק לימים יתברר כי אף אחד אינו יודע בעצם מי היא בדיוק אותה ידידה. המשפחה לא הצליחה לאתר את שמה או את זהותה, וגם משטרת מרחב איילון שחוקרת את הפרשה לא יודעת לפענח מי היא בדיוק אותה צעירה עלומה. ככל שהיא קיימת בכלל.
"אני אבא שתמיד יוצר קשר עם הילדים שלו", סיפר השבוע בעיניים אדומות האב שאול, "ביום חמישי, יום לאחר שנסע לאילת, ביקשתי מאלמוג שינסה להשיג את ירין בטלפון. אלמוג התקשר כמה פעמים אבל ירין לא חזר אליו ולא ענה.
"בדרך כלל ירין יוצא בערבים ולכן הוא חוזר בשעות מאוחרות וקם בצהריים. אמרתי לאלמוג שברגע שירין מתקשר – שיאמר לי. אלמוג ניסה הרבה פעמים להשיג אותו ולא הצליח. כשראינו שגם ביום שישי הוא לא עונה, אז התחלתי לפחד שמשהו לא בסדר".
השארתם לו הודעות? שלחתם מסרונים?
"בוודאי. עשינו הכל, שלחנו הכל. ירין לא ענה ולא חזר אלינו".
הטלפון צלצל או שהוא היה מנותק?
"היה צלצול אבל אף אחד לא ענה. לירין יש טלפון עם כרטיס חיוג, כלומר עם הגבלה של שיחות כדי שלא יחרוג (טוקמן – ר"ג). ביום שישי כבר החלטנו לפנות למשטרה כי זה לא היה נראה לנו סביר שירין לא עונה יממה שלמה. הטלפון מצלצל והוא לא עונה".
כשאני מבקש מההורים לספר על ירין, הם מיד משיבים "אדם אהוב על כולם". מפרט האב שאול: "הוא הבן האמצעי, יש לנו עוד בן קטן, יאיר, בן שמונה. ירין סיים את כיתה י"א בבית הספר נעמ"ת בקיץ האחרון והחליט שלא להמשיך ללמוד. הוא רצה להקים עסק או ללמוד משהו אחר. הוא ביקש להתחיל לעבוד ואפשרתי לו. יש לו רישיון לאופנוע, ואמרתי לו שהוא יכול להשתמש באופנוע שלי לעבודת השליחויות".
האם דפנה מספרת על נער
האב שאול: "לא רק חברים שלו הגיעו, גם אנשים בני 50 שהכירו אותו. הוא נער שאי אפשר שלא לאהוב ולהתחבר אליו".
איפה הוא עבד?
"בהתחלה הוא לא כל כך מצא עבודה, אבל לפני כחודשיים בערך הוא החל לעבוד בעסק להמרת מטבעות והחלפת כספים בתל אביב. אמרתי לו שאני לא אוהב את העבודה הזו ולכן אני מעדיף שהוא יעזוב. בהתחלה הוא לא אהב את הרעיון שלי, והמשיך לעבוד שם.
"שבועיים לאחר מכן אמרתי לו שאני לא מוכן שהוא יעבוד. אני מוכן שהוא ינהג על האופנוע, ואני אשלם את הדלק, אבל העדפתי שהוא יעבוד כשליח פיצה ולא בשליחויות של המרת כספים. לאחר שבועיים בעבודה הוא התפטר".
יכול להיות שהוא הסתבך עם גורמים שליליים במסגרת מהעבודה שלו?
"אני לא מאמין. גם המשטרה שאלה את השאלה הזו והראיתי להם שהוא עשה שליחויות של כמה מאות שקלים בודדים, וגם זה בקושי. הוא עבד שם פחות משבועיים".
אף אחד בחולון לא ראה אותו?
"הבן שלי אלמוג אמר שהוא נסע לפני כשבוע בערך בחולון, וראה מישהו רכוב על אופנוע עם קסדה שנראה ממש כמו ירין אבל הוא לא הצליח לזהות. לפני ארבעה ימים אני ירדתי למטה ועליתי על האופנוע שלי, שהוא בעצם שימש את ירין.
"התחלתי בנסיעה ולפתע ראיתי רוכב אופנוע שדומה מאוד לירין, הוא היה במרחק של 400 מטרים בערך ממני. חשבתי לעצמי 'הנה, הבן שלי חוזר הביתה, הנה ירין'. נסעתי במהירות אחריו, הגעתי למצב של כמה מטרים בודדים ממנו, ואז לפתע הרוכב הסתובב וזה לא היה ירין. פתאום כל אחד שרוכב על אופנוע נראה לי כמו הבן שלי. אני נמצא בין תקווה לייאוש".
עוד בטרם החל צום יום הכיפורים, הגיע שאול לתחנת המשטרה כדי לדווח על היעדרותו של בנו. "הפנו אותו לחוקר", הוא משחזר, "אמרתי לו שאנחנו לא מצליחים להשיג אותו, שמשהו לא בסדר. אם ירין היה רוצה להישאר באילת הוא היה אומר לי את זה. לא הייתה לי בעיה שיישאר שם, אבל הוא בכלל לא ענה. התחלתי לחשוב אולי הייתה בעיה, תקלה, או אולי חס וחלילה תאונה".
בתום הצום, כיומיים אחרי שכבר אמור היה לחזור מאילת ושלושה ימים מאז ניסו לראשונה להשיגו טלפונית, החלה משפחת שאטי להפנים את גודל השבר. ירין, שכבר שלושה ימים היה בחזקת נעלם, לא אותר. הטלפון שלו המשיך לצלצל, אבל איש לא ענה.
"אחיה של אשתי דפנה מתגורר באילת", מספר שאול, "יצרנו אתו קשר והוא התחיל לברר ולחפש באילת מה קורה עם ירין. במוצאי כיפור שוב ניגשתי למשטרה וביקשתי לדעת מה עושים. שאלתי אם אפשר לאתר את מיקום הטלפון שלו, ואמרו לי שזה לא אפשרי כי העלות היא כ~50 אלף שקל".
מה העלו החיפושים של גיסך באילת?
"שום דבר. עקבותיו של ירין לא נמצאו. אף אחד לא יודע לאן הוא הלך, איפה הוא היה, מה קרה אתו. כלום".
עוד לילה קשה הגיע, ולמחרת בבוקר, יום ראשון, יצרה המשטרה קשר עם שאול שאטי והודיעה לו שהטיפול בתיק עובר למחלק הנוער. "שוב ביקשתי מהם שיאתרו את מיקום הטלפון והם סירבו. המשכתי ללחוץ ובשלב מסוים זה הגיע לשופט, שאישר הפעלת איכון על המכשיר".
מה היו התוצאות?
"במשטרה נתנו טווח שנע בין שכונת התקווה בתל אביב ועד לתחנה המרכזית החדשה. לא היה טווח ספציפי אלא כללי".
לפי הבדיקה הזו הוא כנראה לא היה באילת. חיפשתם בתל אביב?
"יש לי חברים, נהגי אוטובוס, שמפעילים את הקווים ליד התחנה המרכזית בתל אביב. ביקשתי מהם שיפרסמו את התמונה של ירין, שינסו לראות, לבדוק. כולם מנסים אבל אף אחד לא יודע היכן הוא".
אתה עצמך ניסית לחפש אותו באזור התחנה המרכזית בתל אביב?
"כן. הייתי שם הרבה מאוד פעמים מאז שהמשטרה אמרה לנו שהאיכון של הטלפון שלו מצביע על המקום הזה. ירין לא נשא עמו תעודת זהות, ולכן הלכתי לשם והראיתי לאנשים את התמונה שלו אבל אף אחד לא זיהה. האדם היחידי שאמר שייתכן וראה אותו היה שומר באחד ממקומות הבילוי שם. השומר הזה טוען שהוא ראה את ירין ולא אפשר לו להיכנס למקום כי לא היה ברשותו תעודת זהות".
במהלך השיחה דפנה האם חוזרת ומדגישה: "אני רוצה את הבן שלי בבית. אני לא רוצה לחשוב על דברים לא טובים אלא רק מחשבות חיוביות. אני מתפללת לאלוהים שהכל בסדר אתו".
שאול: "בשבועיים הראשונים לא הצלחתי לעבוד. אבל הבנתי שזאת לא אופציה להישאר בבית".
יש לכם עוד שני ילדים, איך אפשר לתפקד כהורים במצב כזה?
שאול: "זה בלתי אפשרי. אני על סף התמוטטות, אבל אני אוסף את עצמי בכל יום מחדש. אני לא נותן לעצמי לשקוע במחשבות רעות. אני יודע שאני צריך להיות חזק כדי לשמור על המשפחה שלי. אני עצמאי ועובד בענף האינסטלציה, וגם בעבודה אני בקושי מצליח לתפקד. המחשבות כל הזמן נודדות לכיוון ירין. מה קורה איתו, מה הוא מרגיש, איפה הוא, האם הוא אוכל, אלה דברים שאני לא יכול לנתק אותם ממני".
דפנה: "גם אני עובדת כי אין לי ברירה, אני צריכה להמשיך לעבוד. אני גננת פה בחולון ואני לא יכולה שלא להגיע לעבודה. אני לרגע אחד לא מרוכזת. זה הבן שלי ואני רוצה אותו בבית. הרבה דברים עוברים לי בראש ואת רובם אני מעדיפה שלא לספר. זה נורא לאמא שלא יודעת איפה הבן שלה. אני מצפה שהמשטרה תגלה היכן הוא ותחזיר לנו אותו".
אמרת את זה לחוקרי המשטרה?
"בוודאי".
שאול: "אני עצמי הגעתי לתחנה ותושאלתי כמה פעמים. גם אשתי והילדים הגיעו. השוטרים לקחו את המחשבים בבית כדי לבדוק. בינתיים אין כל חדש בנושא הזה. כלום".
אחיו הצעיר של ירין, יאיר בן השמונה, סיפר השבוע כי הוא מתגעגע לאחיו. "אני רוצה לראות אותו בבית. הוא אהב את התוכי שלנו והוא טיפל בו. עכשיו אין מי שיטפל בו". האב שאול: "הבית זה לא אותו בית. ארוחת שישי היא לא אותה ארוחת שישי ללא ירין. פעם ישבנו כולנו יחד, היום כל אחד אוכל קצת וישר הולך לפינה שלו. משהו בבית כבה".
איך אפשר לחיות בחוסר וודאות שכזה?
"אי אפשר לתפקד. פשוט כך. אני לא מצליח להתנתק מהמחשבות. זה רודף אותי 24 שעות ביממה. בלילה אני לא מצליח להירדם. זה הבן שלי ואני דואג לו. החשש והפחד הכי גדולים הם שאולי קרה משהו. אבל האמת שאני לא רוצה לחשוב על זה. בעצם אני כבר לא יודע מה לחשוב".
אתה מאמין שהוא חי?
"אני יוצא מנקודת הנחה שכן. אסור לי לחשוב אחרת. מבחינתי הוא חי וקיים".
במידה שהכתבה תתגלגל לידיו, מה היית רוצה לומר לו?
"ירין, אני אוהב אותך. אני מתגעגע לצחוק שלך, לחיוך שלך. אנחנו החברים הכי טובים. גם אם יש לך בעיות כלשהן אני פה, ויחד כמשפחה נתגבר ונתמודד עם הכל".
גורמי משטרה בכירים במרחב איילון אמרו השבוע: "הנושא נמצא בחקירה. אנחנו כרגע לא יודעים להצביע על כיוון כלשהו. כל האפשרויות נבדקות. אי אפשר להתייחס לאופן החקירה ולפעולות שהמשטרה עושה. אכן בוצע איכון למכשיר הסלולרי שלו, אבל כרגע אין כל חדש בנושא הזה".
האם המשפחה חשודה במשהו?
"ממש לא. הם היו בתחנה ותושאלו כדי לדלות כמה שיותר פרטים על ירין, זה הכל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם