זהירות, פרות ברוטשילד: בעלי החיים של תל אביב בראשית דרכה
מהחמור של ד"ר חיים חיסין ועד הסוסה של ראש העירייה מאיר דיזנגוף. בעלי החיים שכיכבו בימיה הראשונים של תל אביב

החמור הסלב היה חמורו של ד"ר חיים חיסין, הרופא הראשון בתל אביב. את החמור תרם אחד מעשירי תל אביב כדי שיהיה קל יותר לעבור בין הפציינטים.
החמור היה מטופח להפליא וד"ר חיסין אהב אותו ופינק אותו. לפעמים ריחם עליו והלך ברגל, לא רכב עליו. החמור הפך לסלב, לא מעט בזכות ציוריו וסיפוריו של נחום גוטמן, שבהם מככב החמור.
למאיר דיזנגוף, ראש הוועד של תל אביב ולימים ראש העירייה הראשון, הייתה סוסה אהובה, אתה היה יוצא לראות מה קורה בשכונה, בימים שתל אביב כולה הייתה רק שכונה קטנה, כ-100 בתים . הוא היה יורד מהסוסה, אוסף את מה שנראה לו מיותר ברחוב ומשליך לזבל. לאחר שהסוסה האהובה הלכה לעולמה, הוא קיבל סוסה אחרת.
בראשיתה של תל אביב עדיין לא היה מקובל להחזיק כלבים כחיות מחמד, וגם לא חתולים. הרופא השני של תל אביב, ד"ר ליאון פוחובסקי, גידל פרות בביתו ברחוב לילינבלום 27. חצרו של פוחובסקי גבלה מצפון עם חצרו של דיזנגוף והפרות של פוחובסקי היו אורחות קרואות בקבלות הפנים בבית דיזנגוף ובמסיבות שערכה הגברת פוחובסקי, שיזמה בין השאר נשפי צדקה ונשפי פורים.
באותן שנים היה נהוג לגדל תרנגולות כחיות מחמד וכמובן כמטילות ביצים. לכמה וכמה ממייסדות תל אביב היו בחצרותיהן תרנגולות והן גם גידלו בעצמן ירקות ופירות, שהיו מעצם הווייתם אורגניים, עוד לפני שחשבו על המונח הזה בכלל.
באותן שנים התקין יהושע מרגולין, שנודע בכינוי הדוד יהושע, בקצה רחוב יהודה הלוי, בין הרצל לנווה צדק, את פינת החי הראשונה בתולדות
בשלהי שנות ה-20 תל אביב כבר גדלה וקמו בתי מידות מסוגננים והתושבים החלו לגדל כלבים מטופחים כחיות מחמד.
על יחסם של כמה פועלים אידאולוגים לחיות המחמד החדשות ניתן ללמוד מספרו של יעקב שבתאי "זיכרון דברים". בספר מסופר על אביו של המספר שלא היה יכול לשאת את העובדה ששכנתו ברחוב דב הוז מפנקת את הכלב שלה בעתות צנע של מדינה חדשה. מאוחר יותר כבר נראו בתל אביב גברות הדורות עם כלבים קטנים - פודלים, שיצו, צ'יוואווה - בזרועותיהן.
ביניהן בלטו הגברת רבקה מאיר, אשתו של בעלי מגדל שלום, דמות מרשימה ומיוחדת עם שני כלבלבים בזרועותיה; וגם הגברת אילה בן טובים-זקס-אברמוב, תורמת חשובה לאמנות, שהלכה למסיבות חשובות עם שני כלבלבים בזרועותיה.