הוט דוג: כך הפכה תל אביב לבירת הכלבים
קעריות מים ובונזו בבתי קפה וברים, עשרות גינות המיועדות להולכים על ארבע, מבצעי אימוץ שבועיים ומספר שיא של כלבים רשומים. כיצד הפכה תל אביב לבירת הכלבים?
ובכל זאת, רבים מהם בוחרים דווקא כן להיכנס למחויבות, אמנם קצת אחרת ועדיין כזו שדורשת השקעה ותשומת לב, ומאמצים כלב.
וכך, במשך השנים כלבים הפכו לחלק מהנוף העירוני בתל אביב. קשה לצאת לרחוב בלי להיתקל בכלב או בכלבה מטיילים בשדרה קשורים ברצועה, רצים לצד זוג אופניים, עושים ג'וגינג בבוקר עם בעליהם בפארק או ממתינים בסבלנות מחוץ לסופרמרקט.
לא מדובר רק בהרגשה של תושבי העיר שעשויים לחוש שכלבים נמצאים ממש בכל פינת רחוב. הנתונים מוכיחים: תל אביב היא העיר המועדפת ביותר על ההולכים על ארבע, או יותר נכון - על בעליהם. על פי נתוני המרכז הארצי לרישום כלבים של משרד החקלאות, זו השנה הרביעית שתל אביב עומדת בראש טבלת הערים עם מספר הכלבים הגדול ביותר: 24,581 כלבים , כשאוכלוסיית העיר עומדת על 404 אלף תושבים.
רק בשנה שעברה הצטרפו לתל אביב 1,930 כלבים חדשים. לשם השוואה, ירושלים היא העיר היחידה המתקרבת למספר הכלבים שיש בתל אביב, אך מספר התושבים בה כמעט כפול מזה של תל אביב. שכנותיה של תל אביב, רמת גן וגבעתיים, אפילו לא מתקרבות אליה: ברמת גן 7,797 כלבים רשומים ובגבעתיים 3,179 בלבד .
תל אביב עוקפת גם ערים אחרות בעולם, עליהן נהוג לחשוב כי הן "בירות הכלבים". בעוד שבתל אביב שישה אחוזים מהאוכלוסייה הם בעליהם של כלבים, במנהטן הנתון עומד על כארבעה אחוזים ובברלין - שלושה אחוזים בלבד.
אז מה יש בה, בתל אביב, שגורם לכל כך הרבה תושבים, ובהם צעירים ששוכרים דירות קטנות במחירים מופקעים ובקושי גומרים את החודש, לקחת על עצמם גידול של בעל חיים שמכשכש ונובח ומביא אתו עול של אוכל, חיסונים, טיפולים רפואיים וטיולים ארוכים בגשם ובשרב?
כאמור, המספרים לא משקרים: ב-18 השנים האחרונות מספר הכלבים בעיר שילש את עצמו ויותר - מ-7,000 כלבים ב-1993 למעל 24 אלף כיום. במקביל, ובעקבות זאת, גדל מספר המרפאות הווטרינריות בעיר בתקופה זו משש לכ-100 ומספר חנויות בעלי החיים עלה מעשר ל-80. מי שעוד לא אימץ לא יכול לפספס את מבצעי אימוץ הכלבים שמתקיימים פעם בשבוע בקינג ג' ורג', מול הכניסה לגן מאיר, וברחוב שינקין, ליד גינת שינקין.
"תמיד רציתי לאמץ כלב ורק ברגע שיצאתי מהבית של ההורים ועברתי לגור במקום בו הכול נגיש וקרוב הרגשתי שזה אפשרי", אומר משה, רווק תל-אביבי בן 32, המתגורר בשינקין ומגדל כלבה. "בתל אביב אני מרגיש שהכלבה היא חלק מהיום-יום שלי. יש סובלנות גדולה מאוד מצד הציבור. אני מסתובב הרבה בארץ אבל בערים אחרות מבקשים ממני להשאיר אותה בחוץ. בתל אביב אני יכול לקחת אותה לסידורים, לבנק, לפאב בערב. במקום להיות מעמסה, היא מלווה אותי".
ואכן , תל אביב היא כנראה העיר הידידותית ביותר, הנגישה ביותר והסובלנית ביותר
אבל מעבר למקומות המוגדרים, כמעט כל בעל כלב שנוהג להסתובב עמו בעיר יודע שכבר כמעט אין גבולות או דלתות שנסגרות בפני המכשכשים בזנבם: אפשר להיכנס עם הכלב לברים, בתי קפה, מסעדות, מתחמים עירוניים, חנויות ואפילו בנקים.
חלק מבתי הספר בעיר אפילו מאפשרים לבעלי הכלבים להשתמש במגרשי הספורט בתור גינת כלבים לא רשמית, כמו בית הספר לאמנויות שהנהלתו מעלימה עין מבעלי הכלבים הנכנסים בשעריו בשעות הערב ומאפשרים לכלביהם להתרוצץ ולשחק במגרש הכדורסל הגדול, ובית הספר בלפור שהגינה מאחוריו הפכה למקום מפגש לבעלי כלבים בשעות הלילה.
לכך אפשר להוסיף כמובן את דיזנגוף סנטר, הקניון היחיד בארץ המאפשר להכניס אליו כלבים. "לפני 15 שנה התקבלה ההחלטה לאפשר להכניס בעלי חיים לסנטר", מסבירה מנהלת השיווק של הקניון עדי אורנשטיין.
"לבעלים של הסנטר היה כלב והוא רצה להביא אותו לעבודה, אז הוא חשב שזה יהיה שירות מעניין לקהל שמגיע לפה. ההחלטה התקבלה כי הסנטר הוא לא ממש קניון, יותר כמו רחוב מקורה עם חנויות, וחלק מהחוויה של המקום זה להכניס את הרחוב פנימה. לכן לא רצינו שבעלי החיים יפסיקו את הטיול ויישארו בחוץ".
את חושבת שיש סיבה לכך שדבר כזה מתאפשר דווקא בקניון בתל אביב ולא בשום מקום אחר בארץ?
"בתל אביב אחוז המחזיקים בכלבים הוא גדול, ולכן יכולנו לקבל את הרעיון תפיסתית, כחלק מהרצון לתת חוויה אורבנית, בעוד שערים אחרות עדיין מתקשות בכך. אנחנו גם מוכנים לספוג את הניקיון והמעקב אחרי זה, ולא כל בעלי הקניונים מוכנים. מה שבטוח - זה יתרון עצום. בעלי הכלבים מעריכים את זה מאוד".
"נוצרה בעיר תרבות שמאפשרת החזקת חיות", אומר הווטרינר העירוני, ד"ר צבי גלין. "לפני עשר-15 שנה היו בתי קפה בודדים שהסכימו לקבל כלבים, וכיום אני חושב שכל בית קפה שמכבד את עצמו מתיר את זה בצורה כזו או אחרת. אני חושב שזה עניין של ביצה ותרנגולת - ריבוי החיות והמדיניות העירונית האוהדת כלפיהן מזינים ומחזקים זה את זה".
מייסדת ודוברת ארגון "תנו לחיות לחיות" אתי אלטמן מספרת כי הם אף משתדלים להקל על תהליך אימוץ הכלבים בכך שהם מסרסים ומעקרים רבים מאלו שמאומצים אחרי שהיו בהסגר. "אנחנו נמצאים כמעט בכל עיר, ותל אביב היא מובילת הדגל בחמלה, באהבה וברחמים כלפי בעלי החיים ", מוסיפה אלטמן. "יש בה הכי הרבה כלבים בארץ, והיא גם העיר הידידותית ביותר".
אבל לא מדובר רק בתשתיות נוחות. קשה להתעלם מתמהיל האוכלוסייה התל-אביבית, שעשוי מן הסתם להשפיע על הנטייה לגדל כלבים. בעיר שבה על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נרשם אחוז הרווקים והרווקות הגבוה ביותר בארץ (53 אחוז מהנשים ו-72 אחוז מהגברים בקבוצת הגיל 25 עד 34), ובעיר שבה ממוצע הנפשות למשק בית עומד על 2.1 (נכון ל-2008), לא מפליא שבמקום להביא ילדים, בוחרים רבים בעיר לגדל כלבים. "נוצר מצב שמאמצים פה הרבה כלבים בין היתר בזכות רווקים ורווקות רבים שמתגוררים בעיר", מסבירה אלטמן.
"יש פה איזה הייפ של לגדל כלבים", מוסיף הרווק משה. "זה הורג את החשש של אנשים מלדבר אחד עם השני ושובר קרח מסוים שמאוד קיים בעיר. אלמנט הבדידות נפוץ אצל רווקים ורווקות, אבל אף אחד לא רוצה להיות לבד כל הזמן והכלב שובר את זה קצת".
דנה, רווקה בת 28 המתגוררת במרכז העיר זה כשלוש שנים, אימצה כלב לפני כשנה. "הבדידות הגיעה אליי", היא מודה. "במידה מסוימת הכלב שלי הוא תחליף זמני לבן זוג ואימון מסוים לחיי זוגיות. על הכלב אני מתאמנת בלוותר למישהו אחר, להתפשר, להתגמש, לטפל במישהו, להעניק אהבה. דברים שלא הייתי כל כך חזקה בהם ובגלל זה לא ממש הצלחתי להחזיק מערכות יחסים.
"אני חושבת שמי שלא רוצה לשבת כל היום לבד בבתי קפה או לקרוא ספר לבד בשדרה משתמש בכלב כמעין תירוץ. כמובן שאני אוהבת אותו מאוד והוא הכניס לי המון אושר לחיים, אבל מעבר לזה - הכלב מוציא אותי מהבית, ובתל אביב אני יכולה ללכת אתו לכל מקום ולהיכנס אתו לכל מקום, אז זה מאוד נוח להסתובב אתו".
ד"ר גלין מוסיף כי גם לחילוניותה של העיר יש משקל בבחירה של רבים מתושביה לגדל כלב. "אני חושב שזה קשור גם לפופולריות של החזקת בעל חיים במשפחה", מוסיף ד"ר גלין. "בתל אביב האוכלוסייה יותר חילונית ויותר פתוחה לתחום הזה".
מה מייחד את תל אביב לעומת ערים גדולות אחרות בעולם?
"לרוב מגיעים לתל אביב ממקומות קטנים. בגלל המשפחתיות המאוד גדולה שיש בארץ תחושת הבדידות גדולה עוד יותר מארצות אחרות, שבהן יש מרחק מסוים ואין צורך בחום כמו שיש בישראל. המעבר לעיר הגדולה נראה לפעמים כמו הבטחה של כיף, חופש ומסיבות, אבל כשמגיעים מרגישים את החלקים היותר קשים, את הניכור. כך למשל גינות הכלבים משמשות ככרטיס חברתי.
"חלק מהפעילות החברתית זה ללכת לגינות כלבים, שם אנשים לפעמים נשארים מספר שעות ונוצרות חברויות. יש בתל אביב גם תופעה של הורות מאוחרת, אנשים מתחתנים ומביאים ילדים בגיל מאוחר, והכלב הוא לפעמים התינוק הראשון. אנשים מממשים את הצורך שלהם בהורות וחווים הורות מוקדמת דרך הכלב".
אבל לכל מטבע שני צדדים. מול אוהבי הכלבים ומול אוכלוסייתם הגדלה והולכת של הכלבים בעיר, ניצבים תושבים ממורמרים שמאסו בריח שתן וצואה ובנביחות. בסקר שערך בתחילת השנה המרכז למחקר כלכלי וחברתי בעירייה עלה כי צואת כלבים היא המטרד הגדול ביותר בעבור תושבי תל אביב.
רוב התושבים שענו על הסקר השיבו כי אין כלל אכיפה או שאין אכיפה מספקת נגד צואת הכלבים. מעל 1,000 תלונות התקבלו בעניין זה במוקד העירוני בשנה שעברה ובעקבות כך העירייה פועלת לאכיפה מוגברת של הנושא, כולל תגבור פקחים והגדלת הקנסות.
"בעלי הכלבים שוכחים שלא רק הם משתמשים בגינות", אומרת תושבת מרכז העיר. "אני סבתא ואני לוקחת את הנכדים שלי לגינה וכל הזמן צריכה לפקח שהם לא ידרכו על קקי. ברחוב אני מרגישה שיש שיפור ויש יותר מודעות לאסוף, אבל בגינות עדיין יש הרבה מאוד גללי כלבים, גם באזורים שיש את השקיות השחורות לצרכים. אני לא מצליחה להבין את זה, אם הכלב היה מחרבן בבית גם לא היו אוספים? אז למה ברחוב שלכם ובגינה ליד הבית שלכם לא?"
מוקד עירוני נוסף בו הכלבים פחות מתקבלים בברכה הוא יפו. ההגירה המואצת של תושבים יהודים, חלקם בעלי כלבים, ליפו, הובילה לעלייה בהתנכלויות של ילדים ממוצא ערבי לחיות המחמד, הנחשבות טמאות על פי האיסלאם. "ביפו יש לנו קצת בעיות", אומרת אלטמן. "הרבה מיידעים על קרבות כלבים ועל כלבים שקשורים הרבה שעות וגדלים בתנאים לא טובים. אבל למרות יפו ובסך הכול, תל אביב היא העיר המועדפת ביותר לגדל בה כלב כיום".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם