צריך לעזור להם: גם לבעלי חיים מגיע צדק חברתי
יום אחד כוחות-העל של החיות יצליחו להצילם מהזוועות שנעשות להם והם ינקמו בלובשי הפרוות ומעני התרנגולות. בינתיים כדאי שנעזור להם, הרי עדיף שנהיה בצד שלהם כשזה יקרה
לכל בעל חיים כוח-על משלו, וחלקם מחזיקים אפילו ביותר מאחד. הגרגורים שחתולים משמיעים אינם קולות הנאה, אלא הרעש של המנוע שיש להם בבטן, מנוע שמסוגל לספוח את הבדידות שלכם ולפוגג אותה ביעילות מרשימה ביותר.
שימו פעם חתול על הבטן שלכם ותראו איך זה עובד. כלבים למשל ידועים ביכולת הטלקינטית שלהם להזיז אתכם. שום מאמן כושר בעולם לא הגיע לאחוזי ההצלחה שלהם, הם מצליחים להוציא בני אדם להליכה לפחות שלוש פעמים ביום, וכשהם רוצים שהם ירוצו הם פשוט בורחים באורח פלא.
2. התמזל מזלי לחלוק בית עם שישה כלבים, חתול, שני ארנבים וזוג עכברים. לא באותו זמן. יצא לי לגור גם עם שבעה שותפים שונים לדירה. מיותר לציין שבעלי החיים היו שותפים מוצלחים הרבה יותר מבני האדם.
הם מעולם לא השאירו כלים
3. כמו כל דבר טוב בטבע, גם את כוחות-העל של בעלי החיים הצלחנו להרוס. הם מתפוגגים כשאנחנו משביחים אותם למטרות גזע וכשאנחנו כולאים אותם במכלאות. יש הצעת חוק שתיאלץ כל מי שירצה לקנות כלב גזעי עם תעודות לגור במשך שבוע במכלאה. בדירתו הריקה אפשר יהיה לשכן בינתיים מספר כלבי רחוב.
4. בחיי נפרדתי משישה כלבים, חתול, שני ארנבים ושני עכברים. חלקם נשארו אצל אקסים, חלקם נמסרו וחלקם הלכו לעולמם. כשאני חושבת עליהם לבי נחמץ. הם היו חברים לכל דבר, עברנו ביחד מסעות, לילות קשים, כרבולים ארוכים, שעות של משחקים ושיחות נפש ללא מילים.
היום אני נטולת בעלי חיים, אני לא חושבת שאוכל לעמוד בעוד פרידה שכזו. בכל זאת אני חולמת על בית מלא ביצורים עם כוחות-על וללא כוונות זדון. הם הזיקוק המוחלט של כל מה שאנחנו מצפים מחבר-נאמנות מוחלטת, טוב לב וחברה טובה.
5. הטכנולוגיה מתפתחת ותוחלת החיים עולה, אבל עדיין לא הצלחנו להתמודד עם הבדיחה האכזרית של הטבע - תמיד נחיה יותר מהחיות שלנו. הצלחנו להכפיל ואף לשלש את תוחלת החיים האנושית, אי אפשר לעשות אותו דבר עם בעלי חיים?
הטכנולוגיה והרפואה המתקדמת לבעלי חיים קיימת, אבל יקרה לאין שעור. למה אין קופת חולים לבעלי חיים? לכלבים ולחתולים שלנו לא מגיע? לזה קוראים צדק חברתי?
6. אני תופסת את עצמי כבחורה די קשוחה בדרך כלל, אבל כשאני נתקלת ביצור חמוד כל ההגנות שלי מתמוססות. מעולם לא עברתי על פני חתול, כלב או יונק פרוותי אחר בלי שיתעורר בי הדחף ללטף אותו או להשמיע צווחה חמודה. זו תכונה שנולדתי אתה. מהרגע שלמדתי לדבר ביקשתי כלב, ההורים שלי הוכיחו בסירובם שלא ירשתי את הנטייה מהם.
לא נתתי לסירוב קטן מהאפוטרופוסים שלי לעצור אותי. כלב אמנם הייתה חיה גדולה מכדי להסתיר, אבל עכברים היו מספיק קומפקטיים כדי לגדל בהיחבא בפינה בארון. קניתי שני עכברים לבנים וגידלתי אותם בקופסת קרטון.
יום אחד הם השתחררו וצעקה נשית רמה השתחררה בבית. רצתי לסלון, שם עמדה אימא שלי ואמרה שראתה עכבר רץ למטבח. רצתי אחריו, הכנסתי אותו בתנועה מהירה לכיס שלי ואמרתי לה שאין שם כלום. ידעתי שאני מחבלת באמינותה של תפיסת המציאות של אמי, אבל המחיר היה שווה את זה.
7. העכברים מתו ולבי נשבר, אבל אני הוכחתי נחישות. ביחד עם אחד מילדי השכנים אימצנו גור כלבים וגידלנו אותו במקלט של הבניין. קראנו לו גוריסטאר. אני הייתי אחראית על המזון והוא על האילוף.
כשהוא ברח בפעם הראשונה הבטחתי לאלוהים שאתרום בכל יום חמש אגורות לקופת צדקה אם אמצא אותו. גיששתי בכל השכונה עד ששמעתי יללות מאחד הבניינים, דפקתי בדלת ושם הוא היה. מקופת הצדקה שכחתי ולאחר שבוע הכלבלב אבד שוב, הפעם לתמיד. ראיתי בזאת הוכחה ניצחת לקיומו של אלוהים.
8. היום אני לא בטוחה בקיומו של אלוהים, אבל מאמינה באמונה שלמה בכוחות-העל של החיות. יום אחד הכוחות האלה יצליחו להציל אותן מכל הזוועות שנעשות להן בעולם, אז הן ינקמו בכל לובשי הפרוות, מעני התרנגולות, מפטמי האווזים והמתעללים הסדיסטים. עד אז נותר לנו רק לעזור להן, אנחנו הרי רוצים להיות בצד שלהן כשזה יקרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם