זה אסון שכלי תקשורת ייסגרו, אבל זו לא סיבה לטייח
הרשו לי להציע תאוריה אחרת למה שקראתם ושמעתם על היחלשותה של המחאה החברתית: יכול להיות שהאינטרס של כלי התקשורת הוא להכפיש את המחאה פשוט כדי שהם יוכלו להתקיים?
אבל הפרשנים, הפוליטיקאים, העיתונאים החסודים מקפידים לקרוא למה שקרה - "הסיבוב הזה". יופי של סיבוב. בסיבוב הזה מת משה ועוד כמה מתו שם. גם שם לא יזכרו אותם. אבל תמשיכו בכיף, אנחנו נורא נהנים מה"סיבובים" שלכם ומחכים בשקט בגיא הצלמוות שיצרתם לנו ל"סיבוב" הבא. יהי זכרו של משה עמי ברוך.
והנה חידה: מה קרא נתניהו בזמן נאומה לא חוצב הלהבות של ציפי לבני? התשובה בסוף המאמר.
אני מניח שגם אתם קראתם במיטב כלי התקשורת שנפלה עטרת המחאה, הרוח התפוגגה, הניצוץ אבד וקומץ קטן בלבד הגיע להפגנות בשבת. אז האמת היא שזה רחוק מהאמת, הייתי שם, היה יותר ממדהים. הרשו לי להציע תאוריה אחרת למה שקראתם ושמעתם כי בפועל שמעתם כלי תקשורת מאוימים, בחלקם בהתמוטטות אמיתית, בהתרוששות כללית שנגרמה, מה לעשות, על ידי אותה מחאה שהתקשורת כל כך אהבה לחבק.
המחאה הזו - שכנראה הפכה את ישראל למשהו חדש, אחר וטוב יותר בפוטנציה - הביאה אתה גם קשיים כלכליים לכלי התקשורת המסחריים. הטייקונים המושמצים עוצרים קמפיינים, אחרים פשוט מעדיפים לשבת בשקט ולא לפרסם וכך, מחוסר בררה, האינטרס של אותם כלי תקשורת נאורים הוא להצניע היום את המחאה ולדבר בקטנותה - פשוט כדי להתקיים.
אנשים מפוטרים זו טרגדיה איומה.
ומילה אחת על שלום חנוך. בשבועות האחרונים הלנתי על כך שהיוצר הגאוני הזה לא טרח להשתתף בהפגנות המחאה למרות הדרישות הצודקות של העם. בשבת האחרונה הוא כן הגיע ותרם את חלקו. השבוע הוא גם צלצל אליי וביקש להסביר שלרגע לא "הסתנן" או הבריז מהמחאה. זה פשוט לא הסתדר טכנית וכל הדיבורים על שיקולי אגו, כך הוא אומר, הם שקריים ובלתי מדויקים. אני יוצא מנקודת הנחה שהאיש שכתב את "אל תקרא לי עם" ו"קרן שמש מאוחרת" מדבר בכנות ואני חוזר להיות ראשון מעריציו. סליחה ותודה.
למי שהפסיד את הפרקים הקודמים: נסענו רעייתי ואני לטיול בקרוון באיטליה. ראשית, אני רוצה להבהיר, לנוכח לא מעט תגובות שקיבלתי, שכן נהנינו. פשוט זה היה קצת כמו שחיילי סיירת גולני נהנים, אבל הייתה הנאה ואולי נעשה את זה שוב. ברשותכם נחזור לליבה של הטיול - הקרוון והקמפינג עצמו.
אני לא יודע מתי בפעם האחרונה התרחצתם במקלחת משותפת, אני עשיתי את זה לפני המון שנים וגם אז היה לא כיף. עם גרמנים בלבד, זה עוד פחות כיף. אני לא יודע מתי בפעם האחרונה נכנסתם עם גרמני למקלחת, רוב המשפחה שלי עשתה את זה לפני המון שנים בגולה וזה נגמר לא משהו.
בקמפינג הראשון שבו היינו הגדילו לעשות וברקע התנגנה מוזיקה קלאסית. אולי זה היה וגנר, אני לא בטוח. נכון, יש בתוך הקרוון מקלחת. רק שבשביל שיהיה מקום להתקלח צריך להזיז את השירותים. זה אמיתי, השירותים אכן זזים על מסילה ואז רק נשאר להעביר את ארון התרופות מעט ימינה, את הכיריים טיפה שמאלה, ואפשר להתרחץ.
אז זהו שלא. הזרם שבוקע מהדוש הוא וירטואלי. אתה חש במים אבל רק באווירה של המים. זה נעים כי יוצאים מהמקלחת יבשים ולא ממש צריכים להתנגב. ואיפה לעזאזל שמתי את המגבת? מנגד, גם לא יוצאים ממש נקיים והאופציה של המקלחת עם הגרמנים עדיפה.
בשבוע הבא - כל האמת על התשוקה שלי ושל הקרוון להתחבר לחשמל ואיך כל האמצעים לכך כשרים. גם אם חונים בחניה של מלון כי נמאס לישון בקרוון!
נראה אותך גבר מפציץ את איראן (חבר של אהוד ברק לאהוד ברק תוך כדי הורדת דרינקים בפאב השכונתי בצפון דירתו באקירוב).
כלב: אני רואה שהעיתון שלך החליט להקדיש את עצמו לבעלי החיים, מקסים. עכשיו תשב, תעשה שלום ותקשיב טוב.
אני: כולי אוזן. כלב: אני רוצה לנצל את הבמה המפוקפקת שלך כדי להעביר לקוראים מסר חשוב... יש לך קוראים נכון?
אני: ברור! אחרת לא היו משלמים לי 300 שקל למדור! מה המסר?
כלב: מחאת הכלבים מתחילה. זה התחיל כבר אתמול ב"דוג פוק" ויש התארגנות ל...
אני: רגע, רגע, עצור הכול, מה זה "דוג פוק"?
כלב: זה כמו הפייסבוק שלכם רק יותר אמיתי. אנחנו לא מזיינים את השכל ומדברים כל היום. אנחנו נפגשים, מקימים קבוצה, מריחים, מביאים פוק או שניים וממשיכים הלאה. תרשום את רשימת הדרישות שלנו: חייבים להוריד מיד את שכר הדירה בתל אביב!
אני: אבל אתה לא משלם שקל, מה אכפת לך?
כלב: נמאס לי לראות אותך משלם הון ומחזיק דירה כל כך קטנה. אני צריך ספייס. הלאה. אתם לא תאספו יותר את הקקי שלנו בשקיות ניילון, זה מזהם את הסביבה.
אני: אז איך אתה רוצה שנעשה את זה?
כלב: בכף של הפסטה וכלי רחיץ. ודרישה אחרונה: תפסיקו לגרד לנו בבטן. זה מטומטם ומגרד. עכשיו זוז, אתה מסתיר לי את "מעושרות". תגיד, סוגרים את ערוץ 10?
אני: אני מקווה שלא.
כלב: בכל מקרה, אם כן, תשיג לי את הפרקים של הסדרה הזו, יש שם כמה נשים עם כלבות בדיוק כמו שאני אוהב. זוז!
זה שנגד התקיפה באיראן. הוא גר במזכרת בתיה ומסרב למסור את שמו המדויק.
הסדרה "מעושרות". אפשר להגיד טראש, אפשר להגיד זוועה, אפשר להגיד שמדובר בנשים בעייתיות משהו, אבל אי אפשר להוריד את העיניים מהדבר הזה.
התינוק השבעה מיליארד נולד. מזל טוב, אושר ועושר.
עכשיו צריך להסביר לו איך הרסנו את הכדור הזה, למה אנחנו לא מפסיקים לעשות מלחמות, ולמה יש כל כך הרבה אוכל בצד אחד וכל כך מעט בצד השני. חוץ מזה, מרקיז, הכול בסדר.
התשובה: זאת לא השאלה. השאלה היא מה לבני תקרא כששלי יחימוביץ תנאם. שבת שלום!
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם