למה ביישוב בר יוחאי לא רוצים את הבת של מבקר המדינה?
הנה דוח ביקורת שמיכה לינדנשטראוס כנראה לא יכתוב לעולם: איך הבת הצעירה שלו, שרון, מנסה כבר שנה וחצי להתקבל עם בעלה וחמשת ילדיה ליישוב הדתי-לאומי בר יוחאי ולא מצליחה. הסיבה: היא שייכת לחסידות ברסלב, וביישוב הקטן חוששים שיותר מדי מאמינים של רבי נחמן ייצרו להם "דימוי רע". עכשיו הכדור עבר לבג"ץ
וכך היה. שלוש שנים גרים שרון, בעלה שלמה וחמשת ילדיהם בבית שכור ביישוב בר יוחאי. בשנה וחצי האחרונות הם מנסים לעבור את ועדת הקבלה ולרכוש בית קבע ביישוב, אבל נדחים פעם אחר פעם.
הטענה: כחלק מקבוצה של חסידי ברסלב המתגוררים במקום הם עלולים להוות תת קהילה, שעלולה לפגוע במרקם החברתי של היישוב, שרוב תושביו שייכים לזרם הדתי-לאומי.
טענה זו מקבלת תוקף משפטי מהחלטת מועצת מינהל מקרקעי ישראל מספר 1195, שלפיה ניתן לסרב לקבל חברים חדשים ליישוב קהילתי, אם הם עלולים ליצור קהילה נוספת בתוך הקהילה הנוכחית או עלולים לפגוע באופי הקהילה הגרה ביישוב.
השבוע הם הגישו בג"ץ באמצעות עו"ד עדי ניר בנימיני מהקליניקה לזכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בני הזוג סורקיס מבקשים מבג"ץ שיורה ליישוב בר יוחאי לקבל אותם כחברים וטוענים שבהחלטת הדחייה יש מסר שלילי, שלפיו זרמים שונים בחברה הדתית מהווים עילה לדחייה.
"הכאב של אבא עלינו גדול, אבל השתדלתי לא לערב אותו", אומרת סורקיס. "רק אחרי שנדחינו לפני כמה שבועות על ידי ועדת הערר, סיפרתי לו מה עברתי בשנה וחצי האחרונות. הוא לא ייתן לנו סיוע ולא יתערב, נלך בתלם המשפטי הרגיל, אבל כאבא מאוד כואב לו העוול שנעשה לנו".
סורקיס, בת 40, היא הבת הצעירה במשפחת לינדנשטראוס. אחותה הבכורה, דליה, היא יועצת חינוכית בטכניון, אחותה אלונה שופטת בבית משפט השלום בטבריה. היא למדה בבית ספר חוגים בחיפה ושירתה בצבא כמפקדת בקורס של מורות חיילות.
מגיל צעיר, היא אומרת, נטתה לכיוון הדתי. "היו אז דיבורים על שנת תשמ"ד, התחילו לי פחדים מהמוות, הורי דיברו איתי על משמעות החיים, ואני לקחתי את זה לכיוון הדתי-רוחני. כבר כנערה הדלקתי נרות ביום שישי ושמרתי כשרות". את שלמה סורקיס היא הכירה כשלמדה ארכיאולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה.
סורקיס, בן 46, תושב נווה שאנן בחיפה, היה אז סטודנט לתואר שני בארכיאולוגיה ומנהל חפירות ההצלה באוניברסיטת חיפה, אחרי שירות צבאי מפרך כחי"רניק במלחמת לבנון הראשונה ובתחילת תהליך של חזרה בתשובה. "ברסלב היה הדבר הראשון שידעתי בעולם התשובה", הוא אומר.
"אני מוגדר על ידי אחרים כחסיד ברסלב, לא בטוח שאני מגדיר את עצמי ככזה. אני לומד הרבה גמרא ומעט מאוד ברסלב, אבל אני נוסע כל שנה בראש השנה לקבר רבי נחמן באומן. מה שדיבר אליי בחסידות ברסלב היה העצות הפשוטות של רבי נחמן ובעיקר העצה לדבר עם השם בשפתך בכל מקום, לא דווקא בבית כנסת".
הם נסעו לטיול בסיני וחזרו מאוהבים, "רציתי להתחתן ולחזור בתשובה",
"זה היה מעבר דרמטי, הקושי היה במראה החיצוני, לפני שחזרתי בתשובה לא נראיתי מבחינה חיצונית כפי שאני נראית היום, עם כיסוי ראש וחצאיות ארוכות, אם כי אני לא היחידה שחזרה בתשובה. לפני 15 שנים הייתה התעוררות רוחנית והיה חיפוש משמעות בין הסטודנטים באוניברסיטת חיפה, והיו לי חברות שחזרו בתשובה כמוני. המגמה שלנו הייתה לקרב את ההורים אלינו. היינו כל הזמן בהידברות איתם".
בשנים הראשונות שלמה גר בחיפה, ולימד של"ח (שדה, לאום, חברה) בבית הספר הריאלי בחיפה. ב-2004 נסעו לשליחות מטעם הסוכנות בטורונטו, גם שם עבד שלמה כמורה. "אף אחד לא התייחס שם לצורת האמונה הדתית שלי, בבית הספר שבו לימדתי היו גם תלמידים רפורמים". ביחד הם טיפלו בארבעה בני נוער שנפלטו מבתיהם והתגוררו אצלם בבית.
"בקנדה ההורים שלי חוו אותנו לראשונה כמשפחה", אומרת סורקיס. "הם באו אלינו לחודש, חווינו שבתות ביחד, וזה מאוד איחד אותנו ושבר הרבה מחסומים". הם נסעו לקנדה עם שני ילדים, חזרו עם ארבעה, בתם החמישית נולדה בבר יוחאי.
הם גרים בבית קטן ודחוס, 100 מ"ר. ערימות של בגדים וספרים בכל פינה, בחצר מנגל ענק שיובא מקנדה וטבון שנקנה בכפר ערבי סמוך. שלמה אחראי לבישולים ולאפיית הפיצות. בכניסה לבית שולחן עץ ענק, "אנחנו מתכנסים ביחד בארוחת ערב, וכל ילד יושב לאכול עם ספר. אמא שלי בהתחלה הייתה המומה, איך אפשר לאכול ולקרוא ביחד, אבל די מהר הבינה שהילדים שלנו רגילים לקרוא בכל מקום", אומרת שרון.
הם שכרו את הבית לקראת סוף שהותם בקנדה. "הכרנו את המקום מביקורים אצל חברים ביישוב", אומר סורקיס, "והחלטנו לוותר על המשרות שלנו בחיפה ולהתחיל הכל מחדש ביישוב כפרי שקט. שכרנו את הבית בשיחת טלפון מקנדה ושמחנו שמצאנו בית, מפני שקשה מאוד למצוא בתים להשכרה בבר יוחאי".
ביולי 2008 הם נחתו ביישוב והתאהבו במקום. "יש כאן הכל", אומרת סורקיס, "אוויר טוב, היישוב כולו דתי ושומר שבת, אנחנו מוקפים בטבע, שקט כאן, נוח לגדל ילדים במקום כזה, אין פקקי תנועה, אין לחץ". די מהר הם מצאו עבודה.
שרון עובדת כרכזת חברתית באולפנה במירון, שלמה מורה לשל"ח באולפנה ומורה בבית ספר לחינוך מיוחד בעכו ועובד כמדריך טיולים. חמשת ילדיהם לומדים במוסדות חינוך באזור. "כל ילד החליט איפה הוא רוצה ללמוד. הבן הבכור לומד בישיבה ליטאית, הבן הצעיר יותר העדיף בית ספר ממלכתי-דתי", אומר שלמה סורקיס.
בר יוחאי הוקם ב-1977 על ידי בני מושבים מיישובי הסביבה ואיגוד המושבים של הפועל המזרחי. היום יש ביישוב שבשיפולי הר מירון 380 משפחות, כ-30 מהן של חסידי ברסלב, שהגיעו ליישוב לפני כעשר שנים. הבתים צנועים, אין טירות פאר, כמה עשרות בתים מושכרים, מהם כ-20 לחסידיו של רבי נחמן. כל מי שרוצה להתקבל ליישוב בדיור קבע מחויב לעבור ועדת קבלה.
על פי ועד היישוב, בשנים הראשונות לא הייתה מניעה לקבל את חסידי ברסלב לתוכו, אבל כאשר החסידים הפכו לקבוצה מגובשת, מתבדלת, העלולה לפגוע במרקם החברתי - נחסמו כל בקשות הקבלה החדשות, ולכן גם משפחת סורקיס מסורבת. "לאחרונה סובל היישוב מדימוי רע מאוד", טען הוועד מול ועדת הערר שהתכנסה לדון בעניינה של משפחת סורקיס, "נוצר ביישוב אנטי לציבור פוטנציאלי מחוץ ליישוב".
שלמה סורקיס: "מיד כשנחתנו אמרו לנו שיש לבעלי תשובה כמונו בעיה להיכנס ליישוב. אבל אני אמרתי שלא יכול שיהיו לנו בעיות, יש לנו המלצות של בכירים בסוכנות, אנחנו מעורבים בחברה הישראלית, הייתי לוחם בגדוד הראשון של גבעתי, עשיתי מילואים עד גיל 40, לימדתי בבית הספר הריאלי בחיפה, אנחנו לגמרי ישראלים, מעולם לא פרשתי מהכלל".
שרון : "לא היה נראה לי הגיוני שלא יקבלו אותנו, כל המהלך של המעבר לכאן היה הכי הגיוני וטבעי, אנחנו לא מתבדלים בשום צורה, אנחנו עובדים עם חילונים, המהות שלנו היא של כלל ישראל, אני רכזת חינוכית באולפנה של בני עקיבא, התפקיד שלי הוא הליבה של האולפנה. אם אני יכולה לחנך את הבנות של היישוב, היה לי ברור שאני גם יכולה לגור על ידן".
את ועדת הקבלה היישובית הם עברו בקלות, לטענתם. "השיחה הייתה ידידותית", אומרת שרון, "וההתרשמות של כולנו הייתה חיובית, והיה נראה שהכל היה בסדר". אבל די מהר התברר שההתרשמות הייתה מטעה.
"אחרי כמה שבועות אמרו לנו שאיבדו את הניירות שלנו", נזכר שלמה. "אמרתי להם שאחרי שהם יקבלו מכתב מעורך דין, הם בטח ימצאו את הניירות. הם מצאו עוד לפני ששלחנו מכתב מעורך דין, אבל ההתנהלות הייתה כל כך ילדותית".
בינתיים , כפי שמקובל בוועדות קבלה, הם עברו אבחון במכון פרטי בחיפה. סורקיס מוכן לחשוף את האבחנה, אף שמדובר במסמך אישי. "אנחנו, דרך אגב, לא זכאים לראות את התוצאות. רק לקראת ועדת הערר קיבלנו את המסמכים".
על פי האבחון, שלמה סורקיס הוא אדם "אינדיבידואליסטי שעלול ליצור בהתנהלותו תת קהילה ביישוב, אם כי אינו איש ריב ומדון ומעדיף להימנע ככל הניתן מעימותים מעכירי אווירה". שרון סורקיס נמצאה באבחון "נעימת הליכות המקרינה פתיחות גבוהה לסביבתה, מחפשת תרומה ועשייה חברתית חינוכית ערכית, מתאימה מאוד לחיי קהילה".
לפגישה עם ועדת הקבלה האזורית הם נאלצו להמתין שבועות ארוכים. "שלוש פעמים זומנו לוועדות שהתבטלו ברגע האחרון", אומר סורקיס, "ואז הבנתי שהם סתם מתעללים בנו ורוצים למרר לנו את החיים. התקשרתי לנציגה של הסוכנות בוועדה. הייתי בטוח שהיא תהיה בעדי, הרי הייתי שליח של הסוכנות. להפתעתי, היא שאלה אותי אם חשבתי לגור במקום אחר. הבנתי מה צפוי לי".
כשהוועדה נדחתה בפעם הרביעית, דרש סורקיס לדעת מה קורה. "ראש הוועד אמר לי שהאבחון שלנו נשלח לבדיקה חוזרת. הכל היה חשאי, כמו תיקים באפילה. ראש הוועד טען שאני בוטה. אולי הייתי תקיף אבל נמאס לי שמתעללים בי".
אחרי דחייה נוספת נקבעה לבני הזוג פגישה עם ועדת קבלה אזורית לחודש ינואר השנה. "אמרתי לשרון שזה משחק מכור מראש, אנחנו לא נעבור את זה בחיים". בוועדה משתתפים נציגים של היישוב, של הסוכנות ושל המועצה האזורית מרום הגליל. "בהתחלה הכל היה בסדר", אומר סורקיס, "הראינו להם את קורות החיים שלנו, והכל היה מרשים, אבל לקראת הסוף הם שאלו אותנו מה אנחנו חושבים על המתיחות ביישוב בין בעלי התשובה של ברסלב ובין חובשי הכיפות הסרוגות.
"אני לא רואה מתיחות. יש בית כנסת שבעלי התשובה הקימו, אבל יש עוד ארבעה בתי כנסת מלבד בית הכנסת הכללי. ראש הוועד, למשל, מתפלל בבית כנסת נפרד ולא בבית הכנסת הכללי. אני התפללתי בבית הכנסת האשכנזי, אבל עכשיו לא נעים לי להגיע לשם, מפני שראש הוועד מתפלל שם, אז עברתי לבית הכנסת של בעלי התשובה. הבן שלי ממשיך להתפלל בבית הכנסת האשכנזי".
שרון אומרת שהיא יצאה בהרגשה טובה מהוועדה האזורית. "השיחה הייתה מדהימה, הייתי בטוחה שעברנו. אחרי יומיים קיבלנו הודעת דחייה מחוסר התאמה. אני לא יכולה להבין למה. לא פגענו באף אחד, משהו כנראה מרתיע אותם, הם פוחדים ממי ששונה מהם. אני לא מבחינה בשונות שלנו, אני חיה כאן בהרמוניה עם הסביבה שלי, יש לי כאן חברות ומורות שעובדות איתי באולפנה. יש אנשים שרוצים כנראה שכולם יהיו כמוהם".
בעזרת הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת תל אביב עתרו בני הזוג סורקיס נגד החלטת הוועדה האזורית. לערר הצטרפו יניב וקרן שביט, חסידי ברסלב מחולון שגרים בצפת, הורים לשישה ילדים שמכרו את ביתם בצפת וגרים בו בשכירות, שילמו מקדמה בסך 220 אלף שקל על בית בבר יוחאי ולא עברו את ועדת הקבלה.
במכתב לוועדת הערר טענה מזכירות היישוב ששלמה סורקיס הוא המנהיג של קהילת ברסלב ההולכת ומתגבשת בבר יוחאי וכי חברי קהילת ברסלב ממעטים להשתתף באירועים קהילתיים, ובכך מבדלים את עצמם מהקהילה של בר יוחאי.
"משיחות עם חברים בקהילת בעלי תשובה ברסלב עולה כי סורקיס משתמש בכושר מנהיגותו כדי להעביר את משנתו בקרב אותן משפחות של בעלי תשובה ברסלב, אשר עד אז חיו כל משפחה עם מחשבותיה ואט אט גיבש אותם לקבוצה קיצונית יותר בדעותיה, מתעמתת ומתבדלת בהפגנתיות מהקהילה הקיימת".
יותר מכך, בתשובתה לערר טוענת מזכירות היישוב כי "חסידי ברסלב בבר יוחאי אמרו לאנשי המזכירות שלסורקיס יש את חמו, מבקר המדינה, ואתם לא יכולים עליו, הוא מקושר חזק כדי להעביר אותו בערר".
בוועדת הערר שהתכנסה בחודש אוגוסט, המורכבת מנציגי מינהל מקרקעי ישראל ורשם האגודות השיתופיות, בני הזוג סורקיס שוב ונדחו. בעתירה לבג"ץ, שהוגשה השבוע, טוענים בני הזוג סורקיס יחד עם בני הזוג שביט שהחלטת הדחייה נובעת משיקולים זרים שאינם ממין העניין, וכי היא נגועה באפליה פסולה וחריפה אל מול המשפחות שהתקבלו. בחודשים האחרונים התקבלו שתי משפחות של חסידי ברסלב ליישוב. "אורח חייהם הדתי הינו אצטלה לדחיית הבקשה", נכתב שם.
"ההתייחסות לחסידי ברסלב כמקשה אחת מתעלמת מהמאפיינים הרבים שיש לזרמים שונים בחברה הדתית, ויש בה כדי להעביר מסר שלילי, שלפיו אורח חיים דתי, השקפה דתית וזרמים שונים בחברה הדתית בישראל מהווים עילה להדרה ולדחייה מקבלה ליישוב בעל צביון דתי".
על פי סעיף 2.3.3 להחלטה 1195 של מועצת מקרקעי ישראל, ועדת קבלה רשאית להביא בגדר שיקוליה את שאלת השפעת הקליטה של מועמד ליישוב, אם מועמדותו תביא ליצירת קהילה נוספת בתוך הקהילה הקיימת באופן שיש בו פגיעה ממשית באופי הקהילה.
חוק ועדות קבלה שנכנס לתוקף בחודש מרס השנה עוסק בחוסר התאמה למרקם החברתיתרבותי של היישוב. בעתירה לבג"ץ נטען כי קבלת הערר הינה תקדים מסוכן "לפיו המדינה מכירה בכך שיישוב המשתייך לזרם הדתילאומי זכאי להדיר ולדחות מתוכו זרמים שונים בציבור הדתי אך בשל קיומם של הבדלים מסוימים בהשקפה הדתית ובאורח החיים". עוד טוענים בני הזוג בעתירתם לבג"ץ שהחלטת ועדת הערר מתייחסת אליהם באופן סטריאוטיפי ומתעלמת ממורכבות הנפש האנושית ומייחודיותה.
מאיר יניב, ראש ועד בר יוחאי, מסרב לענות על השאלה מדוע נדחו בני הזוג סורקיס. "זו פגיעה בפרטיות, שאלה כזו היא לא במקום". עמית סופר, ראש המועצה האזורית מרום הגליל שבשטח שיפוטה נמצא היישוב בר יוחאי, שוהה בחו"ל. "כשאחזור אלמד את הנושא", הוא מבטיח.
עו"ד צבי בן חיים, היועץ המשפטי של המועצה אומר שהמועצה קיבלה את העתירה ותגיב עליה בבג"ץ. מהסוכנות היהודית, שנציגה שלה השתתפה בוועדת הקבלה האזורית, נמסר ש"אנו מנועים מלפרט את פרטי ההחלטה שלנו בוועדת הקבלה מטעמים של צנעת הפרט ומטעמים משפטיים. ראוי לציין שאין בהחלטה אימרה לגבי טיבו של האדם המועמד אלא רק לגבי מידת התאמתו לקהילה ביישוב".
וגם ממנהל מקרקעי ישראל נמסר כי "המינהל יגיב לעתירה שהוגשה במסגרת ההליכים המשפטיים".
"התחושה שאופפת אותנו היא ממש סטאליניסטית", אומר שלמה סורקיס. "לא רק שאני לא מנהיג של קהילה, אלא שאין כאן קהילה. אני גם לא רוצה להיות מוגדר כשייך לקהילה כלשהי, לא בגלל שאני מתבייש אלא כי אני לא אוהב להיכנס לתוך הגדרות. החיים כאן מתנהלים כמו בפרבר עירוני ולא כמו ביישוב קהילתי. לחלק מהאירועים הקהילתיים אני הולך ולחלק לא. אני משתתף במה שמעניין אותי.
"הייתי בתפילה החגיגית ליום ירושלים ולא ראיתי שם את ראש הוועד. הוא גם לא משתתף באירועים התורניים. ובכלל, מי הם שיחליטו בשבילי באיזה אירועים להשתתף. מי בכלל סופר בעיר במה אתה משתתף? ואם כבר מדברים על התחשבות, הם אלה שלא מתחשבים בכלל בתושבים כאן. הוקם מועדון לילדים בהשקעה גדולה והכניסו לתוכו טלוויזיה, לא כולם ראו את זה בעין יפה. בסך הכל, אנשים באו לכאן לחיות בשקט. אף אחד לא מרגיש מחויב לאיזושהי קהילה".
שרון : "קשה לי רגשית להאמין שלא רוצים אותנו. באתי לכאן כדי לחיות חיים של שלווה ואהבה ושלום ושמחה ורעות ונקלעתי למלחמה. אני מקווה לפחות שהמלחמה תהיה יפה והוגנת. שלמה אומר שאין דבר כזה מלחמה יפה, אבל אני מאמינה שגם מלחמה אפשר לנהל בצורה יפה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם