ראשי » מקומי » שפלה » ראשון לציון

"את המשכורת אני נותן להורים": סיפורו של סינטאיהו סלליך

ההורים שלו התנגדו שישחק כדורגל ושלחו אותו לפנימייה דתית, אבל הכישרון ברגליים והתשוקה למשחק ניצחו הכל, וכנגד כל הסיכויים הפך הנער משכונת רמת אליהו שבראשון לציון לכוכב בליגת העל. ראיון עם סינטאיהו סלליך שמככב בהפועל עכו

אמש: סלליך כבש במשחק הליגה מול רמת השרון

"כמה ראיתי", זה התרגום מאמהרית לשמו של סינטאיהו סלליך (20), שחקן הכדורגל המוכשר שגדל בהפועל ראשון לציון והיום מהווה בורג חשוב בהפועל עכו, אליה הגיע בהשאלה ממכבי חיפה. נפגשנו במרכז ראשון לציון בשעת בוקר כשכמעט ואין אנשים בסביבה. את סינטאיהו ניתן היה לזהות מרחוק בזכות החיוך שלא מש מפניו.

לסינטאיהו שישה אחים ואחיות, מתוכם חמישה עדיין גרים בבית ההורים ששכונת רמת אליהו בראשון לציון, כולל אחותו המבוגרת, אם חד הורית, המתגוררת בדירת השיכון הצנועה עם בתה הקטנה.

"את המשכורת שלי אני נותן להורים ולמשפחה על מנת שיהיו להם חיים יותר טובים ממה שהיום. ההורים לא עובדים, הם מקבלים קצבה מביטוח לאומי ואני משתדל לעזור להם במה שצריך. כל מה שאני עושה בכדורגל ושואף אליו זה לדאוג להורים ולמשפחה שלי, אם יש לי את האפשרות, אז למה לא?".

ההורים, שאינם מדברים עברית, מתקשים להתאקלם במציאות הישראלית. "אילולא אני ואחיי, ההורים היו אבודים לגמרי", אומר השחקן הצעיר, שכבר הספיק לראות וללמוד לא מעט על החיים מכורח המציאות. "את החשבונות עדיף שהילדים ישלמו כי ההורים לא יודעים איך.

"אנחנו פחות או יותר מחזיקים את הבית. כל האחים שמבוגרים ממני עובדים, הקטנים בלימודים. אני מחזיק את המשפחה ומשתדל לעזור איפה ומתי שצריך. להורים שלי עדיין ממש קשה, יש להם את המנטאליות שלהם, הם לא דוברים את השפה ומתכנסים בתוך עצמם, מסכנים".

סלליך, שמשחק גם בנבחרת האולימפית, כבר היה קרוב לפרישה מכדורגל בגיל 14. הוא שיחק בהצטיינות במחלקת הנוער של הפועל ראשון (שאז עוד הייתה עירוני ראשון). הוריו, שלא רוו נחת מכך שחייו סבבו סביב הכדורגל, שלחו אותו לימין אורד, כפר נוער דתי בשולי הכרמל, שם התגורר ולמד במשך שנתיים.

"זאת פנימייה שנחשבת כטובה מאוד", מעיד סינטאיהו. "פגשתי שם הרבה חברים, בפנימייה לומדים עולים מאתיופיה, ברית המועצות, ברזיל, נחשפתי לאנשים שהם ממש שונים ממני. עד היום אני נמצא בקשר עם מנהל הכפר ד"ר חיים פרי ומגיע לבקר שם בחגים. מכל בתי הספר שהייתי בהם, והייתי בהרבה, זה היה המקום הכי טוב

בשבילי".

את מה שלא ראו הוריו, הבינו היטב חבריו לספסל הלימודים ששיחקו איתו כדורגל בהפסקות. גם המדריכים ראו שמדובר בכישרון יוצא דופן והם דחקו בסינטאיהו לחזור ולשחק באופן מסודר. גם חבריו משכונת רמת אליהו, עימם שיחק בסופי השבוע, התעקשו כי עליו לשוב להתאמן במסגרת מסודרת, שם יוכל לממש את הפוטנציאל הגדול שלו.

"אם כל כך הרבה אנשים אומרים לי את זה, סימן שבאמת יש משהו", הוא מחייך. "ההורים שלי הם פרימיטיביים, הם רצו שאעזוב את הכדורגל ואלך ללמוד, בשבילם הכדורגל היה זמני, אבל אמרתי שהפעם אני לא מוותר, זאת הייתה פעם ראשונה שמרדתי בהורים שלי ולשמחתי זה יצא טוב.

"בכלל, באתיופים דבקה סטיגמה שהם פראיירים ולא אכפת להם לא להצליח, זה לא ככה. אני עברתי את התהליך שעובר כל ילד שרוצה לשחק כדורגל. מה שחסר אצלנו זאת הדחיפה של ההורים, שרובם מתקשים עם המנטאליות בארץ ועם השפה. ילדים שרוצים להצליח חייבים את הדחיפה של ההורים, להרגיש שיש להם גב. אצל רוב האתיופים זה לא ככה ובגלל זה פחות שחקנים יוצאים החוצה. במקרה שלי, ברוך השם, אלוהים שם לי בדרך אנשים טובים שנמצאים סביבי".

אחד מאותם אנשים טובים, אם לא המרכזי שבהם, הוא דורון ישראלי, מנהל קבוצת הילדים של הפועל ראשל"צ ומי שהיה מאמנו הראשון. ישראלי הרים לסינטאיהו טלפון והציע לו לחזור למועדון. "תבוא לכאן ואני כבר אדאג לך להכל", אמר לו. "אם לא דורון", מתרגש סינטאיהו, "אני לא בכדורגל היום. הוא כמו אבא שלי, דואג לי מלווה אותי לכל מקום".

ישראלי, אגב, משמש כיום כמנהלו של סינטאיהו. לאחר שסינטאיהו עזב את ימין אורד, הוא הפך בפנימייה למעין דמות מיתולוגית. "המדריך שהיה לי שם תולה כתבות עליי בלוח המודעות בסגנון של 'הנה הילד שיצא מפה והצליח', אני נושא לשיחה אחרי המשחקים. אני נותן דוגמה לחבר'ה בזה שהיה לי חלום להצליח ואני מגשים אותו".

מהרגע שסינטאיהו החל להתמסר כל כולו לכדורגל, התוצאות לא איחרו לבוא. הוא שיחק בקבוצת נערים א' וכמה חודשים אחרי זה מאמן קבוצת הנוער, זיו פלגי ז"ל, הקפיץ אותו לקבוצה שאימן.

"אני עוד לא רציתי לעלות לנוער", משחזר סינטאיהו, "חשבתי שזה קצת גדול עליי, אבל זיו אמר לי 'עזוב אותך אל תדאג, תשחק ותקבל ביטחון'. יש לזיו חלק גדול בהתקדמות שלי, במעבר שלי לחיפה ובהצלחה שלי".

סינטאיהו החל לעשות חיל והמועדונים הגדולים פצחו במסע חיזורים על מנת לצרף לשורותיהם את הקשר/חלוץ המוכשר. עורך דינו, אלדד אהרוני, כבר סגר את התנאים של השחקן במכבי ת"א, קרוב לבית ולבית הספר, אבל תחושת הבטן של סינטאיהו אמרה לו ללכת למכבי חיפה. וכך היה.

ראשון לא מיהרה לשחרר את הטאלנט הצעיר והסכימה לוותר עליו לא לפני שיעקב שחר רשם לזכות המועדון צ'ק שהסתכם בכמעט 100 אלף דולר, סכום עתק כשמדובר בשחקן נוער. כמו כן תיהנה ראשון מעשרה אחוזים מסכום מכירה עתידית שלו לחו"ל.

אז סינטאיהו העתיק את מגוריו לעיר הכרמל, עבר להיות בן טיפוחה של מכבי חיפה ולמד בפנימיית הכדורגל בכפר גלים. הבגרות והאחריות שהוא מגלה כלפי משפחתו באה לידי ביטוי גם על כר הדשא. עוד לפני שמלאו לו 19 הוא זכה במדי הנוער החיפאי בשתי אליפויות ובעונה שעברה הוקפץ לקבוצה הבוגרת ואף זכה ליטול חלק (אם כי שולי למדי) באליפות עם הירוקים.

"זה מטורף, זה עולם אחר לגמרי, מכבי חיפה זה המועדון הכי גדול בארץ עם התנאים הכי טובים", הוא מתמוגג. "האנשים שקיבלו אותי לפנימייה - יניב כהן, שמוליק חנין והמאמן איתי מרדכי - עשו לי את המעבר וההסתגלות להכי קלים שיש".

מרדכי, שכיום מאמן את מכבי בת-ים, שופע מחמאות לחניכו לשעבר: "יש לו את כל הנתונים להגיע בסופו של דבר לרמות הגבוהות ביותר. אין שחקן שדומה לו בארץ, אני לא מכיר אף שחקן עם יכולות כמו שלו. נוסיף לזה את האופי הטוב שלו, שהוא שחקן מקצוען שלא מתעסק בשטויות, ונקבל שחקן שבעוד שנתיים~שלוש לא אמור להישאר בארץ".

עכשיו סינטאיהו משחק בעכו ובניגוד לעונה הקודמת בחיפה, אז תופקד לרוב כקשר אחורי, אצל אלי כהן הוא משחק בתפקידו הטבעי, קרוב לשער. בסוף העונה הנוכחית צפוי סינטאיהו לחזור לחיפה. "הכדורגל זה הכל בשבילי", מסכם הילד מרמת אליהו, "זה החלום הכי טוב שלי, החבר הכי טוב. המגרש הוא המקום בו אני מרגיש הכי בנוח, בו אני שוכח מהכל. הכדורגל נותן לי כמעט הכל, אם הייתי נשאר באתיופיה סביר להניח שלא היה קורה איתי כלום".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...