"כל לילה אני חושב על המנותחים שלי": יום בבי"ח לחיות
בין ניתוח פלסטי בחתולה שעברה התעללות ועד לניתוח מסוכן בכלבה שסובלת מחסימת מעיים. כתבנו הצטרף ליום עמוס אך שגרתי במסדרונות המרכז הרפואי לחיות ברמת גן
במהלך הניתוח נכנסת הגורה הקטנה למצב של דום לב אך פעולות החייאה שנעשות בה משיבות אותה לחיים. "יש לה 20 אחוזים סיכוי לחיות", אומרים הרופאים בחדר, "אולי היא תעבור את הלילה".
לדברי ד"ר שיינר, מכעיס אותו שהוא כנראה לא יצליח להציל אותה. "עכשיו זה בידיים שלה, לך תדע, היא צעירה אבל מצד שני חלשה כי היא לא אכלה, אז ייתכן והתפרים לא יצליחו להחזיק מעמד", הוא אומר. "אם היא תעבור את הלילה זה יהיה נחמד. מעבר לזה אנחנו מחכים לנס. לפעמים זה ככה, הם מתים בניתוח או אחריו אבל היינו חייבים לפתוח אותה בכדי לדעת מה יש לה שם".
כשהמרכז הרפואי לחיות רמת גן נפתח בשנות ה-80 על ידי אביו של ד"ר שיינר, זאב שיינר, היה שם וטרינר אחד עם סטטוסקופ וסכין מנתחים. היום מדובר במרכז רפואי לכל דבר, בית חולים לחיות אם תרצו, הכולל ארבעה וטרינרים, חדר המתנה, חדרי מיון וחדרי ניתוח ובמקום מתבצעות בדיקות דם ושתן, אולטרסאונד, רנטגן ועוד.
"יש לנו כאן הכול, אפילו אמבולנס", מספר ד"ר שיינר. "הרעיון הוא שהכול יהיה במקום אחד בשביל שלא נצטרך לשלוח כלבים או חתולים למקומות אחרים לניתוח. ההתמחות שלנו היא כלבים וחתולים ואם יגיע לפה למשל תוכי אני אוכל לבדוק אותו אבל בדרך כלל אפנה אותו למומחה לתוכים. עם צוות של שלושה וטרינרים וארבעה טכנאים שתפקידם העיקרי הוא לעזור ולטפל בחיות, הדבר היחידי שאולי מפריד בינינו לבין בית חולים רגיל, של בני אדם, זה שאנחנו מטפלים במספר גזעים ואילו הרופאים שם מטפלים בגזע אחד".
רוב הלקוחות של המרכז הרפואי הם חיות מחמד שמגיעות עם בעליהן לטיפולים שגרתיים ובדיקות, אך
"כל לילה אני חושב על המנותחים שלי והם מבחינתי לא רק כלב או רק חתול", הוא אומר. "אי אפשר לטפל נכון בחיה כשאתה חושב 'טוב, זו רק חיה'. אם אתה חושב ככה אתה מטפל, אבל אתה לא רופא. פה אנחנו חייבים לאהוב חיות".
ד"ר יוסף הוא גם מנתח פלסטי לחיות וככזה מבצע ניתוחים מהסוג הזה בחתולים וכלבים. ולא, עדיין לא הגיעה אליו חתולה שביקשה ניתוח אף. מנגד, לפני שלושה חודשים הובאה למרכז חתולה שעברה התעללות קשה ונשרפה והיא עברה השתלת עור. "כשהיא הגיעה לא היה לה כמעט עור על הפנים, אז משכנו עור מהצוואר וכיסינו לה את חלק הפנים העליון ועם עור מאזור הגרון כיסינו את החלק התחתון של פניה", הוא מספר, תוך שהוא מטפל בחתולה שננשכה בצווארה על ידי כלב. "התוצאות הסופיות היו די מדהימות".
בשעות אחר הצהריים והערב, השעות בהן מרבית האנשים מסיימים לעבוד, מתחילים לזרום למרפאה עוד ועוד אנשים עם חיות המחמד שלהם. "הרבה פעמים אתה הופך להיות לא רק הווטרינר אלא גם הפסיכולוג של המשפחה", אומר ד"ר שיינר בין טיפול בחתול שדרך על זכוכית לטיפול בכלב עם בעיית תולעים.
"רוב מערכות היחסים שלי עם הבעלים של הכלבים והחתולים שמובאים הנה הולכות שנים ארוכות אחורה, ולכן אתה מתחיל להיות פסיכולוג, לדבר עם הבעלים לא רק על הכלב או החתול אלא גם על הילדים והאישה".
במסגרת היכולות הפסיכולוגיות שהוא מגלה, מספר ד"ר שיינר שהוא כבר מצליח להבחין בין סוגי בעלים של חיות. "האופי של הבעלים משפיע על הכלב או החתול מאוד", הוא אומר. "אם הבעלים הוא היפוכונדר או שגידול בעל החיים הוא הפעם הראשונה שיש לו אחריות על מישהו אחר מלבד עצמו, אז תראה אותו נכנס למרפאה הרבה. אם הוא פחות שם לב לכלב ויותר מטפל בו בשביל שהילדים יהיו מרוצים אתה גם תראה את זה ברבע שעה הראשונה של המפגש הראשון ביניכם.
"זה גם עובד הפוך, למשל בעלי חיים שמרגישים שמשקיעים בהם נקשרים הרבה יותר לבעלים שלהם. היה למשל פציינט שהגיע לכאן כי הבעלים שלו טען שהוא כל הזמן צולע. בדקנו את הכלב וראינו שהכול בסדר אתו. אחרי זה ראיתי שהבעלים של הכלב משתמש במקל כי הוא שבר את רגלו. לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות אבל חודשיים לאחר מכן, הלקוח התקשר אליי וטען שהכלב הפסיק לצלוע וכי הוא פשוט חיקה את בעליו עד שהוא החלים לגמרי מהשבר.
"מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את ההתחברות של משפחות לבעל החיים. בכל כמה חודשים מגיעה לכאן משפחה שהבטיחה לילד הצעיר שבגיל 13 הוא יקבל כלב. יום ההולדת הגיע והנה המשפחה באה לבחור כלב אצלנו כדי לקחת הביתה. בדרך כלל בשלב שבו אני מסביר להם על הכלב, הילד והאבא מקשיבים והאמא יושבת בצד וחוזרת שוב פעם ושוב פעם על כך שהיא לא תאכיל ולא תוציא אותו, שזו האחריות של הילד. מה שיפה זה שחודשיים מאוחר יותר האמא מגיעה עם הכלב על הידיים בהיסטריה ודואגת לו נורא".
בחזרה לגורת הכלבים בת החודשיים, שסבלה מחסימת מעיים ובינתיים ניתן לה השם נינה. למרות הנבואות הפסימיות שלא נתנו לה סיכוי של ממש לחיות, היא שרדה את הלילה וגם את הימים שאחריו. "זה נס שהיא אתנו", סיכם ד"ר שיינר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם