הייתי מחליט אחרת: עוזי פלד מבכה את מכירת "טלעד"
בשבוע שעבר נקברה סופית התקווה לטלוויזיה מסחרית מירושלים, עם מכירתה של "טלעד". עוזי פלד, המייסד המיתולוגי שאחראי ל"עובדה", "החמישייה הקאמרית" ועוד פניני מסך, מבכה את המכירה וטוען כי "טלעד" הייתה יכולה להתמודד באופן עצמאי במכרז שיתקיים בעוד שנתיים
עוזי פלד. "הצבנו את ירושלים על המפה הטלוויזיונית צילום: ראובן קסטרו
"אן-אם-סי" היא חברת בת של חברת "יונייטד קינג", שבבעלותה מתחמי הסינמה סיטי בגלילות ובראשון לציון. בכך "טלעד" מסיימת פעילות בת עשרות שנים, שהייתה חריגה בנוף הירושלמי בכל מובן. בעוד ליבת התעשייה הטלוויזיונית ממוקמת ופועלת רובה ככולה במטרופולין התל-אביבי, קברניטי "טלעד" בחרו להתיישב דווקא בבירה. הם מעולם לא הסתירו את הממד האידיאולוגי שבבחירתם זו.
כיום החברה מייצגת ערוצים זרים בישראל, כמו ערוץ E, ערוץ ההיסטוריה ואם-ג'י-אם, אולם לציבור הרחב יתקשר שמה דווקא לכמה קלאסיקות מכוננות, שריתקו את בית ישראל למסכים בימיו הראשונים של הערוץ המסחרי, כמו "החמישייה הקאמרית", "קומדי סטור", "פלורנטין", תכנית הסאטירה "החרצופים" והיהלום שבכתר - תכנית התחקירים "עובדה".
את החברה ייסדו הכלכלן והמשפטן עוזי פלד ושותפו אבשלום כץ בשנת 1973. בתוך שנים מעטות היא נהפכה לחברת הפקות מובילה, סיפקה שירותים רבים לטלוויזיה הישראלית החד-ערוצית של אותם ימים והייתה הראשונה שהפיקה תשדירי פרסומת. היא אף ארגנה את העימות הפוליטי הטלוויזיוני השלישי בין יצחק שמיר לשמעון פרס בשנת 1984. כמו כן הפיקה "טלעד" את תכניות הטלוויזיה המיתולוגיות "ריצ'רץ'" ו"שקט משדרים", והשקיעה בסרטי קולנוע ישראליים כמו "עפולה אקספרס" ו"כיפור".
בשנת 1993 הגיעה ההזדמנות הגדולה שלה: החברה קיבלה זיכיון שידור בערוץ 2, הערוץ המסחרי הראשון בישראל, לצד החברות "קשת" ו"רשת". אלה היו שנותיה הגדולות, וירושלמים רבים ודאי זוכרים את הלוגו האדום שהתנוסס על בניין החברה בשכונת טלביה, סמוך למשכן תיאטרון ירושלים.
בשנת 2000 הרחיבה החברה את פעילותה ונכנסה לעולם השידור הרב ערוצי בכבלים ובלוויין. האשמות הדדיות בין בכירים, טרגדיה משפחתית אחת והרבה דם רע - כל אלה ועוד משמשים בערבוביה בהסבר נפילתה הגדולה של "טלעד". ההתרסקות כללה הפסד במכרז של הרשות השנייה ואבדן הזיכיון להפעלת ערוץ 2 לעשר השנים הבאות.
כשנה לפני המכרז החליטה מועצת המנהלים של החברה להחליף את פלד, אז המנכ"ל, באיש צעיר יותר. פלד נאלץ לפנות את מקומו לדורית ענבר, ועד היום רואה בבחירתה את הסיבה העיקרית לכישלון במכרז. גם לאחר עזיבת התפקיד, נשאר פלד מושקע במניות החברה שהקים. בנו אייל, שהגיש את תכנית הטיולים הפופולרית "מסע עולמי", לקה בשנת 2008 בשבץ מוחי, ועודנו מצוי בהליכי שיקום.
הצעה שאפשר לסרב לה
רבות דווח בתקשורת על טענותיהם של קברניטי "טלעד" בדבר החלטת הרשות השנייה לוותר על שירותי החברה. עם מכירתה לאחים אדרי נראה כי תביעה משפטית מצדה בעניין זה כבר לעולם לא תצא אל פועל, אולם שש שנים לאחר מכן הכעס עדיין קיים.
בני גאון ז"ל. רכש את מניות השליטה צילום: ראובן קסטרו
"הרשות השנייה לא השכילה להבין שההצעה של 'טלעד' הייתה הנכונה והטובה ביותר", אומר ל"זמן ירושלים" פלד, מייסד החברה והאיש שמזוהה עמה יותר מכול. "הם לא הבינו שבניגוד לחברות האחרות, שהציגו מצגי שווא ונתנו הצעות שבמודע לא יכלו לעמוד בהן, ההצעה של 'טלעד' הייתה ההצעה הריאלית היחידה.
"הראיה היא ש'קשת' ו'רשת' חייבות עד היום עשרות מיליוני שקלים לרשות השנייה, וכך גם ערוץ 10".
פלד אומר כי הוא לא בא בטענות כלפי התנהלותם של יוחנן צנגן, מנכ"ל "רשת" דאז, ואבי ניר, מנכ"ל שידורי "קשת": "בסך הכול הם היו מספיק חכמים להגיש הצעות ולהצהיר על הפקות עתידיות של סוגה עילית. הטענות שיש לי הן כלפי הרשות השנייה, שלא הבינו את הרקורד של 'טלעד' בתחום הזה", הוא מסביר.
בשנת 2006 איבד פלד את זכות ההחלטה בחברה כשחברת "גאון אחזקות", בראשות בני גאון המנוח, רכשה את מניות השליטה. עם פטירתו של גאון בשנת 2008 התמנה בנו משה ליו"ר "טלעד".
עד לפני זמן לא רב עוד ראית סיכוי ש"טלעד" תחזור לערוץ 2, תשתלב שוב בערוץ במתכונת של רישיון ואולי אפילו תתמודד על הפעלת ערוץ 10. מה קרה, הרמתם ידיים?
"כבעל מניות אני במיעוט במועצת המנהלים. בעלי מניות הרוב (חברת "גאון הפקות" – א"ש) החליטו לא להיאבק יותר ולהשתתף בשוק הטלוויזיה. בסוף הייתה הצעה טובה, שלא כללה פיטורים של אף עובד. זו הייתה עסקה טובה למוכרים ולקונים, אבל לו אני הייתי המחליט, הייתי אומר ש'טלעד' יכולה להתמודד באופן עצמאי גם בעוד שנתיים על רישיונות בערוצים 10 ו-2. מועצת המנהלים החליטה אחרת".
ידוע שיש לך בטן מלאה על התכנים בערוצים המסחריים כיום. במה "טלעד" הייתה שונה?
"כשבאנו לערוץ 2 היה מצד אחד דן שילון ב'רשת' ומצד אחר דודו טופז ב'קשת'. התכניות שזכו לרייטינג הכי גבוה היו תכניות אקטואליה ובידור ואנחנו באנו עם 'עובדה', שזה משהו שאף אחד לא רצה לגעת בו. בשבועיים הראשונים המפרסמים צחקו מאיתנו, אבל אני התעקשתי על תכנית תחקירים בערוץ המסחרי. בסוף 'טלעד' הייתה שנים לחברה הרווחית ביותר בערוץ, ו'עובדה' משודרת עד היום ב'קשת'".
אבל היו "קומדי סטור" ו"רמת אביב ג'", שאינן נמנות עם סוגה עילית. ככל הנראה גם "טלעד" הייתה מגישה היום ריאליטי לצופים.
"אם הייתי עומד היום בראש 'טלעד', אני מבטיח לך שהייתי מוצא ז'אנרים רציניים יותר: דרמות, הפקות דוקומנטריות ודברים אחרים. אני חושב שאפשר וצריך להגיש לצופים תמהיל נכון יותר של שידורים. תראה את התכניות שעשינו: 'עובדה', 'החיים זה לא הכול', 'מסע עולמי', אמנון לוי - כולן ממשיכות להיות משודרות עד היום".
אילנה דיין אריק סולטן
בעקבות ההפסד במכרז סגרה "טלעד" את משרדיה בירושלים ועברה לרמת גן, וכאן עולה השאלה מה הייתה חשיבותה של "טלעד" כגוף הפועל מירושלים. "ללא ספק הצבנו את ירושלים על המפה הטלוויזיונית והקולנועית", קובע פלד. "בתור מי שהיה סגן מנהל הטלוויזיה הכללית במדינת ישראל, אני חושב שהטלוויזיה צריכה לפעול מהבירה. לאורך השנים הקפדתי שנשדר מירושלים, ועמדתי על גג תיאטרון ירושלים עם צלחת בשביל שנוכל לעשות את זה.
"הראיה היא שהחוק דורש ששידורי החדשות יהיו מפה. ערוץ 10 מפר את ההוראה הזאת עד היום, וערוץ 2 התפשר בסוף על נווה אילן. ברשות השנייה לא נתנו משקל לקושי שהיה לנו למצוא מעל 200 אנשי מקצוע בירושלים וללמד אותם הכול. כל האנשים האלה איבדו את מקום פרנסתם, נאלצו לעבור לתל אביב או לעבור הסבה מקצועית. זה מה שהכי כואב לי".
אתה חושב שהישיבה שלכם בירושלים פגעה בכם?
"אין ספק שרוב חברי ועדת המכרז של הרשות השנייה לא היו ירושלמים, ולא הבינו את החשיבות של ירושלים בתעשייה הזו. חוץ מזה, במשך כל השנים 'טלעד' שילמה הרבה מאוד כסף על הסעת הטאלנטים מתל אביב לאולפנים בירושלים, כי הרי בירושלים אין כמעט טאלנטים".
חופש עיתונאי
גלעד טוקטלי, הבמאי הנצחי של התכנית "עובדה", החל לעבוד עם "טלעד" מיד עם קבלת זיכיון השידור בשנת 1993. "אילנה הייתה בת 28 ואני בן 26 בלבד", נזכר טוקטלי הירושלמי. "קיבלנו אוצר לידיים. בחו"ל אנשים עובדים חיים שלמים כדי לקבל תכנית תחקירים בפריים טיים בערוץ הכי נצפה. זה לא היה מובן מאליו לתת לבחורים כל כך צעירים לעשות את זה, אבל לעוזי פלד ול'טלעד' היה אומץ ללכת על זה".
גלעד טוקטלי. "החברה הייתה משפחתית מאוד" שימי נכטיילר
טוקטלי מספר על שיתוף פעולה יוצא מן הכלל בין צוות התכנית לחברת ההפקה שעבדו בה. "זה היה משהו נדיר", הוא נזכר. "הבמה שניתנה לנו ב'טלעד' והחופש העיתונאי המלא לעשות את כל מה שאנחנו חושבים, בלי שום תכתיב מצד החברה - על כך מגיע להם, ובמיוחד לעוזי, קרדיט ענק. בלי אותו חופש עיתונאי, התקציב והמשבצת שניתנו לנו בלוח התשדירים, לא היינו מגיעים לאן שהגענו".
מספרים שהייתה תחושת אחווה ירושלמית ב"טלעד", במיוחד בתעשייה שידועה כתל אביבית.
"החברה הייתה משפחתית מאוד, כולם הכירו את כולם. צריך לזכור שבניגוד לזכייניות האחרות, 'טלעד' לא הוקמה במיוחד עבור ערוץ 2 אלא הייתה קיימת כבר 20 שנה לפני זה, בזמנים טובים יותר וטובים פחות. מחברה שהייתה משולה לסירת משוטים, ב-1993 הם פתאום הפכו ליאכטה. זה היה שינוי משמעותי עבור כולם. מבחינת צוות 'עובדה', מפני שהתכנית צמחה בתוך 'טלעד', הייתה תחושת גיוס טוטלית. הרגשנו שהחברה כולה מגויסת לטובתנו".
מה הייתה חשיבות קיומו של גוף הפקות בסדר גודל כזה בעיר?
"חוץ ממני, כולם במערכת 'עובדה' היו תל אביבים, אבל זה עדיין משהו שמאוד חסר בתעשייה. זה שיש גוף משמעותי שיוצר טלוויזיה עתירת רייטינג בלב ערוץ 2 ולא משדר מתל אביב, זה נותן איזשהו סוג של איזון. זה חלק מהרוח של התחנה, הנובעת מהבמה שניתנה שם לאוכלוסיות שלא באות מהמרכז.
"עצובה במיוחד היא העובדה שאנשי מקצוע נפלאים, חברים טובים, נאלצו לעבור מקצוע ביום שהחברה איבדה את מקומה בערוץ, כי בירושלים אין אלטרנטיבות טלוויזיוניות חוץ מהערוץ הראשון".
לטוקטלי חשוב לסיים במילה אישית: "כל מי שנמצא ב'עובדה' מימי 'טלעד' מתגעגע מאוד לעוזי", הוא מפליג בשבחים. "הוא דאג לתכנית שלנו ואהב אותנו. הוא היה בוס מצוין, ואת הקרדיט שנתן לנו לא נשכח אף פעם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם