מאות סטודנטים דרום קוריאנים כובשים את האונ' העברית
כבר חמש שנים סטודנטים דרום קוריאנים מציפים את קמפוס האוניברסיטה העברית בירושלים. הם באים ללמוד מקרא ועברית, ולגלות את המקום שאבות אבותיהם הגיעו ממנו. לחומוס הם התרגלו, לחוצפה הישראלית עדיין לא
לאחר שסטודנטים אמריקאים ואירופאים גילו את חדוות הלימודים בישראל, נרשמת בשנים האחרונות תופעה חדשה מכיוון לא צפוי: סטודנטים מדרום קוריאה, שבוחרים להשלים את לימודיהם האקדמאיים דווקא בירושלים.
בחמש השנים האחרונות נרשמת מדי שנה קפיצה משמעותית במספר הסטודנטים הקוריאנים הלומדים במוסדות אקדמיים בירושלים. הם לומדים בעיקר באוניברסיטה העברית, ונהפכים לחלק ממגמת התרחבות של הקהילה הקוריאנית בעיר. בארצות הברית הסטודנטים הדרום קוריאנים הם כיום 11.1 אחוז מאוכלוסיית הסטודנטים הזרים במדינה, ונראה כי ישראל עשויה להפוך למתחרה ראויה למעצמה הגדולה.
מדוע נמשכים הקוריאנים לישראל בכלל, ולירושלים בפרט, ומה קרה בשנים האחרונות שהאיץ את הגעתם ללימודים בארץ?
מירה שמאלי, ראש היחידה להוראת עברית בבית הספר לתלמידי חו"ל על שם רוטברג באוניברסיטה העברית, מזהה את המגמה המתחזקת. "אפשר לראות עלייה במגוון התכניות בבית הספר, והיא באה בעקבות העלייה במספר
"חלק מהסטודנטים הם תלמידים מן המניין בקמפוסים השונים של האוניברסיטה, חלק מגיעים כדי לעשות תארים מתקדמים ואחרים מגיעים אלינו כדי ללמוד את השפה העברית". בשל מגוון התארים והתכניות, גם גילי הסטודנטים מדרום קוריאה נעים על טווח רחב - החל מצעירים בני 18 ועד לסטודנטים מבוגרים.
"כמעט כל הסטודנטים הקוריאנים שמגיעים לפה הם נוצרים, ורבים מהם באים משום שהם חדורי התלהבות בכל הנוגע לישראל", מסבירה שמאלי, "הרצון ללמוד כאן נובע מתשוקה דתית, אמיתית וכנה לישראל ולשפה העברית. רבים מהם גם פונים ללימודי מדעי היהדות. הם מגיעים לפה ומתמסרים באופן טוטלי ללימודים, זה כנראה חלק מהתרבות שלהם".
יוז'ין סור (24), צעירה דרום קוריאנית שנולדה וגדלה בבירה סיאול, לומדת כבר יותר משנה בתכנית ללימודי עברית בבית הספר לתלמידי חו"ל שבאוניברסיטה ומתגוררת בגבעה הצרפתית. לדבריה, מאז ביקורה הראשון בישראל בשנת 2009 היה לה ברור כי תחזור לכאן לתקופה ארוכה ומשמעותית יותר.
"אחרי שסיימתי את הלימודים בתיכון בקוריאה, נסעתי לקולג' באילינוי שבארצות הברית כדי לעשות תואר ראשון בהיסטוריה. התכנית המקורית שלי הייתה להמשיך בארצות הברית ללימודי תואר שני", היא מספרת בריאיון, שנערך באנגלית. "במסגרת תכנית לחילופי סטודנטים הגעתי לישראל לסמסטר אחד, ונדהמתי מכמות הדברים שאפשר ללמוד רק מלהיות בעיר כמו ירושלים".
סור, שרצתה להתמקד בלימודי המקרא וההיסטוריה של ישראל בעת העתיקה, הבינה כי אינה רוצה להשלים את הלימודים האלה בשום מקום אחר. "החלטתי לעבור לירושלים לתואר השני כדי ללמוד עברית תנ"כית. עכשיו אני שוקלת להישאר פה לתקופה ארוכה יותר, ואולי להמשיך כאן גם ללימודי דוקטורט", היא מוסיפה.
על ריבוי הסטודנטים הקוריאנים בישראל אומרת סור: "למרות שאנחנו נוצרים יש בקוריאה הרבה עניין בחינוך היהודי, ואנשים מאוד מתעניינים בישראל ובלימודים יהודיים. יש הרבה מאוד נוצרים שרוצים ללמוד על המסורת היהודית שמופיעה בתנ"ך. אנחנו קוראים הרבה על ישראל. אנחנו גם קוראים תלמוד, ורוצים ללמוד על החוכמה והמסורת היהודית".
היא מסבירה כי אחרי ההתעמקות בעולם היהודי העתיק, הרצון להגיע לישראל ולחוות את ירושלים הוא התפתחות טבעית. היא מדגישה כי כוונתה אינה להתרשם מההיסטוריה המודרנית או מהמתרחש בירושלים כיום, אלא דווקא מהמסורת היהודית בעת העתיקה.
"בתור מי שלומדת מקרא, אני חושבת שאין עוד מקום בעולם מלבד ירושלים שהייתי רוצה להיות בו כדי לחקור את התחום הזה", אומרת סור. "ירושלים היא המקום האולטימטיבי להתעמק במקרא וללמוד עברית. אנחנו יוצאים מהכיתה ורואים את הנופים המדהימים ואת העיר העתיקה, ואין לזה תחליף. יש פה אווירה מיוחדת ויש משהו מיוחד בלהיות פה. מעבר לכך, האוניברסיטה העברית היא אחד מהמוסדות הטובים בעולם מבחינה אקדמית ותרבותית. המקום חשוב גם מבחינה דתית, זה המקום שבו הסיפור התנ"כי התרחש. סבא של סבא של סבא שלי הוא צאצא של מה שקרה כאן, וגם אני".
באשר לייצוא הקוריאני הגובר בשנים האחרונות, מסבירה סור כי לדעתה זו מעין התפתחות אבולוציונית. "אני רואה את עצמי כדור השני, או השני וחצי, של סטודנטים בין-לאומיים שמגיעים ללמוד בישראל", היא מספרת על שורשי המשיכה לישראל. "קודם לכן היו מעט מאוד אקדמאים קוריאנים שהגיעו לפה. היום הרבה אנשים סיימו כאן את הלימודים, חזרו לקוריאה ומשמשים מרצים או מורים. אותם אנשים משחקים תפקיד חשוב בהכרת התרבות הישראלית ובלימוד עברית לצעירים בקוריאה. הם גם מעודדים את התלמידים שלהם לבוא לכאן ושולחים אותם לירושלים".
סיבה נוספת שמספקת סור לתופעה המואצת היא שהמידע על ישראל נהפך נגיש יותר לצעיר הדרום קוריאני. נוסף לכך, מצב האוכלוסייה בקוריאה השתפר מבחינה כלכלית, כך שהתושבים נוהגים לטייל בעולם ונחשפים לישראל.
דון הו (25) הוא דוגמה לדור שני של סטודנטים קוריאנים בישראל; אביו הגיע מדרום קוריאה לירושלים לטובת תואר שני בלימודי עברית, ובסופו בחרו ההורים להישאר בישראל. "אנחנו נוצרים, אבל אבא שלי התעמק בדת ורצה ללמוד מקרא", הוא מסביר. "היה לו חשוב ללמוד את שפת המקור, לכן הוא הגיע לישראל".
הו עצמו גדל בירושלים. הוא עובד היום כמתורגמן מקוריאנית לעברית, ובסוף הסמסטר הנוכחי ישלים את לימודיו לתואר בלשון עברית. אחיו של הו, שהתחתן לאחרונה בקוריאה, למד בטכניון ועובד היום בשגרירות קוריאה בישראל. בעוד שני האחים בחרו בינתיים להישאר בישראל, ההורים חזרו לפני כחמש שנים לדרום קוריאה.
הו מתגורר במעונות הסטודנטים, מקום המגורים המועדף בקרב הסטודנטים הקוריאנים, ומעיד כי גם הוא ער לריבוי הסטודנטים הדרום קוריאנים באוניברסיטה. "פעם הכרתי את כולם, אבל היום יש פנים חדשות וקהילת הסטודנטים הקוריאנים מתרחבת", הוא מציין.
"ממה שאני מבין, הגידול שחל בחמש או שש השנים האחרונות הוא בעיקר בקרב סטודנטים לתואר ראשון, שנמשכים לירושלים לרוב ממניעים דתיים. הרבה אנשים מאמינים מגיעים לכאן בגלל הקדושה של ירושלים, וגם בגלל איכות הלימודים הגבוהה".
נראה כי במקביל להגעת הסטודנטים הקוריאנים לירושלים, קורסים על ישראל ושיעורים ללימוד עברית תופסים תאוצה בדרום קוריאה הרחוקה. "בקוריאה לומדים תנ"ך והיסטוריה של עם ישראל בבתי הספר הדתיים.
אחרי החשיפה הזו, הסטודנטים רוצים לבקר במקום הקדוש", מציין הו, ומוסיף כי ישראל מפורסמת במדינה האסייתית גם בשל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. גם סור מעידה כי קראה כמה ספרים על התלמוד בחטיבת הביניים, אך מציינת כי מרבית המידע על ישראל שקיבלה בקוריאה הגיע מהכנסייה או מקריאה בכתבי הקודש.
קוריאה הדרומית, שאוכלוסייתה מונה היום קרוב ל-49 מיליון תושבים, ממוקמת במקום ה-26 בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה. מרבית הקוריאנים אינם דוברי אנגלית ואין במדינה קהילה יהודית, פרט לכמה עשרות אזרחים ישראלים המתגוררים בה. כ-25 אחוז מתושבי קוריאה הם נוצרים, רובם פרוטסטנטים. שאר האוכלוסייה מתחלקת בין בודהיסטים לקונפוציוניסטים.
לי קוואן קו, יושב ראש הקהילה הקוריאנית בירושלים, מתגורר עם אשתו יונג נאן ושני ילדיו בפסגת זאב. הוא השלים לימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית ועובד כיועץ ליחסי קוריאה וישראל. הוא אף הצטרף לביקורו האחרון של הנשיא פרס בדרום קוריאה, ועובד עם דמויות נוספות מהתחום המדיני. שני ילדיו, שנולדו בארץ, לומדים בבית הספר הממלכתי בפסגת זאב בכיתות ד' ו-ו'.
קו מעורב באופן פעיל בפופולריות ההולכת וגדלה של ישראל בקרב סטודנטים קוריאנים, ומברך על המגמה החיובית. "בחמש השנים האחרונות יש גידול משמעותי במספר הקוריאנים שבאים ללמוד בירושלים", הוא אומר. "הסטודנטים רוצים לבקר במקום הקדוש והתנ"כי הזה, והם מבינים ששבוע או חודש כאן זה לא מספיק.
"הדרום קוריאנים מבקשים ללמוד בישראל כדי להבין טוב יותר את כתבי הקודש ולהתחבר למקום שהם קראו עליו, במיוחד לאור העובדה שרבים מהם הם אנשי דת. התרבות הישראלית גם היא מאוד מושכת אותם. הם מתעניינים בחגים היהודיים, בעיקר בפסח ובסוכות, ומעניין אותם לראות את היהודים החרדים חוגגים לפי המנהגים שלהם".
קו מציין כי הקהילה הקוריאנית בירושלים כוללת כיום כמה מאות חברים. רובם לומדים באוניברסיטה העברית במגוון תחומים, בהם ארכיאולוגיה, מדע המדינה, יחסים בין-לאומיים, לימודי מזרח תיכון, היסטוריה ומקרא. בקהילה הקוריאנית מעריכים כי מדובר בקהילת הסטודנטים הזרים הגדולה ביותר מהמזרח הרחוק.
לשם השוואה, לפני כשבע שנים מנתה הקהילה הקוריאנית בעיר סטודנטים בודדים בלבד. לדברי קו, באוניברסיטאות האחרות ברחבי הארץ לומדים סטודנטים מעטים: שני סטודנטים לומדים בטכניון, חמישה סטודנטים באוניברסיטת תל אביב וכעשרה באוניברסיטת בר אילן. רובם מתמקדים בתנ"ך, ארכיאולוגיה או עברית. חוויה פופולרית נוספת שמאמצים קוריאנים שמגיעים לישראל היא חווית הקיבוץ, שם הם מבלים כמה חודשים ועובדים במשק או בקטיף.
אף שנדמה כי ירושלים עונה על כל צורכיהם של הסטודנטים הקוריאניים, הם מעידים כי הנחיתה בישראל אינה רכה, ומספרים כי ההתמודדות עם הלך הרוח המקומי היא אתגר עבורם. "כשהגעתי לפה ונחשפתי לראשונה לאופי הישראלי הייתי בשוק", מתארת סור את חווייתה הראשונית בעיר הקודש.
"חטפתי כאן הלם תרבות מהבוטות של הישראלים, מהחוצפה שלהם, ומהעובדה שישראלים לא מתביישים לשאול כל שאלה ולדרוש את מה שהם רוצים. עד היום חוויתי את התרבות הקוריאנית והאמריקאית, אבל המגורים בירושלים שונים לחלוטין מכל מה שהכרתי עד היום. נתקלתי כאן בהרבה סיטואציות שכנראה לעולם לא הייתי פוגשת בקוריאה".
שמאלי מוסיפה כי "כשהסטודנטים הקוריאנים מגיעים לישראל, הם ללא ספק נתקלים בהלם תרבותי. אצלנו בבית הספר הם יושבים בכיתות מעורבות ולומדים בשיטת הוראה ישראלית, בקונטקסט ישראלי ובתרבות ישראלית, וזה מצריך הרבה מאוד הסתגלות מצדם. העובדה שהם אנשים חרוצים מאוד מסייעת להם בהיבט הזה".
לדבריה, הסטודנטים הדרום קוריאנים נתקלים בקשיים ברכישת השפה העברית שסטודנטים ממדינות אחרות לא נאלצים להתמודד עמם. "הקושי נובע גם בשל הריחוק בין השפה העברית לקוריאנית, שהן בעלות מבנה שונה מאוד, וגם מהעובדה שרובם לא נחשפו בעבר לעברית - בניגוד לסטודנטים אמריקאים יהודים, שלמדו בילדותם בסאנדיי סקול (מוסד חינוכי שפועל בימי ראשון בקהילות יהודיות בתפוצות, שלומדים בו בעיקר לימודי דת ועברית – ג"נ)", מסבירה שמאלי. "מעבר לכך, אין בקוריאה מסורת מפותחת של רכישת שפות זרות בבית, ולכן הסטודנטים לא מורגלים בלימודי שפה", היא מוסיפה.
קו אמנם נמצא בארץ שנים לא מעטות, אבל גם הוא עדיין זוכר היטב את חבלי הקליטה שליוו אותו בתחילת דרכו בארץ. "בהתחלה היה קשה מאוד בישראל, בעיקר בגלל הבדלי התרבות", הוא נזכר, "אבל היום אני כבר מבין מה קורה פה, וטוב לנו בירושלים". הוא מקפיד לשמור על קשר עם מולדתו והמשפחה טסה לדרום קוריאה פעמיים בשנה.
"הילדים שלי יחיו פה בעיר כשהם יגדלו", הוא מציין. "הם נולדו בארץ, בירושלים, והם יודעים יותר על ישראל מאשר על קוריאה". הוא מדגיש כי לא יעבור לחיות בעיר אחרת: "אם אעזוב את ירושלים, זה יהיה רק לטובת קוריאה", הוא קובע.
נראה כי ביחס לאמריקאים - אשר מציפים את המסעדות, הברים, החנויות ומקומות הבילוי שיש לירושלים להציע - הקוריאנים מנהלים אורח חיים רגוע יותר. הם חיים בקהילה סגורה ואינם מרבים להתערות עם הישראלים.
"נכון שאנחנו מסתדרים טוב זה עם זה, אבל הסיבה העיקרית לכך שקוריאנים מסתובבים בעיקר עם קוריאנים אחרים היא משום צורך בסיסי", מסבירה סור, ומציינת כי זה הכרחי להכיר קוריאנים אחרים כדי להסתדר בחיי היום-יום בעיר.
"מרכז הקהילה שלנו בירושלים הוא הכנסיות הקוריאניות. הן משמשות גם מרכז דתי וגם כמרכז תרבותי", היא מוסיפה. "קוריאנים חדשים שמגיעים לכאן זקוקים למידע והדרכה על החיים פה, מהליכי קבלת ויזה ועד איפה עושים קניות בזול. הם מקבלים את המידע והסיוע מהקהילה שבכנסייה, לכן הקשר כל כך הדוק".
באופן אישי היא מעידה כי אף שמרבית חבריה אכן קוריאנים, היא מקפידה לפגוש גם סטודנטים זרים ממדינות אחרות; "צריך לזכור שגם מחסום השפה קיים, לא כל הקוריאנים יודעים לתקשר טוב באנגלית", היא מספרת. "למרות זאת, יש גם קוריאנים שיוצאים מהבועה, רוכשים חברים ישראלים ומשתתפים באירועים של בית הספר לתלמידי חו"ל".
הו, שהוא ישראלי לכל דבר, מכיר היטב את מאפייני הקהילה הקוריאנית הסגורה: "אנחנו נפגשים כמעט כל יום, אוכלים ארוחות ערב ומבלים ביחד – רק קוריאנים", הוא אומר. התפריט, מספר הו, כולל אוכל קוריאני מסורתי, וגם גיחות מרובות למסעדה הקוריאנית (המאוד מומלצת, אגב) בעיר.
גם הו מסביר כי הנורמה החברתית נובעת מהבדלי התרבויות, ומחשיבותה של הכנסייה הקוריאנית כמרכז החיים עבור הסטודנטים הזרים. יו"ר הקהילה, שנמצא בארץ שנים רבות ונוכח בהשתלבות הקוריאנים בישראל לטווח ארוך, אומר כי "קוריאני שגר פה, גם אם למשך תקופה ארוכה, לא מאמץ את ההתנהגות והאופי של הישראלים.
"הכנסייה מספקת לנו מסגרת קהילתית, ורוב הסטודנטים מעבירים את הזמן בתפילות או בספרייה. בחוץ הם מסתובבים בעיקר בקבוצה עם קוריאנים אחרים, ולא מבלים הרבה עם ישראלים. קשה מאוד להתחבר, התרבות הישראלית שונה מאוד מזו הקוריאנית ויש פערים משמעותיים".
עם זאת, לפחות בתחום אחד הקליטה והחיבור הישראלי-קוריאני פועלים היטב; "אני לומדת לאהוב ולהתרגל לאוכל הישראלי", מספרת סור. "בהתחלה לא הבנתי מה זה חומוס ופיתה וזה היה חדש לי, אבל היום אני מצליחה לראות את היצירתיות שבאוכל המזרח תיכוני".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם