בעלת הבית: סיפורה של רוזה כהן, אמו של יצחק רבין
חברת מועצת העיר תל אביב, סוציאליסטית ואישה חזקה שעשתה מה שרצתה. סיפור חייה המרתק של רוזה כהן, אמו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין
בדצמבר 1919 נכנסה כנוסעת סמויה לאוניה המיתולוגית "רוסלאן" וכך הגיעה לארץ ישראל. כאן הייתה לה משפחה גדולה: הדוד מרדכי בן הלל הכהן, רעייתו, ילדיו ונכדיו, שכמעט כולם התפרסמו עם השנים.
בארץ היא ארגנה את ארגון "ההגנה" בחיפה ומאוחר יותר הכירה את נחמיה רבין והם התחתנו. גם לאחר נישואיה היא נשאה תמיד את שמה המקורי ולא את שם הנישואים. ב-1 במרס 1922 היא ילדה את יצחק ובשנת 1925 את הבת רחל.
על הילדים השגיחו כמה שמרטפים בהתנדבות, ובהם דינה ניימן, אמו של פרופ' חיים הררי, וכן ויקטור בן נחום, בן דודה של אמם. כולם סיפרו שרוזה הייתה אישה עסוקה מאוד כמנהלת סניף של בנק "הלוואה וחיסכון". "רוזה ונחמיה עברו לתל אביב כשיצחק היה תינוק", מספר קרוב המשפחה כרמל הכהן. "היות שדוד הכהן, הדוד שלנו, היה מנהל ב'סולל בונה', סידרו לה שם עבודה בתל אביב. היא הייתה אישה חמה ותוססת".
בהתחלה הם גרו ברחוב שד"ל, בין רוטשילד ליהודה הלוי, וב-1931 עברו לרחוב המגיד, ליד רוטשילד. "אימא הייתה עסוקה בנתינה לזולת", סיפר יצחק רבין בשיחה עמו בעבר. "היא הייתה פעילה למען הציבור יותר מאשר במשפחה, אבל קיבלנו את זה. היינו ילדים ואני נזכר שפעם אחת דיברנו על אוכל ואימא אמרה לנו: 'תדעו שהאוכל הטוב ביותר זה לחם עם חמאה. זה אוכל של פועלים'. אימא הגשימה את כל מה שהאמינה בו".
לאה רבין לא הכירה את רוזה, חמותה, שנפטרה כשלאה הייתה ילדה, אך סיפרה פעם שבכל זאת, כילדה קטנה, בטרם הכירה את יצחק, ראתה באזור רוטשילד את רוזה, שכונתה "רוזה האדומה" ודמותה הילכה עליה קסם. היא זכרה שהעריצו אותה.
קרוב המשפחה רפי רופין, בן 92 היום, מספר: "רוזה כהן הייתה עצמאית מאוד בדעותיה וכעסה על מי שלא הסכים אתה. היא הייתה פעילה סוציאליסטית
"היא הייתה בעלת הבית", מספר העיתונאי וחוקר תולדות תל אביב אילן שחורי. "היא הייתה יותר חזקה מהאבא. המודל שלה היה נשים כמו רחל ינאית בן צבי ומניה שוחט, היא הייתה דור אחד קדימה שלהן. הנשים הללו לבשו בגדי גברים ולקחו נשק ורצו להיות לוחמות, אבל היא עשתה את כל מה שהיא רצתה כאישה".
במשך עשר שנים, משנת 1927 ועד מותה, הייתה כהן חברת מועצת העיר תל אביב. "היא סייעה למחוסרי דיור, לילדים בבתי ספר, היא אספה תרומות להקים בית ספר לחינוך עובדים", מספר שחורי.
"היא מאוד עזרה לקבוצה של עניים שנפלטו מיפו בפרעות של 1929 ובאו לגור בתל אביב בשכונות עוני. הם היו באים אליה לעירייה ויושבים אצלה בדלת שעות. אני יודע שגם היו אנשים שישנו שם בעיריית תל אביב ברחוב ביאליק ליד המשרד שלה. כיוון שהיא הייתה אישה עם נוכחות חזקה מאוד, היא דרשה להיות האישה היחידה בוועדת המשטרה.
"נושא של נשים בתפקידי ביטחון לא היה מקובל. היא גם הייתה חברה בוועדת הביטחון של מועצת פועלי תל אביב. ועדת המשטרה של העירייה בחלק מהזמן טיפלה במטה המשטרה של תל אביב, וגם שם היא טיפלה קצת בשוטרים ועזרה בבעיות סוציאליות שהיו להם. היה סיפור ששוטר גנב שם משהו משוטר אחר והיא עזרה במציאת הגנב".
"אימא הייתה מעין עובדת סוציאלית לא רשמית של העיר תל אביב, לא רק חברת מועצת עיריית תל אביב", סיפרה רחל (86), בתה של רוזה. עוד היא נזכרת: "יצחק ואני היינו אוספים בולים וניירות שוקולד ויום אחד אימא העסוקה פתחה את המזווה וראתה ערמות של שוקולד וכעסה עלינו".
בגיל 40 כבר הייתה כהן חולת לב ואחר כך חלתה בסרטן. היא נפטרה כשהייתה רק בת 47, ב-12 בנובמבר 1937. בצירוף מקרים, 63 שנים אחר כך, באותו תאריך בדיוק, נפטרה לאה רבין, אף היא ממחלת הסרטן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם