ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

לא מצחיק: סטנדאפיסטים יוצאים למאבק על תנאי עבודתם

קבוצת סטנדאפיסטים יוצאת למאבק נגד הנוהג ההיסטורי של מועדוני הסטנד-אפ שלא לשלם לקומיקאים מתחילים עבור הופעותיהם, ואף קוראת לשביתת סטנד-אפ. יש כמה שצוחקים על המהלך

יום שישי בערב. אתם מחליטים שנמאס לכם לשבת בעוד בר או ללכת לעוד סרט ובא לכם לעשות משהו קצת שונה.

"מזמן לא היינו בסטנד-אפ", אומר אחד מכם. "אולי נלך ל'קאמל קומדי קלאב?'" לאחר שנפלה ההחלטה אתם מגיעים למועדון במשכנו הנוכחי בנחלת בנימין, משלמים 70 שקל וממתינים לעלייתם של חמישה סטנדאפיסטים מובילים, זה אחר זה, עד לשעות הקטנות של הלילה.

את רוב הסטנדאפיסטים הללו אתם מכירים, אפילו כבר צפיתם בהם, שכן הם מופיעים במועדון כבר שנים. אתם אפילו קצת מקנאים בהם ואומרים אחד לשני בדרך חזרה הביתה: "איזה כיף לסטנדאפיסטים האלה, הם גם עושים משהו שהם אוהבים וגם מתפרנסים מזה. הגיע קהל של 200 איש, כל אחד שילם 70 שקל... לא רע בכלל, נכון?"

"'קאמל קומדי קלאב' מטפח כישרונות צעירים ואנונימיים ומסבסד את הופעותיהם ההולכות ונבנות", כאן, במשפט אחד המופיע באתר האינטרנט של המועדון, טמון שורש המחלוקת בין סטנדאפיסטים רבים שעבדו ועדיין עובדים במועדוני הסטנדאפ לבין בעלי המועדונים. הסטנדאפיסטים דורשים תשלום כלשהו, גם אם סמלי, בעבור הופעותיהם במועדון שיכולות להסתכם לעתים בשלוש-ארבע הופעות בשבוע.

בעלי המועדונים מצדם טוענים כי מועדון הסטנד-אפ הוא בית ספר שבו הסטנדאפיסט יכול לנסות חומרים חדשים, לבנות לעצמו מופע ולהתאמן על קהלים מסוגים שונים. בינתיים משלם הקהל סכום הנע בין 60 ל-80 שקל בעבור כרטיס, בלי לדעת כי אפילו שקל אחד לא מגיע לסטנדאפיסטים המופיעים על הבמה. הנוהל הזה, שהונהג במועדוני הסטנד-אפ מיום

הקמתם, שנוי במחלוקת בקרב הסטנדאפיסטים.

חלקם, אלה שכבר הצליחו "לצאת" מהמועדון ולהתפרסם, תומכים בבית המקצועי בו גדלו. אחרים, שמופיעים כבר שנים רבות במועדונים ללא גמול, רואים בו גוף מנצל ומתאגדים כעת במחאה משלהם, מתוך אמונה כי גם הרגלים ישנים אפשר לשנות.

נגד שני מועדונים יוצאים הסטנדאפיסטים. האחד הוא "קאמל קומדי קלאב", מועדון הסטנד-אפ הראשון בארץ, שעבר ימים קשים מאז פתיחתו בשנת 1993: הוא שינה את מקומו שש פעמים, התמודד עם מכת ברק, שרפה, פשיטת רגל והחלפות בעלים. למרות זאת רוב הקומיקאים והסטנדאפיסטים המובילים בארץ התחילו בו את הקריירה שלהם, ובהם גיל קופטש, שלום אסייג, רמי ורד, אורנה בנאי, רועי לוי, שבי זרעיה, ישראל קטורזה, אלי ומריאנו ועוד.
 
בשנת 2002 נסגר המועדון עקב בעיות כלכליות, ונרכש כעבור שנתיים על ידי רועי לוי, אחד מאמני הבית. אז גם קם מתחרה ל"קאמל קומדי קלאב"- "ZOA קומדי בר" בבית ציוני אמריקה, שנפתח על ידי דורון פרידמן. גם על מועדון זה יש לסטנדאפיסטים בטן מלאה, בעיקר משום שהוא משמש גם כמשרד הפקות ומייצג את הסטנדאפיסטים המופיעים בו (ובהם שחר חסון, שאולי בדישי, אמירם טובים, אדם שרון, יוסי טרבלוס ועוד). בשל כך חלק מהסטנדאפיסטים המופיעים בו לא מורשים להופיע במקומות אחרים.

לפני כארבע שנים ניסו מספר סטנדאפיסטים להתאגד נגד מדיניות מועדוני הסטנד-אפ, ולדרוש תשלום מסוים עבור ההופעות במועדונים. ההתאגדות התפרקה די מהר, לאחר ניסיון כושל לפנות לשח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ולפתוח בארגון מחלקה לייצוג סטנדאפיסטים.

יאיר גרינברג (29), קומיקאי ותיק שהופיע כשמונה שנים ב"קאמל קומדי קלאב", עמד אז בראש המחאה. "שח"ם לא הסכים לייצג אותנו מפני שיש בעיה בהגדרה של מי הוא סטנדאפיסט - האם כל אחד שמחזיק מיקרופון ומופיע בברים?" אמר גרינברג. "כשניסינו להתארגן בלי שח"ם, בעלי המועדונים עשו לנו הפרד ומשול. הם שכנעו את הסטנדאפיסטים להפסיק עם המחאה, ובתמורה יארגנו להם יותר הופעות חיצוניות וחלטורות. הסטנדאפיסטים היו פחדנים, אמרו להם שהם לא ירוויחו כלום אם הם יצאו מהמועדון והם נכנעו. כבר אחרי ישיבה אחת הרעיון כולו התמוטט".

לאחרונה חבר גרינברג לעידן מור (32), שהופיע כסטנדאפיסט ב"קאמל קומדי קלאב" במשך חמש שנים, ולפני שלוש שנים יצא לדרך עצמאית עם סוכנות ייצוג האמנים "סברס". השניים הצליחו לגייס כ-15 סטנדאפיסטים שעומדים מאחורי היוזמה לשלם עבור הופעות במועדונים, חלקם עדיין מופיעים במועדוני סטנד-אפ. מור גם כתב לאחרונה על הנושא בעמוד שלו בפייסבוק, וזכה לתגובות רבות מעמיתים למקצוע, רובן תומכות. במאבקם הם מנסים, בסדרת ישיבות שכבר נערכו, לשכנע סטנדאפיסטים לא לעלות בתקופה הקרובה על הבמות, וכמובן - ליצור לחץ ציבורי על הקהל שבא למופעים.

הם מאמינים כי הפעם מחאתם תצליח, בעיקר כי בימים שאחרי המחאה החברתית חל שינוי תודעתי בקרב הציבור. "התזמון עכשיו טוב יותר להתאגדות מחודשת ולפעולה", אומר מור. "המחאה האחרונה הבהירה עד כמה הפערים בלתי נסבלים. אצלנו מדובר במצב קיצוני כי לא מדובר בפערי שכר או עיכובים בתשלום, אלא בקבוצה שלמה של אמנים שלא מקבלת שכר בכלל בצורה גורפת".

"עשינו כבר שלוש ישיבות, והפעם סטנדאפיסטים מוכנים להיחשף ועושים את זה בלי פחד, בין היתר כי רובם כבר עברו את השלב של המועדון", מוסיף גרינברג.

גרינברג ומור מסבירים כי כיום, בניגוד לשנים קודמות, יש לסטנדאפיסטים אלטרנטיבות מחוץ למועדון. "עבדנו קשה בשביל ליצור מקומות חלופיים", אומר גרינברג. "יש היום ברים שעושים ליינים של סטנדאפ ומשלמים לסטנדאפיסטים כמו 'סאבליים', 'מוגיץ'', 'בר גיורא'. אנחנו פותחים ליין בעוד מקום בראשון לציון החודש ומחפשים מקומות נוספים. המטרה היא שסטנדאפיסטים יופיעו בליינים האלה, ובסוף הערב יתחלקו ברווחים ביניהם. ככה קורה גם בארצות הברית ואירופה".

סיפור ההצלחה האמריקני עומד לנגד עיניה של החבורה. בשנות ה-70 התאגדו קומיקאים שעבדו במועדון "קומדי סטור" בלוס אנג'לס. הקומיקאים - ובהם דיוויד לטרמן, ג'י לנו ורובין ויליאמס - שלא קיבלו תשלום ממנהלת המועדון מיצי שור, בטענה שההופעה משמשת עבורם הזדמנות לחשיפה שתניב עבודות בתשלום בעתיד. הקומיקאים החליטו לצאת לשביתה, ובסופה נשברה שור ושילמה להם עבור ההופעות.

"כמו שקרה בארצות הברית, אנחנו מקווים לשכנע את כלל הסטנדאפיסטים בתל אביב, כ-50 במספר, שלא לעלות לבמה במועדונים", אומר מור. "הם יכולים לאהוב את המועדון ולהמשיך לעבוד בו. זה לא קשור לעובדה שהם צריכים לקבל על זה כסף ואם הם לא מקבלים - יש חיים מחוץ למועדון. הקהל שמגיע למועדון ומשלם כסף על כרטיס לא יודע שהסטנדאפיסט על הבמה לא מקבל אגורה. הוא צריך לדעת ולהדיר את רגליו משם".

אם הסטנדאפיסטים מסכימים להופיע בחינם, כנראה שיוצא להם מזה משהו, לא?
"ב'קומדי בר' למשל בעל המועדון הוא גם הסוכן של הסטנדאפיסטים, אז הוא מארגן להם בתמורה להופעות במועדון כל מיני חלטורות במקומות אחרים, וגם עליהן בדרך כלל גובה 30 אחוז. זה מס שתיקה וזה עדיין לא מפצה על כך שהם נמצאים שעות במועדונים ולא מקבלים תשלום".

מור מוסיף כי אין הבחנה בין סטנדאפיסטים מתחילים לוותיקים או בין ערב חובבים לערבים חזקים יותר: "לא מקבלים כסף על ערבי במה פתוחה שהם פחות חזקים, וגם לא על ערבי שישי שבהם המועדון מלא באנשים. גם בפרויקט של 'ביפ קומדי האוס', ששודר בטלוויזיה, לא קיבלנו תשלום. בפרויקט של 'ביפ קומדי בר' שילמו לנו 400 שקל שזו בדיחה כי התכנית רצה בלי סוף בשידורים חוזרים ובאינטרנט".

לצורך ההשוואה, קומיקאי שמופיע בליין קבוע בבר מרוויח כ-1,000 שקל על שעת הופעה. גרינברג מוסיף כי סטנדאפיסטים רבים מקבלים את המצב מחוסר בררה: "גם כשאני הופעתי במועדונים לא חשבתי שיש אלטרנטיבה. אומרים לך 'ככה זה תמיד היה ותמיד יהיה'. אבל סטנדאפיסט צריך לקבל שכר בדיוק כמו שהברמן והמלצרית והמאבטח מקבלים. זו עבודה כמו כל עבודה. בלי הסטנדאפיסטים לא יהיה מועדון סטנד-אפ".

מה היו התגובות של בעלי המועדונים כשפניתם אליהם בעבר עם הבעיה הזו?
"נפנפו אותנו. נתנו לנו הרגשה שיש כמונו עוד מאות, ואם אנחנו לא רוצים לעבוד בתנאים האלה, ימצאו מישהו שכן רוצה. הנימוק המרכזי היה שהמועדון ימשיך להתקיים גם בלעדינו".

לטענת השניים, סטנדאפיסטים כבר לא יכולים להיתלות בתקווה כי ההופעות בחינם ישתלמו להם ביום מן הימים. "פעם ה'קאמל' היה מקפצה אדירה לקריירה כי היו מגיעים לשם ציידי כישרונות", אומר מור. "היום זה כבר לא תופס. ההנחה היא שסטנדאפיסט שנכנס למועדון לא יוצא משם, והעובדה שאתה סטנדאפיסט מועדון אפילו נזקפת לרעתך".

אם כל כך רע, למה המועדונים מלאים בסטנדאפיסטים?
"המועדון הוא מלכודת הדבש הכי גדולה. אתה גם מקבל מדי פעם חלטורות והופעות חיצוניות, וגם אתה נחשב אמן בית של מקום עם שם. אתה בא, שותה בחינם, מביא חברים, יוצא מההופעה עם מספרי טלפון של בחורות. זה ממכר".

" אני לא רוצה לחזור למועדונים", מוסיף גרינברג. "הדבר היחיד שמניע אותי זה שמדובר בחוסר צדק. לא יכול להיות שאנשים נותנים את הנשמה למקום ולא מקבלים שכר, וכשהם מבקשים שכר - מראים להם את הדלת. הבעיה היא שסטנדאפיסטים רבים עדיין מפחדים לדרוש את מה שמגיע להם".

אבל לא כולם מפחדים. רודי סעדה, סטנדאפיסט ושחקן שמופיע ב"קאמל קומדי קלאב" כבר 13 שנה מודה כי המצב רחוק מאידאלי, ולמרות זאת הוא ממשיך להגיע למועדון בלילות שישי. "אני לא מקבל כסף על ההופעות במועדון, והטענה המרכזית היא שהמועדון הוא בית ספר, הוא מכשיר אותי להיות סטנדאפיסט", מסביר סעדה. "הבעיה היחידה היא מתי בית הספר נגמר, ומתי אתה מוצא את עצמך כבול למסלול לימודים שלוקח ממך את כל הזמן ואתה משקיע בו את הכול".
 

סעדה מבין את הסטנדאפיסטים שמתקשים לעזוב את המועדונים: "סטנד-אפ זה סוג של נרקומניות לבמה, זה סיפוק עצום. המועדון מאפשר את זה, אבל משתמש בסטנדאפיסטים קצת בציניות. מצד אחד אתה רוצה להיכנס למשפחה, מצד שני גם אחרי שאתה כבר חלק מהמשפחה והופך לאמן הבית, אתה עדיין נחשב תלמיד בבית ספר שלא מקבל כסף".

אז למה אתה עדיין שם?
"עשיתי הפסקה וחזרתי למועדון לפני שנתיים כדי לנסות שם חומרים חדשים שלי. אני משחק בתכניות טלוויזיה, אז לא כל כך אכפת לי שאני לא מקבל שכר במועדון, כי אני מקבל במקומות אחרים. אבל יש סטנדאפיסטים שכל החיים שלהם זה המועדון, ואותם צריך לטפח".

הבעיה מתחילה בהגדרות. האם סטנדאפיסט צעיר וחסר ניסיון שעולה על במה במועדון ונותן הופעה חובבנית בת עשר דקות אמור לקבל תשלום? ומה לגבי הסטנדאפיסטים שמופיעים כבר עשר שנים במועדון בערבים החזקים ביותר?
"צריך לעשות הפרדה בין סטנדאפיסט שיש לו מופע והשם שלו מביא קהל, שצריך לקבל כסף, לא משנה אם הוא מופיע באולם או במועדון, לבין סטנדאפיסט שהמועדון שבו הוא מופיע מביא את הקהל", אומר בן זיידל, בעלי ה"קאמל קומדי קלאב" לשעבר המתפקד כיום בתור המנהל האמנותי של המועדון.

"אם הסטנדאפיסט מרגיש שיש לו שם, והוא יכול להביא קהל שיעשה הופעה בחוץ ויראה שהוא רווחי ואז גם אנחנו נשלם לו, אבל סטנדאפיסטים שבשלים לצאת עם מופע כבר לא יופיעו באופן קבוע במועדון".
 

בזמנו, כש"קאמל קומדי קלאב" היה בבעלותך, נהגת לשלם לסטנדאפיסטים על הופעות.
"נכון, ואני חושב שאם לא הייתי משלם או משלם סכומים הרבה יותר נמוכים, המועדון היה מתקיים יותר זמן בתקופתי. הייתי צעיר ולא מנוסה וזה נראה מאוד רומנטי לשלם על ההופעות, אבל הנפילה הכלכלית של המועדון הייתה בין היתר בגלל זה".

למה הסטנדאפיסט צריך לספוג את השיקולים הכלכליים של המועדון?
"כי בשביל הסטנדאפיסט אנחנו פותחים את המועדון כל השבוע. יום שישי הוא ערב רווחי, אבל מה לגבי שאר הערבים? בימי שלישי יש לי 30 אנשים, אבל אני עדיין פותח כדי שלסטנדאפיסטים יהיה מקום להתאמן בו ולנסות חומרים חדשים. אני לא דורש מהם את ההפסדים על הערבים האלה".

מה אתה חושב על ההתאגדות של הסטנדאפיסטים?
"אבסורד ודי מיותר. מגיע להם תשלום על הופעות, אבל מי שיכול להכניס כסף בחוץ לא צריך שהמועדון ישלם לו. שחר חסון עדיין מגיע למועדון שלוש-ארבע פעמים בחודש כדי לעשות קטע של 25 דקות, והוא לא מקבל על זה שקל. כאן הוא מתאמן, זו הסדנה שלו. מי שמביא קהל בזכות עצמו - נשלם לו. מי שצריך אותנו - אנחנו לא דורשים ממנו לשלם, אבל הוא יחזיר את זה בהופעות".

הסטנדאפיסטים הוותיקים, שהצליחו "לצאת" מהמועדונים וליצור לעצמם שם, לא תומכים במיוחד בהתאגדות, אבל הם מבינים את מניעיה.
"זה היה ככה מאז ומתמיד", אומר רשף לוי. "אמנם אני כן קיבלתי כסף בתחילת הדרך כשהופעתי עם צביקה הדר על הבמה במופע 'קומדי סטור', אבל ככה זה. אני אומר את זה בצער, הייתי רוצה שהסטנדאפיסטים ירוויחו כסף, גם אני אמן סטנד-אפ, אבל יש בעיה אמיתית גם לבעלי המועדונים - יש ערבים מסוימים ואפילו עונות שלמות, שהם מפסידים כסף".
 

לוי מאמין שיש לו פתרון, לפחות חלקי, לבעיה: "הצעת הפשרה שלי היא שאם ההכנסות בערב עולות על סכום מסוים, בעלי המועדונים ייתנו אחוז מההכנסות למופיעים וזה יתחלק ביניהם שווה בשווה. כך אם אין רווחים, אין שכר".

"גם כשאני הופעתי ב'קאמל' העליתי את הסוגיה הזו בשלב מסוים, ונאמר לי שזה בית ספר ושאני צריך להגיד תודה שאני לא משלם כדי ללמוד", נזכר שגיב פרידמן. "בשלב יותר מאוחר כן קיבלתי איזשהו סכום סמלי, 1,000 שקל לחודש, על הופעות במועדון. זה היה בתקופה שסגרתי ערבים חזקים מאוד עם שחר חסון, ארז שלם, רועי לוי. אז היו קצת יותר הוגנים כלפינו".

עמדתו של פרידמן בנושא אמביוולנטית: "מצד אחד אני מבין אותם. אם אין רווחים זה בלתי אפשרי לשלם לסטנדאפיסט, והרי גם לו יש אינטרס שהמקום יחזיק כלכלית. מצד שני אם מדובר בערב רווחי ומגיעים 300-200 איש, זה לא הוגן לא לשלם לסטנדאפיסטים, הם מחזיקים את הערב".

מי שנוקט עמדה חריפה נגד זעקת הסטנדאפיסטים הוא יונתן ברק, שממשיך להופיע מדי פעם ב"קאמל קומדי קלאב" ללא תשלום, אף שהוא מחזיק הופעות רווחיות מחוץ למועדון. "מעולם לא באתי על זה בטענות כי אני יודע שהיומיים בשבוע האלה שאני מופיע במועדון משרתים אותי יותר מאשר משרתים את המועדון", אומר ברק.

"במועדון אני מרוויח במה שעליה אני יכול לבדוק חומרים חדשים, לעשות ניסויים ובעיקר ליהנות. גם אין ביני לבין ה'קאמל' מערכת יחסים של עובד-מעביד, אם אני לא יכול להופיע אני מבטל ואין בעיה. אני גדלתי במקום הזה, והמינימום שאני יכול לעשות זה לעזור לו להתקיים".

לך יש אופציות נוספות, מה לגבי הסטנדאפיסטים שמופיעים בעיקר במועדון?
"אף אחד לא מופיע שלוש-ארבע פעמים בשבוע במועדון מבחירה. מי שיש לו הופעות אחרות בכסף הולך לעשות אותן. המדיניות של ה'קאמל' תמיד הייתה שאם יש לך הופעה בתשלום - אל תבוא להופיע במועדון. אם סטנדאפיסט לא מצליח להתפרנס מסטנד-אפ, למרות שהוא בתחום כבר עשר שנים, הוא לא צריך לבוא בהאשמות לבעלי מועדונים, אלא להסתכל על עצמו קודם כול".

ברק, שסיים כעת לכתוב את המופע החדש של אלי ומריאנו, מספר כי השניים הופיעו במועדונים בחצי השנה האחרונה במטרה לבחון חומרים: "כתבנו בדיחות ורצינו לבדוק שהן עובדות, אז אלי ומריאנו, שעובדים בטלוויזיה, באו לעשות ערבים ב'קאמל' ואף אחד בכלל לא חשב על רווח כספי", הוא אומר ומוסיף: "ברור שהמצב שלי היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הייתי מקבל מאות או אלפי שקלים בשביל להופיע במועדון, זה לא הוגן לעבוד קשה ולא לקבל על זה כסף, אבל הסטנדאפיסטים צריכים להפנים שבטווח הארוך ככה מגיעים להצלחה".
 
"אני מבין את הסטנדאפיסטים, אני עבדתי ארבע שנים במועדון ולא קיבלתי שקל", אומר קומיקאי מצליח בתעשייה שהעדיף לא לחשוף את שמו, "אבל צריך להבין שכל עוד המועדון מושך את הקהל יש היגיון בכך שהסטנדאפיסט לא יקבל תשלום. הרי גם כשהולכים ללמוד משחק אצל ניסן נתיב לא מקבלים כסף על הצגות סיום שנה. ברגע שלסטנדאפיסט יש שם והוא מרגיש שהוא זה שמושך את הקהל, אז שיעשה מופע, יתלה שלט בבית ציוני אמריקה ויצא לדרך".

רועי לוי, בעלי ה"קאמל קומדי קלאב": "ברוב המקרים המועדון הוא זה שמביא את האנשים. אנשים לא באים להופעה כי יאיר גרינברג מופיע, הם באים מפני שזה ב'קאמל קומדי קלאב'.

הבקשה של סטנדאפיסטים לקבל כסף היא לא ריאלית, בעיקר כשאנחנו מקיימים ערבי חובבים ובמה פתוחה, שההשקעה בהם היא 100 אלף שקל לשנה, והם לא מכניסים כסף. מה לגבי שכר הלימוד של הסטנדאפיסטים המוחים הללו? הברמן והמלצרית לא רוכשים מקצוע פה, הם כן.

"המועדון הוא כלי להתפתחותם, הם יוצאים מכאן מלומדים ומרוויחים. המחאה הזו היא כפיות טובה בעיניי. לפני שמונה שנים, כשהקמתי מחדש את ה'קאמל קומדי קלאב' והרמתי אותו מהאשפתות, החבר'ה האלה הסתובבו ברחובות. זה מקומם בעיניי - הם מקבלים במה בלי לדאוג לפרסום, להפסדים, להביא את הקהל. הם צריכים לברך על זה. לגבי יאיר גרינברג, השקעתי בו מאות אלפי שקלים, נתתי לו ערב בו הוא הריץ מופע וקיבל אחוז מההכנסות גם כשהמופע הפסיד".

דורון פרידמן, בעלי ה"קומדי בר": "שום סטנדאפיסט שלי לא חלק מההתארגנות הזו. מדובר בכמה סטנדאפיסטים הזויים שכבר לא מופיעים במועדונים. אני משלם לסטנדאפיסטים שלי, וזה לא משנה איך ועל מה".

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום תל אביב-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...