שנאת מוות: קשה לכעוס כל שנה, כבר 16 פעמים
אני יודע שכעס לא טוב לבריאות, אבל כשאני שומע על העמותה החדשה שקוראת לשחרורו של יגאל עמיר, אני מצטער שאני לא בריון ימני של שנות ה-90
והנה חידה:
מתי יצטרף לנשיא לשעבר ראש ממשלה לשעבר? התשובה בסוף המאמר.
סוף-סוף הוא הגיע, הוא נחת כאן, הוא שלנו והוא נוצץ ומבהיק! דוח סבא"א (קיצור של "הסוכנות לאיומים איראניים
מה יעשו אתם עכשיו? אנא יפנו? מי ישאל אותם ביום ראשון מה המשמעויות העמוקות של דוח סבתא? מי יספר לנו בכל בוקר שחיל האוויר לא יכול להגיע לכל נקודה, וחבל?
הכוונה לכל אלה שאין להם מושג אמיתי, אבל בכל זאת מתראיינים תחת כל עץ רענן ומסבירים מה יקרה ומתי. הם מתחלקים לשתי קבוצות משנה:
הפוליטיקאים והגנרלים שידעו פעם משהו
מדובר בקבוצה שפעם הייתה קרובה ליוסק'ה בהנהגה והיה לה מושג מה אחמדינג'אד אוהב לקינוח. כבר שנים הם מנותקים מכל מידע, אבל מספרים לעם בציון כי יום הדין קרב ושייכנסו מיד לממ"ד.
הפוליטיקאים שמעולם לא ידעו כלום
זו הקבוצה הכי ביזארית. מדובר באנשים שמעולם לא ידעו דבר, פוליטיקאים שאולי היו חברי מועצה בשלומי. עדיין הם ישמחו להגיע לכל ריאיון ברדיו ובטלוויזיה, שם יספרו על הפריסה של הכורים באיראן ואיך זה ישפיע על הממטרות במזכרת בתיה.
שר הביטחון שלכם נורא כועס על כל התבטאות של ראש מוסד לשעבר, אבל שמח השבוע לבשר לנו שאם תהיה מכת נגד, היא לא תכלול 50 אלף הרוגים, אפילו לא 1,000. מדובר על פחות מ-500. לכל המאושרים תישלח הודעה הביתה או לבית הקברות הקרוב לביתם. בהצלחה.
בתוך כל הכאוס הזה מצאו השניים זמן להסתודד ולספר איש לרעהו כמה הם לא סובלים את נתניהו. אני לא נמנה עם חסידיו, אבל גם סרקוזי הוא לא משהו בעיניי. מעבר לזה, תספרו לנו משהו שאנחנו לא יודעים.
באופן עקרוני לאף אחד אין מושג מה יקרה. באופן פרקטי, אותו דבר. הייתי מסתמך על דבריה של אורית מהעיירה חצור הגלילית שטוענת שלפי הנומרולוגיה השם של נתניהו הוא בערך חצי מהשם של אחמדינג'אד ולכן יהיה סבאבא. או שלא. הריאיון המלא יהיה בכל תכניות הבוקר ב-11 ל-11 ל-11.
קשה להיות עצוב 16 פעם רצוף. קשה כבר גם לכעוס. אני מנסה כן, כל שנה לכעוס מחדש. אני יודע שכעס לא בונה, לא פותר ולא טוב לבריאות, ובכל זאת, כשאני מבין שלכבוד חגיגות ה-16 קמה עמותה חדשה שקוראת לשחרורו המוקדם של החלאה עמיר, אני לא יכול שלא להצטער שאני לא בריון ימני של שנות ה-90, כזה שיכול לסגור עניין עם הרוצח בלי יותר מדי צדק.
אבל הנה רעיון: בואו נקים אנחנו עמותה, עמותה הקוראת להיפרדותו המוקדמת מהצפוי של יגאל עמיר מהחיים, בעברית קוראים לזה עונש מוות (עדיף מאוחר מאשר לראות אותו מתראיין ביומן שישי), ונביא תגובה ציונית הולמת לכל הזבלים מסביב, שחפצים לראות אותו מתייחד עם אשתו, בנו ואמו המקסימה. אמן כן יהי רצון, במהרה בימנו וכל הבולשיט הזה.
הנה תקציר הפרקים הקודמים: לקחנו קרוון לטיול באיטליה. הייתה חוויית חיים לצד חוויות בלתי הפיכות למזכרת. אני רוצה להתמקד שוב בקמפינג, אותו מקום שאליו אתה מגיע בסיומו של כל יום טיול כדי למלא את המצברים של המלון הנוסע, לרוקן את השירותים, להתקלח כמו בן אדם ולצפות במנהגיהם המוזרים של הגרמנים שעברו זמנית לאיטליה.
אחרי שעברת את שלב ההרשמה, שילמת איזה 40 אירו, אתה עט למקום החניה שקצבו לך ומתחבר מיד לחשמל. קשה לתאר את האושר שחוצה את גופך ברגע שהמנורה הקטנה בקרוון נדלקת ומאשרת שאכן יש לך כרגע 220 וולט. מעולם לא ייחסתי חשיבות לכמות הוולטים אתם אני חי, מאז הטיול הזה התהפכתי לגמרי ואני מעריץ כל ואט.
ברגע שאתה מחובר לחשמל אתה מרגיש חלק מהקהילה, אתה מרגיש שייך למשהו. נכון, גם כשאתה לא מחובר, והמקרר, החימום, הגז - כולם עובדים על מצבר האוטו - הכול בעצם אותו דבר אבל התחושה, הו התחושה... החיבור ל-220 הוא רגע מזכך שאותו אני מנסה לשחזר מאז שחזרנו לארץ, אבל מהר מאוד התברר לי שבחיי היום-יום כולנו 220, כולנו אחים לאותה משוואה ומשלמים על זה, מהחודש הבא אפילו יותר.
דבר חשוב נוסף שלמדנו מהשהייה בקמפינג הוא הוויתור על הקמפינג. נכון, כל הרעיון הוא להגיע למקום מוגדר, מלא חצץ וגרמנים, להתחבר לחשמל ולחשוב על עתיד יותר טוב אבל מנגד, יש אופציה אחרת: מהר מאוד התברר שהקרוון מסוגל, יכול ורוצה לחנות גם בחניה של בתי מלון די יפים שהיו ממש קרובים לקמפינג.
כן חברים, אחרי שהפנמנו את האופציה הבלתי ירדנית הזו, הקרוון שלנו חנה לא מעט בבתי מלון חביבים למדי ולכמה שעות לא התרכזנו בפינוי המים השחורים וכמה קשה יהיה להגיע למקלחת הציבורית בקור של איטליה. נכון, בלילות הללו לא הגשמנו את החלום הבורגני של בית מלון נוסע אבל מנגד, החליפו לנו מצעים או יותר נכון - היו לנו מצעים. חוויה מרגשת בפני עצמה. בשבוע הבא - פירנצה ובית השימוש שנקרא מילאנו.
אני: כלב, אני חושב שאתה צריך לעבור קולונוסקופיה.
כלב: למה? לא מספיק הורדתם לי את הביצים לפני חודשיים? לא כואב לכם הלב קצת? איפה קדמן כשצריך אותו באמת?
אני: כמות היציאות שלך מדאיגה. זה יהיה לא אחראי להמשיך לתת לך להטיל את יציאותיך ככה בעולם בלי לבדוק את מערכת העיכול.
כלב: הדבר היחיד שצריך לבדוק זה את הכשירות שלך לנהל כלב בישראל. זוז, אתה מסתיר לי את גילה קצב ואת הכלב המרכזי בפרשה.
אחמדינג'אד. השאלה רק אם הוא יכול לחדול לקרות בשבוע הבא.
החוק של חברי הכנסת ביילסקי ומוץ מטלון, לפיו יוכפל העונש על עברייני תאונת פגע וברח, הוא בשורה ענקית ומלבבת. 14 שנים במקום שבע זו התחלה של משהו לרוצחים האלה.
עדיין, הם ימשיכו להרוג ולהפקיר ולברוח ואנחנו נמשיך להתפלץ ולגלגל עיניים.
התשובה:
זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שאם אולמרט ייצא זכאי , צריך אולי לסגור את המשטרה והפרקליטות. שבת שלום!
meroz.guy@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם