ים השכיב מרע: ים המלח כמשל של ירושלים
ים המלח הוא גם הבריכה והמשל של ירושלים. כראוי לעיר הנצח זהו מקווה עתיר קדושה ושמשים שיש בו סגולות מרפא לספחת ולאריכות ימים, אך גם חשש למים מאררים
יום חדש אינו דומה לאמש/ועתיד מזהיר צופן לה המחר
("עין גדי", איתן פרץ)
ואז, שנייה לפני שפורצת האפוקליפסה האקולוגית הצפויה מראש, וים המוות המלוח (כולל אכסניית הנוער של עין גדי) נבלע בחיק בולען ענק, אני לוחץ על האפליקציה החכמה של הסלולרי הנבון, מסמס בזריזות את שמה של הימה המלוחה חסרת המוצא למספר 2244 והישועה הפלא עולמית השביעית מתרחשת:
הטאג' מהאל מתמוטט, מניית הסטונהנג' נופלת, החומה הסינית קורסת, נציגות ישראל בוול~סטריט מזנקות בטירוף, הקניון הגדול טורף את עצמו מרוב ייאוש ורק השלולית המלוחה המתייבשת של ירושלים מגיעה למקום הראשון.
הגביע הוא ללא ספק שלנו, ציפור הדוכיפת הלאומית פוצחת בציוץ מנצח, טל ברודי קופץ עירום אל המזרקה המשופצת של אגם בכיכר דיזינגוף, ברקת מודיע על תכנית חומש חדשה של הרכבת הקלה למעיינות עין פשחה. כבוד הנשיא, מר שמעון, מחבר חמשיר, וחתן המקרא לנוער מכה בגונג ופותר את השאלה הזהה: "היכן נכתב במקרא עמק השִׂדִים והיכן נאמר ים הערבה?" (בראשית יד, ג ויהושע ג, יב).
ועכשיו ברצינות: המחשבה שניתן להציל את השכיב מרע הסביבתי של המדינה באמצעות מסע יחסי ציבור, שיפוץ תדמית עולמי והצבעה היסטרית בפייסבוק דומה לרעיון שאפשר להציל גוסס ולהשיבו לחיים בסיוע חשפנית נטוריסטית, שתגיח מצילום קבוצתי תורני של ספנסר טוניק ותחולל לפניו בריקוד בטן במחלקה לטיפול נמרץ של שערי צדק.
על פי אותה התנהלות תודעתית משובשת אפשר להציל את הכינרת בעזרת מופע מקלחת ציבורית של בר רפאלי, או לשוב ולהחיות את ימת המוות בתמורה לשחרור עוד אלף אסירים ביטחוניים עם דם על הידיים ורצח עתידי נוסף בעיניים. אחרי הכול, ים המלח עדיין חי ואין מחיר שבעולם שאינו שווה את הצלתו.
במכלול המהלכים הללו נחשפות ערכות חשיבה הבלותית, שניתן לכנותן מאגיה של פי~אר בעידן דיגיטלי. מישהו ממציא סיסמה, פותח דף בפייס, מקים בלוג, מוצא דוגמנית, מזווג אותה לידוען ריאליטי ומארגן את הקומבינה שתכסה על ערוותה של הזנחה ממושכת. במשך שנות דור ביצעה מדינת ישראל שורה של מעשי ניצול מגונים באוצרות הטבע שנפלו ברשותה, אבל עכשיו היא תכניס אותם לצנטריפוגה של מכונת הכביסה המטהרת עם הכדור האקולוגי, וגם תתלה אותם לייבוש כפלא עולם רענן.
אפקט הריכוך והבישום הנפלא של המקסימה פרפיום מג'יק בבקבוק הפלא הוורוד (בייבי-טאץ') לעור הטוסיק הסנסטיבי של התינוק - יושג. הבולענים הרשעים של הים המתפרע ייעלמו כלא היו, ממש כמו פרסומת למרכך כביסה רומנטי בבקבוק "סוד" ענק לכל המשפחה.
ההכרה שדבר מה בולעני בעליל קורה לתודעה של המדינה, ודעתה הולכת ומתבלעת, עולה מניתוח של מסעי יחסי ציבור בעידן הדיגיטלי. אחת התופעות המציינות את העידן הזה היא יחס הפוך בין סביבת עבודה מדכאת וכולאת של המרחב הווירטואלי ובין שומרי מסך מרהיבים עד אקזוטיים ממש. ככל שהתרבו הדגים הצבעוניים באוקיינוסי האקווריומים של הניידים, ככל שפרחו בהם מטאורים ומפלי אבק כוכבים, סחלבים בפריחה מואצת וציפורי שיר, כך הלך ונשקף החשש שהבריאה האמיתית תיעלם, או תהפוך לאתר מרושת.
ים המוות הולך ונדמה אפוא לתקליט פוסט~מורטומי של איימי
אבל ים המלח הוא גם הבריכה והמשל של ירושלים. כראוי לעיר הנצח זהו מקווה עתיר קדושה ושמשים שיש בו סגולות מרפא לספחת, לראומטיזם ולאריכות ימים, אך גם חשש למים מאררים. רוצה לומר: ירושלים לא יכלה לספח לעצמה ים רגיל שיש בו מצילים וחסקות, משתזפות טופלס ואבטיחים; היא הייתה מוכרחה ים מיוחד, מרוחק, נסוג ומתפוגג.
בדיוק כמו ים המלח, ירושלים היא תמונת כרזה לפלא עולם היסטורי מסוג "נדמה לי", וככל שבלון הפוסטר מתנפח ותמונת הגלויה של שומר המסך נעשית מושכת יותר, כך המציאות שמאחוריה שוקעת בעליבותה. בדומה לים, ירושלים של עידן ברקת נעשית כרך בולעני והיא נסוגה לכלל עיירה חרדית~מיעוטית~ערבית בעידן העות'מאני של עבדול חמיד.
בדומה למלח, היא אמורה להכשיר ערכת הזנחה, ניצול ושטיפת מוח גבאית מתמשכת. ובדומה לגורלו של הים הגוסס, גווייתה צפויה לשלשל את מכת המצלצלים שלה לכיסו של טייקון מלונות, שישתין בקשת ממלוכית מחלון הפנטהאוז שלו על נוף הקדומים של העתיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם