ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

"הרופא אמר לי שאוכל לשחק ברידג', לא כדורגל"

שוערה המצטיין של מכבי שעריים, יונתן רובין, מתאושש מפציעה חמורה ברגל שגמרה לו את הקריירה. רובין: "חבל שכבר סיימתי את התואר במינהל עסקים. צריך לדעת מתי להיפצע

"אחרי הניתוח אמרתי לרופא שאני רוצה לחזור לשחק כדורגל. הוא אמר לי שאוכל לשחק, וכל כך שמחתי. אחרי כמה שניות הוא הוסיף: תוכל לשחק ברידג', לא כדורגל".

 
חודש אחרי הפציעה הקשה ברגלו, שוערה של מכבי שעריים יונתן רובין לא מפסיק לחשוב על המשפט שאמר לו ד"ר מתתיהו נוף, ראש היחידה של כף הרגל בבית החולים "אסף הרופא". "חשבתי שהרופא מתלוצץ, אבל הוא היה רציני מאוד", מסכם רובין.

לא כך ציפה רובין, בן 30, לפתוח את העונה בקבוצה שמתמודדת העונה על עלייה לליגה א'. בסוף העונה שעברה הוא קיבל את אפודת השוער הראשון והספיק לעמוד בשער בשלושת המחזורים הראשונים העונה בהם שעריים לא איבדה נקודות.

יממה לפני ערב יום כיפור יצא רובין ברכבו מהעבודה באזור אשדוד, כמקדם מכירות בחברת מרלבורו, ונסע לרחובות לאימון מסכם לפני המשחק מול הפועל מבשרת ציון. היה זה עוד יום שגרתי, עד אותו רגע שככל הנראה סיים לו את הקריירה מוקדם מהצפוי.

במהלך האימון נפגע רובין ופציעתו התבררה כחמורה מאוד: שבר בשני הפטישונים ברגל ימין (אלה שמחברים את כף הרגל לקרסול, העצם שבולטת בשני הצדדים). רובין עבר ניתוח קשה והותקנו לו ברגל שבע פלטינות ושלושה ברגים. "תהיה לך הגבלה בתנועה, אבל אולי יקרה נס, ברפואה אין לדעת", אמר לו רופאו.

פגשנו בתחילת השבוע. רובין מגיע מביתו שבפתח תקווה מלווה בבן דודו פדרו, על תקן הנהג הזמני. רובין אינו יכול לדרוך על רגלו הימנית שמגובסת מהברך ומטה. יש לו עוד קצת פחות מחודש להיות במצב הזה עד שיורידו את הגבס. בינתיים הוא מתנייד למרחקים קצרים בקביים.

"זאת הייתה שטות אחת גדולה להיפצע כך באימון", הוא אומר כאילו רוצה להחזיר את הגלגל אחורה בזמן. "היה לנו משחקון פנימי, השחקנים בקבוצה היריבה נתנו פס ויצאתי באמוק לכדור, באתי עם הרגל ההפוכה והגוף המשיך קדימה, כף הרגל נתקעה בדשא והקרסול נשאר מאחורה".

חבריו לקבוצה חשבו שמדובר בפציעת

ספורט שכיחה, במקרה הכי גרוע, כך סברו, זה קרע ברצועה הצולבת. "המאמן מנחם איריס אמר לי כדי להרגיע אותי 'אל תדאג יוני, זה נקע', גם החבר'ה ניסו להרגיע אותי. הביאו לי את הספריי פלא וגם זה לא עזר.

"כאב לי נורא. אמרתי לשחקנים שלפי הרעש בזמן הפציעה שברתי את רגל בצורה רצינית. הצרחות שלי היו כמו צרחות של לידה, הפנים של השחקנים נהיו לבנות, כולם שמעו את השבר. הייתי גמור. רצו לפנות אותי לבית החולים 'קפלן' עם הרכב של היו"ר, אבל לא יכולתי לזוז. בסוף הזמינו אמבולנס. השחקנים לא יכלו לחזור לאימון והוא הסתיים מוקדם מהצפוי", מתאר רובין.

איזה תמונות רצו לך בראש?
"הרבה תמונות. קודם כל פחדתי ממקום העבודה הקבוע שלי בחברת מרלבורו, אחר כך חשבתי מה הקבוצה תעשה ואיך היא תסתדר בלעדיי. כולם היו מודאגים, מה עושים עכשיו, אבל הם הסתדרו מהר מאוד וטוב שכך".

כבר השלמת עם זה שאולי לא תוכל לחזור יותר לשחק כדורגל?
"אם זה מה שכתוב למעלה אז כן, אני אוותר על מה שאני אוהב. הבריאות יותר חשובה. אולי בעונה הבאה אני אחזור על תקן מאמן שוערים ואעזור לקבוצה באיזושהי דרך. אחרי שאני אוריד את הגבס אדע, עוד לא תליתי באופן סופי את הכפפות אם כי אני סקפטי מאוד שאוכל לחזור לשחק. כשאתחיל את הפיזיותרפיה אדע יותר טוב איפה הדברים עומדים".

זאת פציעה לא נפוצה אצל ספורטאים.
"העניין הוא שנפצעתי ברגל ימין, הרגל הדומיננטית. עושים איתה הכל, ואם יש הגבלה בתנועה זאת בעיה. אחרי הניתוח שאלתי את הרופא אם תהיה לי הגבלה בתנועה, והוא אמר שאנחנו לא יכולים לדעת מה יהיה בעתיד לגבי התנועה של הרגל משום שזה אינדיבידואלי אצל כל אחד. אני מכיר מישהו שעבר פציעה דומה והוא לא חזר לשחק".

אם כך המחשבות על פרישה קרובות מתמיד.
"אני לא ילד. אשתי גם חלק בעניין והיא לא מוכנה לשמוע יותר על כדורגל. היא אמרה 'אפילו כדורגל בטלוויזיה אתה לא תראה, שלא תיפצע לי עוד פעם'".

ביש המזל רודף את רובין עוד מהעונה שעברה. כזכור, אשתקד יצא רובין לכדור גובה ונחת על הראש. התוצאה: זעזוע מוח קל והשבתה ממשחק למשך שבוע וחצי.

"אני מתכוון להתחיל ללמוד בקורס מאמני שוערים", הוא אומר כעת, "מבחינה מקצוענית כנראה אוותר על כדורגל, קשה לי להאמין שאוכל לחזור לאותה היכולת. המחסום הפסיכולוגי גדול, אבל נראה לי שאמשיך לשחק עם חברים".

עד גיל 13 רובין בכלל עסק בהתעמלות קרקע ואף היה אלוף הארץ בסוס סמוכות, מתח ובתרגיל הקרקע. אחיו הבכור, שהיה גם הוא מתעמל, המליץ לו לפרוש כי אין בהתעמלות כסף, וכך התגלגל רובין לכדורגל.

בתחילה התאמן במ.ס. אשדוד והיה שוער שני בתקופת הגלאקטיקוס של אשדוד (עם רביבו, זוהר, טלסניקוב) ומשם נדד לקבוצות בליגות הנמוכות. 

שלוש שנים רובין לא שיחק בצורה מקצוענית כדי להשלים את לימודי התואר במינהל עסקים, ולכדורגל הוא חזר לפני שנה בשביל הכיף. היו"ר מוריס שביט פנה אליו שיהיה השוער השני. העונה כבר הפך לשוער ראשון עד שנפצע.

יונתן, איך אתה מרגיש היום?
"בסדר. קצת משעמם לי, אני קורא ספרים".

מהו הספר האחרון שקראת?
"'משחק מכור' של רם אורן. בסוף עוד יגידו שאני כדורגלן משכיל".

יש יתרונות בלהיות פצוע.
"כן, רק חבל שכבר סיימתי את התואר במינהל עסקים. צריך לדעת מתי להיפצע".

לפחות אתה מתלוצץ, זה כבר טוב.
"מה יש לי לעשות, אני כבר משתגע בבית".

מה אתה מאחל לשעריים?
"שיעלו ליגה, והם יעלו. הם רק צריכים להאמין בעצמם. עם הסגל הקיים, המאמן, ההנהלה והאוהדים אין סיבה ששעריים לא תעלה ליגה".

מחליפו של רובין הוא משה והבה, שמספר: "השתדלתי להיכנס מהר לעניינים. שעריים נתנה לי את האפשרות להיכנס כמה שיותר מהר והכי טוב שאפשר. השחקנים והנהלת הקבוצה מדברים על יונתן רק דברים טובים ומשבחים אותו, מצער אותי שבסיטואציה הזאת הגעתי לקבוצה".

על השתלבותו המהירה אומר והבה: "איך שהגעתי הרגשתי את החום והאהבה של המאמן, השחקנים וחברי ההנהלה. הם נתנו לי להרגיש שאני בשעריים הרבה זמן וכל מה שרציתי קיבלתי.

"זה גורם לי לתת לא 150 או 200 אחוז אלא 800 אחוז יותר ואני שמח שזה ככה. מבחינתי אני מוכן להישאר בקבוצה כמה שהם צריכים. התאהבתי במקום ובאנשים, כיף לי, וכשאני מרגיש ככה אני מוציא מעצמי יכולות שאני אפילו לא מאמין שיש לי אותן".

בשבוע הבא והבה יינשא לחברתו נעה, אחרי שנה וחצי של זוגיות. "זאת שנה בסימן התחלות חדשות מכל הבחינות", הוא מסכם, "הקמת התא המשפחתי והקבוצה, וזה כל החיים שלי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...