הישראלי שהשתתף במשט האחרון: "רק מאבק כזה יפתור את הבעיה"
הישראלי היחידי שהיה לפני שבוע וחצי על סיפון "משט החופש" בדרך לעזה, היה הסטודנט החיפאי מג'ד כיאל, שרואה בישראל אויבת לכל דבר. "אני נגד הציונות וגאה בכך. לא בחרתי להיות ולחיות כאן", הוא מצהיר בראיון מיליטנטי
מג'ד כיאל צילום: עצמי
כיאל, כיום בן 20, אמור לסיים השנה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. אף על פי שהוא יליד העיר חיפה, ושהתחנך בה כל שנותיו, הוא לא חושש לומר בגאווה שיעשה הכל על מנת להשיב לעם הפלסטיני את האדמות שלהגדרתו נגזלו ממנו בזמן הקמת מדינת ישראל. "אני נגד הציונות", מבהיר כיאל בהתרסה, "וגאה בכך".
לא חשבתי פעמיים
מצעיר נמרץ וכמעט אנונימי, הפעיל בתנועת בל"ד לאורך השנים, יצא כיאל בסוף השבוע הקודם מאלמוניותו. כששלחו אותו הוריו ללמוד בירושלים, קיוו כי יתמקד שם בלימודיו, יצליח לסיים את התואר הראשון בטרם ימלאו לו 21 שנים, ויניח בצד את פעילותו הפוליטית. אולם הם התבדו. כאשר התברר להם שבנם נמצא על ספינת המשט לעזה - לא ידעו אם לדאוג מהגלים בים, או מהגלים שיצר הסיפור הזה.
אולי זו לא הפתעה מוחלטת שכיאל היה בין משתתפי המשט לעזה.
כמי שגדל והתחנך בביתה של סוהיר, המשמשת מזכירת תנועת "עדאללה" לזכויות אדם, הגישה הלוחמנית לא זרה לו.
עד לפני שנתיים היה פעיל בבל"ד, אולם לדבריו, כעת הוא לא משויך לתנועה פוליטית כלשהי. "אני פועל בשקט", הוא מספר בראיון מיוחד ל"זמן חיפה". "אין לי צורך בתנועה פוליטית, העיקרון והרעיון הם שמנחים אותי. אנחנו קבוצה של פעילים מכל מיני תנועות, שמבקשים ליצור סוג של פעולה פוליטית חדשה, שנועדה למימוש מטרות גדולות".
ספינות המשט צילום: דובר צהל
על ההחלטה לצאת למשט, כך הוא מספר, לא גילה לאיש. גם ההורים לא ידעו דבר וחצי דבר. "הם לא הופתעו שאני שם מבחינה רעיונית. הם הופתעו פשוט מכיוון שלא ידעו על כך. אמא שלי חששה מהים, ומהעובדה שאצטרך להישאר במאסר".
איך החלטת לצאת למשט?
"פנו אליי, וישר השבתי בחיוב. לא חשבתי פעמיים. ההחלטה לצאת הייתה של פעילי שלום מארצות הברית, מקנדה, מאוסטרליה, ממצרים וממדינות באירופה. הכל היה בשקט, בלי יחסי ציבור מקדימים. לכן לא ידעו עליה, וזה היה בהפתעה מוחלטת לכולם".
תכננת לצאת למשט כזה?
"כל הזמן. החלום שלי, וזה מה שאני חושב שיהיה בסוף - שיצאו ספינות של נוער פלסטיני למשטים, באמצעות ספינות שיהיו בבעלותנו. למעשה אין סיבה שלא אעשה את זה שוב, הרי המאבק הזה מספיק חשוב. אני מאוד מקווה שייווצר מצב מתאים שנוכל לצאת עם סירות שלנו, על פי העיקרון של נוער פלסטיני שישבור את המצור על עזה".
לדברי כיאל, ההנהגה הישראלית לא היא שמפריעה לו, אלא רק קיומה של ממשלה ציונית. "זו בעיה גם של כל יהודי שחי בארץ", הוא מציין.
"ההנהגה הזו רוצה להשאיר את כל העם היהודי בטראומה, במלחמה מתמדת, בטענות שהערבים רוצים לזרוק את היהודים לים. מה שמפריע לי בציונות, זה שכיישות היא גירשה מהבית עם אחר, על חשבון הקמת המדינה היהודית".
פיתרון פוליטי זול
אז למה אתה נשאר כאן. תלך ללמוד בירדן?
"אף אחד לא עושה לי טובה. הם גזלו מאתנו ממשפחתי ומהעם שלי עשרות ומאות אלפי דונמים של אדמה, כשסילקו אותנו מכאן, ואני כפלסטיני רוצה ללמוד ספרות שלי, היסטוריה שלי ולא את הרמב"ם. זה לא מעניין אותי".
מג'ד כיאל צילום: עצמי
אז אם אתה לא מרגיש שייך לכאן, אתה יכול לחיות במדינות אחרות באזור.
"הקונפליקט הוא לא רק האדמה. אני לא יכול להיות ישראלי, מכיוון שכאן מנסים למחוק את בסיס קיומי".
למה אתה בעצם נלחם עבור ערביי עזה, בעוד שאתה חי כאן בחיפה השייכת למדינת ישראל?
"הם חלק מהעם הפלסטיני שאני נמנה עליו, שאני חלק ממנו, לפני שאני כל דבר אחר. רק מאבק כזה יפתור את הבעיה, ולא שום הסכמי שלום על הנייר, ולא משא ומתן עם אבו מאזן. לא הקשר הביטחוני, ולא הגבולות יביאו לשלום. כל זה בולשיט. מה שכן יכול להביא שלום - זו ההבנה ההדדית בין אנשים, שהתודעה שלי מבוטלת על ידי האחר.
"שיכירו בבני משפחתי שלא נולדו בחיפה, אך נאלצו לעזוב את הכפרים שלהם. כל ההסכמים האחרים הם פיתרון פוליטי זול. בסוף הם יתפוצצו שוב. גם אם זה ייקח 10 שנים או 20 שנה. כל עוד ימשיכו לחיות תחת כיבוש, ולא יכבדו את אלה שזכותם לחזור למולדתם, לאדמתם - לא יקרה כאן כלום".
ושוב, עם כל כך הרבה טענות כלפי המדינה, למה אתה לא עוזב?
"לא בחרתי להיות ולחיות כאן, לא עשיתי בחירה פרטית שלי. אני לא היגרתי לכאן מירדן, זו המדינה ותושביה שהיגרו לכאן. נוצר מצב אבסורדי, שאני כאזרח נכפית עליי האזרחות שלי. מדינת ישראל היא זו שצריכה לעשות הרבה, על מנת להחזיר לי את מה שלקחה מהמשפחה שלי ומהעם שלי. אני לא רוצה ביטוח לאומי ולא כלום מהמדינה, שרק יחזירו את מה שלקחו".
אם נרצה אין זו אגדה
מעבר למשט, יש לכיאל עוד תוכניות רבות נוספות: הוא לא מסתפק רק במשט להסרת המצור על עזה, וסבור שיש לעם הפלסטיני זכות כמו ללוחמי הדמוקרטיה במצרים. הוא חולם על "הפלת שלטון האפרטהייד של הגזענות", לטענתו, ומבקש "ליצור שלטון דמוקרטי אמיתי, שמתייחס לאזרח כאזרח. מדינה חילונית שלא תפלה את אזרחיה על בסיס דתם, כמו בכל מדינה נורמאלית בעולם".
מג'ד כיאל צילום: עצמי
למה אתה לא נלחם על העקרונות הללו ממקום אחר, כמו ארגונים אחרים?
"אני יודע שהמציאות כאן לא תשתנה, אם לא נילחם על הצדק. הרעיון של מדינה לשני עמים לא יחזיק, מכיוון שבאמצע תעבור גדר, וזה כבר אומר בעיה. אז מה נותר לנו? רק להילחם על הצדק, ואני מאמין שאם נרצה - אז אין זו אגדה. אני מאמין שאם אלך אחרי המצפן שלי - אגיע רחוק".
כיאל סבור שבגלל שהעם היהודי הוא זה שחדר לתוך הבית הפרטי שלו, לתוך המועדון שלו, עליו לפנותו ראשון. "אם נמשיל את המדינה למועדון חברים, אז הם אלה שפרצו לבית שלי והחלו להשתמש במתקניו. עשו שיפוץ הרחיבו. אם אני אסע לירדן כדי להילחם משם - זה לא יצליח. אני חייב להילחם על הבית שלי מתוך תוכו".
אז עזיבה מבחינתך היא לא אופציה?
"להישבר תמיד אפשר. חשבתי להגר לא רק לארצות ערב, אלא אפילו לאירופה, אבל באותה שנייה אני יודע ומרגיש שאני לא אוכל לצאת מכאן ולעזוב את העם שלי - העם הפלסטיני. כאן אני חי נושם, פוגש את החברים שלי בקפה, כאן אני נלחם על הזכות שלי לחיות כאן בכבוד".
אז תלמד לחיות עם המציאות הזו, מכיוון שאין לך הרבה ברירות.
"אין שום סיבה שאחיה את המציאות הזו, שהוכתבה לי. כדי להמשיך לחיות את המציאות הזו - אין טעם לחיים. אנחנו נולדנו כדי לחיות, להמשיך את האידיאלים של צדק ואושר. יש מי שמרוצים רק מאוכל מעבודה, זה לא אני. ככה אין טעם לחיים. אני מבטיח שאילחם עד הסוף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם