שלוש שנים לכהונת ברקת: האם הוא ייבחר שוב?
לפני שלוש שנים נבחר ניר ברקת לראשות עיריית ירושלים, שואף להצעיד את העיר לפסגות חדשות. היום, שנתיים לפני הבחירות הבאות, עתידו לוט בערפל. האם קידם את החינוך, שיפר את הניקיון ודאג למקומות עבודה, והאם החילונים יישארו נאמנים לו?. מה שבטוח: בשנתיים הבאות הוא צריך לעבוד הרבה יותר קשה
"הבירה חוזרת לידיים חילוניות" ו"החילונים הצביעו ברקת" היו רק חלק מהכותרות שעיטרו אז את אתרי האינטרנט והעיתונים אחרי הבחירות, בידיעות שתיארו את הניצחון כהפתעה. התחזיות היו פסימיות, בעיקר אחרי קדנציית בכורה של חרדי כראש עירייה. אך בתום לילה של ספירת קולות, האיש שהקמפיינרים שלו הגדירו אותו כ"תקווה" נכנס ללשכה בכיכר ספרא כשכולם מסביב מייחלים לשינוי.
שלוש שנים לאחר שברקת נבחר לרשת את מקומו של אורי לופוליאנסקי, נראה כי הוא יכול לזקוף לזכותו רשימת הישגים לא רעה. אך נקודת הציון הזו מזכירה כי נותרו רק עוד שנתיים בלבד עד לסבב הבחירות הבא ברשויות המקומיות, והתמיכה הגורפת שקיבל מהציבור החילוני בבחירות הקודמות כבר אינה מובטחת כבעבר.
"הניצחון שייך לאלה בימין ואלה בשמאל, הניצחון שייך לדתיים ולחילונים. הערב הזה מוקדש לכל מי שרואה בירושלים את ביתו וכל מי שנאלץ לעזוב את ירושלים אבל רוצה לשוב אליה", הצהיר ברקת בערב שבו נבחר לתפקיד וגבר על מאיר פרוש המתחרה. אך כלל לא בטוח שיצליח לשחזר את ההצלחה ולזכות גם בקדנציה עירונית שנייה.
"בסוף, ביום הבחירות, הציבור שואל את עצמו האם אחרי חמש שנים אני נמצא במצב יותר טוב או פחות טוב תחת ראש העירייה", מסביר איל ארד, איש יחסי ציבור ויועץ אסטרטגי שמנהל היום קמפיינים עבור העירייה. "בחירות של מועמד חדש הן בחירות של דיבורים והבטחות, ובחירות של מועמד מכהן הן בחירות של מעשים. בבחירות הבאות ברקת יציג את רשימת ההישגים שלו ובינתיים, אחרי שלוש שנים, ברור שאנחנו במצב יותר טוב ויש שיפור ממה שהיה".
ברשימת ההישגים של ראש העירייה כולל ארד את נושא החינוך, סוגיה מרכזית בקמפיין הבחירות של ברקת מ-2008. "זה הנושא המרכזי שבגללו הוא נכנס בכלל לעניין ועזב את העסקים שלו. כבר השנה נרשמה עלייה של ארבעה אחוזים בזכאות לבגרות ברמה העירונית אחרי שנים של נסיגה, דבר שנובע מהכנסת שיטות ניהול ממוקדות והבאת תקציבים לעיר", אומר ארד.
גם רבקה שרגא, בעלת משרד לייעוץ תקשורתי ויחסי ציבור וירושלמית מדורות, רואה בחינוך מהגיל הרך נושא שימלא תפקיד מרכזי במערכת הבחירות המקומית הקרובה. "ברקת צריך להמשיך בצעדים שהוא עושה, להעמיק אותם ולהביא עוד תקציבים לעיר כדי לפתח את התחום", היא שוטחת את משנתה.
"הוא צריך להפוך את מוסדות החינוך בירושלים לאחד הדברים המיוחדים והמפוארים בארץ. בינתיים הוא הצליח בעיקר לעצור את הנסיגה ואת ההתפרקות של החינוך הממלכתי בעיר, והתחיל בצעדים יפים, אבל צריך להעמיק אותם". בין המשימות העתידיות מציינת שרגא בניית תכניות מיוחדות והקמת בתי ספר ניסויים וחדשניים. "אי אפשר לצפות שביום אחד יסגרו את הפערים, אבל כשמסתובבים בתל אביב רואים כמה שמשקיעים שם יותר, וצריך להמשיך את התהליך שברקת התחיל פה בעיר", היא קובעת.
יתרון נוסף שיאפשר לברקת לזכות בקדנציה נוספת, אומר ארד, הוא החייאת מרכז העיר. "פתאום רואים בירושלים רובע של מסעדות, כמו שאנחנו רגילים לראות בערים באירופה, ותרבות בילוי מאופקת, שונה מזו שבתל אביב", אומר האסטרטג. "ירושלים הפכה להיות עיר ואירועי התרבות פה, שהם תוצאה של מדיניות נכונה והקצאת כספים, שמה את ירושלים על מפת התרבות. זה נושא שהיה חשוב לירושלמים
ארד מוסיף כי "יש כמובן גם דברים שלוקחים יותר זמן, כמו תעסוקה, שזה נושא שעובדים עליו לטווח ארוך. יש למשל את מרכז העסקים הראשי בכניסה לעיר, סמוך לתחנה המרכזית ולבנייני האומה. אמנם אי אפשר עדיין לראות את הפרויקט האדיר הזה, אבל על בסיס מה שניר עשה עד היום אפשר להאמין שהוא ימשיך לפעול".
שרגא מסכימה כי סוגיית התעסוקה לתושבי העיר היא עניין מרכזי, וברקת יידרש להעניק לו תשומת לב רבה כדי לזכות בתמיכת התושבים. לדבריה בעירייה יכולים לקדם את הפתרון לבעיית התעסוקה באמצעות מתן עדיפות לבעלי עסקים שבסיסם בירושלים. "בעירייה חייבים להקפיד על עבודה עם אנשי מקצוע ירושלמים שגרים ועובדים כאן", מציינת שרגא. "זה נושא בעייתי שאפילו גורם לאנשים לעזוב את העיר, ובעירייה חייבים להתחשב בעובדה הזו – אם זה בתחומי ייעוץ משפטי, חברות הפקה, עובדי עירייה וספקים בכלל".
רוני אלנבלום - גיאוגרף והיסטוריון, פרופסור חבר באוניברסיטה העברית ותושב ירושלים - מאמין כי העיקרון המרכזי שברקת צריך לאמץ לקראת סבב נוסף הוא להפסיק לחלום על התפקיד הבא, כדבריו. "מה שמאפיין בעלי תפקידים בישראל, ובמיוחד את הגברים שבהם, זה שהם לא ממלאים את התפקיד הנוכחי שלהם, אלא חולמים על המשרה הבאה", אומר אלנבלום.
"ברקת הוא ראש העירייה ולא ראש הממשלה. סביר להניח שהוא גם לא יהיה ראש ממשלה, ולכן כל ההחצנה של הדעות הפוליטיות שלו לא מובילה אותו ואותנו לשום מקום. יש תחתיו 700 אלף תושבים שהוא מנהל אותם ואחראי להם. לא 300 אלף ולא 500 אלף, אלא 700 אלף תושבים שרובם יהודים ומיעוטם ערבים, ולכולם מגיע לחיות בירושלים בכבוד.
"ברקת צריך להבין את מה שאף ראש עירייה בירושלים לא הבין עד היום: הוא חייב להיות ראש העירייה של כולם. לא של חלק מהתושבים, אלא של כולם - של החרדים ושל אלה שאינם חרדים, של הערבים ושל היהודים. הוא חייב להיות גם ראש העירייה של אלה שאינם אוהבים אותו באופן אישי ושל אלה שלא הצביעו ולא יצביעו לו. מגיע לכולם להיות תושבים בעיר ולא להיות נתונים לגחמות או התפרצויות מצד מי שתפקידו לדאוג לרווחה של כולנו. לא יתכן שראש העירייה מחצין את חוסר אהבתו לחלק מהתושבים".
יש דבר כזה ראש עירייה של כולם?
"אני לא יודע, זו צריכה להיות ההבנה שלו. ברקת צריך לדאוג שאנשים יוכלו לחיות בעיר הזו, ולא לחתור להפחית את מספר התושבים או לגרום לכך שחלק מהאוכלוסיות יחיו פחות טוב כדי שאנשים יעזבו את העיר. לתושבים בירושלים אין ראש עיר אחר, כמו שלאזרחי ישראל אין ראש ממשלה אחר, ותפקידו של ברקת לדאוג לכל התושבים כאן".
ואכן, ביקורת לא מעטה נמתחה על ברקת: על כך שהוא עוסק בפוליטיקה במקום בניהול העיר, על כך שהוא מסב נזק לתושבים ואפילו על אחריותו למשבר שהתפתח בין ארצות הברית לישראל לפני כשנה בשל סוגיות הבנייה במזרח ירושלים.
ארד מבין את ההתנהלות הפוליטית של ראש העירייה, ומסביר כי במציאות הירושלמית לא ניתן להתחמק מהסוגיות המדיניות. "כל ראשי העירייה בירושלים מאז איחוד העיר היו שחקנים גם במגרש הפוליטי, כי זה אופייה של העיר", הוא מצדיק את התעסקות הלקוח שלו בפוליטיקה. "ראש העירייה לא אחראי רק לביוב, אלא אמון על המוסד והמותג שהוא ירושלים. הניהול העירוני היום-יומי מחייב כניסה לסוגיות פוליטיות, כמו שיקום מזרח העיר. לכן ראש העירייה בירושלים הוא בהכרח דמות פוליטית, ומייצג עמדות פוליטיות שנבחנות בקלפי".
נוסף לכך, הוא מחזיק בדעה שונה בכל הנוגע להתנהלות ראש העירייה עם התושבים הערבים שחיים במזרח העיר. "זו פעם ראשונה שיש ראש עירייה ירושלמי שמתייחס למזרח העיר כחלק אינטגרלי אמיתי ממה שקורה פה", הוא קובע. "אפשר להתווכח על בנייה בכל מיני מקומות, אבל אין ויכוח על כך שהוא לוקח את הנושא ברצינות ומנסה לשפר את איכות החיים במזרח העיר למרות שזה פחות סקסי.
"בסוף רואים שם תנופה שלא באה על חשבון האוכלוסיות האחרות. חנכו למשל סניף חדש של טיפת חלב בסילוואן, זה דבר שלא קרה 20 שנה. ניר הצליח להביא הרבה יותר תקציבים לעיר גם מהממשלה וגם בזכות היכולת למשוך יזמים וגורמים פילנתרופים, מה שמאפשר לבנות יותר כיתות ולהשקיע יותר גם במזרח העיר".
לדברי ארד, הבוחרים צריכים לערוך הפרדה בין עמדותיו הפוליטיות של ראש העירייה ובין יכולתו לענות על צורכי התושבים ולשרת אותם נאמנה. "כשהבוחר בא להצביע, הוא צריך לבחון את העניין הזה בשני צירים – האם הוא מזדהה עם דעותיו של ראש העירייה כתושב ירושלים, ומהם ההישגים שלו כראש עירייה. גם תושב שלא מזדהה עם ברקת, כמו ימני קיצוני או שמאלני קיצוני, צריך לבחון האם העלייה בזכאות לבגרות, השיפור המתמשך בחינוך ויתר ההישגים מספקים בשביל לבחור בו שוב.
"לא מדובר בראש עיריית תל אביב, שאין בה סוגיות פוליטיות כמעט. בירושלים יש משמעות פוליטית כמעט לכל סוגיה עירונית, גם ברמה האזורית וגם ברמה הבין-לאומית, אבל אין מחלוקת על כך שחייבים עדיין לנהל את העיר הזו לטובת התושבים, בלי קשר לדעות הפוליטיות – ועל זה הוא נבחר".
שרגא, שעבדה בעבר כדוברת בפוליטיקה הארצית, מציינת לחיוב את העובדה כי עמדותיו של ברקת היו ברורות וגלויות מלכתחילה. "לזכותו של ברקת ייאמר שבסך הכול גם לפני הבחירות היה די ברור שהדתיים הלאומיים מעניינים אותו ושיש לו תפיסות עולם ימניות, כך שההתנהלות שלו היום לא מפתיעה מישהו. אף אחד לא חשב שהוא שמאלני גדול", היא אומרת.
באשר לבחירות העתידיות, אלנבלום אומר כי הבוחר יבחן את ביצועיו של ברקת לפי שורת קריטריונים פשוטים אשר באים לידי ביטוי בחיי היום-יום. "בסופו של דבר, העיר ואיכות החיים בה נמדדים לפי מצב הפרנסה, החינוך, הניקיון, התרבות ובעיקר האם התושבים רוצים לחיות כאן", הוא קובע.
הוא מסכים עם שרגא וארד כי הסוגיה המשמעותית מכולן היא נושא החינוך. "חינוך זו מילת הקוד - חינוך, חינוך וחינוך. ברקת חייב למצוא תקציבים ולוודא שבתי הספר בירושלים, שהם מהטובים בארץ, ישמרו על הרמה שלהם ולא יתקלקלו. תושבי העיר צריכים לדעת שאם הילדים שלהם גדלים פה, הם יקבלו את החינוך הטוב ביותר. בהמשך זה יהפוך אותם גם לתושבים טובים יותר ומנהלים טובים יותר".
אלנבלום מתמקד גם בנושא שקרוב ללבו ולתחום המומחיות שלו – ניקיון העיר. "אני חושב שלאט-לאט מפנימים בעירייה שחלק מהתפקיד שלהם הוא לדאוג לניקיון ירושלים, אבל נדמה לי שהבעיה היא שאף אחד לא מבין מה זה ניקיון ואיך מנקים עיר. בתור מי שמרבה ללכת ברגל ולנסוע באופנים בכל רחבי ירושלים, רחובות העיר הזו לא רק מטונפים אלא גם מצחינים", מציין אלנבלום.
לדבריו הפתרון אינו טמון בהאצת עבודתם של רכבי הניקיון, אלא ביצירת תכנית אב לניקיון שתטפל בבעיה מן השורש. בין הפתרונות הבולטים שמזכיר אלנבלום, אשר מיושמים כבר בערים אחרות בישראל ובעולם, נמצאים סילוק פחי הזבל הגדולים מרחבי העיר, פינוי הזבל מן הרחובות הצדדיים (מה שמוגדר כחצר האחורית) והבאתם לרחובות הראשיים כדי שהטיפול בהם לא יישכח, חפירת מטמנות זבל ושריפת זבל במכליות ייעודיות.
התכנית, לדבריו, עשויה לכלול גם פגישות עם ראשי הציבור, רבנים ושייח'ים שייקחו חלק בתהליך של חינוך התושבים לקראת עיר נקייה יותר.
רק בתחום אחד ויחיד מציין אלנבלום כי ברקת צועד בכיוון הנכון – תרבות. "מבחינת התרבות בעיר הוא עשה את כל מה שצריך לעשות, וחשוב מאוד שימשיך בשביל הזה", הוא קובע, "בכל שאר התחומים ברקת מתמיד בקו ימני קיצוני שלא מוביל אותנו לשום מקום".
"אני חושב שהמעשים של ניר מדברים בעד עצמם, וזו הפעם הראשונה מזה הרבה שנים שמרגישים פתאום שינוי אווירה בירושלים", מסנגר ארד על ראש העירייה המכהן. "הרבה זמן היתה בעיר תחושה של בכי ודיכאון, בעיקר בקרב המיינסטרים החילוני בעיר, והיום זה משתנה. ירושלים נהפכה להיות עיר ששווה לחיות בה. יש בה מה לעשות ואיפה ללמוד ובתי הספר משתפרים.
"הרבה זמן הייתה בעיר הרגשה שמדובר במשחק סכום אפס: אם אוכלוסייה אחת מנצחת, השנייה מפסידה; אם מישהו מקבל משהו, זה יבוא על חשבון האחר; אם בית"ר מנצחת, אז הפועל מפסידה. דווקא ניר הצליח למצוא נוסחאות של ווין-ווין, והוכיח שאפשר לנהל ככה את העיר. פתאום רואים שאפשר להגיע לפריחה תרבותית בלי שזה יבוא על חשבון החרדים. אפשר להעלות את אחוזי הזכאות לבגרות בבתי ספר, ולא כי קיצצו במקום אחר".
אלנבלום מסכם באומרו כי אסור לברקת להיכנע לקיצונים, בלי הבדל מגזרי: "צריך לדאוג לבחור שלומד בחיידר ולבן שלי ולמוחמד שלומד בבית ספר בעיר באותה רמה", הוא קורא לאידיליה מוניציפלית. "הם כולם צריכים לקבל את החינוך הכי טוב ולהיות גאים בעיר הזו".
לדבריו, בשורה התחתונה, כדי להיבחר שנית ברקת נדרש "להתחיל לעבוד במקום לבלבל את המוח. הוא לא יכול להמשיך לגרום לכל מי שהגון בעיר הזו לא להצביע בעדו; אנשים לא יצביעו בעד מי שמתנהל כאילו הוא שונא את העבודה שלו, ולא יתנו לו אפשרות להמשיך למלא את תפקיד ראש העירייה".
שרגא נוגעת בנקודה רגישה ובעייתית במיוחד מבחינת ברקת, שהצליח להיבחר בזכות התמיכה החילונית. היא מציינת כי ציבור הבוחרים המקורי של ברקת כבר לא נאמן לו כפי שהיה לפני שלוש שנים: "ברקת חייב לשים דגש על דאגה לאוכלוסייה החילונית בעיר, בתבונה של פוליטיקאי, במיוחד מול ההתחרדות שהולכת וגוברת בירושלים", היא מציינת.
"הוא עובד מול כל האוכלוסיות והרבה פעמים דווקא החילונים מרגישים נפגעים מאוד, למרות שזה קהל המצביעים שלו. נכון שכראש עירייה הוא חייב לראות את כל האוכלוסיות, אבל התחושה היא שההשקעה באוכלוסיות שלא הצביעו לו גדולה היום מהדאגה למי שתמך בו. אני מכירה אנשים שהתאבדו על העניין של להצביע לברקת, והיום לצערי אני שומעת ביקורת מחבריי החילונים שנובעת מכאב, ואפילו אמירות שאולי היום היו מצביעים אחרת.
"קהל המצביעים שלו כועס עלי, ואני שומעת את זה כמעט בכל שיחה שאני נמצאת בה. הוא חייב למצוא דרכים לאמץ את החילונים ללבו גם במציאות המורכבת הזו, כי אחרת הקהל הזה פשוט יבעט אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם