מארב בוואדי: האנס המנומס, איפה הוא היום?
בשדה קוצים ליד תחנת הרכבת, מתחת לגשר ערבי נחל, בקרבת הסינרמה. הכוח העצום, חרדת הנשים, הקיצור בעונש והשחרור המוקדם. עינת טורס חוזרת לפרשת "האנס המנומס", שפעל בסוף שנות ה-70 בתל אביב, ושעומדת במרכז סרט חדש
השביל שירת נאמנה אנשים רבים, אף שבימי החורף היה בוצי מעט ובשעות הלילה חשוך לחלוטין.
בפברואר 1976 הופרה שגרת המקום. ש', אב לשלושה, בן 35 מנתניה, ניצל את השביל החשוך והמבודד ותקף במקום צעירה בת 26 שהייתה בדרכה לתחנת הרכבת. הוא תפס אותה בצווארה וגרר אותה בכוח למצע קרטונים וניילונים שהכין בעוד מועד בין הקוצים. שם ביצע בה מעשה סדום תוך כדי הפעלת כוח רב.
באותה שנה ובשנתיים שלאחר מכן הצליח אותו גבר, שקיבל בהמשך את השם "האנס המנומס" או "האנס האדיב", לבצע סדרה של מעשי אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים בנשים צעירות, רובן בגילאי 26-22, ובקטינה אחת.
בסרטה של הבמאית מיכל אביעד "לא רואים עלייך", שיצא ביום חמישי שעבר לאקרנים, היא חוזרת אל הפרשה. אביעד, שנחשפה כבר כאחת מקורבנותיו של "האנס המנומס", משלבת בסרט קטעים בדיוניים לצד תיעוד ארכיוני, ובמרכזו סיפורן של שתי נשים שנאנסו על ידי אותו גבר ונפגשות במקרה לאחר 20 שנה.
שתי הקורבנות בסרט הן תל-אביביות, ולא במקרה. עשרה מתוך 16 מקרי האונס שיוחסו לאנס התרחשו בתל אביב, בשתי זירות פעולה עיקריות: השדות שעטפו את השביל שחיבר בין רחוב ארלוזורוב לתחנת הרכבת; ומתחת לגשר "ערבי נחל", על הגבול שבין תל אביב לרמת גן, במקום שבו עוברים כיום נתיבי איילון ובעבר היה ואדי סלמאן הנטוש. גם שם ניצל האנס דרך שחיברה בין שכונת מגורים סמוכה לוואדי לבין תחנת הרכבת. שנתיים תמימות פעל עד שנתפס, והיה לאנס הסדרתי הראשון של תל אביב.
ש' לא חיכה זמן רב לפני שתקף בשנית. מספר ימים לאחר מקרה האונס הראשון התנפל באותו המקום על צעירה בת 24, גרר אותה לשדה וניסה לבעול אותה. אלא שעובר אורח שהתקרב למקום שיבש את תכניותיו. הוא שחרר את הצעירה, נמלט מהמקום ולא שב אליו במשך כשנה.
המשטרה לא התקשתה לייחס אליו את מקרי האונס משום שתמיד פעל באותו אופן. "אחרי שהנאנסת הראשונה התלוננה התחיל סיפור שלם", נזכר ניצב בדימוס משה טיומקין, אז מפקד משטרת מחוז תל אביב והיום חבר מועצת העיר תל אביב.
"שמנו לו מארבים והיה ברור שהוא פועל באזור מסוים. הוא היה פורס שטיח או קרטונים לקורבנות כדי שהן לא יתלכלכו ויהיה להן נוח והיה מבקש סליחה אחרי המעשה. בניגוד למקרי אונס אחרים שראינו, הוא היה פחות כוחני וברוטלי. לפעמים הוא היה מלווה את הקורבנות החוצה מהזירה לאחר המעשה".
"הוא התמקם בשביל הזה ועשה מארב לכל בחורה שעברה", מוסיף תת-ניצב בדימוס יעקב יפה, שהיה אז ראש צוות החקירה. "הוא תמיד התנפל עליהן ותפס אותן מאחור בלפיתת חניקה כדי שלא יראו את הפנים שלו. אחר כך הוא נהג ללחוש להן באוזן שאם הן רוצות להמשיך לחיות מוטב להן שישתקו, שזה יהיה מהר ושהכול יהיה בסדר. הוא
עוד התברר כי "האנס המנומס" נהג להשתמש באמצעי מניעה כדי שהנאנסת לא תיכנס להיריון. בסרט מצוין כי נהג לספר לקורבנות כי הוא הוצב בסיני בזמן מלחמת יום כיפור, ותירץ את נטייתו לכפות את עצמו על נשים בחוויות קשות שעבר במלחמה. מאוחר יותר, לעומת זאת, נטען כי הייתה זו תאונת דרכים שעבר ב-1971, שבעקבותיה שכב חסר הכרה במשך חמישה ימים, שגרמה להופעתם של סימני דיכאון והפרעות נפשיות ובהמשך לטיפול במרפאה לבריאות הנפש במשך מספר שנים.
לאחר שתקף בחדרה חזר בנובמבר 1976 לתל אביב, הפעם לזירה השנייה: הוואדי שמתחת לגשר ערבי נחל. באותו חודש תקף צעירה בת 25 וגרר אותה לשדה סמוך לוואדי. הצעירה הייתה שוטרת לבושה בגדים אזרחיים, שהלכה לבקר את אביה ועברה בקרבת הגשר. היא ניצלה מאונס לאחר ששלפה את תעודת השוטר שלה, איימה עליו במה שצפוי לו אם יאנוס אותה והתנגדה לו. אנשים החלו להתקרב למקום, ואז הרפה ש' מהצעירה ונמלט מהמקום.
ארבעה חודשים לאחר מכן, במרס 1977, הצליח לממש שם את זממו. הוא התנפל על צעירה בת 26, גרר אותה לוואדי מתחת לגשר אל מצע קרטון וניילון שהכין מראש. הוא הפשיט אותה בכוח וביצע בה מעשה סדום. חודש לאחר מכן התנפל על צעירה בת 23, גרר אותה אל המצע בוואדי ואנס אותה פעמיים.
"בימים לא גשומים הוואדי היה יבש ולכן היה אפשר להסתובב שם. עוד לא הייתה אוטוסטרדה בזמנו", מסביר יפה. "הוא תמיד ידע איפה להתמקם, במקומות שבהם אנשים בקושי עוברים והם מכוסים בצמחייה ולכן אפשר לארוב. הוא גם פעל תמיד בשעות הערב, והמקומות האלה היו מאוד חשוכים".
"בתשע בערב חזרתי משיעור פיסול והופיע מולי גבר בריון. זה היה מפחיד", סיפרה אחת מהקורבנות בעדות מצולמת שהופיעה בסרטה של אביעד. "הלכתי מהר והוא הלך אחריי ואז תקף אותי מאחור. הוא החזיק אותי ארבע שעות בערך. מתוך ארבע השעות הוא אנס אותך במשך שעתיים".
"יד אחת חנקה לי את הצוואר, לא יכולתי לנשום והוא הרים אותי לתוך הפרדס", סיפרה בעבר אישה נוספת. "כשהוא העז להראות לי את הפרצוף שלו היה כבר חושך. אני זוכרת עיניים עם שיער מקורזל שחור. אני גם זוכרת שפם. ראיתי אותו בין הרגליים שלי ורק אמרתי לעצמי - שייגמר הסיוט".
בימי החורף הקרים לא נרשמו תלונות אונס במשטרה שתאמו לדפוס הפעולה של "האנס המנומס", והשוטרים הגיעו למסקנה כי מדובר באדם עובד ובעל משפחה, שמסתגר בימי החורף בביתו. באביב 1977 התעורר ש' מתרדמת החורף. בחודש מאי הוא חזר לזירה הראשונה, בקרבת רחוב ארלוזורוב ותחנת הרכבת, ושם התנפל על תיירת בת 24 מהולנד. הוא גרר אותה לשדה הסמוך, הפשיטה על המצע הקבוע ואנס אותה שלוש פעמים.
שלושה חודשים לאחר מכן, בחודש אוגוסט, שב לוואדי ואנס צעירה בת 26. סדרת מעשי האונס באזור הוואדי, שבוצעו בהפרשי זמן קטנים, הביאה את מחלק המוסר ביחידה המרכזית של משטרת מחוז תל אביב להציב שוב מארבים באזור.
כאשר הגיע ש' בסוף אוגוסט אל הוואדי והתנפל על הצעירה שרה ורטל, לא ידע כי היא שוטרת שהוצבה במקום כפיתיון. בדומה לשאר הפעמים, הוא תפס אותה בצווארה וניסה לגרור אותה לשדה. לאחר שצעקה קפצו לעברו שוטרים שהמתינו במארב.
"זו הייתה שוטרת ממחלקת סמים ומוסר ובכוונה הלבשנו אותה בצורה פרובוקטיבית, כדי שהוא ינסה לתפוס אותה", נזכר יפה. "הוא באמת שם עליה יד, אבל כשהשוטרים שלנו הסתערו עליו, הוא היה זריז מאוד והצליח להימלט מהמקום. הוא הכיר היטב את השטח, איפה היה אפשר לעבור ואיפה לא. השוטרים שלנו נתקלו בכל הקוצים ואיבדו אותו".
בעקבות המארבים ש' שינה מעט את זירות הפעולה. באוקטובר 1977 הוא תקף אישה נשואה בת 23 שיצאה ממועדון ההחלקה "אוגלי" ועברה בשביל ליד גשר יצחק שדה, בקרבת הסינרמה. בימי החורף של 1978 לא נרשמו תלונות נגדו והוא שב לתל אביב רק באפריל 1978, סמוך לאוניברסיטת תל אביב. הוא ארב כהרגלו ובשביל עפר עזוב תפס סטודנטית בת 23 שעשתה את דרכה לביתה.
בעדות מצולמת המופיעה בסרטה של אביעד סיפרה הצעירה: "ירדתי לקנות פלאפל במרכז, מישהו תפס אותי בצוואר, חנק אותי חזק וסתם לי את הפה. . . באותו רגע ידעתי שזה אונס. כל מה שאני זוכרת זה שראיתי בעיני רוחי את הגופה שלי עירומה, לבנה, מתה בשדה". היה זה האונס האחרון שביצע בתל אביב טרם נתפס בחודש יוני 1978 על ידי עשרה שוטרי מג"ב שארבו לו בעת ניסיון למעשה אונס נוסף בהוד השרון.
התושבים הוותיקים המתגוררים בשכונות הסמוכות לזירת מעשי האונס בקושי זוכרים את הפרשה כיום. "אני זוכר שכולם היו הולכים לראות את המזרן הזה שהוא היה עושה מקרטונים בשדות, אבל מי שיגיד שקרה משהו מיוחד בשכונה בעקבות זה סתם מספר סיפורים", אומר יעקב מרקל, תושב ותיק משכונת נחלת יצחק.
גם הנשים המשיכו לעבור במעברים החשוכים, אף שמקרי האונס דווחו בעיתונות. "זה לא כמו היום שיש תקשורת בכל מקום. מי שבמקרה לא קראה את העיתון לא ידעה. גם לא תמיד היה מפורט איפה זה קרה ומתי. נשים המשיכו לעבור שם בחושך, הן רצו להגיע לרכבת מהר אז הן חתכו משם", אומר יפה.
עם הזמן התברר כי מדובר בגבר חזק מאוד, בעל שיער שחור ומקורזל, "בן העדה התימנית" (כך פורסם), שנהג לתקוף את קורבנותיו על ידי חניקתן מאחור. אף אחת מקורבנות האונס לא הותקפה ביום שישי או שבת, מה שחיזק את השערת החוקרים כי מדובר באיש מסורתי. נשים רבות דיווחו כי חשו בבליטה או בשומה גדולה על גבו של התוקף, ותיאור זה סייע בקשירתו למספר מקרי אונס.
"בהתחלה הוא הכחיש לחלוטין שהוא מעורב", מספר יפה, שחקר את ש' לאחר לכידתו, "אבל הייתה לנו שרשרת ייחודית עם כיתוב שנתלשה מצווארה של אחת הקורבנות ואני מצאתי אותה במגירה בביתו, בחדר של הבן שלו. כשהוא נכנס לחדר החקירות ביקשתי ממנו להתפשט וראיתי את השומה הזו בדיוק במקום שהנשים ציינו. כך קשרנו אותו לשני מקרים. ביתר המקרים הוא לא הודה, אבל לפי שיטת הביצוע היה ברור שזה הוא, ולכן הוא הורשע גם בהם".
יפה מספר כי כאשר חקר את אשתו של ש' היא סיפקה פרט נוסף שסייע בהפללתו: "אשתו סיפרה שכאשר הוא קיים עמה יחסי מין הוא תמיד היה לועס מסטיק. בזירת העבירה, לצד הקרטונים, מצאנו פעמים רבות גם עטיפות של מסטיקים. כך הבנו במה מדובר. אשתו גם ציינה שבזמן קיום היחסים הוא ביקש לעשות בה מעשי סדום, אך היא מעולם לא אפשרה לו".
אף שנשים רבות הגיעו להתלונן, השוטרים סברו באותה תקופה כי היו נשים רבות שנאנסו על ידו אך לא התלוננו, וגם החוקרים האמינו כי לא כל מקרי האונס דווחו למשטרה. "נהגתי ללכת פעמיים בחודש אל מרכז הסיוע שהיה אז ברחוב בן יהודה, אליו פנו נשים שנאנסו או הותקפו", מספר יפה.
"רציתי ללמוד על מקרים של נשים שפנו אל המרכז כדי לאתר מקרי אונס שהזכירו את שיטת העבודה של האנס. גם ביקשתי שאם מגיעות נשים כאלה, שיפנו אותן למשטרה. רבות פחדו להתלונן כי הן פחדו שהבעל שלהן יגלה, ולכן הבטחתי לעשות את זה בסודיות. עדיין אני משוכנע שהיו עוד הרבה מקרים שאנחנו לא יודעים עליהם".
בקטעי עיתונות מאותה תקופה למשל דווח כי בקיץ 1977 נאנסה קצינת משטרה בשטח הפתוח שליד תחנת הרכבת. קצינה זו הגיעה למטה המשטרה ברמת גן כדי לדווח שנאנסה, אך הסתלקה משם במהירות, בלי שנרשמה תלונה רשמית. היא לקתה בהלם בשל המקרה ועזבה את הארץ. אישה אחרת התקשרה למשטרה והודיעה על תקיפתה בטלפון באופן אנונימי. התיאורים של אותן נשים תאמו גם הם לדפוס הפעולה של "האנס המנומס".
באמצע יולי 1978 הורשע ש' על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשמונה אישומים של מעשי אינוס, ניסיון לאינוס, מעשי סדום ומעשה מגונה בכוח. כאמור, במקור הוא נמצא אחראי ל-16 מקרים , אך הפרקליטות הסכימה להרשיע אותו במחצית מהם בלבד, כדי שלא להקשות על קורבנות אונס נוספים ולאלץ אותן להעיד. בתקופת המעצר נשלח להסתכלות פסיכיאטרית, וזו קבעה שהוא אחראי למעשיו והוא נידון ל-30 שנות מאסר.
ש' הוא אב לשלושה ילדים שהיו בזמנו בגילי 13, תשע וחמש. הוא היה צבע במקצועו ועבד במחלקת התברואה של עיריית נתניה. אשתו עבדה כסגנית מנהל בבית ספר בעיר. הוא גם היה ספורטאי מצטיין בעברו ועסק בין היתר באגרוף. אף השוטרים שלכדו אותו סיפרו כי היה חזק מאוד וגרם לרובם חבלות רבות בפנים ובגוף. "הוא היה שרירן, עסק בספורט. הוא הצליח להעיף מעליו עשרה שוטרים בלי בעיה", מספר יפה.
בכתבות ארכיון מאותה תקופה העידה עליו רעייתו כי במשך 15 שנות נישואיהם הוא היה "אבא שאוהב לשוחח עם הילדים, לשחק עמם ולהעניק להם תשומת לב רבה. לא פעם שימש מעין אימא, בשל היעדרותי הרבה מהבית עקב עבודתי בבית הספר ויציאתי להשתלמויות.
"הוא נשאר עם הילדים וטיפל בהם היטב". עוד אמרה עליו: "אין אדם כמוהו. הוא אוהב ומסור ואני מוכנה לומר זאת שוב ושוב. בעל כמוהו צריך לחפש. בשלב זה אוכל לומר רק איזה בעל ואב נפלא הוא, וכך היה במשך 15 שנות נישואינו".
גם מכרי המשפחה התקשו להאמין באותה תקופה להאשמות נגד ש'. הם התייחסו אליו כאל "גבר שקט ונעים הליכות". בשנת 1979, בערעור שהגיש ש' לבית המשפט העליון על גזר הדין שקיבל, החליט הרכב השופטים - יצחק כהן, מנחם אלון ואהרון ברק - לקצר את תקופת מאסרו ל-18 שנה, בטענה כי "החומרה המיוחדת שבעבירותיו של המערער אינה בנסיבותיו של כל מעשה עבירה בפני עצמו, אלא בריבוי מעשי העבירה ותכיפותם. . . המערער לא ליווה את עצם המעשה הברוטלי של האונס בהתנהגות ברוטלית ואלימה נוספת", כלשון פסק הדין.
בין היתר טען הפסיכיאטר של ש' בערעור כי הטיפול הטיב עמו והוא מצליח להשתלט על יצריו, אף שחלפה שנה אחת בלבד מאז הרשעתו. כמו כן טען הפסיכיאטר כי הוא הגיע לגיל שבו "בדרך כלל מתחילה כבר הרגעה מסוימת בחיי המין", וההנחה היא כי עד שחרורו תחול הרגעה מוחלטת והוא לא יהווה סכנה לציבור. גם העובדה שאשתו עדיין עמדה לצדו (וליוותה אותו בדיוניו בבית המשפט) ושימשה כמערך תומך עבורו סייעה לטיעון זה.
ב-1988 שוחרר ש' לאחר שניתנה לו חנינה על התנהגות טובה, ובסך הכול ריצה עשר שנות מאסר בלבד. תשעה חודשים לאחר שחרורו נחשד בביצוע שני מעשים מגונים
האנס ש', כיום בן 70, עדיין מתגורר בבית קרקע דו-קומתי גדול במרכז הארץ ונשוי לאותה אישה שהתייצבה לצדו לפני שנים. שניהם גמלאים ואינם עובדים. לפני כשבע שנים תבע יחד עם אשתו, בתו וחתנו את אחד משכניו בשל סכסוך על שטח בנייה בחלקה משותפת.
לאחר שנפתר הסכסוך בנה ש' בית באותו שטח, הנמצא במרחק רחוב אחד מביתו, ובו מתגוררת אחת מבנותיו. בנו, שהיה בן 13 בעת הפרשה, מתגורר בבניין משותף סמוך לבית הוריו. בתו השנייה מתגוררת עם בעלה ביחידה נפרדת בבית הוריה.
לדברי שכנים ותיקים, ש' ואשתו ממעטים לצאת מהבית. "כל מי שגר פה הרבה שנים מכיר אותו ויודע בדיוק מי הוא ומה הוא עשה", אומר אחד השכנים. "אף אחד לא מדבר אתו והוא גם מסתגר הרבה בבית. אני לא חושב שאי פעם ראיתי אותו ואת אשתו מסתובבים יחד בעיר".
"כולנו תוהים איך היא נשארה אתו כל השנים האלה, וגם על כך שהילדים גרים צמוד אליו", אומר שכן נוסף. "איך אפשר להישאר עם אדם שהודה והורשע במעשים כאלה?" בניסיון להתקשר לש' כדי לראיינו וליידעו על הכתבה, ענה בחיוב כשנשאל לשמו בפעם הראשונה, אך לאחר שהבין עם מי הוא מדבר הכחיש, טען כי שמו אבי וניתק את השיחה. בחרנו שלא לפרסם את שמו מפאת הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות ושחרורו מבית הסוהר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם