ראשי » מקומי » שפלה » רחובות ונס ציונה

היי לי אם ואחות: סיפורה של התקווה האולימפית שלנו

כשהוריה של יסמין ול התגרשו ואמה עזבה את הארץ, היא הייתה בת 11. אחותה ובן זוגה לקחו את יסמין הקטנה תחת חסותם ומאז הם משמשים לה הורים לכל דבר. סיפורה המופלא של לוחמת הטקוואנדו המצטיינת מרחובות, אלופת ישראל בשש השנים האחרונות והתקווה האולימפית שלנו לברזיל 2016, שתתחרה מחר (ו') באליפות ישראל

יסמין ול, לוחמת טקוואנדו בת 16.5 מרחובות, תתחרה מחר (שישי) באליפות ישראל לבוגרים במשקל 49 ק"ג. יסמין היא לוחמת מוכשרת ולא במקרה היא מחזיקה בתואר אלופת ישראל בשש השנים האחרונות.

השנה השתתפה לראשונה באליפות ישראל עד גיל 21 וזכתה במקום הראשון. באליפויות פתוחות בינלאומיות בדרג א' זכתה הלוחמת הצעירה במדליות ארד ברוסיה ובבלגיה, ולפני חודשיים באליפות ישראל הבינלאומית זכתה יסמין במדליית זהב בגיל נוער עד 52 ק"ג, והיד עוד נטויה. החלום על אולימפיאדת ריו 2016 נראה קרוב מתמיד, ויסמין מתאמנת ימים ולילות כדי להשיג את המטרה.

אבל הסיפור של יסמין הוא לא רק על רצון ונחישות להגיע לצמרת העולמית, אלא גם על הדרך הלא רגילה שעברה עד שהחלה לקצור את הפירות, כשלצידה תמיד נוכחים אחותה נעמה שמשמשת להם אם, ובן זוגה של נעמה, ניר, המשמש לה אב.

יסמין, נערה יפהפייה, גדלה בקבוצת שילר ומשפחתה נודעת כמשפחת הטקוואנדו. כל האחים, שישה במספר, עסקו בענף. אחיה, יונתן ול, למשל, היה אחת ההבטחות לאולימפיאדת סידני. קרע ברצועה הצולבת כמה חודשים לפני האולימפיאדה מנע ממנו את ההשתתפות.

אז איך הכל התחיל? נעמה, הבת הבכורה, ויונתן היו אלה שהלהיבו את שאר האחים. לספורט המיוחד הם התוודעו בזכות משלחת של קוריאנים שהגיעה לקיבוץ לכמה חודשים להיכרות עם החיים הפסטורליים. כל אחר צהריים היו הקוריאנים מתאמנים בטקוואנדו במגרש הכדורגל שבקיבוץ.

נעמה ויונתן היו מגיעים כדי לראות את הספורט המשונה, שנראה להם תחילה כאילו נלקח מסרט אנימציה. הם היו יושבים על הדשא מהופנטים מהתנועות הארוכות והאלגנטיות של הקוריאנים, שומעים את הנשיפות שבקעו מגרונם בין בעיטה לבעיטה, בין הרמת יד מתוחה קדימה להגנה לקפיצה אלגנטית, מוקסמים מהיופי שבספורט הזה. אחר כך היו חוזרים הביתה ומחקים את התנועות שראו.

כעבור כמה שבועות התחילו הקוריאנים ללמד אותם טקוואנדו. כשהקוריאנים עזבו, אב המשפחה, ספי, דאג למצוא לילדים מאמן טקוואנדו מקומי שפתח קבוצה בשילר. נעמה

ויונתן החלו להתאמן וסחפו איתם את כל האחים. הצעירה ביניהם – יסמין, היא הכישרון הבולט שיצא מהמשפחה.

יסמין ואחיה הם בעלי אזרחות הולנדית. אמם הכירה את אביהם כשהייתה מתנדבת בקבוצת שילר. סיפור האהבה התפתח לחתונה והם הקימו משפחה גדולה בת שישה ילדים. אחרי 25 שנות נישואים ההורים התגרשו, האם חזרה להולנד והשאירה את האב עם הילדים בארץ. באותה תקופה נכנס הקיבוץ  לתהליך של הפרטה וכבר לא היה הקיבוץ של פעם, בו יש הכל לכולם והמקרר מלא תמיד באוכל. האב עבר תקופה קשה והתקשה להחזיק את עול המשפחה על כתפיו.

רוב ילדי המשפחה כבר היו בוגרים, אחרי צבא, למעט יסמין ואחיה אפיק, שגדול ממנה בשנתיים. הם היו ילדים בני 11 ו-13 בלבד. לנעמה, שהייתה בת 26, לא היה זמן מיותר לחשוב ולעכל את הפרידה של ההורים, היא פעלה בצורה הכי טבעית. ביחד עם בן זוגה הם לקחו את שני האחים הצעירים תחת חסותם.

נעמה בתפקיד ה"אמא" וניר בתפקיד ה"אבא". הם נכנסו ישר לתחילת גיל ההתבגרות של יסמין ואפיק, אף על פי שלא מזמן הם עצמם רק יצאו מהגיל המורכב הזה. המשפחה המחודשת עזבה את הקיבוץ ועברה לגור ברחובות.

נפגשנו השבוע בקבוצת שילר. ניר, נעמה ויסמין מגיעים ביחד. זאת הפעם הראשונה שהם חושפים את סיפורם האישי. גשם זלעפות יורד בחוץ ועם המכוניות אנחנו נוסעים בשבילים הצרים והמפותלים של הקיבוץ לאולם בו הכל החל, אולם שבעברו הרחוק היה אולם המופעים והיום משמש בית לחוגים.
 

נשים מבוגרות בבגדים נוחים נמצאות לקראת סיום חוג ההתעמלות שמעבירה רבקל'ה, הן מגלגלות את המזרונים ומסתכלות על שתי האחיות שלא ראו זמן רב. "איך ששתיכן נעשיתן יפות", אומרת אחת מהן. "מה שלומכן? לא ראינו אתכן הרבה זמן", שואלת האחרת.

נעמה ויסמין מחייכות במבוכה. המקום מתרוקן ואנחנו נשארים לבד. ניר, שמשמש כסנסאיי (מנטור) של יסמין, מדבר איתה בצד. הם עורכים מספר תרגילים ונעמה מתיישבת ומגוללת את הסיפור של המשפחה.

"האמת שכל המעבר היה טבעי", אומרת נעמה, "תמיד הייתי אחות דומיננטית ומשמעותית עבורם. תמיד דאגתי להם, הקראתי סיפורים לפני השינה, הכנתי להם אוכל בבית, וכשההורים התגרשו היה לי ברור שיסמין ואפיק יהיו עם ניר ואיתי. הילדים חוו טראומה וגם אני. מצד אחד ההורים שלי התגרשו, הייתי צריכה להתמודד עם זה, אבל מצד שני הייתי צריכה לשמור על קשיחות ויציבות בשביל יסמין ואפיק".

איך הסתדרתם?
"דבר ראשון יש לי בן זוג מדהים, ניר יכין, שהוא לקח אותם ביחד איתי. הוא בא ואמר לי שהם יעברו לגור אצלנו. ניר הגיע מתחום הקראטה ובו הוא עבד עם ילדים. מאותו רגע הפכנו להיות הורים. הייתה להם אפשרות לגדול עם אבא בבית, אבל בפועל הם ישנו אצלנו כל הזמן ותפקדנו כמשפחה עם כל המשמעויות שבעניין כולל תשלום על חוגים, ארוחות שישי, חגים וביומיום הכנת סנדוויצ'ים בבוקר, לדאוג שיהיה להם אוכל חם כשהם חוזרים בצהריים.

"לפעמים יש להם תלונות שאני מכינה את אותו אוכל ואני צוחקת בלב, 'היי, אני בכלל לא אמורה להיות בתפקיד הזה', אבל את הכל אני עושה באהבה גדולה. עכשיו רק יסמין בבית כי אפיק בשנת שירות", היא אומרת ומזדקפת כמו אמא שגאה בילדיה.

ניר מצטרף לשיחה ואומר: "יסמין היא ילדה נדירה". נעמה: "אם הייתי צריכה לעשות את זה שוב, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. הכל מגיע ממקום של אהבה ודאגה לילדים-אחים שלי".
 

משונה, לא מזמן את היית בגיל שלהם.
"בגלל זה יותר קל לי להתמודד עם גיל ההתבגרות", היא צוחקת. "המקום של יסמין בחיים שלי ושל ניר לא משתנה, כי בשלב מאוד משמעותי הפכנו להיות ההורים שלה וככה זה נשאר".

איך את מרגישה בשלב הזה של חייך עם האימהות כשאת בזוגיות וללא ילדים עדיין?
"זו התמודדות לא פשוטה להביא את עצמך לכך שאתה זה שמחנך וזה ששם להם את הגבולות, זה שמרים אותם כשהם נופלים. אתה זה שנמצא שם לאורך כל הדרך, אם זה שיחות הורים בבית הספר, חוגים והכל בעצם. אני פועלת מאינטואיציות שלי עם בן הזוג המאוד חזק שלי.

"אנחנו כל הזמן מסתכלים על המצב רוח שלהם, אם הם מדוכדכים צריך לשים לב, במיוחד שהם בגיל ההתבגרות. את מנסה לייצב אותם כל הזמן, ומצד שני את רוצה להמשיך את החיים שלך עם בן הזוג ובצורה כזאת שבעבודה צריך לתת את המאה אחוז. קשה להסביר את הסיפור שלי בעבודה, שאחותי היא כמו הבת שלי. אני לא קופצת ומספרת את זה. זה עוד פן שמתמודדים איתו".

אתם בקשר עם ההורים?
"היו תקופות שהיו הרבה כעסים, אתה רואה את ההורים שהם המודל ליציבות מתפרקים מול העיניים. מצד שני, צריך להבין שגם הם בני אדם. היום אני במקום אחר. אבא שלי הרים את עצמו, הוא עובד ומצליח. הוא גר בקיבוץ שילר וחי עם בת זוג, אנחנו בקשר יומיומי".

מה עם אמא?
"אמא בהולנד עם המשפחה שלה. אנחנו בקשר, אבל זה קשר מרחוק. היא באה לבקר ואנחנו נוסעים אליה. עצם המרחק הופך את הקשר לפחות קרוב".

נעמה עובדת בפרויקט אתנה לקידום נשים בספורט, היא אחראית על הענפים טקוואנדו, ג'ודו, ועל היחידה לספורט הישגי בוינגייט "טופ טים". אבל בזמן שזוגות צעירים בני גילם חוסכים כסף לקניית בית, נעמה וניר משקיעים את מיטב כספם ומרצם ביסמין ובמימון התחרויות שלה בארץ ובחו"ל.
 

המועצה האזורית ברנר עזרה פעם אחת במימון תחרות בחו"ל וגם פרויקט "אתנה" בו עובדת נעמה נרתם לעזרה, אך למרות הסיוע, החלק הגדול של התחרויות ממומן על ידי ניר ונעמה, ו"ספונסרים יתקבלו בברכה".

"מתוך עשר נסיעות בשנה לחו"ל שתיים ממומנות על ידי גופים שונים וכל השאר עלינו", מציינת נעמה, "אבא לא עוזר לנו כי ההכנסה שלו לא מספיק גבוהה. ניר ואני מסתכלים אחורה והמומים וגאים בו זמנית איך אנחנו עושים את זה. במקום מסוים אנחנו תמיד פועלים לעשיית הצדק והדבר הנכון, והולכים אחרי מה שאנחנו מאמינים שנכון לעשות".

הצלע השלישית בסיפור, ניר, בן הזוג של נעמה, עסק כאמור בקראטה שנים רבות והרבה ילדים עברו תחת ידיו. רובם הגיעו אליו אחרי שאובחנו כסובלים מבעיות קשב וריכוז. יסמין החלה להתאמן אצלו בגיל עשר, קצת אחרי שהוריה התגרשו. אחרי שנה של אימונים ניר המליץ לה לעבור לטקוואנדו מכיוון שזה ענף אולימפי והתחרויות בו מגוונות יותר. במקביל ניר עזב את הקראטה והקים חברת סטרטאפ moxo לפיתוח מבדקי קשב וריכוז. המבדקים שהמציא  עברו תיקוף וכיום הם משמשים את בית החולים הדסה וקליניקות ברחבי הארץ ובעולם.

יסמין, תלמידה בכיתה י"א בתיכון ברנר שבקיבוץ גבעת ברנר, אוחזת בחבר בתשעת החודשים האחרונים - רון אטיאס, לוחם טקוואנדו וסגן אלוף אירופה.

"חצי שנה אחרי שהתחלתי להתאמן בטקוואנדו נערכה אליפות ישראל לגילאים שלי", מספרת יסמין, "הייתי אז בת 11.5. הלכתי לתחרות בלי ציפיות, רק כדי לצבור ניסיון, וזכיתי במקום הראשון בפער גדול. כולם הופתעו, גם אני הופתעתי".

לא רק הסובבים אותה, אלא גם יסמין עצמה הבינה בשלב הזה שהכישרון שלה יוצא דופן. אחרי התחרות מאמן נבחרת ישראל בטקוואנדו, יחיעם שרעבי, גילה התעניינות ביסמין ורצה לצרף אותה לנבחרת. נעמה וניר חשבו שזה מוקדם מדי בשבילה, גם בגלל גילה הצעיר וגם בגלל מעט הניסיון שצברה בתחום. הנבחרת חיכתה לה עוד קצת כדי שתיכנס לעניינים באופן עמוק יותר, וכעבור חצי שנה יחיעם שרעבי פנה שוב לנעמה וניר. הפעם הם נענו בחיוב, ויסמין הצטרפה לסגל נבחרת ישראל.

יסמין, את התקווה הכי גדולה של המשפחה.
"אני האחרונה שנשארתי. אחי יונתן היה מועמד לאולימפיאדת סידני והוא נפצע במוקדמות. אני מקווה לייצג את ישראל ואת המשפחה באולימפיאדת ריו 2016".
 

כמה זמן את משקיעה בענף?
"אני מתאמנת כמעט כל יום. יש לי שלושה אימונים במועדון ועוד אימון בנבחרת בירושלים ביום שישי, ובשאר הימים אני מתאמנת עם ניר פה באולם שבקיבוץ שילר כדי שלא ייווצר מצב שאני לא מתאמנת. אני מנסה שיהיה לי יום אחד של רגיעה. אני חיה אורח חיים של ספורטאי, עשיתי את ההחלטה שלי, זה לא מפריע לי שזה בא על חשבון דברים אחרים".

בתיכון מתחשבים בך?
"המורים בבית הספר תומכים מאוד ומתחשבים בי. הם מזיזים את המבחנים וקובעים תאריך במיוחד בשבילי כך שאוכל להיבחן. בשבוע הבא למשל אני טסה ליוון וזה נופל על מבחן בספרות ובלשון אז מבחן אחד אני אעשה במועד ב' ולגבי המבחן השני המחנכת שלי, מלכה סגל, תקבע לי מועד אחר".

מה השאיפות שלך לעתיד?
"להגיע לאולימפיאדת ריו 2016".

איך חיי המשפחה עם ההורים הצעירים?
"זה מרגיש כמו משפחה רגילה שהם ההורים שלנו. אם הייתה לי אפשרות לבחור לגור עם נעמה וניר או להישאר עם ההורים שלי לפני הגירושין, הייתי בוחרת לגור עם נעמה וניר כמו עכשיו. אנחנו הבנות היחידות במשפחה וגם בתור ילדה היא זאת שדאגה וגידלה אותי כשההורים היו ביחד".

לפני שבוע הן יצאו לארוחה, והשיחה שעלתה הייתה על סוגי האימהות שיש. "אני אמרתי לנעמה שהיא בעיניי הכל. גם אמא, גם אחות וגם חברה".

מה יותר?
"אמא".

איך תודי לנעמה וניר?
"אם אני אזכה באולימפיאדה זאת תהיה המתנה הכי טובה שאוכל לתת להם".

יחיעם שרעבי, מאמן נבחרת הטקוואנדו של ישראל ומאמנה האישי של יסמין, אמר השבוע: "יסמין היא ספורטאית מאוד מוכשרת. היא באה ממשפחה מאוד מובילה בתחום הטקוואנדו, זה אצלם בגנים. יש לה יתרונות מאוד גדולים של קור רוח, מה שיכול לעזור לה ברגעים מכריעים, היא מאוד גמישה ומהירה ועובדת בשתי הרגליים מצוין".

אתה רואה אותה מצליחה ברמות הגבוהות?
"היא לא פחות טובה מבת אל גטרר ואניה מירקין כשהן היו בגילה, אבל זה לא מבטיח שום דבר. יכול להיות שהיא תגיע לתוצאות הרבה יותר טובות. היא מיועדת לריו 2016. מבחינת פוטנציאל יש לה פוטנציאל מאוד גבוה להצליח והיעד שלה זה לכוון למדליה בריו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...