מדברת מהשטח: כרמלה מנשה מקבלת פרס מפעל חיים
כרמלה מנשה כבר הפסיקה לספור את הפרסים המוענקים לה. הפעם מדובר בפרס על מפעל חיים, באמצע החיים. "חשוב שעיתונאים יהיו עצמאיים, חופשיים, אמיצי לב, בעלי אמירה והשקפת עולם" היא אומרת
מנשה היא אחת העיתונאיות הוותיקות בישראל ובתחילת דצמבר היא תקבל את פרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב ואוניברסיטת בן גוריון. הפרס יוענק לה ולעיתונאי נח קליגר באירוע המרכזי של כנס אילת לעיתונות.
הפרס הזה נראה למנשה מעט מוזר. לדבריה היא מאוד רחוקה מסיכום הקריירה. היא עדיין מתרגשת, מתלהבת, ומלאת תשוקה למקצוע גם אחרי 30 שנים שבהן היא כתבת שטח. "הופתעתי. שמחתי על הידיעה שאקבל פרס מפעל חיים וזו תחושה נעימה, אבל אני מרגישה שאני רק באמצע המפעל", היא אומרת.
מנשה היא אולי אשת התקשורת המעוטרת ביותר בישראל. היא החלה את דרכה העיתונאית המקצועית בקול ישראל בשנת 1982 ומשנת 1987 היא משמשת ככתבת לענייני צבא בתחנה זו. בשנת 1998 היא זכתה לפרס הראשון שלה, "פרס סוקולוב", המוענק לעיתונאים מצטיינים. הפרס הוענק לה על סדרת תחקירים וחשיפת מחדלים במערכת הביטחון.
בשנת 2005 היא הוסיפה לרזומה את "אות המופת", שהוענק לה על תרומתה לביטחון חברתי. בנימוקי השופטים צוין כי מנשה קיבלה את הפרס על תרומתה לביטחונם החברתי של אלפי חיילים. בשנת 2000 היא קיבלה את "אות אביר איכות השלטון", פרס שמוענק על פעילות לקידום טוהר המידות ושלטון החוק. בשנת 2008 היא הוסיפה לארון הגביעים שלה את אות אומ"ץ - עמותת אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי - שבראשה עומד אריה אבנרי.
באוגוסט 2010 היא קיבלה את הפרס המשמעותי ביותר שלה (עד כה כמובן), פרס א.מ.ת. זו הייתה הפעם הראשונה שהפרס הזה, המכונה הנובל הישראלי, הוענק למישהו בתחום התקשורת. הפרס זיכה אותה גם
"יותר משני עשורים מחיינו מסקרת כרמלה את צה"ל בקול ישראל, ובמהלכם היא דבקה בתחום שלה במסירות ומתוך תחושת שליחות אמיתית". יחימוביץ' הזכירה גם את האמירה המפורסמת שהפכה לסטיקר של החיילים ובני משפחותיהם: "אותך לכרמלה"30 שנה אני כתבת שטח, בלי הפסקה", אומרת מנשה בגאווה.
"התחלתי ככתבת כללית, אחר כך עברתי לסקר את תחום המשטרה ואחרי זה את הצבא. בכל השנים לא עזבתי את העיתונות החוקרת כי מבחינתי יש בזה משהו ממכר". מנשה גם מתייחסת למה שהפך לסימן ההיכר שלה, חשיפת העוולות. "הנושא החשוב בעיני הוא חשיפת העוולות והתחקירים. התחומים האלו חשובים במיוחד דווקא בימים האלה שבהם גורמים רבים מנסים לפגוע בחופש הביטוי. בעבודה בעולם התקשורת יש ייעוד, שליחות, וחשוב שעיתונאים יהיו עצמאיים, חופשיים, אמיצי לב, בעלי אמירה והשקפת עולם".
את הידיעה על זכייתה בפרס קיבלה כרמלה בימים סוערים במיוחד שעוברים על התקשורת הישראלית. הטענות על ניסיון לפגוע בערוץ 10 ממניעים פוליטיים, הצעות החוק להחמרת העונשים על ענייני לשון הרע ותחושת המתקפה של המחוקקים מקשות על העבודה העיתונאית.
"קשה לראות איך העיתונות הופכת לשק האגרוף של הממסד כשהוא נחשף בקלונו", אומרת מנשה. "העיתונאות אינה זוכה להערכה שראויה לה בציבור".
מנשה מסבירה שהיא בעד עבודה עיתונאית מסורתית. "יש חשיבות רבה לעבודה עיתונאית קלאסית, אפורה, טובה", היא אומרת. "כדי לאפשר היום עיתונות טובה יש צורך באבטחת זרימת מידע, הימנעות מהטלת צנזורה. חובה עלינו כעיתונאים, כחברה אזרחית ודמוקרטית, לשמר את העיתונות שאינה תלויה בדבר ואת ערכיה הקלאסיים של העיתונות.
"אני חושבת שיש בארץ קבוצה גדולה של עיתונאים שלא יאפשרו פגיעה או שחיקה במעמד התקשורת, גם אם זה יהיה תלוי בפרנסה שלהם. אם אתה הולך עם האמת שלך עד הסוף כעיתונאי אי אפשר לכופף אותך. אישית, אני לא מרגישה שמגבילים אותי, ואני אלך עד הסוף עם האמת שלי".
מנשה מספרת שהיא בכתה רק פעם אחת, כשסיקרה את אסון הבונים ב-1985. מאז הספיקה לסקר את אירועי מלחמת לבנון, עופרת יצוקה, ההתנתקות ובדרך לחשוף לא מעט מקרים של הטרדות מיניות בצבא, עוולות ושחיתויות ולגרום גם לשינוי הנהלים בצה"ל. היא זוכרת את השידורים מהאירועים גדולים, כמו היציאה מלבנון. "בשידור החי יש משהו מרגש", אומרת כרמלה.
"מי שלא נחשף אליו ולא חש את התחושות האלה, לא יכול לעשות את העבודה הזאת. באירועים היסטוריים מרגשים אני מרגישה ממש כמו כתבת מתחילה". למרות הלהט בקרבה, היא יודעת שלא מעט עיתונאים צעירים לא מרגישים וחושבים כמוה.
הם נשחקים מהר ורואים במקצוע סוג של תחנת מעבר, לא מאמינים ברדיו, בטח שלא בעידן הטאלנטים. "אני רוצה שיתייחסו לעיתונות כאל מקצוע סופר מכובד" היא מתעקשת.
וזה לא המצב היום?
"לא כל כך".
למה?
"כי לא יכול להיות שמגיש טלוויזיה של התוכנית "60 דקות " בארה"ב הוא עיתונאי מיומן ורציני, שאחראי על סיפורים בינלאומיים וחשיפות היסטוריות, בעוד שאצלנו יש מגישים שהניסיון היחידי שלהם הוא בהישרדות איי בהאמה. אתה מוכרח לצבור מטען כדי להגיש תוכנית. ואכן, יש באמת מגישים שיש לי הערכה רבה אליהם.
"יש לי כבוד רב גם לאינטרנט, אבל כתבות, ידיעות ותחקירים לא מוצאים שם. גם לא בפקסים או בהודעות לעיתונות. רק בשהייה בשטח. בעבודה, בלהסתכל בעיניים, בהקשבה לחיילים. למאות חיילים. צריך לתת כבוד לניסיון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם