ירון נספה באסון הכרמל, הוריו מתנחמים בנכדים
מרים ואריה ברמי מבאר שבע לא מצליחים להתגבר על מותו של בנם, מישר ירון ברמי, באסון הכרמל לפני שנה. נקודת האור בחייהם היא הנכדים של ירון: נועה בת השלוש ודניאל שנולד לאחר מות אביו. עכשיו ההורים רוצים להקים בית מדרש לזכר הבן
הוא הזמין את כל המשפחה המורחבת ודאג שאיש לא יחסר. הוא טרח להתקשר לכולם ולשכנע גם את מי שהתקשה להגיע. ירון רקד עם נועה הקטנה, יחד איתה הדליק את הנרות על העוגה ושר איתה שירי יום הולדת. "הסתכלנו עליו ולא ידענו", אומרת אשתו עינב, "לא ידענו שמסיבת יום ההולדת הזאת תהפוך למסיבת פרידה".
בשבוע הבא תמלא שנה לאסון הנורא, בו קיפדו את חייהם באוטובוס הבוער בכרמל ובסביבתו ארבעים וארבעה אנשים, 35 מהם צוערי קורס קצינים של שירות בתי הסוהר, שניים ממפקדי הקורס, שלושה קציני משטרה, שני כבאים, נער מתנדב בשירותי הכיבוי ונהג האוטובוס.
13 מקורבנות אוטובוס הצוערים של שירות בתי הסוהר היו תושבי הדרום, מאשדוד ועד אילת. תשעה מהם תושבי הנגב, ממבועים ועד ירוחם. הצוערים נספו, בעת שיצאו למשימה מצילת חיים, לסייע בפינוי כלא דמון ונלכדו בלהבות אימתניות, ולא היה מי שיצילם.
במהלך ימי השבעה בשנה שעברה ערך השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', ביקור אבלים אצל משפחות הנספים מהנגב - מישר יקיר סוויסה ז"ל (בן 25) ומישר ענבר אמויאל ז"ל (בת 26) מדימונה; מישר חגי פנקר ז"ל (31) מירוחם; מישר צגאי (ציון) סיום ז"ל (31) מנתיבות; מישר כפיר אוחנה ז"ל (30) מאופקים; סגן גונדר דמיטרי קוזלוב ז"ל (45), מישר ולדיסלב רחמימוב ז"ל (30), מישר רמי ישראלי ז"ל (31) מבאר שבע ומישר ירון ברמי ז"ל (31) ממבועים.
בשבוע שעבר הגענו לביתם של מרים ואריה ברמי, הוריו של ירון ז"ל, תושבי באר שבע, שאיבדו באסון את הבכור מארבעת ילדיהם. אחד הבנים, יניב, משרת ביחידת "נחשון" של שירות בתי הסוהר.
בדירה הנקייה והמטופחת בשכונת נווה זאב, פגשנו זוג הורים ומשפחה שחייהם נהרסו באחת. מטרים ספורים מדלת הכניסה נמצאת פינת הנצחה של המנוח. פנים של גבר נאה, עם מבט קדימה, המשדר אופטימיות הנשקפת מדמותו הממוסגרת בתמונה. כובע קצינים כחול של השב"ס מונח בצדו הימני של המדף. בתוך קופסה שקופה, דרגות הקצונה "מישר". לשמאלן תעודה ממוסגרת עליה כתוב: "מישר ירון ברמי, זכרך לא ימוש מלבנו לעד. משפחת דקל" (בית הסוהר בו שירת).
ניכר על שני ההורים, כי הם עדיין ממאנים להתנחם. במהלך השנים נהג ירון לקנות להוריו פריטים שונים שיקשטו את הבית - השעון התלוי במטבח, סט הפורצלן ועוד. "כל אלה מזכירים לי אותו", אומרת אמו מרים ומצביעה עליהם. אפילו מספר הטלפון של הנייד שלו שמור בטלפון שלי. אני מסתכלת במספר ובוכה".
האב אריה לוקח נשימה כבדה: "קשה לנו שירון חסר לנו בבית. היה לנו קשר מיוחד.
האם מרים מזילה דמעות ונאנחת: "מאוד קשה לי להיזכר. חרב עלינו עולמנו מאז אותה בשורה מרה וקשה לעיכול, שגם הזמן לא השכיח, למרות שאמרתי לעצמי שאני צריכה לדאוג ולהסתכל על בני המשפחה שנמצאים. אזרתי כוחות בשביל הילדים הנותרים, אזרתי אומץ ואמרתי: אני לא אתן למשפחה הזאת ליפול".
מרים מתייפחת, מתנצלת וממשיכה: "למרות הכל, אנחנו נעבור את זה ביחד, עם כל הצער והכאב. אני יודעת שהוא היה רוצה שנהיה ביחד מלוכדים. הוקל לי במעט כשחזרתי לעבודה ולא התעסקתי אך ורק בשכול, זה עזר לי להתמודד. חזרתי פחות או יותר לתפקוד מלא של רעייה ואם לילדים. נזכור אותו וננציח אותו כל רגע. הוא איתנו, אבל אנחנו מסתכלים קדימה".
לשניות ספורות מרים מפסיקה, מרימה את ראשה ובזווית פיה מבצבץ חיוך של זיכרון מהנה: "יש לנו את הילדים של ירון, הנכדים שלנו נועה היקרה בת השלוש ודניאל היקר, שהוא כמעט בן חצי שנה, ואנחנו מתנחמים בזה. כל פעם אני נוסעת אליהם ומחבקת את הילדים וזה נותן לי כוח להמשיך. להחזיק אותו, את הילד הזה שנולד אחרי שאבא שלו הלך, זה בשבילי מתנה משמיים. למרות הכאב, אלוהים נתן לנו אות חיים וזה במעט מנחם".
אריה: "אני נזכר שכמה ימים אחרי האסון, שאלתי את נועה נכדתי, איפה אבא שלך? היא ילדה פקחית וענתה לי 'אבא שלי למעלה'. מאוחר יותר, כאשר דניאל נולד, הייתי הסנדק שלו. בזה מימשתי בקשה של ירון. כשעוד היה בחיים וידע שאשתו אמורה ללדת בן זכר, אמר לי: 'אני רוצה שאתה תהיה הסנדק של הבן שלי'. אמרתי לו, למה שלא תכבד את חמך ושהוא יהיה סנדק, תן לו. הוא השיב: 'לא, אני רוצה שאתה תהיה'.
מרים מוסיפה: "הוא גם בחר את השם דניאל כשהוא היה עדיין בחיים, על שם אבי". אריה: "בברית הסתכלתי בדניאל ומבטו היה כמו של ירון, עם חיוך גדול, ואמרתי לתינוק 'אני הסבא, אני איתך ועם אחותך כל הדרך. אני וסבתא נלווה אתכם כל הזמן, לבר מצווה, בחתונה'. זאת המציאות".
מרים חוזרת מספר שבועות לאחור, ליום בו שחררו את החייל החטוף גלעד שליט, לאחר חמש שנים וארבעה חודשים בשבי החמאס ברצועת עזה: "ביום הזה מאוד התרגשתי. ראיתי את התמונות של המפגש עם ההורים ודמיינתי שגם אני, בעזרת השם, אחבק את ירון. התרגשתי עבורם, הרגשתי הרגשה של אימא שקיבלה את הבן שלה חזרה. אני מקווה שזה יקרה ונזכה לתחיית המתים, אנחנו אנשים מאמינים", מצליחה מרים לומר משפטים אלה, כשהיא מנגבת במטפחתה את עיניה שלא מפסיקות להזיל דמעות.
לבני המשפחה, השומרים על אורח חיים דתי-מסורתי, היה חשוב שבמהלך השנה ילמדו תורה לעילוי נשמתו של ירון ז"ל. אריה: "במשך השנה האחרונה, כל מוצאי שבת, היה מגיע אלינו הרב דוד גבריאלי וכ-20 חברים של ירון מהשב"ס, חברים שלמדו איתו בישיבה (וולפסון, בני עקיבא בבאר שבע) וחברים של אחיו יניב, והיו שומעים שיעור הלכה מפי הרב, שהיה משלב את הדברים בהעלאת דמותו של ירון ועל ידי זה מנציח אותו.
"ירון ואחיו יניב (סוהר ביחידת 'נחשון') היו קשורים חזק האחד לשני. כמו תאומים סיאמיים, היו הולכים יד ביד לבית הכנסת בשבת בילדותם. כניסתו של יניב לשב"ס הייתה לא מעט בעידודו של אחיו ירון ומאוחר יותר היה מתייעץ איתו בנושאים שונים הקשורים לשירות. לא לשווא יניב בוכה כל יום", מציין אריה האב וממשיך:
"במסגרת השירות, יצא ירון ללמוד לתואר ראשון וסיים את לימודי הקרימינולוגיה בשלוחת אוניברסיטת בר אילן במכללת אשקלון. ברצון לחקות את אחיו, החל השנה יניב לעשות את אותו מסלול והוא לומד את אותם לימודים במסגרת שירותו כסוהר, כאשר בעתיד גם הוא חושב ללכת לקצונה, ובורא עולם ייתן לי שלפחות יניב יהיה קצין בשב"ס, ואת ירון לא נשכח".
האב פורץ בבכי: "אני אממש את דרכו של ירון עד הסוף". האם מרים משלימה את דברי בעלה: "אנחנו חשבנו שהדרך הכי נכונה להנצחה, כמשפחה מסורתית-דתית, היא להקים בית כנסת, בית מדרש, שיהיה לעילוי נשמתו.
"לצורך זה פנינו לכמה גורמים, לעיריית באר שבע, שהביעה רצון לעזור ולתמוך, וגם לשר הפנים הרב אלי ישי. נפגשנו איתו בירושלים, יחד עם הרב דוד גבריאלי אחי, העומד בראש העמותה שהקמנו לזכרו של ירון, והבנו מדברי השר כי הנושא מאוד מדבר אליו, שהוא תומך בהנצחה ויעשה כמיטב יכולתו לעזור בנושא".
לאריה אין טענות כלפי המסגרות השונות: "כל הכבוד למשטרת ישראל ולשב"ס, לכל הצוות בכלא 'דקל', למפקד באסם, לכל החברים, כל הקצינים. עד היום, שנה שלמה, ליוו אותנו ולא עזבו אותנו". זוג ההורים והמשפחה מלאי הערכה בפרט לסיגל, קצינת הנפגעים, שנמצאת איתם בקשר שוטף.
בבית העלמין הצבאי בבאר שבע, תיערך ביום חמישי הקרוב, 24 בנובמבר, אזכרה למישר ירון ברמי ז"ל ובשעות הערב, בבית הכנסת "עוז ותעצומות" בשכונה ט', תתקיים ההילולה בהשתתפות הרב הראשי לבאר שבע ואב בתי הדין הרב יהודה דרעי, הרב אורי זוהר ורבנים נוספים. המשפחה מזמינה את הציבור ליטול חלק.
כאמור, בניית בית מדרש להנצחת שמו וזכרו של מישר ירון ברמי חשובה מאוד למשפחה. בני המשפחה פונים לציבור הרחב בבקשת סיוע בתרומה.
לצורך זה הוקמה עמותה בשם "תורת חסד", בראשותו של הדוד הרב דוד גבריאלי, שמספרה הוא 580407427. טלפון/פקס 086105404. ניתן לקבל פרטים נוספים בטלפון נייד: 0526093352
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם