ראשי » מקומי » השרון » כפר סבא/רעננה/הוד השרון

בירת השרון: היכונו להשקת הבירה הרעננית הראשונה

לפני שנה וחצי היו לאחים עידו ואסף דותן ולשותפם ברט זקס שני חלומות: לשים את רעננה על מפת הבילויים ולהשיק את הבירה הראשונה בתולדות העיר. התורים בכניסה לפאב שלהם מעידים שהם עמדו במשימה הראשונה. רגע לפני שהם מסתערים על המשימה השנייה, הם מספרים איך הצליח פאב אחד להעיר את העיר המנומנמת

מה עולה לכם בראש כשאתם חושבים על רעננה? פארק יפהפה עם סירות באגם? פקקים בצומת? צרפתים במרכז קליטה? פנינת השרון מעלה קונוטציות רבות, אבל ספק אם בירת הבילויים היא אחת מהן.

בשנה וחצי האחרונות משהו בתדמית המנומנמת של רעננה מתחיל להיסדק, וזה קורה הרבה בזכות שלושה יזמים צעירים שהקימו את שינקין - הפאב שהביא את תל אביב לשרון.

בגיל שבו צעירים רבים עדיין מגבשים את דרכם, האחים אסף (23) ועידו (25) דותן, ילידי גבעת ח"ן, וחברם ברט זקס (29), תושב רעננה, נהיו אנשי עסקים לכל דבר. הם החליטו לנצל את כישוריהם האישיים כדי להפוך את הפאב שפתחו למקום החם ביותר בעיר.

עידו, הצעיר בחבורה, בעל חוש עסקי מפותח שפיתח היטב בזמן שעבד כיחצן מסיבות בכל אזור השרון; אסף, בעל ידי הזהב וכושר העיצוב; וזקס, האומן הפיננסי שרכש את כישוריו בזכות אביו ודודו - בעלי רשת כפר השעשועים.

אף על פי שקיבלו הצעות מפתות לפתוח פאבים בתל אביב, החליטו השלושה ללכת דווקא על רעננה, ומאז, כמו שאומרים, הכול היסטוריה: המקום גדוש מדי לילה בבליינים צעירים. "היעד העיקרי שלנו היה להחזיר את החיים הצעירים לרעננה. היום אני יכול להגיד בלב שלם שעשינו זאת ובגדול", אומר בהתרגשות עידו.

ואחיו אסף מוסיף: "זו הייתה החלטה אמיצה מאוד. אם היינו משקיעים בכך יותר מחשבה אולי לא היינו לוקחים את הצ'אנס. אתה יודע מה, אני שמח שעשינו זאת".

האחים דותן גדלו במושב גבעת חן הסמוך לרעננה. כיום אסף לומד הנדסת מכונות ושוכר דירה ברעננה. עידו לומד משפטים ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי, שוכר דירה בהרצליה ולמרות גילו הצעיר אך בשל ניסיונו הרב בעולם הצעירים הוא המוח שעמד מאחורי הרעיון של הקמת הבר.

"מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד היה לי חוש עסקי", מתוודה עידו. "מגיל צעיר פיתחתי תיאבון לעולם העסקים ולאיתור פוטנציאל רווחי.

"אבא שלי גידל ערוגת פרחים בחצר, ובגיל 12 הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי שאני יכול לעשות כסף ממכירת זרים. לקחתי כמה פרחים, שזרתי זרים ומכרתי אותם. ככה הרווחתי דמי כיס. אחרי שנגמרו

הפרחים הלכתי לפרדס של סבא שלי וקטפתי פירות. ככה התחלתי להרוויח לא רע".

בגיל 16 החליט עידו לפנות לתחום חיי הלילה. "זה התחביב שלי", הוא מספר. "אני מאוד אוהב לראות אנשים נהנים, את האינטראקציה וההנאה שלהם בעולם הזה. התחלתי ליחצן בכל מסיבות החיילים באזור והלך לי מעולה. אחרי שהשתחררתי מהצבא ארגנתי לחברים מהצוות מסיבת שחרור גדולה עם 1,500 מוזמנים.

"נדהמתי לגלות שעדיין יש לי את זה, וחזר לי התיאבון לתחום. ארגנתי מסיבות נוספות, שהגדולה שבהן הייתה בשטח פתוח והיו בה 3,000 איש. משם, בגיל 23, התגלגלתי למועדון בצרה 77, שם ניהלתי את יחסי הציבור".

אסף, לעומתו, ידוע בידי הזהב שלו. "תמיד הייתי הנדימן", הוא מעיד על עצמו. "מגיל צעיר שיפצתי, בניתי ועזרתי לסבא שלי במשק. בהמשך עבדתי בעבודות לוגיסטיות בברים באזור, ושם נחשפתי לעבודתו של אחי כיחצן. עבדנו תקופה מסוימת יחד עד שהתגייסתי".

אסף ניסה למצוא את דרכו בארצות הברית, אך הגעגועים החזירו אותו, בסופו של דבר, לארץ. "פיתחתי שם סטארט-אפ לפריצת מנעולים והעסק שגשג, אבל המשפחה התגעגעה, ואחרי מסע שכנועים הם הכריחו אותי לחזור. עזבתי את הכול, חזרתי לארץ עם כסף רב והחלטתי לעבוד בתחום המסעדנות בתל אביב. עבדתי בכל התפקידים, ממלצר וברמן ועד מנהל מסעדה, ולמדתי את רזי עולם המסעדנות".

איך צמחה היוזמה לעבוד יחד?
עידו: "בשלב כלשהו קלטתי שאני מתבגר והאוכלוסייה נותרת באותו גיל. הרגשתי תחושת מיצוי והתעורר בי רעב לפתוח עסק משלי. אחרי שעברתי ליד מקום להשכרה ברעננה הגעתי למסקנה שבא לי לפתוח פאב משלי. באותו יום פגשתי את אסף וסיפרתי לו על הרעיון".

לא חששתם לעבוד יחד?
"אנחנו חברים טובים מאוד מגיל 0. היה חשש מסוים מכיוון שהוא האח הגדול והשליטה בידיו, אבל כל אחד מאיתנו נתן לאחר את הבמה ואת הנישה שבה הוא במיטבו. אני מתמקד ביחסי ציבור ואסף - בלוגיסטיקה, וככה אנחנו משלימים זה את זה".

אסף: "לא חששתי, מכיוון שכבר בעבר עבדנו יחד כך ששמחתי לחזור ולשתף פעולה, אבל הפעם ידעתי שחסר לנו נדבך נוסף, ולכן פניתי לחברי הטוב מתקופת התיכון, ברט".

וכאן נכנס לסיפורנו ברט זקס, הצלע השלישית בפאב. זקס גדל בדרום אפריקה, שבעשורים האחרונים הפכה לאחת המדינות האלימות בעולם. כשהיה בן 13 נפל אביהם קורבן לשוד אלים.

אחרי שהשודדים לקחו ממנו את כספו, הם דרשו את טבעת הנישואים שענד על אצבעו. מכיוון שהאב לא הצליח לחלוץ את הטבעת, השודדים החליטו לקטוע לו את האצבע. "מרוב לחץ, אבא שבר לעצמו את האצבע וחילץ את הטבעת. באותו יום הוא הגיע הביתה וקיבל החלטה לעזוב את דרום אפריקה", מספר זקס.

כמו האחים דותן, גם זקס החל לעבוד מילדותו אך במסלול שונה. "כבר מגיל צעיר אני בעסקי הצעצועים עם אבי ודודי. לדוד שלי, שהוא מומחה פיננסי, אין ילדים, אז הוא החליט לקחת אותי כפרויקט אישי ולייעד אותי להיות היורש שלו בתחום. הוא לימד אותי ניהול עסקים מאל"ף ועד תי"ו. אבא שלי לימד אותי את סודות הניהול השיווקי, ושניהם היו עבורי האוניברסיטה של החיים".

לאחר שזקס עלה עם משפחתו לארץ, הוא עבד, חסך כסף לאופנוע והתנער מהעסק המשפחתי שהקימו אביו ודודו יחד עם שותף נוסף - רשת כפר השעשועים. לאחר השירות הצבאי הוא חזר לעסק. "שלוש שנים בגדוד שמשון בצבא איפסו אותי לגמרי", הוא אומר. "מיד לאחר שהשתחררתי, אבא שלי ודוד שלי תפסו אותי ואמרו לי 'מזל טוב לרגל שחרורך, מהיום אתה היורש של העסק. בהצלחה'".

נשמע מלחיץ.
"לא בהכרח. ידעתי מגיל צעיר שזה הייעוד שלי. בעסק הזה עברתי את האוניברסיטה של החיים וקיבלתי את הרקע הניהולי שכל אחד אחר מקבל באמצעות לימודים אקדמיים. אפילו הנהלת חשבונות למדתי בכוחות עצמי.

"התחלתי לעבוד במחסן, בהמשך ניהלתי אותו, ובגיל 24 הייתי מנהל הארגון של החברה. לא היה לי זמן לכלום מלבד העסק. בגיל 25 הייתי עוזר מנכ"ל, וטיפלתי בכל העניינים הכספיים החברה. עם השנים העסק צמח והפכנו לתאגיד שכולל את הרשתות 'ששת', 'הכול בדולר', 'פיפו' ו'ד"ר בייבי'".

בסופו של דבר העסק המשפחתי נמכר לרשת הריבוע הכחול, וזקס פתח עם אביו עסק קטן בשם פאזלנד - רשת למשחקי פאזלים, שתוך שנתיים הפכה לרשת המונה שבעה סניפים. "בזכות התקופה הזאת, לאחר שהתחלנו מאפס, למדתי איך עובד הביזנס, מכלום הצלחנו להפוך לעסק משגשג".

במקביל לעבודה בפאזלנד, עבד זקס במועדון בצרה 77 יחד עם האחים דותן. "ביום שאסף ועידו פנו אליי להקים את הפאב הרגשתי שזו הזדמנות להגשים את עצמי ולצאת מהמיתוג של 'הבן של מייקל זקס'. הרגשתי שאני חייב לשנות כיוון בחיים ולבנות את השם שלי", הוא אומר.

לא חששת לעבוד עם שני אחים ולהיות מחוץ למעגל המשפחתי?
"נכון שהם אחים, אבל אני לא מרגיש כמו השותף השלישי אלא יותר כמו האח השלישי. מאז שהכרתי את אסף בתיכון גדלתי לתוך המשפחה שלו. למדתי מהם המון והם למדו ממני. אסף ואני חברים שנים רבות. אנחנו סומכים אחד על השני בעיניים עצומות. אם יש משהו שדחף אותי לנסות זה משפט ששמעתי בבית: 'המעז מצליח, ואם לא תנסה לא תצליח'. ניסיתי ותראה איפה אנחנו היום".

לפני שנה וחצי החליטו השלושה להפוך לשותפים. "רצינו להקים פאב שיהפוך למוסד חברתי לצעירים בני 22 ומעלה", מציג עידו את החזון.

אחרי שבחרו את המקום פנה עידו לראש העירייה, נחום חופרי, ושיתף אותו בתוכניות שלהם.
עידו: "סיפרתי לו שאנחנו רוצים ליזום מהלך במטרה לחזק את הקשר בין הצעירים לעיר. הוא מיד התקשר והזמין אותנו לפגישה. הצגתי לפניו סטטוסים של צעירים בפייסבוק שטוענים שרעננה הפכה לעיר של זקנים, ושכולם בורחים לתל אביב. הוא רצה לשמוע את הצעתנו".

אסף: "הסברנו לו שאנחנו רוצים להקים מקום חדש שייתן אווירה של בר. לא רצינו אווירה של בית קפה נוסח רעננה או דאנס-בר נוסח תל אביב. רצינו שילוב. הוא מיד התלהב, ומאותו רגע דחף את התהליכים מצד העירייה".

זקס: "הוא כל כך אהב את הרעיון וסמך עלינו, עד שאפילו שמח שהבת שלו עבדה אצלנו תקופה ארוכה".

איך בחרתם את השם של המקום?
אסף: "אחרי שסיימנו לעצב את המקום הסתכלנו עליו ופתאום הוא נראה לנו כמו רחוב שינקין בתל אביב. היה ברור שזה צריך להיות השם".

עידו: "השם היה מאוד קליט והכי חשוב שיש לו יכולת להישמר, לא כמו באיזה פאב תל אביבי שמחליף את שמו כל חצי שנה".

מלבד השם והצביון, מה עוד ייחודי למקום?
"הפרסום שלנו עובר מפה לאוזן בשיטת חבר מביא חבר, כך שהקהל הוא רענני אסלי. תוך שנה המקום שלנו צבר תאוצה והפך למקום הכי חם בעיר, אם לא בכל אזור השרון".

זקס: "בימי שישי המקום מפוצץ עד אפס מקום, ויש תחלופה של 800-700 איש, שזה מדהים. יש פה אוסף של אנשים יפים, איכותיים וטובים, שידוכים בלי סוף. אפילו אסף הכיר את בת הזוג שלו כאן".
אסף: "זה התחיל לפני כשנה בקטן, אבל מהר מאוד התגלגל. היא הדבר היחיד שמאזן אותי בכל מסגרת החיים הלא שגרתית שלי, ועל כך אני צריך להודות למקום הזה".

אולי תהיו הזוג הראשון שיתחתן בזכות הפאב הזה?
"אני מאמין ומקווה שנתחתן, אבל לא נהיה הזוג הראשון, כי זוג אחד כבר הקדים אותנו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...