תחת צנזורה: איינור, זמרת כורדיה מטורקיה, הפכה לכוכבת על
אחרי שבית המשפט בטורקיה הורה להוריד את אלבומה "קיג'א כורדאן" מהמדפים, הקריירה הבין-לאומית של איינור דוגאן התחילה לנסוק. לרגל הופעתה בירושלים, היא מדברת בראיון על המשטר בטורקיה, על העוול שנעשה לאמנים בני מיעוטים ועל מוזיקה כורדית מסורתית
לא מדובר בסתם טורקייה, אלא באחת שלהגיד עליה שהיא יודעת לשיר יהיה האנדרסטייטמנט של האנדרסטייטמנט; היא עושה את זה מעולה. היא מצליחה לגעת ולרגש כשהיא שרה סולו שמימי נטול ליווי אינסטרומנטלי, והיא עושה את זה לא פחות טוב גם כשהיא מלווה בלהקת נגנים. כדי להאמין, לוי יכול היה להגיע להופעה שלה במוצאי שבת האחרון בתיאטרון ירושלים במסגרת פסטיבל העוד. כך יכול היה להאזין ולהיווכח בעצמו בקסם שנקרא איינור דוגאן - הידועה, כמו ריטה יאן פרוז, בשמה הפרטי בלבד.
פרט ליכולות השירה המדהימות שלה, ליוצרת הטורקייה ממוצא כורדי יש גם סיפור חיים מרתק, שהוא בבואה של המתח והמאבק המתמשך בין הטורקים למיעוט הכורדי בארצם. הכורדים הם עם ללא מדינה. הם רוצים מאוד שתהיה להם אחת, אבל מיודענו וידידנו רג'יפ טאיפ ארדואן, וגם ראשי הממשלות שלפניו, דאגו לדכא ולחסל את שאיפתם לעצמאות. חוץ מלעשות שפטים ומעשים לא אנושיים בנפשם ובגופם של בני המיעוט הכורדי, השלטונות דואגים גם להשתיק את קולם ותרבותם. מדיניות אכזרית זו לא פסחה גם על איינור לפני שש שנים.
אייינור (36) פרצה לתודעה הבין-לאומית בשנת 2004, כשהוציאה את האלבום "קיג'א כורדאן" (נערה כורדית). האלבום כלל שירי עם בטורקית ובכורדית, וזכה להצלחה במצעדי מוזיקת העולם ולביקורות מהללות בעיתונות וברשת.
איינור החלה לצבור שם והערכה מחוץ לארצה, והופיעה בפסטיבלי מוזיקת העולם הנחשבים ביותר. אבל אז נוצרה בעיה מבית: 15 חודשים אחרי צאתו של "קיג'א כורדאן", החליטה הממשלה הטורקית להסירו מהמדפים. הסיבה העיקרית הייתה שיר בעל שם בעייתי במיוחד עבור המשטר, שניתן לתרגם ל"עודדו נשים לעלות להרים ולעסוק בבדלנות".
"לא הופתעתי בכלל מהצעד של בית המשפט, מכיוון שזה לא היה האלבום הראשון שנאסר להפצה בטורקיה, ובטח שלא יהיה האחרון", סיפרה איינור בשבוע שעבר. "לפני העניין עם השיר הזה היה איסור אחר, שנבע מהשיר 'קיג'א כורדאן'. בעקבות צעדים משפטיים והתערבות של חברת התקליטים שלי האיסור הוסר אחרי כמה חודשים", היא מספרת.
הייתה בטורקיה התייחסות תקשורתית מיוחדת להחלטת בית המשפט?
"למיטב זיכרוני לא הייתה התייחסות רבה. זה הוזכר בכתבה אחת או שתיים, וזהו".
הסרת אלבום מהמדפים בטורקיה אינה דבר נדיר. מלבד איינור, את החוויה המבישה חוו אמנים רבים, שהמוזיקה שלהם לא יישרה קו עם רוח השלטונות. על פי רוב, האלבומים שנאסרו היו של מוזיקאים בני המיעוטים השונים בטורקיה. "יוצרים בעלי תרבות, תפיסות ואמונות שונות – כלומר כאלה שיצרו מוזיקה ששונה מהאידיאולוגיה הרשמית והמקובלת, חוו צרות ונעשה להם עוול רב במשך 80 השנה האחרונות", חושפת איינור עוד פן מכוער של דיכוי מתמשך במולדתה.
הדברים לא השתנו בשנים האחרונות, בעקבות ניסיונות הטורקים להיות חלק מהגוש האירופי?
"כן. אבל ההבדל הוא בסך הכול שכיום אנחנו נמצאים במצב של היעדר חסות ותמיכה, ולא במצב הגרוע יותר של צווי איסור של בתי משפט. גם המוזיקה הכורדית הושפעה מהמצב הזה. משאלתי הגדולה היא שהמוזיקה הכורדית תפסיק להיות כלי לפוליטיקה ותתרחב על ידי תמיכה מוזיקלית בלבד, ללא תלות במוסדות וארגונים".
עד כמה משפיעה המתיחות בין הכורדים לטורקים על היצירה הכורדית בטורקיה?
"בראש ובראשונה המתיחות ביטלה את הגיבוש וההתמזגות. אמנים כורדים לא מצאו את עצמם בזהויות שהוכתבו להם מראש, ולכן כל אמן הלך לפי דרכו. כיום התחילו להתגבש כמה יוזמות, ואנחנו מנסים למזג בין אמנים ויוצרים כורדים".
חוץ מהאלבומים וההופעות, מה שפתח לאיינור עוד צוהר בעולם המוזיקה והתרבות הוא החשיפה הגדולה שזכתה לה בסרט התיעודי של הבמאי הגרמני ממוצא טורקי פאטי אקין, "לחצות את הגשר - הסאונד של איסטנבול" (2005), שתיעד את סצנת המוזיקה הטורקית בארצו.
אפשר בהחלט להגיד שהריאיון וההופעה של איינור הם שיאו של הסרט הדוקומנטרי הנפלא הזה, שמקנה חשיפה לה ולאמנים נוספים מכל גווני הקשת המוזיקלית. "באמצעות הסרט נחשפו אליי קהלים רחבים ויותר חשוב, תומכי אמנות באשר הם. כמו כן, הוא אפשר לי להופיע בקונצרטים במדינות אחרות", מספרת איינור.
איינור שרה מאז שהיא זוכרת את עצמה, ומסבירה מהיכן המעיין נובע: "במחוזותינו המוזיקה הפכה לדרך שאנחנו מביעים בה אבל, אמונה, מסורת ושמחה", היא אומרת, "בהתחלה התעניינתי בבגלאמה (כלי מיתר הנפוץ בטורקיה והסביבה – ע"א), שיש לה תפקיד חשוב בתרבותי ובאמנותי. אני לא זוכרת מתי בדיוק התחלתי לשיר לראשונה, אבל הפעם הראשונה שעליתי על הבמה הייתה בערב הסיום של חטיבת הביניים".
איינור החלה את דרכה במגרש של הגדולים לפני כעשור, כשהוציאה לאור את אלבומה הראשון "סאייר". אחריו הגיע האלבום המדובר והאיכותי "קיג'א כורדאן", שעשה את הרעש הנחוץ כדי לגרום לאיינור להיחשף לקהלים גדלים יותר. מעבר לאיכויותיו המוזיקליות, העובדה כי נאסר להשמעה בטורקיה והורד מהמדפים גרמה לקהל הרחב לחשוק בו יותר ויותר. לפני כשנה איינור הוציאה את אלבומה האחרון "ריוונד", ובימים אלה היא כבר עובדת על אלבומה הבא.
כמה מהרפרטואר שלך מתבסס על פולקלור, וכמה מבוסס על כתיבה של מילים ולחנים חדשים?
"יש יצירות שהן שלי, בין אם המילים ובין אם הלחן. לפעמים לאחר הכתיבה או ההלחנה יש צורך להשהות את היצירה, כלומר לחכות עד שתתבשל ותבשיל. זה מחזק את היצירה במידת מה. באלבומים שהוצאתי עד כה היו אולי שניים-שלושה שירים שהם שלי. השאר הם שירים שאנשים שרו במשך מאות שנים, והועברו מדור לדור.
"המוזיקה הכורדית המסורתית תמיד עטפה אותי. היא נוגעת בעומק לבי, גורמת לי להתרגשות ומקשרת אותי באופן בלתי ייאמן לשורשים. לרוב, המוזיקה הכורדית נסמכת על מסורת שבעל פה. בתוך המוזיקה והתרבות האלה, שמלאות בסיפורי חיים, למסירה ולהעברה של המוזיקה יש תפקיד חשוב ביותר. נושאי השירים הם מעשי גבורה, סאגות, כאב, גלות; יש גם בקלאמים – שירים שעוסקים באהבה, תשוקה ופרידה. בשירים שאני כותבת אני מנסה להגיע לאוניברסליות, תוך שימוש בתרבויות ובצבעים שונים מאוד. זה חשוב לי יותר מאשר להיות שייכת למקום אחד בלבד".
בכך נעוץ סוד הקסם האיינורי. אתם לא חייבים להבין על מה היא שרה כדי להיסחף אחריה ואחריה שיריה: "רגש יפה הוא יפה בכל מקום ומול כל קהל. אנשים ללא ספק מושפעים לחיוב ממוזיקה טובה שמרגשת אותם", היא אומרת. "בסוף כל קונצרט אנחנו מקבלים תגובות כמו 'אנחנו לא מבינים את מה שאת אומרת, אבל אנחנו מבינים שאתם מנגנים מוזיקה יפה ומיוחדת מאוד'".
איינור מסבירה כי היא לא מושפעת רק משורשיה ומסביבתה הקרובה, אלא גם מההרמוניה ומכלי הנגינה של המוזיקה המערבית. לדעתה המוזיקה יכולה לגשר על פערים חברתיים, מדיניים ופוליטיים, עד שהעניינים מגיעים למצפן ולמצפון האישי. "כל אחד יכול לחוש את ההרגשה של להיות מיוחד במינו. זה מכין את הקרקע לריכוך של כל מיני דעות קדומות, אבל בסופו של דבר חוסר מצפון לא מכיר שום דבר, כולל מוזיקה", היא קובעת בנחרצות.
זהו הביקור הראשון שלה ושל להקתה בישראל ובירושלים. כמו הרבה אמנים והמון מלכות יופי, היא מקווה שההופעה שלה בפסטיבל העוד בעיר תתרום לאחדות ולקירוב לבבות: "ציפיותיי מההופעה כאן זהות לציפיותיי מהופעות בכל העולם", אמרה לפני ההופעה. "אני מצפה בכל פעם ללפיד החרות והאחווה, שיידלק שוב על ידי בני האדם ויביא לשלום". אינשאללה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם