למה בטופס הארנונה כיכר הבימה נראית אחרת?
הגדרות ברחבת התאטרון, הפרודיה בחוף גורדון, החרם על מופעי הפסטיגל והמציאות המדומה של העירייה. כל העולם במה, הגרסה התל-אביבית
הכול היה בסדר, רק שבצילום של הבימה משהו נראה לי מוזר. אני הרי מכיר את הכיכר הזו היטב, ובכל פעם שאני עובר בה אני שואל את עצמי אם יגיע היום שהיא תהיה חפה מגדרות. בחודשים האחרונים הכיכר האומללה נראית יותר כמו מכלאה מאשר כמו מרחב ציבורי מזמין: גדר מסביב לעץ המוגבה, גדר מסביב לבוסתן המשוקע, גדר מסביב, נקודה.

אבל בתמונה שבקומוניקט אין זכר לגדרות. הכיכר נקייה ממחסומים, צחורה ומזמינה. סרקתי את התמונה שוב ושוב, מחפש אחר בדל גדר או מחסום, ונאדה. עכשיו נותר רק להחליט מה קרה כאן: האם לרגל הצילום נערך מבצע מיוחד לפינוי הגדרות מהכיכר (והשבתן לאחר מכן); או שאולי לפנינו עיבוד מחשב מתוחכם. כך או כך, מתברר שעיריית תל אביב לא רק משפצת את מוסדות התרבות -
שיתפתי בתהייה את העירייה, וזו התשובה שקיבלתי. יש בה הרבה מידע מעניין, אבל שום מילה על הקומוניקט הדמיוני: "לאחרונה הוסרו מרבית הגדרות בכיכר, ובכלל זה הגדרות סביב הגן השקוע. עם זאת, בחודשים הקרובים ימשיכו להתבצע עבודות להשלמת הריצוף בכיכר, שיוקפו בגדרות. גדרות אלה יוסרו בהדרגתיות, עם השלמתו של כל קטע ריצוף".
שבת לפני הצהריים, כיכר דיזנגוף, רב חן. המון ילדים, עם ובלי הורים, מצטופפים ליד הקופות, משחקים תופסת בכיכר, מחכים לסרט. פתאום אני קולט מכונית מפלחת את דרכה בין הילדים, ככה בטבעיות, כאילו זה אמצע הכביש.
ואז אני מסתכל מסביב ורואה שהיא לא לבד: שורה ארוכה של מכוניות, לפחות עשר, הפכה את צלע הכיכר שבין דיזנגוף לפינסקר למגרש חניה מאולתר. הכניסה ל"חניון" היא מרחוב בן עמי, בין תחנת הדלק לקופות הקולנוע, והופ - ככה איבדו הולכי הרגל והילדים עוד שטח סטרילי שנכבש על ידי המכוניות.
כל מה שצריך לעשות זה להציב שם עמוד חוסם, אבל משום מה הוא איננו. מהעירייה נמסר: "הנושא מוכר והוא נבחן על ידי העירייה בימים אלה".
תל אופן, בשעה טובה, חגג את המנוי העשרת אלפים (דווקא אחד מזיכרון יעקב), ומדווח על 4,000 רכיבות ביום, שזה מאוד משמח. רגע של חשבון פשוט, גם אם לא לגמרי מדעי: בהערכה גסה, ברכיבותיי בעיר אני נתקל בזוג אחד של האופניים הירוקים מתוך כל 15 אופניים רגילים שחולפים על פניי.
משמעות: מדי יום מתבצעות בעיר 60 אלף נסיעות אופניים (ואם לא 60 אז 50 או 70). המהפכה, אם עוד לא הפנמתם, כבר כאן.
בכל פעם שאני עובר ליד כיכר רבין אני עוקב במתח אחרי תהליך השתפצותה המתמשך של הבריכה הגדולה, זו שלמרגלות בניין העירייה: האם היא תזכה להיות מקסימה ומזמינה כמו אחותה הקטנה מהקצה השני של הכיכר, עם דק עץ, צמחי מים ופינות ישיבה פזורות?

או שאולי סתם מתקנים שם את הצינורות והממטרות ויחזירו אותה להיות מה שהייתה תמיד - שלולית משמימה שרגעי תהילתה נשארו באפריל 1977, כשאוהדי מכבי תל אביב קפצו לתוכה לרגל הזכייה בגביע אירופה.
מתגובת העירייה עולה שיש מקום לאופטימיות: "חידוש המזרקה כולל גם שיפוץ תשתית וגם התקנת דק עץ לישיבה מסביב לבריכה, בדומה לבריכה האקולוגית בדרום מזרח הכיכר. עלות העבודה עומדת על כ-850 אלף שקל, והיא צפויה להסתיים בעוד כשבועיים".
נכון שעונת הרחצה הסתיימה ורובכם תראו את הים בפעם הבאה אי שם ביוני, אבל יש כאלה שלא מוותרים עליו גם עכשיו, וחוץ מזה פיסת הגאונות הקטנה שאני עומד לספר לכם עליה מתרחשת כבר מאז הקיץ.
אני מדבר על חוף גורדון, על מתקני שטיפת הרגליים. אלה שתמיד ניצבו, כמו בכל חוף, בקצה הטיילת המרוצפת. רק שבמהלך הקיץ האחרון הברזים זזו, מעשה שטן, עמוק לתוך החוף החולי, כלומר אתה עולה מהים, שוטף את הרגליים ואז שוב מוצא את עצמך הולך כברת דרך ארוכה בתוך חול. את התוצאה אתם יכולים לנחש, בעיקר כשבסיפור מעורבים גם ילדים.
מהעירייה נמסר שפעם יהיה בסדר: "הקמת שביל אופניים על תוואי הטיילת הובילה לבעיות ניקוז שדרשו את העתקת הברזיות ממקומן המקורי. אגף החופים מתכנן להקים בקרוב שבילים אשר יחברו בין הברזיות למשטח הטיילת".
אם מעולם לא לקחנו את הילדים לפסטיגל או לאחד המופעים הצרחניים האחרים של חנוכה, וגם השנה לא ניקח, זה נחשב שאנחנו משתתפים בחרם שהכריזו ההורים על מחירי הכרטיסים?
aviv67@gmail.com