ראשי » מקומי » מרכז » תל אביב-יפו

זעם בקהילה הגאה: מסיבות הגייז בתל אביב יקרות מדי

לצעירים וצעירות בקהילה הגאה נמאס מהמחירים המנופחים של מסיבות הגייז. מפיק המסיבות שמעון שירזי: "הסכום הוא בהתאם להשקעה"

מתברר שלא קל להיות גיי בתל אביב, או יותר נכון לא זול. הומואים ידועים כקהילה שאוהבת להשקיע בעצמה - מותגים, אמצעי טיפוח וכיוצא באלה, אבל מישהו החליט כנראה לנצל את התדמית הזאת ולהפוך גם את חיי הלילה של הקהילה ליוקרתיים וליקרים במיוחד.

גילי, סטודנטית לסבית ובליינית בתל אביב, מסבירה על הבעיה המעסיקה אותה בימים אלה: "יציאה סטנדרטית שלי בעיר עולה היום כמו הופעה של אמן בחו'ל. זה מחיר כניסה מופקע שלרוב לא מצדיק את התוכן, מחירי בר גבוהים, מוניות - כל זה לא מסתכם בפחות מ-300 שקל".

כדי לסבר את האוזן, כניסה בלבד למסיבה של ליין גייז היום לא יורדת מ-50 שקלים , והמחירים מאמירים ל-120 שקלים ויותר - סכומים שהקהילה ההטרוסקסואלית בתל אביב כמעט ולא מכירה. תל אביב מלאה בברים ומגה-ברים חינמיים שעושים את הרווח שלהם מאלכוהול, אז מדוע הקהילה הגאה עדיין משלמת את המחיר?

יונתן ונונו ("דונה מרטין"), מפיק מסיבות, אומר שמגה-ברים לא יעבדו טוב עם קהל הגייז. "בסיכומו של עניין הקהל שלנו הוא לא רווחי מספיק כמו קהל הסטרייטים כשזה נוגע לשתייה", הוא מסביר. "אם אני אבוא לאחד מבעלי המגה-ברים ואגיד לו שאני רוצה לעשות ערב לגייז הוא לעולם לא ייתן לי ימים חזקים של סוף שבוע".

שמעון שירזי (FFF), ממפיקי המסיבות הוותיקים במקצוע, לא חושב שיש מקום להשוואה. "סטרייטים יוצאים לפיקאפ בר, גייז באים לחוויה. הסכום הוא בהתאם להשקעה", הוא קובע די בעצבנות מעצם העיסוק בשאלה. "אני חייב להודות שיש הפקות שאני לא מכסה בהן את ההוצאות, וזה בסדר, כי אני עושה את זה מתוך אהבה למקצוע".

על דבר אחד באמת יש קונצנזוס בקרב כל מפיקי הליינים: יש תמורה בעד האגרה, וכמובן שכל אחד מאמין שהליין שלו מספק אותה. "הקהל לא טיפש", מסביר עומר טובי ("אריסה"). "הוא יודע על מה הוא משלם, והחוכמה היא של המפיק להבין אותו ואיך לא להוציא אותו פראייר".

שירזי מאשר: "גייז מעריכים יותר חיי לילה והם גם דורשים את כל ההתחדשויות, התפאורה, הדי-ג'יז מחו'ל. אני מקשיב לקהל שלי".

עם זאת, בקהילה עולים קולות אחרים, מכאלה שפשוט רוצים לבלות עם מוזיקה טובה בערב יום שישי בלי הופעות ונצנצים. מאור, סטודנט שגר בחיפה, מודה על כך שהוא לא מתגורר בתל אביב.

"פעם הייתי מגיע כל שבוע למסיבה בתל אביב, אבל בגלל המחירים אני מגיע היום פעם בחודש", הוא מספר. "אני לא מבין למה הבחירה היא לא בידינו. שיהיה לפחות ליין אחד חינמי בסוף שבוע, וכל אחד יבחר אם בא לו לשלם את המחיר או לא, בינתיים הם בוחרים בשבילנו".

"אף אחד מהחברים הסטרייטים שלי לא מוכן לבוא אתי למסיבות גייז רק בגלל המחירים", מוסיפה גילי. "בסופו

של דבר או שאתה מוצא את עצמך בדאנס בר של סטרייטים או שאתה אומר שלום לחצי יום עבודה".

דבר נוסף שמכעיס את המבלים הוא תופעת הכניסות החינמיות: בליינים קבועים, חברים של, אייקונים בקהילה וכיוצא באלה שנכנסים בלי לשלם, כשההומואים "פשוטי העם" נושאים בנטל.

"יש תחושה כזאת", מספרת גילי, "שהסכום המלא שאתה משלם תמיד מכסה על אותם חמישה אנשים שנכנסו שנייה לפניך בחינם". שירזי לא מתבייש בכך שהוא מעניק הרבה כניסות חינם.

"המסיבות שלי הן שנים וכך גם הקהל, אני חייב לצ'פר אותו ולכבד אותו בכך", הוא מסביר. ונונו, לעומת זאת, לא מאמין במילה הזאת. "זו התרבות הישראלית המציאה את זה, אי אפשר להרוויח באמת ככה", הוא מודה. "יש לי כמה חברים טובים שהחרימו את המסיבות שלי בגלל שלא נתתי להם חינם".

עובדה בועטת היא קיומם של שני ליינים חינמיים, באמצע השבוע אמנם, שמתרחשים בדאנס ברים בתל אביב (" לימה לימה" ו"הסטוראג'"), וכל שבוע שניהם מלאים עד אפס מקום. קהל הגייז, מתברר, מצביע ברגליים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...