כך הפכה צעירה אמריקאית את שחקני ברק נתניה למורים
רייצ'ל קולבורן, ציונית אמריקאית נלהבת, מספרת כיצד הפכה את השחקנים הזרים של ברק נתניה למורים של ילדי השכונות, ולמה לא הייתה גרה בשום מקום אחר
"סבי ואבי הם ציונים גדולים, כל חיי למדתי בבית ספר יהודי וגדלתי בשכונה אורתודוקסית גדולה בארצות הברית, למדתי על ישראל כל חיי. בגיל 18 התנדבתי בארגון Young Judea (תנועת נוער ציונית בארצות הברית) ובמסגרת ההתנדבות הגעתי לישראל לחצי שנה ולמדתי תנ"ך והיסטוריה. כל המעבר לישראל קרה לי ממש בטבעיות".
המשפחה של רייצ'ל הגיעה לנתניה ממש במקרה. ההורים שלה, דיוויד וקייטי, הגיעו לעיר כדי ללמוד באולפן ומאז הם כאן בהרכב מלא, כולל שני כלבים מקסימים. לפני שלוש שנים החל דיוויד להיות מעורב בפעילות של ברק נתניה. הוא נהג לקנות כרטיסים למשחקים של הקבוצה ואחר כך תרם אותם לילדים בסיכון מהקהילה. ככל שהזמן עבר הוא החליט שהקבוצה צריכה להיות מעורבת יותר בקהילה וכך צמח הפרויקט "Hoops for Kids".
במסגרת הפרויקט מגיעים שחקני הקבוצה למועדוניות של העירייה ונפגשים עם ילדים בסיכון. השחקנים מלמדים את הילדים כיצד לשחק כדורסל ומעבירים להם שיעורים בנושאים שונים.
כמו כן הקבוצה מגייסת כסף עבור ציוד ספורט לבתי ספר ומועדונים, ציוד עבור ילדים נזקקים ומשפצת מועדוניות. רייצ'ל מרכזת את כל נושא הקשר בין השחקנים למועדונים השונים בעיר, מגייסת כסף ועובדת בתיאום מלא מול עיריית נתניה.
"לא יכול להיות שקבוצת כדורסל עירונית לא תקיים קשר עם הקהילה", מסבירה קולבורן את ההיגיון של הפרויקט. "כשלקבוצה אין קשר לקהילה אין לה גם אוהדים ולתושבי העיר לא אכפת אם היא קיימת או לא. הפרויקט הזה הוכיח שהקשר בין הקבוצה לקהילה תורם לשני הצדדים. הילדים מקבלים כרטיסים למשחקים ומגיעים בהמוניהם לעודד אותה. הם המעריצים הכי גדולים של הקבוצה".
קולבורן התחילה את הפרויקט בגיוס כספים מיהודים בארצות הברית. עיריית נתניה ראתה את הפרויקט המבורך והחליטה לתמוך ביוזמה. "הפרויקט הזה התחיל ברצון שלהם לספק לילדים משהו חיובי בזמנם החופשי", אומרת קולבורן. "הלימודים בישראל מסתיימים מוקדם מאוד ולרוב הילדים, בעיקר ילדים שבאים ממשפחות שלא מתפקדות או שההורים שלהם חוזרים מאוחר מהעבודה, אין מה לעשות".
במפגשים עם הילדים השחקנים מלמדים אותם איך שומרים על אורח חיים בריא, איך מומלץ להתנהג במצבים מסוימים ומסבירים להם למה כדאי להיות "טים פלייר" (שחקן קבוצתי).
לדברי קולבורן, הפרויקט תורם לא רק לילדי נתניה, אלא גם לתדמית של מדינת ישראל. "כשהשחקנים הזרים יעזבו יישאר להם קשר עמוק לעיר נתניה ולישראל. הרבה פעמים שחקנים אומרים לי שהקבוצה שלנו היא כמו משפחה עבורם. יש כאן תחושה טובה של חיבור לקהילה ולילדים, שהם המעריצים מספר אחת של הקבוצה".
כוכב הקבוצה, אדריאן בנקס, נשאב לתוף הפרויקט וכיום הוא תורם מכספו הפרטי כדי לקנות ציוד ספורט לבתי ספר בעיר. "הפרויקט הזה הוא הזדמנות נהדרת עבור שחקנים כמוני, שלא יכולים לתרום הרבה בבית מכיוון שאנו משחקים באירופה, להחזיר משהו לקהילה שהיא הבית שלנו לתקופה מסוימת זה דבר נפלא". מסביר בנקס.
הוריה של קולבורן חזרו בינתיים לאמריקה ובתם מתגוררת בביתם בנתניה עם שתי שותפות.
לא קשה לחיות לבד?
"לפעמים קשה לי להיות רחוקה מהמשפחה ואני רוצה לחזור הביתה, אבל בסופו של יום אני רואה את עצמי יותר ישראלית מאשר אמריקאית. בניתי כאן חיים, אני עובדת כעוזרת הוראה במרכז הבינתחומי בהרצליה, יש לי שותפות לדירה וכבר רכשתי לי כמה חברים טובים.
"כשאני חוזרת לביקורים בארצות הברית אני מרגישה קצת מוזר. כאן בישראל זה לא מרגיש מוזר כלל. אני מאוד אוהבת את נתניה, את הקהילה ואת העובדה שאני קרובה לים. אני רואה את עצמי חיה ומקימה משפחה בישראל ובנתניה. אני אוהבת את העיר הזאת ואת האנשים. הם מאוד חמים ואמיתיים".
לא קשה לגור בישראל?
"קשה אבל כדאי. המדינה הזאת מכריחה אותך להיות עצמאי, להתבגר, מכריחה אותך לצאת לעבוד ולהרוויח את לחמך. אני מאוד אוהבת את המוטיבציה הזאת. לא קל לחיות כאן, אבל התגמול בסוף היום הוא גדול מאוד.
"אני מרגישה את התגמול הרב במיוחד כשאני מפקידה את הצ'ק בבנק או חוזרת הביתה עם מצרכים מהסופר בלי שאף אחד יגיד לי מה לעשות. בארצות הברית הכול כל כך קל, אתה בכלל לא חושב או שם לב לדברים הקטנים. כאן אתה מקבל פרופורציה וזה הופך את הדברים הקטנים והמהנים ליותר מהנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם