ד"ר אביעד הכהן, המועמד לעליון, מדבר על הכול
עו"ד אביעד הכהן הספיק לייצג את כל קשת הדעות במדינת ישראל. מארנן יקותיאלי לנטורי קרתא, מ"נים בירוק" לרע"ם-תע"ל, כולם היו לקוחותיו. עכשיו, כשהוא מוציא ספר שלישי ונמצא ברשימת המועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, הוא מתפנה לשיחה על חנינה למשה קצב, צדק חברתי, הדרת נשים ועוד סוגיות שעל סדר היום
הוא שולח ידו בו זמנית בשורה ארוכה של עיסוקים שכל אחד מהם מצריך משרה מלאה בפני עצמו: הוא מכהן כדיקן מכללת שערי משפט, שם הוא מלמד ומנהל מערכת אקדמית מורכבת עם מאות תלמידים ועשרות מרצים.
הוא משמש עמית מחקר במכון ון ליר, ובמקביל עובד כעורך דין עסוק, העותר שוב ושוב לבג"ץ בנושאים ציבוריים ואקטואליים ומייצג קשת רחבה של ארגונים משמאל ומימין.
בין לקוחותיו אפשר למצוא את "נשים בירוק" ותושבי גוש קטיף מחד, ואת בל"ד ורעם-תע"ל מנגד; את ארנן יקותיאלי המנוח מצד אחד, ואת נטורי קרתא מצד אחר; וגם את נשות "קולך" לצד הרב אליהו.
בעבר היה הכהן היועץ המשפטי של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, ועתר בשמו לבג"ץ בעניין בחירת רב ראשי לעיר. בין לבין, הכהן הוא גם פרשן משפטי המופיע כמעט מדי יום בערוצי הטלוויזיה ובתחנות הרדיו, והוא בעל טור משפטי-אקטואלי בעיתונות היומית.
נוסף לכל אלה הכהן הוא פעיל חברתי, והוא חבר יוזם ופעיל בארגונים כמו "במעגלי צדק" – גוף שהקדים את המחאה החברתית, "נוער כהלכה" - הנאבק נגד קיפוח בני עדות המזרח במגזר החרדי, ו"פורום תקנה" – גוף העוסק בהטרדות מיניות בחינוך הציוני-דתי. למרות כל העיסוקים שמנינו זה עתה, הכהן מצליח לדחוס לתוך 24 שעות היממה גם פריטה בת שעה על פסנתר, לימוד דף תלמוד יומי והקדשת זמן איכות למשפחה.
ואם לא די בכל אלה, כעת יוצא לאור ספרו השלישי "פרשיות ומשפטים". הספר עוסק בנושאים כמו חופש הביטוי, קו העוני, ענישה קולקטיבית, שוויון בין המינים, היחס לפליטים, שמירה על זכות השתיקה, הטרדה מינית וטוהר הבחירות. הוא סוקר את הנושאים בעקבות פרשות השבוע במקורותיו העתיקים והעשירים של המשפט העברי, תוך התייחסות למציאות ימינו כאן ועכשיו.
הכהן (49) הוא נצר למשפחה ירושלמית ותיקה, שהגיעה לארץ מגליציה 12 שנה לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אביו הוא הרב מנחם הכהן. הכהן האב שימש כחבר כנסת, כרבה של ההסתדרות, כרב הראשי של רומניה והיה החוליה ה-32 בשושלת רבנים.
ב-95 השנה האחרונות עוסקים רבני המשפחה גם בכתיבה תורנית, ספרותית ועיתונאית. אבי סבו הקים ב-1919 את השבועון "מחזיקי הדת", השבועון החרדי הראשון בישראל. סבו ייסד את השבועון הדתי "נרות שבת", ואביו ייסד עם דודיו את השבועון הדתי "פנים אל פנים", שהיה מוכר בברנז'ה בתור "העולם הזה" של הדתיים.
אמו הייתה מעורכי "דעות", כתב העת של "נאמני תורה ועבודה". גם הכהן המשיך במסורת: כשהיה סטודנט למשפטים נמנה עם מייסדי וכותבי השבועון הדתי "יום השישי".
הכהן למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר בשכונת בית וגן.
השפעתם של שני אלה, כמו גם של אביו, ביססה אצלו השקפת עולם אורתודוכסית מודרנית, המשלבת תורה והלכה עם אג'נדה מדינית מתונה ועמדות כלכליות~חברתיות שמאלניות. כדי לא לשבור מסורת של דורות הוסמך גם הכהן לרבנות, אף שהוא אינו עושה שימוש בסמכותו זו. עם סיום לימודיו התורניים למד הכהן משפטים באוניברסיטה העברית, וסיים שם תואר ראשון, שני ושלישי.
את ההתמחות לקראת הסמכתו כעו"ד עשה הכהן אצל שופטי בית המשפט העליון פרופ' מנחם אלון ומישאל חשין. הוא לימד בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר אילן בסוגיות דת ומדינה, משפט עברי ודיני תקשורת, ובהמשך שימש מרצה ודקאן במכללת שערי משפט. לאחרונה נכלל שמו ברשימת המועמדים הכשירים, שהוגשה לוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון.
בספרך החדש אתה עוסק, בין השאר, להטרדה מינית במשפט העברי, ובשעתו ייצגת ארגוני נשים בפרשת הסדר הטיעון עם הנשיא משה קצב. מה דעתך על סיום הפרשה?
"ראשית, צריך להפריד הפרדה ברורה בין הכרעת הדין ובין גזר הדין. הכרעת הדין במשפט של כל אדם, בין שהוא נשיא מדינה ובין שהוא אדם שאיש לא שמע עליו, צריכה להתבסס על דיני ראיות ולא על דיני כיכרות. אם בית המשפט מתרשם מהעדויות שהובאו לפניו, ומסיק מעל לכל ספק סביר שהאדם ביצע את העבירה – הוא חייב להרשיע אותו. לעומת זאת, בעניין העונש המצב שונה לחלוטין.
"בעיניי התפיסה המודרנית, שגורסת כי ענישה לא נועדה להיות פעולת נקם או גמול אלא להגן על החברה ולשקם את העבריין, צריכה להביא לכך שכל מקרה ייבחן לגופו. אם אין תועלת בכליאתו של עבריין מאחורי סורג ובריח למשך שנים רבות, לא בהכרח צריך להחמיר איתו.
"ברור שצריך לשמור על עקרון אחדות הענישה, אבל אסור שתאוות נקם אנושיות, שקיימות לעתים בלב כל אדם, יקבעו את משך העונש. השיקולים שצריכים לקבוע הם מצבו הספציפי של הנאשם, סוג העבירות שהוא ביצע והמסר לציבור. בהקשר של קצב, אני סבור שעיקר העונש שלו בא לידי ביטוי גם בהדחתו מהנשיאות. לכן, השאלה כמה שנים הוא יישב חשובה פחות".
יש מקום לחנינה?
"בשלב הזה בוודאי לא. תנאי בסיסי לחנינה הוא שהנאשם יודה במעשים שעשה ויביע חרטה בפומבי. אני מאמין שבעוד שנה או שנתיים התנאים ישתנו ויהיה על מה לדבר".
כאמור הכהן חבר ב"פורום תקנה". בעבר נמתחה ביקורת רבה על עצם קיומו של הפורום, והרב מוטי אלון, שעלה לכותרות בשל חשד לביצוע עבירות מין בקטינים, אף כינה אותו "כיתת יורים". נשאלת השאלה מה עושה אדם במעמדו של הכהן בפורום שזכה לקיתונות של ביקורת בשל התנהלותו בפרשת מוטי אלון.
"השעיתי את פעילותי ב'פורום תקנה' בעקבות דרך פרסום הפרשה", מסביר הכהן. "אני מאמין ש'פורום תקנה' ממלא את אחת המטרות החשובות ביותר בחברה הישראלית בימינו: מלחמת החורמה בכל נושא עבירות המין וההטרדות המיניות. צריך לזכור שבתי המשפט לא יכולים לתת לבדם מענה הולם לתופעה הזו, כי בלא מעט מקרים הבסיס הראייתי אינו מספיק כדי להעמיד אדם לדין פלילי. לכן יש חשיבות רבה לכך שקבוצה חברתית-דתית עוסקת בנושא שהיה מושתק בעבר, ואמלל הרבה מאוד צעירות וצעירים.
"היכולת לכנס את כל פלגי הציונות הדתית - מהרב ליכטנשטיין עד הרב לבנון, ומהרבנית שילת עד נשות 'קולך' - הוא תופעה ייחודית ומבורכת לכשעצמה. כמו כל גוף, גם 'פורום תקנה' אינו חף מביקורת. גם בו נעשו טעויות, אבל רק מי שאינו עושה אינו טועה. אני חושב שכל המעורבים בפרשה צריכים לעשות חשבון נפש לגבי הדרך שהפרשה התגלגלה, ויותר מכך: על המהלכים שקרו בעקבות התפוצצות הפרשה".
ד"ר הכהן מסרב להתייחס לפרשת הרב אלון לא רק משום שהיא תלויה ועומדת עדיין בהליכים משפטיים, אלא בעיקר מפאת קשריו עם משפחת אלון. הוא התמחה אצל אביו, המשנה לנשיא בית המשפט העליון פרופ' מנחם אלון, והוא מורו ורבו. כמו כן אמונה, בת דודתו של הכהן, נשואה לאחיו של הרב אלון, השר לשעבר בני אלון.
בימים אלה משלים ראש העירייה ניר ברקת שלוש שנות כהונה. בתור מי שמייצג אותו, ואף עתר בשמו לבג"ץ בעניין תהליכי הבחירה לרב ראשי, ובתור ירושלמי תושב קטמון, מה דעתך עליו?
"לא הייתי יועצו המשפטי של ניר ברקת במערכת הבחירות האחרונה, אלא בזו שלפניה. אני מעריך מאוד את מסירותו לעיר, שבולטת דווקא על רקע יכולתו לעזוב את העיר בקלות רבה ולחיות בשקט ובשלווה במדינת תל אביב.
"אבל למרות ההערכה, יש לי לא מעט ביקורת על ה'מחוות', המפליגות מדיי לטעמי, שהוא מעניק לציבור החרדי על חשבון זכויות הציבור שבחר בו. כך בנוגע לנושא התקציבי, כך בנושא של העמדת מבני חינוך ראויים לציבור הלא חרדי בעיר, וכך גם לגבי הדרת נשים מהמרחב הציבורי בירושלים".
מה אתה חושב על הדחתה של רחל עזריה מהקואליציה?
"זו טעות פוליטית, ויותר מזה - ערכית. גם אם עזריה פעלה באופן לא מקובל כאשר עתרה לבג"ץ, המעשה הזה כשלעצמו אינו יכול להיות עילה לפרישתה מהקואליציה. עזריה היא אחת מחברות המועצה הבודדות שגם מייצגות את שולחיה בנאמנות ובמסירות, וגם תורמות תרומה משמעותית להישארותה של ירושלים עיר הבירה של ישראל, ולא גטו דתי שהולך ומקצין מיום ליום".
בירושלים פועלים קווי מהדרין הדוחקים את הנשים לירכתי האוטובוס, ויש מחלוקת קשה באשר לפרסום תמונות נשים בשלטי חוצות בעיר. מה אתה חושב על כך?
"מעמדן של נשים, ולא רק שלהן, בשכונת מאה שערים, הוא לטעמי דוגמה להגבלה לא ראויה וחסרת פרופורציה של זכויות האדם בישראל. האיסור שהוטל על נשים ללכת ברחובות השכונה או להציג את תמונותיהן, גם כשהן לבושות בצניעות, מעל גבי לוחות המודעות ובאוטובוסים, הוא פגיעה בכבוד האדם ובערך השוויון, וסותר עקרונות דמוקרטיים בסיסיים.
"שיתוף הפעולה בין משטרת ישראל ובין העירייה אפשר במידה רבה את הדרתן של הנשים מהמרחב הציבורי באזורים רבים בעיר, ויצר למעשה שכונות שלמות שהן מעין אקס~טריטוריה והחוק לא חל עליהן. העובדה שמשטרת ישראל מסרה את השמירה בשכונה לחברת שמירה חרדית פרטית מדברת בעד עצמה.
"יש לי הרבה מאוד כבוד לחברה החרדית ולאורחות חייה. אבי גדל בשכונת מאה שערים, ועד היום רבים מבני משפחתי מתגוררים בה, אבל בין זה ובין השלכת חיתולים וריסוס נשים בצבע אין ולא כלום. שכונת מאה שערים הייתה ידועה בהכנסת האורחים שלה. כל התופעות שאנחנו רואים היום מייצגות אולי מיעוט בשכונה, שהשתלט עליה בדרכי טרור ולא מייצג ערכים לא של תורה ולא של דרך ארץ".
האם לדעתך יש צורך ברב ראשי בירושלים?
"במשך השנים האחרונות לא היה רב ראשי לעיר, ואני לא מתרשם שאנשים הלכו ברחוב וחיפשו אותו. המוסד הזה ארכאי. אילו היה בטל מן העולם, מעט מאוד אנשים היו מרגישים בחסרונו. אנחנו חיים במציאות שבה רוב הציבור בישראל, קרי הציבור החילוני, לא זקוק בכלל לרב. לעומת זאת הציבור שזקוק לרב מוצא לו בדרך כלל את הרב שלו, בין שזה רב קהילה או ראש ישיבה וכדומה.
"זה לא מקרי בעיניי שהרבנות הראשית עברה מהיכל שלמה, בניין שיש בו הד לבית המקדש, לבניין שכתוב עליו 'בנק יהב לעובדי המדינה'. אם אכן בוחרים רב ראשי לירושלים, המטרה המרכזית היא לא סידור עבודה לרב זה או אחר.
"מטרתו היא רק לקדש שם שמים, להצליח למצוא מסילות גם לציבור הכללי ולפתור בעיות הלכתיות בסוגיות של כשרות, עגינות, נישואים וגירושים. לצערי הרב, היום הפוליטיקה השתלטה על עולם הרבנות כמעט לחלוטין. השיקולים שמנחים היום את בחירת הרבנים בכל הארץ, ובכלל זה בעיר, הם שיקולים פוליטיים בעיקרם, שמתמקדים בטיב הקשרים ולא בכישורים".
אילו כישורים צריך הרב הראשי לירושלים?
"הרב הראשי לירושלים צריך להיות בראש ובראשונה תלמיד חכם ואדם שהיושר, היושרה ודרך הארץ שהוא נוהג בהם לא פחותים מכישוריו התורניים. מכיוון שירושלים היא עיר הבירה של ישראל והעולם היהודי, רבה הראשי צריך להיות מסוגל לדבר לא רק לאנשי שלומו אלא לכל הציבור. נוסף לכך, עליו לזכור שמתפקידו גם לייצג את העיר כלפי חוץ ובעולם כולו. הוא צריך להיות מעורב בדעת עם הבריות, ולא אדם המנותק מאורח החיים הישראלי המודרני".
אחד התיקים המפורסמים שלקח על עצמו הכהן היה ייצוגה של "האם המרעיבה". על פניו עצם נטילת התיק נראית בעייתית, אלא שהכהן מציג עמדה מעניינת בנושא. "למרות ההסתייגות המובנת מאליה מן המעשה שיוחס לה סברתי, כמו עמיתיי לייצוג, שמקומה הראוי איננו בבית הסוהר, אלא בטיפול שיסייע לה לצאת מהמשבר שהייתה בו. אני שמח שפעילותנו בנושא הזה נשאה פרי, ובהסדר הטיעון נקבע שהיא לא תשב בכלא", הוא מבהיר.
"בפרשה זו גיליתי פעם נוספת את השימוש לרעה שעושים גורמים מסוימים בעדה החרדית באנשים תמימים, הם מנצלים אותם לצורכיהם שלהם. פרשת 'האם המרעיבה' כללה מסע הסתה נגד בית החולים הדסה ורופאיו. הדעות האלה בוודאי אינן מייצגות את הציבור החרדי, שנזקק לשירותיו הטובים של בית החולים.
"יש כאן דוגמה נוספת לאחת הרעות החולות ביותר בחברה החרדית בת ימינו: מיעוט קיצוני שמשתלט על השיח הציבורי וכביכול מייצג כלפי חוץ את הציבור הזה, כאשר בפועל העמדות שהוא מציג, כמו הדרישה להנהגת קווי מהדרין נפרדים באוטובוסים או איסור על נשים ללכת ברחובות השכונה, מייצגות מיעוט קטן ביותר. הציבור החרדי הוא ציבור שיש לו ערכים נפלאים של מסירות נפש לחינוך הילדים ולימוד תורה. עם זאת הוא נמצא היום במצב טרגי, ורובו נסמך על גמילות חסדים".
ומה באשר לשירת נשים בצה"ל או בכל מקום אחר?
"יש בימינו אנשים שחושבים שלא רק קול באישה ערווה, אלא כל באישה ערווה. בעיניי הוויכוח הזה יצא מפרופורציות. במקום לטפס על עץ גבוה היו יכולים לפתור את בעיית החיילות בצבא בדרך הרבה יותר אלגנטית, כפי שנעשה ב~60 השנה האחרונות, שבמהלכן איש לא שמע על הסוגיה הזו. החיילות לא התחילו לשיר אתמול, ואני רוצה לקוות שהן לא יפסיקו לשיר מחר. עם קצת שכל ותבונה, ניתן היה למצוא פתרון שירצה שאת שני הצדדים".
ועוד בענייני נשים: ייצגת בעבר גם את "נשים בירוק" ונדיה מטר בענייני הר הבית. מה לך ולעניינים האלה?
"בית המשפט מדבר הרבה מאוד על הערכים של חופש הביטוי וחופש ההפגנה, אבל בפועל מוטלות בישראל מגבלות על מימוש הערכים האלה. באחד התיקים הראשונים שטיפלתי בהם, שעסק בניסיון של קבוצת 'נשים בירוק' להקיף את חומות העיר העתיקה בליל תשעה באב, בחרה משטרת ישראל, כפי שהיא עושה לעתים קרובות, להטיל איסור על כל צעדה מכל סוג שהוא מחשש שהדבר יביא להתלהטות הרוחות ולהפרת הסדר הציבורי.
"מובן שאין לזלזל בחשש מסוג זה, אבל התפקיד הראשון של המשטרה הוא לא למנוע ממפגינים לממש את זכותם להפגין, אלא להבטיח שהם יוכלו לממש את הזכות שלהם תוך פגיעה מינימלית בסדר הציבורי. באותה מידה, האיסור המוחלט שמוטל כיום על יהודים לעלות להר הבית סותר באופן מובהק את העקרונות של חופש הדת וגם של חופש הגישה למקומות הקדושים.
"ברור שהר הבית זה אחד המקומות הנפיצים בישראל ובעולם כולו, וצריך לנהוג בו בתבונה וברגישות. עם זאת, האיסור המוחלט על תפילת יהודים במקום המקודש ביותר לעם היהודי מעורר ספקות ותהיות באשר ליכולתה של מדינת ישראל להבטיח גם את חופש הדת של היהודים שגרים בתוכה".
ייצגת בהתנדבות את עמותת "נוער כהלכה" בפרשת האפליה העדתית בעמנואל. בג"ץ אמנם קיבל את העתירה, אולם האפליה נמשכת.
"כל אפליה על רקע דת, גזע ומין היא אפליה פסולה וצריך להילחם בה. האפליה של הבנות בעמנואל הייתה בזויה במיוחד, מכיוון שהיא עסקה במגזר שמופלה בכמה תחומים; הן הופלו משום שהן מתגוררות בהתנחלות מעבר לקו הירוק, משום שהן בנות, משום שהן חרדיות ועל רקע המוצא שלהן.
"האפליה הזו בזויה במיוחד גם כי מענישים את הבנות הקטנות על כך שהוריהן או הורי הוריהן נולדו בארץ מסוימת. הדבר הזה חמור שבעתיים כאשר הוא נעשה, כביכול, בשם תורת ישראל והשמירה על גדרי הצניעות. בהרבה מאוד מובנים התיק הזה היה נקודת ציון ביחסו של המשפט הישראלי לאפליה עדתית, והיום מלמדים אותו באוניברסיטאות גם בארץ וגם בחו"ל".
האבות נשלחו למעצר.
"המהלך שעשה בית המשפט, שהכניס למאסר את הורי התלמידות בניגוד לעמדתנו, היה מהלך לא רצוי. לדעתי הוא לא השיג את התוצאה הרצויה, וגם גרם לכך שאותם אנשים מפלים ועושי עוולות נהפכו בסופו של דבר לקדושים בציבור החרדי. אנחנו סברנו שצריך להפסיק את תקצוב בית הספר או לשלול את הרישיון שלו. הפתרונות האלה היו עשויים להיות יותר אפקטיביים משליחת ההורים למאסר.
"התיק הזה ממחיש את הפער שקיים במדינת ישראל בין הדיבורים הרמים והנישאים על ערך השוויון וכבוד האדם ובין המציאות בשטח. תופעות איומות של אפליה עדתית קיימות במגזרים שונים ולא רק במגזר החרדי, ולראיה תיק נוסף שטיפלתי בו, שעסק באפליית האתיופים בפתח תקווה. הפער בין הרטוריקה הגבוהה של בית המשפט ובין המציאות בשטח צריך להדאיג את כולנו. כך בנושא השוויון וכך בנושאים נוספים כמו חופש הביטוי, חופש הדת וכיוצא באלה".
עם כל הכבוד לדפני ליף ולשאר מנהיגי המחאה החברתית של הקיץ האחרון, הכהן ייסד את "במעגלי צדק" כשליף עדיין למדה לבגרויות בגימנסיה רחביה. עם זאת, "במעגלי צדק" לא הצליחה להגיע לדרגות החשיפה וההצלחה של מחאת הצדק החברתי.
"הייתה לי הזכות לעסוק בשני תחומים חשובים ביותר", מצהיר הכהן. "אחד מהם הוא השותפות בהקמתו של ארגון 'במעגלי צדק', שמטרתו לפעול בתחום הצדק החברתי ובהגנה על זכויותיהם של מעוטי יכולת מתוך נקודת מבט יהודית.
"מדובר בחבורה נפלאה של צעירים, ובראשם חילי טרופר, שמולי בינג ואחרים. הם הקימו את הארגון הזה יש מאין, והוכיחו שלפעמים צעירים חדורי מוטיבציה ונחישות יכולים להצליח במקום שארגונים גדולים נכשלו בו. חשיבות הארגון היא בהטמעת ערכים יהודיים ובהבאתם לרשות הרבים - כפי שקרה בעצרות שנערכו בכיכר ספרא בהשתתפות אלפי בני אדם, שבאו להזדהות עם המאבקים החברתיים.
"התחום השני שבו נפלה בחלקי הזכות לעסוק הוא הסיוע לעגונות ומסורבות גט. מדובר באחד המגזרים שזקוקים יותר מכול לעזרה וסיוע. גם בתחום הזה מאמללים נשים בשם ההלכה היהודית, ודנים אותן למאסר עולם ללא כל הצדקה ובניגוד מוחלט לערכי התורה ולערכים אנושיים בסיסיים".
היום אתה מכהן כדיקן מכללת שערי משפט, הידועה בתנאי קבלה נמוכים.
"זהו תפקיד מלא עניין ומלא אתגרים. צריך גם לנהל מערכת אקדמית מורכבת, גם לפתח אותה וגם להיות קשוב לצרכיו של התלמיד הבודד. יש במכללה מסלול ערב, שמיועד לאנשים שעובדים בשעות היום ואחר הצהריים מגיעים למכללה ולומדים עד הלילה. יום אחד לימדתי שיעור בערב, ולפני ישב יהודי מבוגר כבן 60. כעבור שתי דקות מתחילת השיעור, ראשו נשמט על השולחן והוא נרדם.
"כעבור שבוע המקרה חזר על עצמו. בשיעור השלישי לא נמנעתי, ופניתי אליו אחרי השיעור. הוא סיפר לי שיש לו מוסך בבני ברק, ושבכל יום הוא מתייצב שם בשעה 6:00 בבוקר. הוא עובד עד 15:00 בצהריים, ואז בא ללמוד משפטים במכללה. אמרתי לו, 'בטח בשעה של מוסך אתה מרוויח סכום ששווה לעשר שעות של עורך דין'. אז הוא ענה לי תשובה כזאת, שאם בשבילה הקימו את המכללה - זה היה שווה הכול. הוא אמר: 'אני לא רוצה להיות עורך דין, אבל אני רוצה שהילדים שלי יבינו כמה חשוב ללמוד'.
"הסיפור הזה מבטא את הכמיהה של אנשים ללמוד. יש הרבה אנשים שלא יכלו להגשים את החלום בצעירותם, ומבטאים את הכמיהה שלהם לקנות ידע בגיל מבוגר. זה דבר מבורך ומרגש.
"רק בחודשים האחרונים סיימה ללמוד אצלנו אישה בת 70 - מרים תורג'מן, שעלתה ממרוקו בגיל 16. הוריה היו מחוסרי יכולת ושלחו אותה לעבוד במקום ללמוד. רק בגיל 60 היא הגיעה לספסלי האוניברסיטה. היא השלימה שם תואר ראשון ושני, עשתה תואר במשפטים במכללה, והיום היא לומדת לתואר נוסף. אחת הטענות הנפוצות שנשמעות היא שהמכללות הן בעצם מוסדות לימוד סוג ב'".
כן, זה השם שיצא להן.
"אני כופר לחלוטין בעמדה הזו. עובדה שכמעט כל המורים שמלמדים במכללות מלמדים גם באוניברסיטאות הטובות ביותר בארץ ובעולם, ולהפך. נכון שתנאי הקבלה לסטודנטים נמוכים יותר, אבל היתרון הוא בכך שהמכללות מאפשרות להרבה אנשים, שלא יכלו להתקבל לאוניברסיטה בשל מצבם הסוציו~אקונומי, לממש את יכולותיהם. המציאות מוכיחה שרבים מבוגרי שערי משפט משתלבים במשרדים הגדולים ביותר.
"לגבי הצפת המקצוע, אני חושב שכל אדם זכאי ללמוד מה שהוא חפץ. גם אם הוא לא יעסוק אחר כך במקצוע עריכת הדין, אין שום סיבה שלא תינתן לו האפשרות ללמוד אותו. בעיניי לימוד משפטים הוא הרבה יותר מרכישת המקצוע. יש בו חינוך לערכים של יושר ושמירה על זכויות אדם, ולכן הוא חשוב לכל אדם באשר הוא אדם. מעבר לזה, במצב הפוליטי הרגיש של ישראל כל חינוך לערכי הדמוקרטיה והשמירה על זכויות אדם הוא דבר מבורך".
למרות גילו הצעיר יחסית הכהן הוא אחד המועמדים הכשירים לכהונה בבית המשפט העליון, מתוך רשימה הכוללת מועמדים אשכנזים בלבד. אני שואל אותו האם לדעתו יש מקום לשריון מקומות בבית המשפט העליון. "בעיני שריון בגין מגזר – בין שמדובר בערבי, דתי, חרדי, אישה או מזרחי – פסול, מכיוון שהוא עושה עוול למועמד שנבחר בשל השתייכותו למגזר כזה או אחר ולא בשל כישוריו", הוא עונה בהחלטיות.
"אני בהחלט סבור שבית המשפט צריך לייצג את העמדות השונות שקיימות בציבור הישראלי, אבל הדבר הזה צריך להיעשות בדרך טבעית ולא בדרך מלאכותית. הדרך הנכונה היא רק על ידי בחירת השופטים הטובים ביותר מצד כישוריהם ותכונותיהם השיפוטיות, ולא בשל המגדר, המוצא או אורח החיים הדתי שלהם.
"לאחרונה ייצגתי קבוצה של סטודנטים חרדים. הם התנגדו לעתירתם של אוריאל רייכמן, אמנון רובינשטיין, אלעזר שטרן ואחרים, שדרשה לבטל את החוק שפוטר את החרדים מלימודי ליבה. אין צורך לומר שאני סבור כי לימודי ליבה הם דבר מבורך. עם זאת אני סבור שהניסיון לכפות לימודי ליבה על הציבור החרדי באמצעות חוק לא יצלח מבחינה מעשית, והוא פסול מבחינה ערכית".
אתה חובש כיפה ומייצג בבג"ץ את כל הקשת הדתית, מדתיים לייט ועד נטורי קרתא. איפה אתה נמצא על המפה הדתית?
"אני רואה את עצמי כיהודי. באופן עקרוני אני נוטה להימנע מהגדרות, כי בהרבה מקרים הן חלולות בעיניי. אני משתדל לעשות כמיטב יכולתי כדי לשמור תרי"ג מצוות וללכת בדרך ש אבותיי הלכו בה. אני משתדל לבחון כל אדם לגופו וכל עמדה לגופה. אם אני משתכנע שמדובר באיש ישר ובעמדה ראויה, אין לי שום בעיה לייצג את ענייניו ולעשות את זה בלב שלם.
"כך למשל ייצגתי מצד אחד את ארנן יקותיאלי והתנגדתי לפסילתן של המפלגות הערביות בל"ד ורעם-תע"ל בבחירות האחרונות, ומהצד האחר אני מייצג את אנשי נטורי קרתא, את 'נשים בירוק' ואת הרב שמואל אליהו, בעודי סבור שהעמדה שהם מציגים לגופו של עניין היא עמדה גופא וראויה. זה לא שאין לי דעות משלי, אבל מעולם לא סברתי שהשקפת העולם שלי היא השקפת העולם הנכונה היחידה. אני פתוח לשמוע דעות אחרות, גם אם אני לא תמיד מסכים איתן".
עכשיו הושק ספרך השלישי. איך אתה מחבר נושאים כמו קו העוני, זכות השתיקה והטרדה מינית לדברי תורה?
"הספר מבוסס על דף פרשת השבוע שנשלח לכל השופטים במדינת ישראל, לפרקליטים, לעורכי דין פרטיים ולאנשים מהציבור הרחב במשך כשבע שנים. הוא יוצא לאור בשיתוף מכללת שערי משפט ומשרד המשפטים. כאשר התחלנו את הפרויקט השותף שלי, ד"ר מיכאל ויגודה, צחק עליי ואמר שבטח נחזיק שבוע-שבועיים. מאז עברו כשבע שנים, והספר מקבץ את המאמרים שכתבתי במשך השנים האלה.
"הייחוד של הספר הוא בחיבור בין עקרונות משפט עתיקי יומין למציאות הישראלית המודרנית, ובעיסוק בסוגיות שעומדות על סדר היום הציבורי, כמו חופש הביטוי, היחס לפליטים ומבקשי מקלט, זכויות אנשים בעלי מגבלות, שחיתות ומושחתים, השמירה על זכות השתיקה, הסחר בבני אדם וטוהר הבחירות. העיסוק בנושאים מתבסס על המקורות היהודיים העתיקים, תוך שילובם עם המשפט בימנו".
מי שקורא עליך בעיתון, שומע אותך ברדיו וצופה בך בטלוויזיה בעודך דן בנושאים אקטואליים, שואל את עצמו איך אתה מספיק הכול.
"אני באמת לא מספיק לעשות את כל מה שאני רוצה. אני ישן בין ארבע לחמש שעות בלילה. אני לא צופה בטלוויזיה, וזה חוסך לי עוד כמה שעות בשבוע. אבל באמת שאני לא מספיק לעשות חצי מהדברים שאני רוצה. בעצם, הרבה יותר מחצי".
משפט לסיום.
"אבא אבן אמר פעם שכבר רואים את המנהרה בקצה האור. אני רוצה לקוות שהמצב לא עד כדי כך רע. יש לנו הרבה מאוד נקודות אור במדינת ישראל, וגם לא מעט צללים. התפקיד שלנו הוא לנסות להגדיל עד כמה שניתן את נקודות האור, ולשכך עד כמה שניתן את רישומם של הצללים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם